בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

 

הקבוצה היום: בוסטון סלטיקס

לדף הקבוצה:

נשארו: קמבה ווקר, ג'יילן בראון, מרכוס סמארט, ג'ייסון טייטום, דניאל ת'ייס (הוחתם מחדש) רומיאו לנגפורד, גראנט וויליאמס, רוברט וויליאמס, שמי אוג'יליי (מימוש אופציית קבוצה), קרסן אדוארדס, ג'בונטה גרין. טאקו פול (חוזה דו כיווני) טרמונט ווטרס (דו כיווני)

עזבו: גורדון הייוורד (שארלוט), בראד וואנאמייקר (גולדן סטייט) אנס קאנטר (פורטלנד), וינסן פוארייה (אוקלהומה־סיטי)

הגיעו:  טריסטאן תומפסון, ג'ף טיג (שוק חופשי); ארון ניסמית', פייטון פריצ'ארד (דראפט);

מתנדנדים:

חמישייה: קמבה ווקר, מרכוס סמארט, ג'יילן בראון, ג'ייסון טייטום, טריסטאן תומפסון\דניאל ת'ייס.

ספסל: דניאל ת'ייס\טריסטאן תומפסון, רומיאו לנגפורד, ארון ניסמית', גראנט וויליאמס פייטון פריצ'ארדס, רוברט וויליאמס, שמי אוג'יליי, ג'ף טיג, קרסן אדוארדס, ג'וונטה גרין.

המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:

אז מה היה לנו שם?

קיץ 2019 היה בסימן פרידות. אחרי עונה מאכזבת דני איינג' נתן לכמה שחקנים שלא התאימו למרקם ללכת, גם אם היו מאוד כשרוניים.קיירי עזב לברוקלין ועזרו לו לארוז, מרכוס מוריס לא קיבל הארכת חוזה, אל הורפורד לא רצה להישאר עם קיירי וכשגילה שגם קיירי עוזב החליט בכל זאת לעזוב. היה גם היחיד שניסו להשאיר. היה נדמה שהחבילה כמעט מתפרקת, ואז טרי רוזייר הסכים ללכת לשארלוט ובכך לסייע לסלטיקס על ידי סיין אנד טרייד שבתמורה הגיע קמבה ווקר. בוסטון לא כיוונו להגיע רחוק, כיוונו לעונה שקטה יותר מקודמתה כשהאוהדים המודאגים כבר הנמיכו ציפיות.

העונה התחילה לא רע גורדון הייוורד הראה שחוזר לעצמו, עד שנתקע בלמרכוס אולדריג' ונפצע ביד, קמבה ווקר שהיה איש הברזל שנים בשארלוט גילה פתאום בעיות כרוניות בברכיים וה"הוספיטל סלטיקס" נאלצו כרגיל להסתדר כשבכל פעם הרכב חסר אחר. למרות זאת הכימיה הייתה טובה, והקבוצה נראתה יעילה יותר לעומת עונה קודמת. כשבפברואר עברו את כמות הנצחונת של שנה לפני כן למרות שכמובן פציעות. טייטום נבחר לאולסטאר מה שנתן לו דחיפה קדימה ולאחר היוודע דבר הבחירה התחיל לשחק אף טוב יותר ולהתחיל להיכנס לדיונים של טופ 20 בליגה. ג'יילן בראון שקיבל חוזה חדש בקיץ חווה גם הוא פריצה ופתאום החוזה שלו נראה כמו גניבה, בהשוואה לשאר החוזים שנחתמו בקיץ 2019. הבועה הביאה עימה קצת חלודה ובסופה של העונה הרגילה הסלטיקס סיימו עם 49 נצחונות מתוך 72, קצב של 54 נצחונות לעומת 55 מתוך 82 בעונה קודם. נתן מעט תקווה שאולי למרות איבוד הכשרון, הייוורד המשיך להיראות מדהים, ואז נפצע במשחק הראשון מול פילדלפיה. זה לא הפריע לבוסטון לדרוס את הסיקסרס בסוויפ מביך, כשמהצד השני למעט אמביד לא נראה שמישהו בכלל ברמה הנדרשת. נגד טורונטו פתחו את הסדרה בסערה, אך אפשרו להם לצמצם, בסדרה שנראתה אפית. בסדרה זו שני המאמנים הפגינו יכולות מרשימות כששתי הקבוצות יחד הציגו בערך את כל סוגי ההגנות ומבצעים אותן בצורה טובה, וניכר שהתאמנו וביצעו בעבר. הסדרה הזו לצערם של הסלטיקס הציגו בעיה לאחר שניק נרס הפעיל כמעט כל סוג של איזורית כשלרוב התשובות של סטיבנס לא צלחו. ואם נגד הראפטורס פיצוח האיזורית היה קשה, נגד מיאמי שהתמחתה בזה במהלך העונה הסדירה זה היה כמעט בלתי אפשרי. אולם למרות שהסדרה הסתיימה 4-2 היא הייתה קרובה יותר כשכמעט כל משחק יכול היה ללכת לצד השני עם סל לפה או לשם שנכנס.
אחרי קיץ שבו איבדה המון כשרון, הסלטיקס הודחו מגמר איורי אליו הגיעו פעם 3 ב-4 שנים ויצאו עם תחושת החמצה, שזה צריך היה להיות שלהם, ואולי תקווה אופטימית לעתיד.

 

קיץ חם

הקיץ של בוסטון היה בסימן גורדון הייוורד מסיים חוזה וזה עמד במרכז הפוקוס. לבוסטון כפי שהסתבר בפלייאוף היו שתי בעיות עיקריות: שומר יעיל בצבע, וקליעה יעילה מהספסל. בדראפט הגיע ארון ניסמית' (ני בחיריק, לא בצירה), שהפתיע כמה פרשנים כשנפל עד מקום 14. ניסמית' קלע במכללות 52% מעבר לקשת, ולא במדגם קטן, סה"כ 115 זריקות. פייטון פריצ'ארד הגיע לתגבר את יכולת הובלת הכדור מהספסל, ואולי נבחר מוקדם מדי, אך יש הטוענים שהוא גרם לדני איינג' לראות בו את עצמו – גארד קטן שמפצה על כך ברוח לחימה.

בשוק החופשי כאמור השאלה העיקרית הייתה חוזהו של גורדון הייוורד, שלו הייתה אופציית שחקן והצפי היה שיממש את האופציה, או שיצא ויחתום על חוזה חדש. הייוורד בדיעבד באמת רצה לשמור על כל האופציות פתוחות, כולל הישארות בבוסטון. אלא שמבחינתו בדיעבד היו 2 תנאים: אחד הוא רצה חלק גדול יותר בהתקפה, מה שאיבד לאור ההתקדמות של צמד הג'ייז בבוסטון, והשני שטיפה חשוב יותר –  כסף. אם בוסטון היו משלמים לו מה שרצה היה נשאר, אלא שמכיוון וההצעה מבוסטון הייתה דומה להצעה מאינדיאנה, העדיף את הצעת הפייסרס שכן כללה גם אופציה לחלק גדול יותר, וגם שיבה הביתה להיות קרוב למשפחה. (אשתו והילדים מתגוררים באינדיאנה). 2 הקבוצות הניחו שהן האפשרויות היחידות עבורו, ומשכו את הזמן בדיוני סיין אנד טרייד כשעל פי הדיווח אינדיאנה הייתה מוכנה לתת את מיילס טרנר, ובחירת סיבוב ראשון או דאג מקדרמוט, כשמנגד בוסטון רצו לפחות עוד בחירה או טי ג'יי וורן.  סוכנו של הייוורד החל לגשש אופציות נוספות, ואז הגיעה ההצעה משארלוט. על פי הדיווח גורדון הייוורד פנה לבוסטון ואינדיאנה בשאלה האם יהיו מעוניינות להשוות את הצעת שארלוט, ומשנענה בשלילה, החליט ללכת על  הצעה זו. איינג' ניסה שלא לצאת בלא כלום ואחרי מו"מ וזריקת 2 בחירות סיבוב שני קיבל את הארכת הטרייד הגדולה בהיסטוריה, 28.5 מיליון בתמורה.

שאר האוף סיזן לא היה דרמתי במיוחד: טריסטאן תומפסון הובא כדי לטפל במחסור בבשר בצבע. הוא כנראה פחות טוב מטרנר, אך 9 המיליון שלו כשכר, עולים הרבה פחות מהחוזה של טרנר +מיסים (שמצטבר לקרוב ל-40 מיליון). בראד וואנאמייקר שוחרר ובמקומו הובא ג'ף טיג לגבות את ווקר מהספסל. טיג ותומפסון סיפרו בריאיונות המדיה שהם היו בעבר בקבוצות מנצחות, והעובדה ששנה שעברה היו בקבוצות חלשות פגעה להם במוטיבציה, והם שמחים לקבל אחת חזרה. הדבר הראשון שדני איינג' אמר על תומפסון בהצגתו הרשמית זה שהוא היה חבר בקבוצה שחזרה מפיגור 1-3 בגמר, ורמז על רצונו לחזק את הקבוצה באספקט נוסף – המנטאלי. תומפסון גם אמר על עצמו שהוא כמו מרכוס סמארט בביגמן, מבחינת האופי, והכוונה כאן כמובן שיהיה מי שידחוף בחדר ההלבשה כשקשה, וידע לשתף מניסיונו.

פייטון פריצ'ארד הובא כרכז שלישי, מתוך תקווה שבעיקר ילמד ויתפתח השנה. הסנטרים האירופאים אנס קאנטר ווינסן פוארייה נשלחו בטריידים בתמורה לכך שבעיקר לא יהיו בבוסטון יותר.

סה"כ אוף סזן לא דרמתי במיוחד, אך אין ספק שלאבד את גורדון הייורד משמע להיחלש, מכיוון שהוא בהחלט שחקן יעיל מאוד, ולא משנה מה חושבים על החוזה שלו.

נקודה חיובית מהאוף סיזן הייתה כשטייטום קיבל כמה סנטימטרים אקסטרה. האם עדיין צמח בגיל 22 או שמא מדידה נדיבה? נשאיר לכם להחליט.

https://twitter.com/jaytatum0/status/1338289902283264006?s=08

 

ועכשיו מה, מה עכשיו?

שנה שעברה הבעיות היו נקודות מהספסל ושמירה בצבע, טריסטאן תומפסון אמור לכשיהיה בריא לטפל בנושא ההגנה. נקודות מהספסל זו בעיה שלא נפתרה בצורה טובה במיוחד, בטח עכשיו כשסמארט, שהיה בערך הכי יעיל בצוות הספסל (רק להבהיר כמה זו בעיה אקוטית) עולה לחמישיה. הדרך העיקרית שזה יקרה היא כמובן שיפור אינהרנטי.

גורדון הייוורד עזב, והייוורד סיפק ניהול משחק, קליעה והגנה.  זה ידרוש מסמארט להיות מנהל משחק טוב יותר, מבראון וטייטום לקחת יותר על עצמם ומקמבה להיות בריא יותר. כל האופציות מלבד האחרונה סבירות ואף רצויות. עוד טייטום בוודאי לא דבר רע. ג'ף טיג וטריסטאן תומפסון שכבר הודיעו כי לא יפתח את העונה בשל פציעה בהאמסטרינג אמורים לחזק את הנקודות החלשות.

כל זה יהיה מאוד קשה לביצוע כשקמבה פצוע. קמבה סובל מכאבים בברך וככל הנראה משחיקת סחוס. ווקר עבר בשביל זה טיפול עם תאי גזע שאמורים להחזיר חלקית רקמות פגועות, ובנוסף הוא עובד על חיזוק השרירים שמסביב לברך על מנת לייצב אותה. הוא צפוי להחמיץ כחודש (כנראה שיותר) מה שמוביל לעניין נוסף – בית החולם סלטיקס. איכשהו בוסטון סובלת תמיד ממכת פציעות, מה שהוביל לתסכול אצל האוהדים שכבר רגילים לקבל עדכוני פציעות, ולכינוי 'Hospital Celtics'. חפשו בטוויטר, תמצאו כל מיני ממים חביבים כגון זה בנושא

אולי עוד כמה שנים נגלה שבצוות המקצועי יש איזה פיזיותרפיסט אוהד ניקס, או סתם מישהו שלא צריך לעבוד בתחום. בכל מקרה המזל האירי כנראה לא עובד בענייני בריאות, וכל זה בא לציין שקמבה ווקר השנה הולך להחמיץ משחקים ולהיות בהגבלת דקות. ניהול המשחק בהיעדרו יהיה בידי ג'ף טיג שאמנם רכז פיקנרול מצוין, אך סובל מאחוז איבודים מאוד גבוה. וזה לא שבוסטון הייתה קבוצה שלא סבלה מזה. אמנם הסלטיקס יודעים ליצור איבודים עבור היריבות, אך כל מי שצפה בסדרות נגד טורונטו ומיאמי, יודע שגם לסלטיקס קשה תחת לחץ לשמור על הכדור. לשם השוואה אחוז האיבודים של טיג בעונה שעברה עמד על 12.2% מה שהיה ממקום אותו שני אחרי הרוקי גראנט וויליאמס מבין כל שחקני הרוטציה בבוסטון. לא הכי מבטיח.  זה ידרוש העלות של פייטון פריצ'ארד הרוקי, והצעירים טרמונט ווטרס שעל חוזה דו כיווני וג'בונטה גרין, שיסייעו למרכוס סמארט בניהול המשחק.

הסלטיקס בעידן סטיבנס קבוצת הגנה חזקה ששומרת היטב על השלשות, ובעיקר על הפינות. דווקא בעונה האחרונה הם התקשו בזה, והיו במקום ה-18 בליגה בהגנה על הפינות. למרות זאת סיימו במקום השני בהגנה בסה"כ מול שלשות, מה שסייע להם להיות בטופ 5 ההגנתי בליגה.

כפי שראינו במהלך העונה, ובעיקר בסדרות נגד מיאמי וטורונטו, אין לבוסטון סכימה אחת, הגנתית או התקפית. סטיבנס אוהד לעשות ניסויים במהלך העונה, ובעיקר במהלך החודש חודשיים הראשונים כדי לראות מה עובד טוב יותר ומה לא, איזה הרכבים מוצלחים יותר, וזה כבר מזמן הפך למעין סימן היכר של תחילת העונה – המעבדה של בראד. צפו לחודשים ראשונים של ניסויים שונים, בחמישייה ובהרכבים שיעלו לשחק, אך גם בסכימות. לפלייאוף הסלטיקס הגיעו כשהם מתורגלים בכמה שיטות וסכימות בעיקר בזכות המעבדה הזו.

אחד המאפיינים הטובים שנובעים מהנדרכה של סטיבנס זה התקשורת בהתקפה ובהגנה. זה מאפשר הרבה דברים ומוביל לדוגמא לכך שהסלטיקס מהקבוצות היחידות בליגה שיודעת לבצע "סקראם" בהגנה בצורה יעילה (סקראם זה חילוף משולש, כלומר שחקן א ו-ב של הקבוצה היריבה עושים פיקנרול לכפות חילוף, ובמקום שהשומר של ב יעבור לשחקן א, מגיע שחקן שלישי. ויש משחק תנועתי. על הנייר זה קל, על המגרש כפי שמבינים דורש המון משמעת, תקשורת ותיאום הגנתי.  גם הסלטיקס לא תמיד מצליחים אבל העובדה שהם מהקבוצות הבודדות שכן מבצעות את זה מראה שאת הבסיס והשילוש יש להם.  (למי שמתעניין יש דוגמה פה או שחפשו Celtics scram)

צמד הג'יי שמובילים את הקבוצה, יהיו חייבים השנה לעלות מדרגה. ג'ייסון טייטום כבר בדיון בחלק מהמקומות על טופ 10 בליגה, וג'יילן בראון נראה כמו אולסטאר בהתהוות. מהבחינה הזאת יש בהחלט לבוסטון תקווה ונקודה אופטימית.שניהם יודעים לבצע הכל על המגרש, ברמה כזו או אחרת ביעילות, לקלוע, לחדור לסל, וכמובן לשמור על כמה עמדות. אליהם מצטרף קמבה ווקר לכשיהיה בריא, ומרכוס סמארט שהראה יכולת התקפית מאוד טובה במהלך הפלייאוף, גם אם לא הכי יציבה. באם יצליח לשמור עליה ברמה גבוהה באופן יציב, יהיה גם הוא בדיוני השחקנים הטובים בליגה. שחקן ששומר מצוין על 5 עמדות עם 40% מעבר לקשת בהחלט יכול להיות תוספת מצוינת עבור קבוצה שמעוניינת להסתער על הפסגה.

בעיה נוספת שנחשפה בפלייאוף היא האופי המנטאלי. הזכרתי קודם שהדבר הראשון שאיינג' דיבר עליו כשהביא את טריסטאן היה העובדה שהיה חלק בקבוצה שחזרה מפיגור 1-3 בגמר ולא בכדי. איינג' מודע ומעוניין לשפר את החוסן המנטאלי של הקבוצה, בעיה שנתגלתה בעיקר מול מיאמי, כשבוסטון נראו טוב יותר, קלעו טוב יותר, הגיעו ליתרון 20 הפרש, ונשברו בדקות הסיום ונתנו להיט לחזור. עד כמה טריסטאן יצליח לשפר זאת לבד, והאם זה יסייע כשהוא יהיה שם לצד מרכוס סמארט בעת שהאחרון שוב יתפוצץ בחדר ההלבשה? אולי. שוב זה משהו שאמור להגיע עם הניסיון, וזה קצת קשה כשהספסל מורכב בעיקר מרוקיז וצעירים. זו סיבה נוספת אולי למה הביאו את ג'ף טיג במקום בראד וואנאמייקר. מוביל כדור מנוסה מהספסל עשוי אולי לסייע לשמור על קור רוח.

על לא מעט מהשאלות והבעיות הללו אמורה להתקבל תשובה ועזרה נוספת באמצעות חריגת הטרייד שבוסטון קיבלה בעקבות הטרייד על גורדון הייוורד. חריגת טרייד של 28 מיליון שתאפשר להביא חיזוק. ככל הנראה זה לא יקרה בקרוב, חריגת הטרייד מחזיקה שנה ושני מועדים עיקריים יש לאיינג' להשתמש בה: הטרייד דדליין והאוף סיזן הבא.

בוסטון קרובה לתקרה ובשל העובדה שתומפסון חתום על ה-MLE של משלמי המס, היא נמצאת בתקרה קשיחה, מה שאומר שאת כל 28 המיליון יהיה בלתי אפשרי לממש כבר העונה, מכיוון שיש בערך 20 מיליון מתחת לתקרה הקשיחה. (אל דאגה, ניתן לפצל חריגת טרייד) בנוסף צריך לחכות ולראות מי בכלל פנוי עבור בוסטון, וזה משהו שיתבהר יותר לקראת הדדליין וכמובן עוד יותר לקראת סוף העונה. וכמובן גם במהלך העונה נראה מה מצב הבעיות שהוזכרו כאן, ועד כמה הן דורשות סיוע מיידי או לא.

כמובן שברצף ההפסדים הראשון מד הלחץ יעלה, אלא שאיינג' לא ממש מתרגש מלחץ אוהדים או תקשורתי, כי הוא נוטה להשתנות מהיום למחר. פעם מעבירים ביקורת שהוא מעביר בטרייד כל שחקן שיש בלי רגשות, ופעם מעבירים עליו ביקורת שהוא חושש לבצע טריידים. מי שמאמין באמת שאיינג' חושש מלבצע טריידים כנראה סובל מזכרון קצר מאוד וצריך ריענון. אין סיבה לבצע טרייד בכל מחיר לשם עשיית טרייד וכדי שידווחו אח"כ שעשו טרייד וכל הכבוד. צריך להיות מהלך מועיל בלי למכור נכסים סתם שלא לצורך.  עם חריגת הטרייד הזו רמת הסיכון אמנם יורדת מבחינת איבוד נכסים, אבל ככל שעובר הזמן רמת הסיכון של חריגה פגת תוקף (תקפה לשנה בלבד) דווקא עולה.

לבוסטון יש את הבעיות שלה, אבל גם המון כשרון, ומאמן מהטובים בליגה, שצבר ניסיון נוסף וחשוב בפלייאוף האחרון. 2 יריבות מיידיות בבית התחזקו בקיץ, ברוקלין ופילדלפיה, אולם לסלטיקס יש עדיין מה לתת ובסופו של דבר הם דווקא מתורגלים בלשחק בלי גורדון הייוורד. צמרת המזרח מאוד חזקה אבל נגמרת מהר מאוד והסלטיקס בהחלט יתפסו אחיזה חזקה בצמרת הזו, אולם לפלייאוף יצטרכו אקסטרה. העתיד עוד לא כאן, לא השנה. אולי בעזרת חריגת הטרייד הוא יהיה.

 

תחזית:

יש גבול לכמה כשרון אפשר לאבד, ועדיין להיות בצמרת המזרח. במיוחד כשהשנה המזרח ובעיקר הבית האטלנטי התחזקו משמעותית. 47 נצחונות, מקום 4-5 במזרח, והדחה בסיבוב השני.