סוף סוף יאניס עשה את זה, ולקח את האליפות הראשונה שלו ביחד עם מילווקי באקס. אף אחד לא יכול לנוח על זרי הדפנה. המון דברים קרו בקיץ, וזה הזמן לסכם אותם, ולהביט קדימה לעונת 21-22 של ליגת ה-NBA.

הקבוצה היום: סן אנטוניו ספרס

לדף הקבוצה:

סן אנטוניו ספרס

נשארו: דז'ונטה מארי, דרק ווייט, קלדון ג'ונסון, יאקוב פלטל, לוני ווקר, דווין ואסל, דרו יובנקס, לוקה שמאניץ', טריי ג'ונס, קיטה בייטס דיופ

עזבו: דמאר דרוזן (שיקגו), פאטי מילס (ברוקלין), רודי גיי (יוטה), קווינדרי וות'רספון

הגיעו: דאג מקדרמוט, זאק קולינס, ג'וק לנדייל וברין פורבס (שוק חופשי), ת'אד יאנג ואל פארוק-אמינו (טרייד עם שיקגו), ג'וש פרימו (דראפט סיבוב ראשון), ג'ו וויזקאמפ (דראפט סיבוב שני, חוזה דו-כיווני)

מתנדנדים: אל פארוק-אמינו, ת'אד יאנג

חמישייה: דזונטה מארי, דרק ווייט, קלדון ג'ונסון, דאג מקדרמוט, יאקוב פלטל

ספסל: לוני ווקר, ברין פורבס, דווין ואסל, טריי ג'ונס, ג'וש פרימו, לוקה שמאניץ', זאק קולינס, קיטה בייטס דיופ, ג'וק לנדייל, דרו יובנקס

המהלכים הגדולים של עונת 2020/21:

אז מה היה לנו שם?

עונתו האחרונה של דמאר דרוזן במדי הספרס הסתיימה בפספוס הפלייאוף, אבל לא בטוח שלספרס לא הגיע להעפיל העונה, לפחות לא לפי איך שהם נראו בתחילתה. הם פתחו אותה חזק וכשבוע לפני פגרת האולסטאר, במאזן 16-11 חיובי, עם ההגנה התשיעית בטיבה ומתנדנדים בין המקום ה-4 ל-5 במערב, חמישה שחקנים אובחנו כחולי קורונה, כולל קלדון ג'ונסון ודרק ווייט מהחמישייה ורודי גיי הוותיק, שהיה השחקן הטוב ביותר מהספסל.

מכאן החלה ההידרדרות הצפויה מטה, בגלל שלל סיבות: הלו"ז, שהיה צפוף גם ככה, הפך לצפוף עוד יותר כשהמשחקים שנדחו נאלצו להידחס (19 משחקים ב-30 יום); פציעות אקראיות של שחקנים, כנראה גם בגלל הצפיפות הרבה; וייתכן שגם שאריות קורונה שהשפיעו על אלו שנדבקו (תשאלו את ג'ייסון טייטום מבוסטון כמה זמן לחזור לכושר משחק).

אותה הידרדרות הובילה למשחק פליי-אין מול ממפיס, שבו ממפיס הייתה הקבוצה העדיפה. זו הייתה הפעם השנייה שהספרס פספסו את הפלייאוף ב-23 השנים האחרונות, רק שזו הייתה שנה שנייה ברציפות והפעם השנייה בשלוש שנותיו של דמאר בקבוצה. זאת למרות אחת מהעונות הטובות של דרוזן בקריירה, שבה מסר 7 אסיסטים למשחק (2 יותר משיאו במדי טורונטו, עם יחס האסיסטים/איבודים הטוב בקריירה) וקלע באפקטיביות טובה (59% טרו שוטינג, הנתון השני בטיבו בקריירה). הוא ללא ספק מיצב עצמו כמי שמסוגל לשחק גם קבוצתי, אבל לא בטוח ככוכב שהקבוצה צריכה, מה שהוביל להרבה מחשבות במשרדי ההנהלה לגבי שאלת יחסינו לאן.

אבל רגע, מלבד הקורונה ודמאר, היו עוד כמה אירועים ששווה לציין העונה – למרכוס אולדריג' הוותיק לא אהב את הירידה לספסל, ושוחרר כדי לחתום בברוקלין רק כדי לפרוש בגלל בעיות בלב זמן קצר אחר כך (ובינתיים כנראה שחזר); קלדון ג'ונסון, שחקן השנה השנייה, צד את עיניהם של עכברי הליגה בתחילת העונה ואף זכה לזימון לנבחרת ארה"ב באולימפיאדה, איתה זכה בזהב; דרק ווייט נפצע בקיץ, חזר עם תחילת העונה, שוב נפצע לחודש, שוב חזר ואז חודש לתום העונה… שוב נפצע. ופאטי מילס הוותיק התחיל את העונה מעולה עם 40% לשלוש טרום האולסטאר, ואף דובר כמועמד לתואר השחקן השישי, אבל אחרי הפגרה נחלש וסיים בקול ענות חלושה.

קיץ חם

אחרי הרבה מחשבות, בספרס החליטו להמר אול-אין על הצעירים, ולאפשר לוותיקים ללכת לדרכם. ראשון עזב רודי גיי, שחתם ביוטה כשחקן חופשי ואולי יזכה סוף כל סוף בטבעת הנכספת בשלהי קריירה יפה. מיד אחריו הופתעו האוהדים כשפאטי מילס, השריד האחרון לקבוצה שזכתה באליפות של 2014 עם הכדורסל היפה, קיבל את ברכת הדרך מפופ והצטרף בברוקלין לחברו לאותה קבוצה ועוזר המאמן של הנטס, טיאגו ספליטר. כנראה שגם לשון מארקס, הג'נרל מנג'ר הניו זילנדי ובוגר המערכת של הספרס, הייתה יד בדבר. ולבסוף, דמאר דרוזן הועבר לשיקגו בעסקת החתם והעבר, בתמורה לת'אד יאנג, אל פארוק-אמינו ובחירת סיבוב ראשון מוגנת. הספרס גם היו צלע שלישית בעסקה בין הלייקרס לוויזארדס, שבה ראסל ווסטברוק עבר לעיר המלאכים, וקלטו את צ'אנדלר האצ'ינסון (שבינתיים שוחרר וחתם בפיניקס) בתמורה לבחירת סיבוב שני.

עוד לפני זה, בדראפט, הספרס הפתיעו את כולם כשבחרו בג'וש פרימו הצעיר, שבקושי יהיה בן 19 החורף, בניסיון לגנוב שחקן בעל פוטנציאל. פרימו דובר ברוב המוק דראפטים השונים כמי שייבחר רק בסוף הסיבוב הראשון, בעיקר בגלל חוסר הניסיון לאחר שנה אחת בלבד במכללות, אבל באותה נשימה אמרו עליו שאולי עוד שנה תהפוך אותו לבחירת לוטרי בדראפט הבא. הספרס הימרו על כך ששנה במחלקת הפיתוח של המועדון תעשה לו טוב יותר, ואם זה באמת יקרה – הבטיחו שהוא יהיה בידיהם כבר עכשיו.

בשוק החופשי, הם דאגו לשדרוג בנקודה הכי חלשה שלהם בעונה שעברה – שלשות: הם סיימו במקום ה-24 באחוזים משלוש, אחרי שרק שנתיים קודם היו במקום הראשון ובעונה שעברה במקום הרביעי. הספרס החתימו את דאג מקדרמוט על חוזה סביר, בטח ביחס לשחקן שנתן עונת חוזה נפלאה באינדיאנה (39% משלוש), ואת ברין פורבס בעל טבעת האליפות הטרייה ממילווקי (מקום רביעי באחוזים משלוש בעונה שעברה).

כדי לשמור על הגחלת האוסטרלית עם עזיבתו של מילס, הם החתימו את האלוף המכהן והשחקן המצטיין של הליגה האוסטרלית, סנטר בשם ג'וק לנדייל, שגם היה שותף לזכייה של נבחרתו בארד באולימפיאדה. ולקינוח, החתימו את זאק קולינס מפורטלנד, שלא ראה יותר מדי פרקט בשנה וחצי האחרונות בגלל פציעות חוזרות ונשנות, אבל לפני זה דובר כצעיר מבטיח עם פוטנציאל אולסטאר. אם הוא יצליח להשתקם הוא יכול להיות גניבה – במיוחד לאור החוזה הנוח: 7 מיליון דולר לעונה הראשונה, עוד 7 לעונה השנייה (כשרק חצי מזה מובטח), ועונה שלישית כאופציית קבוצה. יש הרואים בו גופה מהלכת, אבל הפציעות שלו ברות טיפול וההימור עליו לא כזה גרוע, ובהיעדר אולסטארים שמתדפקים על דלתות המשרדים בטקסס, הוא שווה את הצ'אנס. במקרה הכי גרוע בזבזו כסף, אבל זה לא שהיה להם מה לעשות איתו מתחת לתקרת המס.

אבל ההחתמה המעניינת ביותר בכלל לא הייתה של שחקן, אלא של מישהו מהמעטפת של הקבוצה. כחודש לפני פתיחת העונה נודע שמאנו ג'ינובילי חוזר אחרי שלוש שנות פרישה, על תקן יועץ מיוחד לענייני פיתוח שחקנים, כשבפועל יעזור ב… מה שהוא רוצה. "הוא יעשה הכל", אמר פופוביץ' במסיבת העיתונאים לפני תחילת העונה, וציין שהוא יעזור בניהול, באימון, בסקאוטינג ובפיתוח שחקנים. "הוא בטח ימצא דרך לטוס לאיטליה לשבועיים לעשות סקאוטינג על שחקנים זרים. אולי אצטרף אליו". כך או כך, רק מעצם העובדה שהוא חזר למערכת קהילת האוהדים הייתה כמרקחה.

הקיץ של הספרס עוד לא נגמר. בסגל חתומים 17 שחקנים כרגע, כשרק 15 יכולים לפתוח את העונה. ועצם זה שעוד לא שחררו את השניים העודפים מרמז שהם מחפשים עוד טרייד, כנראה טרייד המשך על אמינו ועל יאנג, ששמו קושר לפיניקס בין השאר. ייתכן שכבר בשבוע הבא, עם פתיחת משחקי ההכנה, נדע.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

ועכשיו ישחקו הצעירים לפניו. גרג פופוביץ סוף כל סוף יזכה לראות מה היו פירות הפיתוח האמיתיים של דז'ונטה מארי, דרק ווייט, לוני ווקר וקלדון ג'ונסון בשנים האחרונות, וגם של דווין ואסל שהצטרף לפני עונה. אם בשנה שעברה הוא אימן את הסגל הצעיר ביותר ב-25 שנות קריירה, השנה הסגל נעשה צעיר עוד יותר. "אנחנו ממש צעירים", אמר קלדון ג'ונסון, "אבל לתחושתי אנחנו מסוגלים להתחרות. כולנו באותו ראש ונותנים זה לזה גב".

"אין לנו סופרסטארים, אבל זה לא דבר שלילי", אמר פופוביץ', ושלח קריצה למי שחושב שאולי זו הולכת להיות מבחינתו עונת פרישה. "אין לי מושג למי אני הולך לתת (את הכדור) או איזה תרגיל נריץ… זה משהו שנברר תוך כדי תנועה, וזה מלהיב אותי". אתם יכולים לקרוא לזה ריביליד, אבל המציאות היא שבספרס פשוט הבינו שאין מה להתבוסס בבינוניות עם דמאר. אז נקרא לזה ריבילד עם כוכבית, גרסת טקסס.

ואם בכל זאת צריך לבחור מנהיג, ברירת המחדל נופלת על דז'ונטה מארי, שבעונה הקודמת היה כינור שני של דמאר. הוספת הריווח מסביבו תאפשר לו, בתקווה, לשפר את האחוזים ואת יכולת ניהול המשחק, אחרי שהעמיד ממוצעי קריירה בעונה שעברה (15.7 נקודות, 7 ריבאונדים ו-5 אסיסטים, כולל שלושה טריפל דאבלים – הראשון במדי הספרס שעושה יותר מטריפל דאבל אחד בעונה מאז דיוויד רובינסון). גם דרק ווייט יוכל לרווח לו, אחרי שהכפיל את מספר הזריקות לשלוש בעונה שעברה ולפרקים נראה שהוא קולע לא רע. ב-15 המשחקים שבהם שותף באפריל, לפני שנפצע, הוא קלע 18 נקודות בממוצע עם 36% משלוש על כמעט 8 זריקות, ובאופן כללי היה בעל הנט רייטינג הטוב בקבוצה העונה.

אם ווייט יהיה בריא, נזכה לראות מה באמת שווה השילוב בינו לבין מארי בקו האחורי, הן התקפית אבל במיוחד הגנתית, אחרי שבשלוש השנים האחרונות זה נבצר מאיתנו בגלל פציעות לסירוגין של שניהם. מאז שווייט הצטרף לספרס, השניים ראו פרקט יחד בקושי 991 דקות, כאשר לשם ההשוואה דיארון פוקס וטייריס האליברטון מסקרמנטו היו יחד על הפרקט 960 דקות בעונה שעברה. וזו הייתה עונתו הראשונה של האליברטון בקבוצה.

בגזרת השחקן עם הכי הרבה פוטנציאל לכוכבות, קלדון ג'ונסון ודאי יהנה מכך שבהיעדר דמאר יותר התקפות יסתיימו בידיו, אחרי שגם צבר עוד ביטחון וניסיון באולימפיאדה, וזכה להתחבר עם קווין דוראנט ודריימונד גרין שלקחו אותו תחת חסותם. יהיה מעניין לראות אם משחק ההתקפה שלו, שהתבסס כמעט אך ורק על חדירות וזריקות מאזור הקשת הקטנה, יתפתח לכדי איום מכל נקודה במגרש. כדאי גם לא לישון על לוני ווקר, שיכול להתגלות כהפתעה מרעננת על תקן המנהיג "הוותיק" מהספסל, ממרום שלוש שנותיו בקבוצה.

בשורה התחתונה, ניקוי האורוות מכל הווטרנים, כולל גיי ומילס, יאפשר לספרס לראות העונה מי מבין הצעירים – שיקבלו כולם יותר דקות, נגיעות והזדמנויות לזרוח – באמת יפרח. לא רק אלו שהוזכרו כבר, אלא גם לוקה שמאניץ', הפאוור פורוורד שנבחר באותו דראפט כמו ג'ונסון ואפילו מעליו, אבל עד עכשיו פחות שותף, דווין ואסל, בחירת הלוטרי המסקרנת מהעונה שעברה, וטריי ג'ונס, הרכז המחליף שהצטיין במדי הספרס בליגת הקיץ.

תחזית

על הנייר, אין לספרס סגל שיכול להתמודד על הפלייאוף, אבל יש יותר מדי נעלמים כרגע. סוכנויות ההימורים מדרגות אותם כקבוצה ה-11 או ה-12 בטיבה במערב, עם כ-30 ניצחונות בלבד, אבל, וזה אבל גדול, אף אחד כמעט לא ראה מספיק מהשחקנים האלה או ממה שהם יכולים להביא למגרש כשנותנים להם חופש משחק. בתסריט מסוים הם יכולים לסיים במקום ה-10 עם אפשרות להשתחל לפלייאוף דרך הפליי אין, מה שכשלו לעשות בעונה שעברה. מספיקות כמה פציעות או נפילות של 2 קבוצות אחרות, וזה לא עד כדי כך מופרך. אבל הם גם יכולים לסיים במקום ה-14 באותה מידה. מבחינת הספרס, כל תוצאה תיחשב הצלחה, גם אם הם יגיעו לפלייאוף והצעירים יזכו להזדמנות אמיתית להשתפשף וגם אם לא והם יבחרו גבוה בדראפט.

מה שבטוח, לפי הצחוקים של כל המשתתפים במסיבות העיתונאים, השחקנים כבר מצפים בכיליון עיניים לעונה, והולכים ליהנות ממנה גם אם וכאשר יפסידו מלא. אין להם מה להפסיד, וקבוצות שיחליטו לנוח מולם אולי יופתעו מדי פעם. בכלל, העונה הזו תהיה מעניינת למי שרוצה להבין לאן פני הקבוצה. ריבוי הצעירים על כל עמדה, במיוחד בקו האחורי, מרמז שלא כולם ימשיכו איתנו בעונה הבאה, ובניסיון לחפש את הכוכב הבא של העיר השנייה בגודלה בטקסס, ייתכן שחלקם יועברו באיזושהי עסקה. והאוהדים? הם מרוצים סוף כל סוף מכך שאולי יש אור בקצה מנהרת הבינוניות הקשוחה.