סוף סוף יאניס עשה את זה, ולקח את האליפות הראשונה שלו ביחד עם מילווקי באקס. אף אחד לא יכול לנוח על זרי הדפנה. המון דברים קרו בקיץ, וזה הזמן לסכם אותם, ולהביט קדימה לעונת 21-22 של ליגת ה-NBA. 

הקבוצה היום: מינסוטה טימברוולבס

לדף הקבוצה:

מינסוטה טימברוולבס

נשארו: קארל-אנתוני טאונס, דיאנג'לו ראסל, מאליק ביזלי, אנתוני אדוארדס, ג'ארד ואנדבילט (הוחתם מחדש), ג'וש אוקוגי, ג'יילן מקדניאלס, ג'ייק ליימן, ג'ורדן מקלפלין (הוחתם מחדש), נאז ריד.

עזבו: ג'ארט קולבר (טרייד לממפיס), חואנצ'ו הרננגומז (טרייד לממפיס ומשם לבוסטון), ריקי רוביו (טרייד לקליבלנד), אד דיוויס (שוק חופשי)

הגיעו: פטריק בברלי (טרייד), טוריאן פרינס (טרייד), ליאנדרו בולמרו (בחירת דראפט מ-2020)

מתנדנדים: ג'יילן נואל (חוזה לא מובטח)

חמישייה: דיאנג'לו ראסל, מאליק ביזלי, אנתוני אדוארדס, ג'יידן מקדניאלס, קארל-אנתוני טאונס

ספסל: ג'וש אוקוגי, ג'ארד ואנדרבילט, טוריאן פרינס, ג'ייק ליימן, ג'ורדן מקלפלין, ג'יילן נואל, נאז ריד, ליאנדרו בולמרו

המהלכים הגדולים של עונת 20-21

אז מה היה לנו שם?

הטי-וולבס התחילו את עונת 20-21 עם הרבה תקוות. אחרי קמפיין מזעזע ב-19-20, הם זכו בבחירה הראשונה בדראפט , ובחרו באנתוני אדוארדס. דיאנג'לו ראסל ומאליק ביזלי הגיעו בטרייד דדליין ב-19-20, והיו אמורים לתת את מירב האימפקט ב-20-21. טאונס חזר מפציעה ואמור היה לחזור ליכולת שהביאה אותו לאולסטאר ולבחירה לחמישיה השלישית של הליגה ב-2018. ריקי רוביו הגיע מפיניקס כדי לתת הגנה וניהול משחק, ובסך הכל הקבוצה נראתה כמי שתתקשה בהגנה, אבל תוכל להיות חזקה מאוד התקפית.

זה היה חצי נכון. מינסוטה אכן התקשתה בהגנה כצפוי, אבל היתה גרועה גם בהתקפה כשסיימה במקום ה-25 בליגה בדירוג התקפי. גם באחוזי שלוש הם תפסו את המקום ה-25, למרות שהיתה השביעית בנסיונות מהטווח. טאונס עבר עונה איומה של פציעות ואסונות אישיים. ראסל היה פצוע בחלקים גדולים של העונה. ביזלי פתח נפלא, הושעה ל-10 משחקים בעקבות תקרית עם החוק בקיץ, ואז נפצע. רוביו לא ממש הצליח להשתלב. הקבוצה גמגמה בכל דרך אפשרית. באמצע העונה פוטר ריאן סונדרס בעל הייחוס המשפחתי (אביו, פליפ, הביא את מינסוטה להישג הגדול בתולדותיה כשהביא את גארנט וחבורה בינונית לקרב ראש בראש מול הלייקרס של שאקובי בגמר המערב) – ובמקומו הגיע כריס פינץ'. עם פינץ' הקבוצה נראתה פחות גרוע, מה שהביא אותה למאזן מספיק טוב כדי לא לקבל את אחת משלוש הבחירות הגבוהות בלוטרי – ולאבד את הבחירה שלה לגולדן סטייט (הייתה מוגנת טופ 3).

מי שכן עבר עונה טובה יחסית היה אנתוני אדוארדס. הוא אמנם נבחר ראשון, אבל הגיע עם הרבה סימני שאלה לגבי היכולת להפוך את האתלטיות והכוח הפיזי שלו לדומיננטיות גם ברמת NBA. סימני השאלה האלה הפכו לסימני קריאה כשאדוארדס לחץ על הגז אחרי פגרת האולסטאר, כשקלע 24 נק' למשחק באחוזים סבירים מהשדה (45%) ומשלוש (35%), כולל כמה דאנקים מהדהדים, וזכה במקום השני בהצבעה על רוקי העונה אחרי לאמלו בול.

קיץ חם

מינסוטה עשתה די מעט בקיץ. במקום רוביו שלא השתלב הגיע טוריאן פרינס הבינוני מקליבלנד. פטריק בברלי הגיע מהקליפרס (דרך ממפיס) במקום ג'ארט קולבר שהיה אכזבה ענקית אחרי שנבחר שישי בדראפט לפני שנתיים, והרננגומז שהגיע עם ביזלי מדנבר ולא שינה הרבה. ליאנדרו בולמרו הגיע אחרי שהושאר להתחשל עוד שנה באירופה.

השינוי הגדול ביותר בוצע רגע לפני פתיחת מחנה האימונים. גרסון רוסאס, ה-GM הלטיני הראשון, פוטר מהקבוצה אחרי שנתיים בלבד. רוסאס היה אחראי על הטרייד שהביא למינסוטה את ג'ארט קולבר הכושל בשביל הבחירה שהפכה לקאם ג'ונסון הממש מוצלח, ואת הטרייד על דיאנג'לו ראסל שמידת ההצלחה שלו תלויה חזק בהצלחה של ג'ונתן קומינגה שהווריורס בחרו עם הבחירה של מינסוטה. השמועות מספרות על כך שהיו חילוקי דעות משמעותיים בינו לבין הבעלים ויתר חברי ההנהלה לגבי עתיד הקבוצה, ייתכן סביב טרייד אפשרי עבור בן סימונס.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

איך הקבוצה אמורה לעשות הגנה? כנראה שאין שם תשובות טובות. טאונס בחור גדול, חזק ואתלטי, ובתיאוריה זה אמור היה להספיק לו כדי להיות עוגן הגנתי. בפועל המיקום שלו גרוע, הוא נוטה יותר מדי לעבירות ורחוק מהזריזות הנדרשת כדי להיות סוויצ'בילי ולצאת על קלעים.

ביזלי וראסל, ספקי הנקודות העיקריים, ידועים לשמצה בהגנה הנוראית שלהם. אדוארדס גם לא הראה הרבה בצד הזה, למרות שהכח והאתלטיות שלו אמורים – שוב, תיאורטית – לפחות לתת לו את הכלים להיות שומר סביר. מעבר להם ואנדרבילט ומקדניאלס היו אמורים לשמור אזורית לבד על כל הקבוצה היריבה – וזה לא הצליח במיוחד. אולי התוספת של בברלי תסייע, אבל קשה לראות איפה ואיך בדיוק הוא יקבל מספיק דקות ומי משלושת הגארדים ירד בדקות בשבילו.

האתגר הבא הוא בריאות וכושר. בשיאם – טאונס הוא אול-NBA, ראסל הוא אולסטאר, ביזלי סקורר אקספלוסיבי ואדוארדס עוד יותר. סט היכולות הזה יכול להספיק, על הנייר, ליכולת באזור של פורטלנד – שגם היא ידועה בהגנה החלשה שלה. בפועל הכוכבים כבר שנתיים נעים בין פציעות להשעיות לטרגדיות ורחוקים מיכולת השיא שלהם. אם כולם יצליחו לחזור ביחד לכושרם הטוב, אנחנו אמורים לראות מינסוטה אחרת.

להצלחה התקפית יש מפתח גדול אחד בליגה של היום – קליעה משלוש. ביזלי קלע ב-40% לשלוש בעונה שעברה, טאונס וראסל ב-39% – ואם אלה היו אחוזי הקליעה הקבוצתיים מינסוטה היתה ממובילות הליגה בקטגוריה. הבעיה היא שיותר מדי שלשות נלקחו והוחטאו על ידי שחקנים אחרים. בעונה בריאה, אולי אפשר ליצור הרארכיה התקפית ותרגילים שישחררו את הקלעים הטובים וינצלו את היתרון האדיר של סנטר שקולע 40% משלוש.

כבר זמן רב רצות שמועות לגבי טרייד אפשרי של בן סימונס למינסוטה. אם טרייד כזה יקרה הוא יכול לשנות לגמרי את פני הקבוצה. הוא יחזק את ההגנה הרעועה שלה – עקב ההגעה של שחקן הגנה מצוין כמו סימונס, אבל לא פחות עקב העזיבה של חורים בהגנה כמו ראסל וביזלי. הוא ייתן להם הרבה יותר פליימייקינג, ישחרר את קלעי השלוש ויהפוך אותם לקבוצת מתפרצות קטלנית. כרגע מינסוטה מוכנה לוותר על ביזלי אבל לא על ראסל בטרייד כזה, ולא ברור שהגארד הפציע עם החוזה הגדול שווה את המאמץ.

יש את שאלת אדוארדס. אחרי מחצית עונה של 24 נק' למשחק, כל צעד קדימה יהפוך אותו לאחד מבכירי הסקוררים בליגה. האם הוא מסוגל לשפר את היעילות, בפרט מהשלוש ומהקו? לממש לפחות חלק מהפוטנציאל ההגנתי? אם התשובות למשאלות האלה תהיינה חיוביות, אנחנו יכולים להסתכל פה על אבן פינה לקונטנדרית בסגנון דונובן מיצ'ל, אולי אפילו טוב יותר.

תחזית:

בלי טרייד על סימונס, זו הולכת להיות עוד עונת תחתית. שחקני ההתקפה טובים אבל לא מספיק קבוצתיים ואינטליגנטיים, וההגנה תהיה שמועה בלבד. בריאות טובה יכולה להביא את מינסוטה ל-35 נצחונות, אבל זה לא יהיה יותר מזה.טרייד יכול לשנות לגמרי את התמונה, אבל עם כל מה שהולך עם סימונס זה יכול גם ללכת לכיוונים לא רצויים. ואפילו במקרה הטוב ביותר יהיה קשה לקבוצה להגיע לפלייאוף.