סוף סוף יאניס עשה את זה, ולקח את האליפות הראשונה שלו ביחד עם מילווקי באקס. אף אחד לא יכול לנוח על זרי הדפנה. המון דברים קרו בקיץ, וזה הזמן לסכם אותם, ולהביט קדימה לעונת 21-22 של ליגת ה-NBA.

הקבוצה היום: ברוקלין נטס

לדף הקבוצה:

ברוקלין נטס

נשארו: קווין דוראנט(קיבל הארכת חוזה), ג'יימס הארדן, ברוס בראון (חתם על הצעת הענות), בלייק גריפין(חוזה חדש), ג'ו האריס, ניקולס קלקסטון

 עזבו: ספנסר דינווידי (עסקת החתם והעבר לוושינגטון), דיאנדרה ג'ורדן (טרייד לדטרויט, שוחרר וחתם בלייקרס), לנדרי שאמט (טרייד לפיניקס), ג'ף גרין (שחקן חופשי לדנבר), מייק ג'יימס (שחקן חופשי למונאקו), טימוטי לואו-קברו (שחקן חופשי לאטלנטה)

הגיעו: פטי מילס (שחקן חופשי מסן אנטוניו), ג'יימס ג'ונסון (שחקן חופשי מניו אורלינס), פול מילסאפ (שחקן חופשי מדנבר), למרקוס אולדריג' (חזר מפרישה), דיאנדרה במברי (שחקן חופשי מטורונטו), ג'בון קרטר (טרייד מפיניקס), קמרון תומאס, דיירון שארפ (דראפט).

מתנדנדים: קיירי אירווינג (חיסון)

חמישייה: ג'יימס הארדן, ג'ו האריס, ברוס בראון, קווין דוראנט, בלייק גריפין

ספסל: לאמרכוס אולדריג', פטי מילס, פול מילסאפ, דיאנדרה במברי, קמרון תומאס, ג'יימס ג'ונסון, ניקולס קלקסטון, דיירון שארפ.

המהלכים הגדולים של 2020-21

אז מה היה לנו שם?

קיץ 2019 היה קיץ ענק עבור ברוקלין שהצליחה להשיג 2 מהסופרסטארים הכי גדולים בליגה – קווין דוראנט וקיירי אירווינג. אלא שלאף אחד לא היו ציפיות מעונת 19-20 כיוון שהיה ידוע שקווין דוראנט לא ישחק כל העונה עם קרע באכילס. הציפיה לחזרה של דוראנט ולראות את 2 הכוכבים משתפים פעולה על הפרקט הייתה גדולה. כמוה היה גם הסיפוק. קווין דוראנט חזר כאילו לא החסיר זמן מעולם. בגיל 33 הוא אפילו חזר מהפציעה טוב יותר. דוראנט שיחק בברוקלין פחות דקות ממה ששיחק בעונה האחרונה בגולדן סטייט, שיפר סטטיסטיקות בכל התחומים כשהוא קולע טוב יותר מכל הטווחים, כולל 45% לשלוש. הקוץ היחיד בשושנה הזו היא כמות המשחקים. דוראנט שיחק רק 35 משחקים, פחות מחצי. בתחילת העונה הנטס עשו ניהול עומסים כדי להכניס אותו לעניינים באיזי. בפברואר דוראנט נפצע בשריר הירך, פציעה של יום ליום שהפכה לבחוץ ללא הגבלת זמן, שבסופו של דבר השביתה את דוראנט לכמעט חודשיים ו-23 משחקים.

קיירי היה קיירי. לצד כדורסל נהדר הוא הביא את כל כאבי הראש שהוא עושה לקבוצות שלו מחוץ למגרש. לאור מה שקורה הקיץ, הנטס יצאו ממש בזול בעונה שעברה. שבועיים לתוך העונה קיירי נעלם והודעות הקבוצות לגבי ההעדרות שלו היו מבולבלות למדי. אחרי כמה ימים צצה ברשתות החברתיות תמונה שלו במסיבת יום הולדת של אחותו בטורונטו. המסיבה הייתה בניגוד לתקנות הקורונה של הליגה. איכשהו כל הסיפור הזה נגמר בשבועיים (הרגיש כמו נצח), ובשאר העונה קיירי התנהג יפה.

לשון מרקס הייתה הזדמנות לצרף כוכב\חבר שלישי לקבוצה כשג'יימס הארדן התחיל לעשות שביתות איטלקיות ביוסטון. ברוקלין הייתה מועמדת לאליפות לפני ההגעה של הארדן, אבל ההגעה שלו הפכה את הקבוצה לסופר טים, ולקונטנדרית בכירה. ב-13 לינואר (במקרה או שלא, בדיוק בזמן שקיירי נעדר) הוא הוציא לפועל את הטרייד שהביא את הארדן לנטס. התמורה – קאריס לברט, ג'ארט אלן, טוריאן פרינס ו-6 בחירות סיבוב ראשון (22,24,26 עברו ליוסטון, בנוסף לזכות להחליף בחירות ב-23,25 ו-27). מבין השחקנים, הויתור על אלן הוא הכי כואב, אבל כלכלית הנטס לא יכלו לשמור אותו. אלן סיים חוזה רוקי והצפי היה לחוזה יקר שברוקלין לא יכלה לשלם. מארקס מישכן את כל העתיד של ברוקלין, והמשמעות היא אחת – אם השלישיה הזו לא תחזיר אליפות, כשלון.

הארדן היה נהדר בברוקלין, כשבשלבים מסויימים דובר עליו כמועמד ל-MVP. אלא שגם הוא החסיר זמן משמעותי. הארדן נפצע בתחילת אפריל בשריר הירך וישב חודש בחוץ. הוא חזר ממש לפני תחילת הפלייאוף.

איך השלישיה תפקדה ביחד? קשה לומר, כיוון שהמדגם בעונה הרגילה היה קטן מאוד. השלושה שיחקו ביחד במדי ברוקלין רק 9 מתוך 72 משחקים. זה נראה טוב מאוד. הארדן לקח על עצמו את תפקיד הרכז ומוביל הכדור כשקיירי ודוראנט משמשים כסקוררים. 2 השחקנים האחרים שהיו על המגרש נהנו מחופש עצום בתמורה לעבודה קשה בהגנה. במרץ הצטרף לפרוייקט היוקרתי בלייק גריפין ששוחרר מדטרויט. גריפין נראה כמו שחקן גמור בדטרויט, אבל בברוקלין נראה כאילו עבר השתלת ברכיים. קצת אחריו הגיע גם לאמרכוס אולדריג', אלא שקצת אחרי ההגעה לברוקלין הוא החליט לפרוש עקב בעיות רפואיות.

ברוקלין הגיעה לפלייאוף עם ההתקפה הדירוג ההתקפי הכי טוב בליגה, 117.3 נקודות, אבל רק מקום 23 בדירוג הגנתי. החשש העיקרי היה ההגנה של הקבוצה, ובעיות תיאום מכיוון שהקבוצה שיחקה ביחד כל כך מעט משחקים. שתי הבעיות התבררו כחסרות משמעות. בסיבוב הראשון ברוקלין השמידה את בוסטון 4 – 1 כשהיא חוגגת התקפית ומראה גם ניצוצות הגנתיים.בסיבוב השני הופיעה בעיה חדשה, מכיוון בלתי צפוי – פציעות. החשש היה שהעומס והאינטנסיביות הגדולים של הפלייאוף יפריעו לקווין דוראנט. דוראנט עמד בהם בלי בעיה. דווקא הארדן שעד העונה האחרונה כמעט לא החסיר משחקים נפצע, כשאחריו קיירי בפריק אינג'רי.

ברוקלין פגשה את מילווקי, ודקה לתוך המשחק הראשון הארדן נפצע מחדש בשריר הירך האחורי, פציעה שהשביתה אותו לחודש סמוך לסיום העונה. גם בלעדיו ברוקלין עלתה ל- 2-0 קליל כשהיא מתסכלת את ההתקפה של מילווקי בזמן שהיא עושה מה שמתחשק לה בהתקפה. הנצחון במשחק השני 125 – 86 הרגיש כמו נוק אאוט. אלא שבמשחק השלישי קרא משהו שלא אמור לקרות לקבוצה ברמה של ברוקלין בשום מצב. הקבוצה נעצרה על 83 נקודות והפסידה 86 –  83. דוראנט וקיירי קלעו ב-40% מהשדה וסביבם כלום ושום דבר. גם ברגעי ההכרעה השניים לא הצליחו ליצר נקודות. הם שילמו על זה במשחק הרביעי כשקיירי נחת על הרגל של הגריק פריק (ספק מהלך מלוכלך של היווני) וסיים עם נקע שהשבית אותו להמשך הסדרה. דוראנט נשאר לבד והסדרה חזרה לברוקלין בשיוויון 2. ג'יימס הארדן הרגיש צורך להציל את המולדת ועלה לשחק עם הפציעה. הוא לא יכל לשנות כיוון, לרוץ או לשמור, אבל ברוקלין הצליחה לנצח במשחק 5, בעיקר בזכות משחק לפנתאון של קווין דוראנט. דוראנט סיים את המשחק עם 49-17-10, 3 חטיפות ו-2 חסימות, כשהוא קולע ב-69% מהשדה. דוראנט שיחק 48 דקות, אבל זה היה שווה נצחון, גם בזכות התעלות של ג'ף גרין הותיק. במשחק 6 דוראנט שיחק 40 דקות, אבל מילווקי לא הייתה מוכנה להפסיד. הכל התנקז למשחק 7 מכריע בברוקלין.

ג'יימס הארדן היה הרבה יותר טוב במשחק 7 (22-9-9 באחוזים רעים), ודוראנט שחזר את היכולת ממשחק 5 (48 נקודות). ברוקלין הגיעה למהלך אחרון כשהיא בחסרון 2, וקיבלה בדיוק את המהלך שהיא רצתה. קווין דוראנט שם את השומר שלו על הגב בקצה קו העונשין, עשה צעד לעבר קשת השלוש ו…רק רשת. אלא שההילוך החוזר הראה בבירור שהבהונות של דוראנט דרכו על הקשת, והמשחק הלך להארכה. ברוקלין הייתה רחוקה אינץ' אחד מגמר המזרח. בהארכה ראינו את התוצאות של מלחמת ההתשה של ברוקלין. ברוס בראון קלע את הנקודות הראשונות אבל אחרי זה ברוקלין לא הצליחה לייצר נקודות. עדיין היא הגיעה למצב דומה לסוף המשחק. בחסרון 2 דוראנט לקח זריקה מתוך הקשת, הפעם הכדור יצא החוצה וברוקלין שבורת לב הלכה הביתה.

לאף אחד אין ספק שאם קיירי או הארדן לא נפצע, ברוקלין עוברת את מילווקי. חוסר מזל טוטאלי.

ומילה על סטיב נאש. עונת הבכורה של רכז העבר הקנדי על הקווים הוכתרה בהצלחה. נאש התמודד עם העדרויות של הכוכבים, והצליח לחבר את הקבוצה לפני הפלייאוף. ברוקלין העלתה 3 רמות בהגנה וסיימה את הפלייאוף במקום הרביעי בדירוג ההגנתי. הם שיחקו בפלייאוף כמו קבוצה, וכאמור…חוסר מזל.

קיץ חם

לפני סאגת קיירי והחיסון, קרו עוד כמה דברים בקיץ. קווין דוראנט הוביל את נבחרת ארה"ב לעוד מדליית זהב באולימפיאדה. דוראנט זה נשק קטלני בליגת ה-NBA, הוא צריך להיות לא חוקי בכל מה שקשור לכדורסל עולמי. לדוראנט היה חשוב לשחק אחרי כל מה שעבר בשלוש השנים האחרונות, והנטס בעיקר שמחים שהוא חזר בריא ושלם.

בגזרת השחקנים ברוס בראון החליט שאין לו כח למו"מ ולנסות למשוך הצעות מקבוצות אחרות וחתם על הצעת ההענות שהנטס הגישו לו (4.7 לעונה אחת). בסיום העונה הוא יהפוך לשחקן חופשי. בלייק גריפין חזר על חוזה מינימום, ואליהם הצטרפו עוד כמה חברים ותיקים במרדף אחרי טבעת – ג'יימס ג'ונסון, פול מילסאפ (שהתחלף עם ג'ף גרין שחתם בדנבר), והפתעה – לאמרכוס אולדריג'. אולדריג' קיבל אישור רפואי לשחק וחזר לנטס. הפרס הגדול של הנטס בקיץ  – פטי מילס. השחקן האוסטרלי כיכב כהרגלו במדי נבחרת אוסטרליה באולימפיאדה וגרר לא מעט התעניינות מקבוצות הליגה. מרקס השיג אותו ב-12 מיליון דולר ל-2 עונות (עונה שניה אופציית שחקן).

לנדרי שאמט נשלח לפיניקס בטרייד שהביא לנטס את ג'בון קרטר והבחירה ה-29 בדראפט. שאמט משום מה לא מצליח להשאר בקבוצה יותר מעונה. קרטר יהיה הרכז המחליף של הנטס. מהדראפט מרקס הביא את קאמרון תומאס (בחירה 27) שהצליח להרשים במשחקי ההכנה, ודיירון שארפ (בחירה 29), סנטר בן 19, שספק אם יתרום בעונה הקרובה.

ספנסר דינווידי היה שחקן חופשי, ומרקס לא הצליח לסחוט שום דבר בעל ערך מוושינגטון בתמורה להחתמה והעברה שלו, למעט 2 בחירות סיבוב שני. זה עזר למרקס להיפטר מהחוזה של דיאנדרה ג'ורדן שנשלח לדטרויט בתמורה לסקו דומביה וג'אליל אוקפור. עם כל הכבוד לחברות של ג'ורדן עם קיירי ודוראנט, השחקן נפלט מהרוטציה בסיום העונה שעברה, למרות שלנטס לא היה סנטר אמיתי אחר (בלייק גריפין הוא על תקן פורוורד-סנטר). לא היה לו מקום בקבוצה בעונה הקרובה והשכר שלו + המס לא היו שווים את המשך החברות. אוקפור נחתך, ודומביה המשיך ליוסטון בסלרי דאמפ כדי לחסוך עוד כמה גרושים. סך הכל מרקס הוריד את חשבון המס של הקבוצה, והשאיר לה כמה וכמה חריגות טרייד שיוכלו לשמש אותו בעונה הקרובה במידה וירצה לחזק את הקבוצה. מצד שני, לקבוצה אין נכסים להוסיף לחריגות האלו (כמעט כל הבחירות מושכנו בצורה זו או אחרת).

על הנייר, עם דוראנט, הארדן, קיירי וצוות משלים מצויין, ברוקלין היא המועמדת הבכירה לזכות באליפות. אלא שהנייר שטוח, והכדור עגול, וקיירי הוא קיירי. ברגע שהתחילו מחנות האימונים הנושא החם היה חיסונים. בניו יורק שחקני הקבוצה המקומית לא יכולים לשחק במידה ולא חוסנו. קיירי כמובן לא חוסן. ברוקלין התחילה את מחנה האימונים בלעדיו כשהוא מצטרף למדיה דיי בזום, כיוון שהוא לא יכול להגיע לברקליס סנטר. הם טסו לסן דייגו למחנה גיבוש בו קיירי השתתף. העיר אישרה שהוא יכול להיכנס למתחם האימונים של הקבוצה, אבל לא יכול לשחק במשחקי בית. לאחר פגישה עם דוראנט והארדן הקבוצה החליטה שהיא לא יכולה לחיות עם קיירי רק במשחקי חוץ. השחקן צריך להחליט – במידה והוא לא מתחסן הוא לא יהיה חלק מהקבוצה בעונה הקרובה.

קיירי הגיב בפוסט באינסטגרם שבוא הוא הבהיר שאין לו כוונה להתחסן.

קיירי טוען שמדובר בהחלטה אישית. שהוא לא נגד החיסון, אבל הוא כן עומד עם אלו שמאבדים את עבודתם בגלל ההחלטה שלהם לא להתחסן. איך תיגמר הסאגה הזאת? לא ברור. מה שיותר מתסכל הוא שבקבוצות אחרות, קיירי יוכל לשחק, ולא יחמיץ הרבה משחקים (אם כי הפרוטוקול של הליגה ללא מחוסנים הוא נוקשה מאוד).

ועכשיו מה מה עכשיו?

 הנטס יוצאים לדרך בלי קיירי. הם עדיין קונטנדרים. היהירות בעונה שעברה לא הוכיחה את עצמה כשהארדן וקיירי נפצעו בפלייאוף. השנה אין להם את המותרות הזו, והם צריכים את דוראנט והארדן חדים ובריאים. בסבירות גבוהה זה יוביל לחלוקת עומסים במהלך העונה כדי לודא שהשניים נשארים בריאים. לנטס יש סגל עמוק עם המון קליעה. סביר שנראה את פטי מילס מקבל דקות של שחקן חמישיה, אבל גם ג'בון קרטר וקאם תומאס אמורים לקבל דקות משמעותיות. בלייק גריפין ולאמרכוס אולדריג' יחלקו את הדקות בסנטר עם גיבוי של ניקולס קלקסטון. ג'יימס ג'ונסון יעלה להרביץ כשדוראנט ירד לנוח.

ההתקפה של הקבוצה תתבסס על היכולות של הארדן ודוראנט שמן הסתם אחד מהשניים תמיד יצטרך להיות על המגרש. הם יוקפו בקלעים ושחקנים שירביצו בהגנה. קשה לדמיין את הנטס חוזרים על ההגנה שהייתה להם בפלייאוף, אבל בעונה הרגילה ההתקפה שלהם אמורה להספיק כדי להביא אותם לפלייאוף, וכרגע זו המטרה. מיקום פחות חשוב לקבוצה מבריאות.

סימן שאלה נוסף הוא פציעת ההאמסטרינג של ג'יימס הארדן. הפציעה הייתה מאוד טורדנית, גרמה לו להחמיץ חלקים גדולים של העונה שעברה ב-3 פעמים שונות, כשבשלושתן זו הייתה אותה פציעה שפשוט לא החלימה כמו שצריך והסתבר שהארדן חזר מוקדם מדי. בנוסף האמסטרינג זו פציעה שתמיד עלולה לחזור, גם אם הארדן רק נח ועשה פיזותרפיה כל הקיץ במטרה שהיא תחלים, וככל הנראה הוא לא עשה זאת. אם זו תהפוך לפציעה כרונית זו תהיה בעיה משמעותית. הם נשארים עם ג'ו האריס שפשוט חורך רשתות, כולל משחק עם 7-10 במשחק ההכנה האחרון, בהחלט יביא המון סיוע התקפי לקבוצה הזו, למגינת ליבם של היריבות.

מה שמביא לאקס פקטור –  המחליפים בעמדות הווינג. ברוס בראון שחקן צעיר ואתלטי, רק שהקליעה לא ממש שם. 29 אחוז מעבר לקשת בעונה שעברה, ו-73 אחוז מהקו לא מבשרים טובות. שאר השמות בעמדות הגארד שהם לא פאטי מילס כנראה לא יגידו לכם יותר מדי, ואלה בדיוק נקודות החולשה של הנטס בעונה הקרובה בהינתן בעיות הבריאות של הארדן ובעיות הקיירי של כולם. במהלך משחקי ההכנה דיאנדרה במברי נראה לא רע, ואם צריך להמר על מי יקבל את עיקר הדקות מהספסל בעמדה 2 זה כנראה הוא. במברי שחקן שעושה הכל ברמה בסדר. שזה מצוין לשחקן מהספסל ומה שצריך.

אחד החסרונות של הקבוצה הזו זה בהגנה. בפלייאוף הייתה הגנה חזקה מאוד פשוט כי קווין דוראנט היה צוות חיסול של איש אחד, גם בצד ההגנתי עם כמה תצוגות הגנתיות מרשימות. במהלך העונה ממש לא נראה ממנו דברים כאלו כי עדיף לשמור אותו לפלייאוף, וכדאי שגם שאר הקבוצה תתרגל לשחק הגנה בלעדיו. בקו הקדמי העושר באפשרויות יסייע בהחלט. דיאנדרה ג'ורדן לא כאן ואנו צפויים לראות הרבה פחות דרופ, יותר הדג' וחילופים, מה שישפר את ההגנה.  ושאר השחקנים ידרשו ליותר גמישות. קלקסטון בהחלט השחקן לחילופים, עם גריפין כנראה ישחקו יותר הדג' ועדיין מטעמי נוחות נראה גם הרבה דרופ עדיין, כי החבר'ה מבוגרים. יש המון סימני שאלה איך ההרכבים האלה יסתדרו מול הרכבי סמול בול של היריבות ומבחינה הגיונית התשובה הכי טובה של הנטס במקרים כאלו הוא קלקסטון, אך ליד כל הוטרנים הללו, האם הוא יקבל את הדקות הדרושות? פול מילסאפ אפשרות מעניינת נוספת כאן למקרים כאלה, וצריך לראות עד כמה מבוגרות הברכיים שלו. אולדריג' פתרון מצויין לכל מיני אמביד למיניהם וסנטרים גדולים אחרים, ושם נראה שהנטס יסתדרו בסדר.  בקו האחורי הם ישמרו טוב, אך קשה לראות את המחליפים ברוס בראון ובמברי מסתדרים טוב מול שחקני כנף מגודלים כגון טייטום או מידלטון, וזו בהחלט עלולה להיות בעיה עבורם במהלך העונה.

אחד הפתרונות היה הבאתו של בריאן קיפ (Keefe), שעבד בעבר עם דוראנט וקיירי. קיפ הוא עוזר מאמן הגנתי מאוד מוערך שעבד בעבר בלייקרס, בניקס ובת'אנדר והוא מקבל את המושכות לסדר את הגנת הנטס בעונה הקרובה.

סימן נוסף לדאגה – שנה שעברה ברוקלין הייתה במקום ה-23 בריבאונד הגנה, וזה כשהיה להם את דיאנדרה ג'ורדן שלמעשה זה כל מה שהוא עושה. בלעדיו, איך זה יראה העונה? מי יהיה הפתרון כאן? שוב כנראה שילוב. לטעמי הפתרון הוא קלקסטון אך שוב, כנראה שהוטרנים יקבלו את הדקות לפניו.

במצב אופטימי הם יכולים להעמיד חמישיה של הארדן-קיירי-האריס-דוראנט-קלקסטון. הרכב שמסוגל להחליף ולשמור טוב יחסית, ובהתקפה לעשות המון בעיות ליריבות. קיירי יוצר בעיות עד להודעה חדשה, האריס זז ל-2, דוראנט חוזר ל-3 במקום התכנית להציבו ב-4 והכיוון של הנטס הולך אחרת. למרות כל החששות זו תהיה הפתעה מאוד גדולה אם יסיימו מתחת למקום 4 במזרח.

קווין דוראנט מועמד משמעותי לתואר ה-MVP העונה. אלא שהוא מדי פעם יסתכל למטה בחשש. דוראנט מגיע עם המון מוטיבציה להוכיח דברים ולנקות את הכתם הזה של סיום העונה הקודמת.

יש המון לחץ על הקבוצה הזו. 3 כוכבי על, המון וטרנים מהספסל והעונה הקודמת הסתיימה בתחושה של החמצה.הארדן כבר הצהיר שהוא מכבד את קיירי, אבל, וזה האבל החשוב – "יש לנו עבודה לעשות". יש שני דרכים לקרוא את זה, ואולי הארדן התכוון לשניהם, ואולי רק לאחת החשובה מבחינתו. הוא רוצה אליפות, כולם רוצים עוד אליפות, ויתכן שזה הלחץ הנדרש בשביל למצוא פתרון יצירתי להוריד את קיירי מהעץ. לכולם ברור שאם קיירי יחמיץ את כל העונה הוא לא יוכל להגיע לפלייאוף. מבחינת קיירי ברור לו גם שלא יראה טוב אם פתאום בשביל הפלייאוף הוא כן מתחסן, ואולי הוא מקווה שעד אז דברים יסתדרו בעולם והמגפה תיעלם מעצמה. אף אחד מלבד קיירי כנראה לא ממש מעוניין בלקחת את ההימור הזה, וניאלץ לראות האם הלחץ הפנימי יעשה את שלו.

תחזית: מקום שלישי במזרח, גמר מזרח מול מילווקי, ושם זה הטלת מטבע.