סוף סוף יאניס עשה את זה, ולקח את האליפות הראשונה שלו ביחד עם מילווקי באקס. אף אחד לא יכול לנוח על זרי הדפנה. המון דברים קרו בקיץ, וזה הזמן לסכם אותם, ולהביט קדימה לעונת 21-22 של ליגת ה-NBA.

הקבוצה היום: דנבר נאגטס

לדף הקבוצה

דנבר נאגטס

נשארו: ניקולה יוקיץ', ג'אמאל מארי, מייקל פורטר ג'וניור (קיבל הארכת חוזה) , ארון גורדון (קיבל הארכת חוזה), ויל בארטון(הוחתם מחדש), מונטה מוריס, ג'מייקל גרין (הוחתם מחדש), פאקונדו קמפאצו, פי.ג'יי דוזייר, אוסטין ריברס (הוחתם מחדש), בול בול, זיק נאג'י, ולאטקו קאנקר, מרכוס הווארד (חוזה דו כיווני)

עזבו: פול מילסאפ (חופשי לנטס), ג'אבייל מקגי (חופשי לסאנס), שאקיל האריסון (חופשי לפילדלפיה).

הגיעו: ג'ף גרין (שוק חופשי), נחשון "בונס" היילנד (דראפט), פטר קורנלייה (חוזה דו כיווני)

חמישייה: מונטה מוריס (ג'אמאל מארי), ויל בארטון, מייקל פורטר ג'וניור, ארון גורדון, ניקולה יוקיץ'.

ספסל: ג'מייקל גרין, ג'ף גרין, פאקונדו קאמפאצו, פי ג'יי דוזייר, אוסטין ריברס, זיק נאג'י, בול בול, בונס היילנד, ולאטקו קאנקר, מרכוס הווארד.

 

המהלכים הגדולים של עונת 2019-20

אז מה היה לנו שם?

העונה שעברה נפתחה עם אופטימיות גדולה. אחרי קמפיין פלייאוף מוצלח שנעצר רק בגמר המערב, הייתה ציפייה שמארי ימשיך את היכולת הגבוהה מהפלייאוף, ושפורטר ג'וניור יעשה את קפיצת המדרגה ויהפוך לשחקן חמישייה. הקבוצה אמנם איבדה את ג'רמי גראנט, שחקן שייעדו לו תפקיד קריטי בתור המחליף של מילסאפ כפורוורד האתלטי וההגנתי לצד יוקיץ', אבל פרט לכך היה נראה כי השיפור הטבעי של הקבוצה אמור להיות מספיק בשביל עוד צעד קטן קדימה, או לפחות לא ללכת אחורה, במיוחד לאור זה שיוקיץ' הגיע בניגוד לשנים קודמות, בכושר גופני מצוין לקראת העונה.

בפועל העונה נפתחה בצורה מקרטעת כשהנאגטס מפסידים 4 מחמשת המשחקים הראשונים כשהם סופגים בממוצע 117.4 נק' למשחק. ההגנה נראתה לא טוב והיה נראה שהשילוב של פורטר בחמישייה יוצר יותר בעיות מפתרונות, לאור חוסר ההתמצאות ההגנתית שלו. בנוסף, מארי פתח את העונה לא טוב. הוא לא היה כשיר ב-100% עם פציעת כתף שאליה התווספה פציעה במפרק במשחק השלישי של העונה נגד יוסטון. בלי מארי בכושר, ועם בעיה הגנתית חמורה, גם התחלה חזקה של יוקיץ' לא עזרה. לאחר 4 משחקים פורטר אובחן כחולה בקורונה, והחמיץ כמעט 3 שבועות של משחקים. במקומו הוזנק בארטון להרכב והיה נראה שהנאגטס מצליחים לייצב את ההגנה, כשיוקיץ' לוקח על עצמו יותר בהתקפה, ומחפה על מארי לא יציב. כשפורטר חזר הוא נאלץ לעלות מהספסל, גם מכיוון שההרכב בלעדיו עבד טוב, וגם בשביל להחזיר אותו לכושר משחק. לקח לו הרבה זמן לחזור לעצמו והיה ניכר כי הקורונה פגעה בו. זה הגיע לשיא בתצוגת אימים בהפסד לבוסטון באמצע פברואר, שם לא קלע נקודה ב 0/8 מהשדה. לעומת זאת, היה נראה שזה אמנם קורה לאט, אבל הקבוצה משתפרת, הרבה בעקבות שיפור הגנתי דרמטי אצל ג'אמאל מארי. מארי שלאורך השנים נחשב שומר חלש, הראה שיפור הגנתי כבר בעונה שעברה, אבל אף אחד לא הכין אותנו למארי גרסת 2020-21. ב-2 למרץ האתר של הנ.ב.א פרסם את הדירוג לשחקן ההגנה של העונה ומארי היה מדורג במקום החמישי. אז לא, הוא לא באמת הפך להיות מגן עלית ברמה הזו, אבל עד לשלב הזה של העונה הוא שמר פשוט נהדר, והוריד את הקלעים עליהם שמר מממוצע של 37.7% ל-3 ל-28.8%. זה אמנם נתון עם המון רעש לבן (ואכן עד הפציעה של מארי זה השתנה ל 31.7%)   אך כשמחברים אותו לכך שהוא הפריע ל 6.8 זריקות בממוצע ממרחק 15 פיט ומעלה, אנחנו מקבלים מושג לשיפור ההגנתי הדרמטי שעבר.

חודש מרץ כבר היה נראה אחרת לגמרי מבחינת הנאגטס. מארי התגבר על הפציעות, נכנס לקצב משחק, ונראה פנטסטי. פורטר התאושש, חזר לחמישייה והפך להיות נכס חיובי, וכמובן יוקיץ' הוביל את הקבוצה למאזן 11 – 3. בסוף מרץ הנאגטס מצאו סוף סוף את הפאוור פורוורד האתלטי שחיפשו, כשהביאו את ארון גורדון בטרייד. בתמורה הם ויתרו על גארי האריס הפציע, אר ג'י האמפטון ובחירת סיבוב ראשון מוגנת ב-2025. ההתאמה של גורדון לקבוצה הייתה מוצלחת מהשנייה הראשונה, כשסוף סוף שיחק עם מוסר עילית כמו יוקיץ', שידע לנצל את התנועה של גורדון.  ב-25 המשחקים בעונה הסדירה בדנבר, גורדון קלע ב-54.1% אפקטיבי מהשדה, האחוז הגבוה ביותר בקריירה שלו (בפער של מעל 3%). הנאגטס בשלב הזה נראו נהדר, אבל אז הגיעה הפציעה של מארי. 50 שניות לסיום במשחק כמעט גמור נגד ג"ס מארי קרע את הרצועה הצולבת הקדמית, פציעה שסיימה לו את העונה, ותגרום לו להחמיץ גם חלק גדול מהעונה הקרובה. זו הייתה מכה קשה מאוד לקבוצה עם אספירציות גבוהות כל כך, אך למרות זאת הנאגטס המשיכו לנצח. הנאגטס ניצחו 12 מ-17 המשחקים הנותרים כשיוקיץ' מעלה הילוך וסופית מכריע את המאבק על ה-MVP, בעונה מאוד מרשימה. ללא מארי, פורטר היה חייב לקחת על עצמו יותר, מה שגרם לעליית מדרגה דרמטית במשחק שלו. ב-17 המשחקים ללא מארי פורטר קלע 23.5 נק' ב-70.2% טרו שוטינג, שנובעים מ-3.9 שלשות שקלע ב-48.9%. זה הספיק בשביל לסיים את העונה הסדירה במקום השלישי במערב, עם מאזן של 45 ניצחונות לעומת 27 הפסדים. הדלילות בקו האחורי גדלה אחרי שגם בארטון נפצע בשריר מיתר הברך, גם הוא נגד ג"ס, ב-24 אפריל ואפילו פי.ג'יי דוזייר נפצע במפשעה בתחילת מאי.

כך הפלייאוף התחיל, עם קו אחורי של פאקונדו קמפאצו ואוסטין ריברס ועם מונטה מוריס מהספסל. זה הספיק כדי לעבור סיבוב נגד הגנת האימים של פורטלנד. יוקיץ' עשה בסדרה ככל העולה על רוחו וסיים אותה עם  33.5/10.5/4.5 בכמעט 43% מהשלוש ו-92% מהקו. גם פורטר נתן מספרים סולידיים, ויחד עם מונטה מוריס ששיחק מצוין מהספסל, הם עברו את המשוכה הלא מאוד מאיימת הזו, למרות משחקים התקפיים נהדרים של לילארד. משחק מספר 5 היה פשוט פנומנלי, אחד ממשחקי הפלייאוף הטובים ביותר שהיו בעונה שעברה, עם 2 הארכות ו-12 שלשות של לילארד מ-17 נסיונות, שלא הספיקו כדי לנצח.

בשלב הבא המשוכה כבר הייתה ברמה אחרת לגמרי. פיניקס עונה שעברה הייתה קבוצה הרבה יותר מאומנת מפורטלנד, עם הגנה חזקה מאוד ומאץ' אפ מושלם נגד הנאגטס, שפשוט היו חסרים כלים בכדי להוות יריב ראוי. זה נגמר בצורה צורמת מאוד, עם הרחקה של יוקיץ' במשחק הרביעי, המשחק האחרון בסדרה שנגמרה בסוויפ מהדהד ועם הרבה חומר למחשבה לקראת הקיץ הקרוב.

קיץ חם

לא הרבה מהלכים נעשו הקיץ בדנבר. ג'ף גרין הוחתם על חוזה של 10 מליון דולר לשנתיים כדי לעבות את הקו הקדמי והוא היה ההחתמה היחידה של הקבוצה מחוץ לדראפט עד כמה. בדראפט נראה שהנאגטס שוב פגעו יפה  עם הבחירה בנחשון "בונס" היילנד במקום ה-26, שנראה בינתיים נהדר בפרי סיזן.

שני המהלכים המשמעותיים שלהם בקיץ לא היו החתמות אלא חידוש חוזים. ארון גורדון קיבל הארכת חוזה של 92 מליון ל-4 עונות. ההארכה תיכנס לתוקף החל מעונת 22-23.  המהלך הבהיר שלמרות הסדרה החלשה נגד פיניקס, הנאגטס בונים עליו כפאוור פורוורד הפותח שלהם לצד יוקיץ'. בנוסף לגורדון, מייקל פורטר ג'וניור חתם על הארכת מקס ל-5 שנים (השנה האחרונה מובטחת חלקית) שתיכנס לתוקפה גם בעונת 22-23.

המהלכים האלה משאירים מעט מאוד מקום לתמרון בהמשך, שזה הגיוני מאוד כיוון שבסיס השחקנים של דנבר צעיר ואמור להוביל אותם במשך השנים הקרובות.

ועכשיו, מה עכשיו?

הפציעה של מארי שינתה את מטרות המועדון מהעונה הנוכחית. אמנם גם בלעדיו הנאגטס הראו שהם מסתדרים נהדר בעונה הסדירה, אבל לשלבים המתקדמים של הפלייאוף זה לא מספיק. מארי אמור לחזור מתישהו בסוף העונה, אם בכלל, ואני בספק גדול שישחקו איתו דקות משמעותיות בפלייאוף. חבל לסכן אותו ולאור הארכות החוזים יש מספיק זמן לקבוצה להתגבש ביחד ליחידה שתאיים על התואר. אז מה כן?

זאת השנה של פורטר לפרוץ ולהצדיק את האמון שהקבוצה נתנה בו עם החוזה החדש. פורטר סקורר מחונן עם פוטנציאל עצום, כזה שלא רואים הרבה. שחקן שבגיל 22 קולע 19 נק' ב-66% טרו שוטינג זה נדיר מאוד, ונראה שהוא יכול לשפר עוד את יכולות צבירת הנקודות שלו. הוא לא מגיע מספיק לקו ולא חודר מספיק, אבל בשביל להפוך לשחקן באמת דומיננטי הוא צריך לשפר גם את האלמנטים החלשים יותר במשחק שלו, והם לא מעטים. למרות שהוא כן מתאמץ בהגנה, הוא עדיין מגן חלש. עבודת הרגליים שלו לא מספיק טובה, הוא לא מספיק חזק, וההתמצאות ההגנתית שלו מאוד לוקה בחסר. התקפית פורטר חייב ללמוד גם לשחרר את הכדור ולא להיות רק שחקן תחנה אחרונה. נראה שגם הוא מבין את זה ובמשחק הפרי סיזן הראשון מסר 6 אסיסטים, מה שלא קרה באף משחק בשנה שעברה.

מלבד פורטר זו השנה של ארון גורדון למצוא לגמרי את הזהות שלו בתוך המועדון. שנה שעברה ב-25 משחקים קלע 10.2 נק', אמנם באחוז גבוה יחסית לקריירה שלו, אבל נשאלת השאלה האם ראינו את המיטב ממנו? האם הוא שחקן של 10 נק' והגנה טובה ועל זה הנאגטס שילמו 92 מליון ל-4 שנים? הציפייה ממנו תהיה להיות יותר דומיננטי בהתקפה. גורדון עושה תנועה נהדרת על המגרש וסוף סוף הגיע לקבוצה בה הוא מתוגמל על התנועה שלו. שנה שעברה קלע 1.3 נק' לפוזשן כשחתך לסל, והציפייה שהשנה זה יקרה אפילו יותר (1.8 פעמים במשחק שנה שעברה, הכי הרבה בקבוצה אם מנרמלים דקות משחק). הוא גם שחקן עם יכולת מסירה טובה, ובאורלנדו ניהל לא מעט את ההתקפות. זה לא יקרה פה, אבל בהחלט יכולת המסירה שלו יכולה לבוא יותר לידי ביטוי. מעבר לזה, הדיווחים מדברים על זה שעבד על הג'אמפ שוט שלו בקיץ, אבל זה טיבם של דיווחי שחקנים בקיץ. כולם עובדים על הקליעה ומעלים מסת שריר. בינתיים במשחקי קדם העונה לא היה נראה שיש שינוי דרמטי מהשנה שעברה באספקט הזה. מעבר להתקפה, ארון גורדון אמור להיות האיש של דנבר בהגנה. בשנה שעברה הקבוצה הייתה מדורגת במקום ה-11 ברייטינג הגנתי בעונה הסדירה עם 111.5 נק' שהיא סופגת פר 100 פוזשנים, אבל בפלייאוף הם לא הצליחו לשמור על אותה רמה הגנתית וספגו 122.1 נק' פר 100 פוזשנים. התפקיד של גורדון בחיפוי ההגנתי על יוקיץ' קריטי.

מלבדם נשאלת השאלה מה תהיה ההיררכיה בעמדות הגארד? האם מונטה מוריס יקבל סוף סוף את המפתחות לעמדת הרכז הראשון? מוריס היה מצוין בפלייאוף עם 13.7 נק' ו-5.5 אס' בממוצע למשחק. ומי ישחק לידו? על פניו נראה שזה אמור להיות בארטון, אבל מאלון מאוד אוהב את דוזייר, עוד שחקן צעיר שמתפתח יפה. התשובה כנראה תהיה שכן, מונטה מוריס יפתח ולצידו בארטון. אמנם שניהם שחקנים שיודעים לייצר לעצמם מצבי קליעה ולכן יש הגיון שאחד מהם יעלה מהספסל, אבל כרגע אין מספיק עומק איכותי בעמדות הגארד שיאפשר הורדה של אחד מהם לספסל. מוריס מתאים לשחק עם יוקיץ', הואיל והוא רכז שתוקף את הסל ולא עם אוריינטציה של "מסירה קודם". בארטון אמנם יוצא מעונה חלשה בסטנדרטים שלו (12.7 נק' ב-50.7% אפקטיבי) אבל הוא עדיין שחקן מגוון שמגדיל את השונות בהתקפה. הוא יודע להוביל כדור וליצור מצבי קליעה לעצמו ולאחרים, קלעי קאץ' אנד שוט לא רע (39.1% בעונה שעברה) שיודע גם לעשות תנועה בהתקפה כשהכדור לא בידיים שלו. יחד עם מוריס וגורדון הם סוגרים חמישייה בה יש 4 שחקנים שיכולים להניע כדור כשאחד מהם עושה את זה ברמה הכי גבוהה בליגה. גורדון האתלטי והמהיר אמור גם לעזור לקבוצה להגביר את קצב המשחק ולשחק יותר התקפות מעבר (מקום 21 בליגה עונה שעברה עם 14.1% התקפות מעבר מסך ההתקפות שלה) שכן כרגע כל שחקן שלוקח ריבאונד הגנה יכול להוביל התקפת מעבר (מה שלא התאפשר עם מילסאפ בגילו המופלג).

לצד כל המשתנים הלא ברורים הללו, יש קבוע אחד שבסופו של דבר הכל נשען עליו. אין הרבה מה לנתח אצל יוקיץ' לקראת השנה הקרובה. הוא שחקן על, חד קרן, יחיד במינו. הוא שיחק בעונה הזו כדורסל מרהיב ויעיל בצורה בלתי רגילה והוא כבר הוכיח בשנים קודמות שלא משנה מי משחק לצידו, הקבוצה תהיה קבוצת עלית התקפית. המשחק של הנאגטס ימשיך להישען ברובו על קבלת ההחלטות של יוקיץ'. הרבה תנועה של השחקנים, מהלכי הנד אוף וחיתוכים לסל עד שיוקיץ' מוצא את הפרצה בהגנה או תוקף את השחקן שלו. הנאגטס מגיעים לעונה הזאת כשאליפות היא לא מטרה ריאלית, אבל זו עדיין קבוצה שגם בלי מארי, יכולה וצריכה לשאוף לסיים בחלק העליון של טבלת הפלייאוף, גם במערב הצפוף.

תחזית: אני לא מהמר נגד הג'וקר. בסופו של דבר גם בלי מארי יש פה קבוצה איכותית עם סופרסטאר שתמיד מספק את הסחורה, ואני חושב שהצוות סביבו טוב. אני מאמין שפורטר יקח צעד משמעותי קדימה ושגם ארון גורדון יהיה הרבה יותר דומיננטי השנה בהתקפה. הקו האחורי טיפה יותר מדאיג, אבל גם שם אני מאמין שמונטה מוריס ינצל את הבמה שיקבל וגם בארטון יתן עונה שמזכירה יותר את העונות הקודמות שלו ולא את האחרונה. בסופו של דבר זה יספיק לדעתי למקום הרביעי במערב, וניצחון בסיבוב הראשון בפלייאוף. מפה אני כבר יותר מסויג וכנראה שהמסע של הקבוצה יסתיים פה, אבל עם המון סיבות לחכות לשנה הבאה.