בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: יוסטון רוקטס

לדף הקבוצה

נשארו: ג׳יימס הארדן, פי ג׳יי טאקר, אריק גורדון, דנואל האוס, בן מקלמור, דיוויד נוואבה, כריס קלמונס

עזבו: רוברט קובינגטון (פורטלנד), ג׳ף גרין (ברוקלין), אוסטין ריברס (ניו יורק), ראסל ווסטברוק (וושינגטון)

הגיעו: סטרלינג בראון, דמרקוס קאזינס, ג׳ראלד גרין, ג׳ייסון טייט (שחקנים חופשיים), ג׳ון וול, כריסטיאן ווד (טריידים), קניון מרטין ג׳וניור (דראפט)

מתנדנדים: טייסון צ׳נדלר, ת׳אבו ספלושה, לוק מבה א מוטה, מייקל פרייזר

חמישייה: ג׳ון וול, ג׳יימס הארדן, דנואל האוס, פי ג׳יי טאקר, כריסטיאן ווד

ספסל: סטרלינג בראון, בן מקלמור, אריק גורדון, דיוויד נוואבה, דמרקוס קאזינס, ברונו קאבולו, ג׳ראלד גרין, כריס קלמונס, קניון מרטין ג׳וניור, ג׳ייסון טייט

המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:

https://www.youtube.com/watch?v=RiKyjRkHTr0

אז מה היה לנו שם?

יוסטון החלה את העונה האחרונה בהרכב דומה מאוד אבל עם שינוי אחד גדול – ראסל ווסטברוק במקום כריס פול. לבקשתו/דרישתו של הארדן, דריל מורי סידר לו פרטנר חדש. עם הארדן הפלייאוף תמיד בהישג יד, אבל אחרי כמה כשלונות כואבים בפלייאוף, הוחלט להחליף את השקט של כריס פול בסערה של ראסל ווסטברוק כדי לנסות להגיע לסיום שונה לעונה.

המהירות והאתלטיות של ווסטברוק הביאה שינוי מידי בסגנון המשחק של הרוקטס. מקבוצה ששיחקה בקצב ה-27 בליגה (98.39 פוזשנים למשחק) היא הפכה לקבוצה ששיחקה בקצב השני הכי מהיר בליגה (104.04 פוזשנים למשחק). השינוי אמנם היה חד, הניצחונות הצטברו והרוקטס התבססו במקום הרביעי במערב, אבל כל אלו היו ליוסטון גם בעונות הקודמות. כדי להביא את הקבוצה לטופ של הליגה ולוודא שיש לה סיכוי אמיתי לאליפות, דריל מורי ידע שדרוש עוד מהלך.

בטרייד דדליין הוא רקח טרייד מרובע שעיקרו קלינט קאפלה ובחירת סיבוב ראשון תמורת רוברט קובינגטון. הסיבות היו מגוונות: הירידה ביכולת של קאפלה, המחסור בקליעה של ווסטברוק ובעיקר הצורך להביא משהו חדש כדי לתת לקבוצה סיכוי מול אריות הליגה. התוצאה הייתה קבוצה בלי גבוהים, אבל עם המון שחקני כנף שקולעים שלשות ויכולים לשמור על כמה עמדות. הם נתנו להארדן ו-ווסטברוק ריווח מקסימלי כדי שיוכלו לעבוד. ראינו כבר קבוצות שמשחקות עם חמישיות נמוכות במצבים מסוימים, אבל דריל מורי החליט ללכת על כל הקופה – קבוצה בלי גבוהים בכלל, שבה כל חמישייה שמשחקת היא חמישייה נמוכה.

יום אחרי הטרייד קובינגטון כבר שיחק עם הקבוצה בסטייפלס סנטר נגד הלייקרס ונראה היה שהרוקטס עלו על משהו:

אחרי שגרמו אפילו ללייקרס להיראות אנושיים, הרוקטס המשיכו לעוד כמה ניצחונות על קבוצות חזקות. על אף שסיימו את העונה רק במקום הרביעי במערב הם היו הימור אופנתי (כולל שלי) ללכת רחוק בפלייאוף.

אבל לפני שהולכים רחוק, חיכו להם אוקלהומה סיטי עם האקס כריס פול. אחרי שני ניצחונות הסדרה נראתה גמורה, אבל הת׳אנדר החזירו מלחמה. ניצחון דחוק ב-2 נקודות במשחק 7 העלה את יוסטון לשלב הבא, אבל עם הרבה שאלות לגבי היכולת של הקבוצה להתמודד עם הלייקרס בשלב הבא.

ניצחון דו ספרתי במשחק הראשון נתן ליוסטון הרבה ביטחון, ונראה היה שהיא אכן מצאה את הדרך לעצור את לברון ודייויס. במשחקים הבאים זה כבר נראה אחרת לגמרי, כשהלייקרס ניצחו 4 משחקים ברציפות ולרוקטס לא נותרו תשובות. מול ההתאמות שעשה פרנק ווגל ממשחק למשחק, מייק דאנטוני נשאר בשלו גם כשיוסטון, ובמיוחד ווסטברוק לא הצליח לייצר כלום על המגרש.

קיץ חם

אחרי עוד כישלון של הרוקטס בפלייאוף, בלי שנראו קרובים ליכולת הדרושה לאליפות, היה ברור שיוסטון בדרך לשינויים משמעותיים. ראשון ללכת היה המאמן מייק דאנטוני, שחוזהו לא הוארך. הוא אמנם בנה שיטה שהבליטה את החוזקות של הארדן, אבל העקשנות שלו על שיטת המשחק הרגילה גם בפלייאוף, בלי התאמות לסדרה, עלתה לרוקטס בהפסדים כואבים מספר פעמים ולכן הוויתור עליו לא היה מפתיע.

ההמשך כבר היה פחות צפוי – אחרי 13 שנים בתור הג׳נרל מנג׳ר של יוסטון, שבהן היה אחד המנהלים הטובים בליגה, דריל מורי התפטר מתפקידו. מורי העמיד ביוסטון קבוצת צמרת בליגה כמעט בכל עונה, ובתקופתו יוסטון ניצחה יותר משחקים מכל קבוצה בליגה (חוץ מסן אנטוניו). מורי הוכיח את יכולתו לבצע טריידים גדולים כדי לעשות שינויים גדולים בקבוצה כשהיא לא הייתה מספיק טובה.

מורי אמנם תלה את העזיבה שלו ברצון לבלות זמן עם המשפחה ולהתעסק בתחומים אחרים, אבל העובדה שהתמנה לנשיא לענייני כדורסל של פילדלפיה זמן קצר לאחר מכן מלמדת שהסיטואציה בקבוצה גרמה לו לעזוב. בשנים האחרונות הוא התקשה לעבוד תחת הבעלים החדש טילמן פרטיטה, שלא הסכים לשלם את מס המותרות ובכך הגביל את היכולת של מורי לבצע מהלכים. כתוצאה מכך (ומדרישות מצד הארדן), מורי נאלץ לבצע מהלכים שהביאו את הסגל ותקרת השכר של הקבוצה למצב קשה, שבו קשה לראות אותה משתפרת בשנים הקרובות. תוסיפו את פרשיית הונג קונג, ותבינו שלמורי היו מספיק סיבות לעזוב את הרוקטס אחרי כל כך הרבה שנים.

אחרי עזיבת מורי קודם סגנו, רפאל סטון, שניגש מיד לעבודה. בצל דיווחים על כך שהארדן לא מרוצה, היו לסטון משימות רבות לבצע על מנת לעשות את השינויים הנדרשים בקבוצה. הוא מינה את למאמן את סטיבן סיילאס, שהיה עוזר מאמן מוערך במשך 20 במספר קבוצות בליגה. סיילאס נחשב למוח התקפי יצירתי, כשבמשרתו האחרונה היה עוזר מאמן בדאלאס, שם היה אחראי על ההתקפה. לפי כל הדיווחים הוא מתכנן התקפה יותר זורמת ביוסטון, בניגוד לסטטיות שאפיינה אותה בשנים האחרונות.

המהלך הבא היה לשלוח את רוברט קובינגטון לפורטלנד בתמורה לטרבור אריזה ושתי בחירות סיבוב ראשון. ההמשך היה לשלוח את אריזה לדטרויט על מנת להחתים את כריסטיאן ווד בסיין אנד טרייד (גם הבחירה שהגיעה מפורטלנד נשלחה לפיסטונס בתמורה לבחירת סיבוב ראשון עתידית). ווד חתם על חוזה של 41 מיליון דולר ל-3 שנים. ווד הוא גבוה שהסתובב בליגה עד שקיבל בעונה האחרונה הזדמנות בדטרויט והראה הרבה פוטנציאל. הגבוה בן ה-25 אמנם פתח רק ב-12 משחקים אבל הראה יכולות מצוינות בהתקפה – אורך ודינמיות בפיק אנד רול ומתחת לסל, לצד קליעה טובה מכל הטווחים, כולל 38.6% משלוש. הוא אמנם סוג של הימור אבל הוא קיבל חוזה סולידי שיכול להיות מצוין עוד שנתיים-שלוש אם ווד יהפוך לשחקן מרכזי.

בסיכום הטריידים הללו, נשלח קובינגטון בתמורה לווד ושתי בחירות סיבוב ראשון – מהלך שמשאיר ליוסטון אופציה להיות תחרותיים השנה, אבל גם בונה אותה לעתיד עם שחקן צעיר יותר ובחירות דראפט במקרה שיצטרכו לפרק את העסק.

בהמשך הוחתמו הוטרנים סטרלינג בראון ודמרקוס קאזינס על חוזי מינימום, כשעם המהלך האחרון סטון התמהמה. אחרי שהשוק החופשי נגמר ורגע לפני מחנות האימונים, נשלח ווסטברוק לוושינגטון בתמורה לג׳ון וול ובחירת סיבוב ראשון. שניהם על חוזים גדולים הרבה יותר מדי ל-3 השנים הקרובות, במה שהפך אותם לשחקנים היחידים שיוכלו לעבור אחד תמורת השני. וול שחקן פחות טוב מווסטברוק ולא שיחק שנתיים, אבל הקליעה שלו טובה יותר ולכן הוא אמור להתאים יותר טוב ליד הארדן. עם ווסטברוק כבר הוכח שיוסטון לא יצליחו להגיע רחוק, ולכן ההימור על וול לפחות נותן לה סיכוי טוב יותר. יחד עם בחירת הדראפט זו האופציה הכי פחות גרועה שהייתה לטרייד על ווסטברוק.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

מחנות האימונים ומשחקי קדם העונה כבר החלו, אבל הסיפור ביוסטון הוא בכלל מחוץ למגרש – הארדן וטאקר הגיעו למחנה האימונים (שגם ככה קצר השנה) באיחור של כמה ימים. מחקר באינסטגרם גילה שהארדן לא בדיוק עשה אימונים אישיים בזמן הזה, אלא חגג בלאס וגאס. גם כשהגיע ליוסטון היה צריך להיות בבידוד ולחכות לעבור מספר בדיקות קורונה שליליות לפני שהצטרף לאימונים.

ניתן היה להסביר את זה בסיבוב מסיבות אחרון לפני עונת הקורונה (במהלכה הליגה אוסרת על ביקורים במועדנים וברים) אבל כנראה שהיו סיבות נוספות. בשבועות האחרונים התרבו הדיווחים על דרישה מצד הארדן לשלוח אותו בטרייד כי הוא לא מאמין שהקבוצה תהיה קונטנדרית רצינית בעונה הקרובה. נראה שהארדן רציני בעניין – גם כשכן החל להתאמן הוא לא נראה בכושר (גם אם זו לא הפעם הראשונה):

תוסיפו ציטוטי פאסיב-אגרסיב במסיבות עיתונאים ואת טאקר שמרגיש לא מוערך ודורש הארכת חוזה ותקבלו הרבה סיבות לדאגה אצל יוסטון. אפשר לדבר על כך שווד הוא פרטנר מצוין להארדן בפיק אנד רול ושוול נראה נהדר בקדם העונה אבל כל זה לא משנה כל עוד הארדן וההנהלה נמצאים במלחמה. ככל שעוברים הימים המצב מחריף, וקשה לראות את הארדן מסיים את העונה ביוסטון.

לפי הדיווחים שיחות הטרייד כבר בעיצומן, כשמורי רוצה להביא את הארדן לפילדלפיה, אבל יוסטון דורשים בינתיים את בן סימונס ו-3 בחירות דראפט. הארדן מצידו הדליף רשימת קבוצות שירצה לעבור אליהן, אבל זה לא אמור לעניין את יוסטון וגם לא קבוצה אחרת שתקבל אותו עם חוזה ל-3 שנים. מאותה סיבה אין ליוסטון סיבה להילחץ לעשות את הטרייד מהר. אחרי הארכת החוזה של יאניס, יהיו כמה קבוצות שכיוונו אליו ועשויות לשנות את התכניות לכיוון הארדן, ויוסטון יכולים לקחת את הזמן ולשקול את ההצעות.

בטריידים על כוכבים בסדר הגודל הזה לרוב לא מקבלים בתמורה שחקן שווה לכך, ולכן בדרך כלל עשויים להעדיף לקחת צעירים ובחירות דראפט כדי לבנות מחדש. הבעיה היא שבתמורה לווסטברוק יוסטון נתנו לאוקלהומה סיטי את האפשרות להחליף איתם בחירות בדראפט הבא, ואת בחירות הסיבוב הראשון שלה ב-2024-2026 (אחת מהן היא אפשרות להחליף). זה משאיר לרוקטס חלון קטן לעשות טנקינג אמיתי. תוסיפו את העובדה שחוץ מהארדן לרוקטס אין הרבה שחקנים עם ערך טרייד גבוה (וול וגורדון על חוזים גבוהים מדי) ולכן כנראה שלא תלך לבנייה מלאה מחדש. יוסטון יעדיפו לקבל כמה שחקנים טובים עם פוטנציאל (בטרייד ישיר על הארדן או בטרייד המשך עם קבוצות אחרות) שיוכלו להתפתח עם וול ו-ווד לקבוצה חדשה וצעירה יותר.

בינתיים, הפוקוס בעונה של הרוקטס יהיה על דיווחים מחוץ למגרש ופחות על הנעשה על הפרקט. גם אחרי הטרייד על הארדן, זו תהיה עונת מעבר – שחקנים יתחלפו ויהיה קשה לגבש קבוצה טובה, במיוחד עם הלו״ז הצפוף בעונת הקורונה.

תחזית: עונה מבולגנת על ומחוץ למגרש. מול הכוחות העולים במערב תישאר מחוץ ל-8 הראשונות, תנסה להשתחל לפלייאוף דרך הפליי-אין.