סוף סוף יאניס עשה את זה, ולקח את האליפות הראשונה שלו ביחד עם מילווקי באקס. אף אחד לא יכול לנוח על זרי הדפנה. המון דברים קרו בקיץ, וזה הזמן לסכם אותם, ולהביט קדימה לעונת 21-22 של ליגת ה-NBA.

הקבוצה היום: ניו יורק ניקס

לדף הקבוצה:

ניו יורק ניקס

נשארו: אר.ג'יי בארט, קווין נוקס, עמנואל קוויקלי, ג'וליוס רנדל (קיבל הארכת חוזה שתכנס לתוקף החל מהקיץ הבא), מיטשל רובינסון, אובי טופין, נרלנס נואל (חוזה חדש), דרק רוז (חוזה חדש), אלק ברקס (חוזה חדש), טאג' גיבסון (חוזה חדש)

עזבו: פרנק ניליקינה ורג'י בולוק (חופשיים, לדאלאס), אלפריד פייטון (חופשי, לפיניקס)

הגיעו: קמבה ווקר (חופשי, אחרי היי אאוט מאוקלהומה סיטי), אוון פורניה (סיין אנד טרייד מבוסטון), קווינטון גריימס (דראפט), דוס מקברייד (דראפט)

חמישייה:  קמבה ווקר, אוון פורניה, אר.ג'יי בארט, ג'וליוס רנדל, מיטשל רובינסון

ספסל:  דרק רוז, עמנואל קוויקלי, אלק ברקס, קווין נוקס, אובי טופין, טאג' גיבסון, נרלנס נואל. גריימס ומקברייד צפויים להדחק לקצה הספסל.

 

המהלכים הגדולים של עונת 2020/21:

אז מה היה לנו שם? 

אף אחד לא ראה את העונה הזו של הניקס מגיעה. כולל כותב שורות אלו שחזה לניקס את המקום ה13 במזרח עם 25 ניצחונות. החבורה של טום ת'יבודו פתחה את העונה כמו קבוצה של טום ת'יבודו, ג'וליוס רנדל נראה כמו האולסטאר שכולם דמיינו שהוא יהיה כשרק הגיע לליגה, ובפברואר, כשהפלייאין נראה בהישג יד ליאון רוז נתן צ'ופר לת'יבס וצירף לקבוצה את דרק רוז. באמצע מרץ הקבוצה עמדה על מאזן חצוי ואז העונה הפכה לגמרי משוגעת – הניקס ניצחו 20 מ-29 המשחקים האחרונים, עברו בשובר השוויון את אטלנטה והגיעו לפלייאוף עם יתרון ביתיות. ג'וליוס רנדל זכה בתואר השחקן המשתפר, נכנס לאולסטאר ונבחר לחמישיית העונה השניה. הפלייאוף לעומת זאת הציף את החולשות בסגל הקבוצה, כשרנדל מסיים עם פחות מ-30% מהשדה ויותר איבודים מאסיסטים, במסיבת ההכתרה של טריי יאנג בתור הנבל החדש במדיסון סקוור גארדן. דרק רוז קשישא היה השחקן הטוב ביותר של הניקס באוף-סיזן ובניו יורק יצאו לפגרה עם טעם חמוץ, למרות עונה מתוקה ביותר.

קיץ חם

בואו נחזור רגע קיץ אחד אחורה – ליאון רוז שמונה לנשיא המועדון הביא איתו חבורה של אנשים שהוא סומך עליהם אבל במידה רבה משכו את הקבוצה לכיוונים מנוגדים: טום ת'יבודו, המאמן, הבהיר שאין לו עניין בטאנקינג או בבניה הדרגתית. הוא בא להפוך את הניקס למועדון מנצח מיד. אם אפשר אתמול. מצד שני היה ברוק אלר, שהתואר שלו יכול להסתכם ב'ניהול נכסים'. אלר סירב לבצע עסקאות על חוזים ארוכים והעדיף לקחת חוזים כבדים אם הם באים יחד עם בחירות דראפט. הכיוונים המנוגדים אליהם משכו שני האנשים החשובים ביותר בבניית הסגל הובילו לכך ששחקנים רבים חתמו על חוזים קצרים – נרלנס נואל, אלק ברקס, אוסטין ריברס (ששוחרר במהלך העונה) ואלפריד פייטון חתמו על חוזים לעונה אחת, כשהרציונאל היה לשמור על גמישות כלכלית באוף סיזן (החוזים הללו נחתמו לפני שיאניס החליט על הארכת חוזה במילווקי ולפני שקוואי קרע את הצולבת, ושניהם נראו כמו מטרות נוצצות לאוף-סיזן הנוכחי) יחד עם בחירה של שחקנים שיכולים לתרום יותר מהערך המצופה שלהם בליגה. כך שאם הניקס היו רואים שהעונה לא מתקדמת באופן חיובי הם יוכלו למכור את השחקנים עבור נכסים עתידיים ולתת לצעירים ריצה ארוכה יותר. 

ההצלחה של הניקס בעונה שעברה הובילה אותם לתגמל את אותם השחקנים: ברקס ונואל קיבלו סביב עשרה מיליון לעונה לשלוש העונות הקרובות, רוז קיבל 15 מליון לעונה לשלוש עונות. בכל החוזים הללו הניקס דאגו להכניס אופציית קבוצה על העונה השלישית, כדי שיוכלו לתמרן במקרה הצורך באוף-סיזן של 2024 שאמור להיות פורה יחסית בשחקנים חופשיים ואולי גם להביא הסכם שכר חדש. אחרי שהבטיחו את המשכיות גרעין הסגל הניקס פנו למצוא את הצורך הגדול ביותר שלהם – שחקן נוסף שיכול ליצור לעצמו ולאחרים ליד רנדל. איכשהו הם מצאו שניים

הראשון היה אוון פורניה. פורניה סיים עונה טובה באורלנדו ובבוסטון, אבל זה היה משחק ההכנה של נבחרת צרפת מול ארה"ב שהפך אותו לאחת הסחורות החמות בפרי אייג'נסי. הניקס אמנם סימנו את לונזו (שהעדיף את שיקאגו) ואת לאורי (שתו המחיר הגבוה שלו הרתיע אותם, וסביר שבכל מקרה היה מעדיף את מיאמי על פני הגארדן) אבל פורניה היה אופציה שדוברה במהלך כל הקיץ, והבחירה שלו בניקס הייתה 'וי' קטן בפנקס של רוז. 

השני היה ניצחון מתוק אפילו יותר. קמבה ווקר אמנם סיים עונה לא מוצלחת במדי בוסטון ששלחה אותו לאוקלהומה סיטי מיד עם סיום העונה. אוקסי כנראה לא מצאו לו קונה וכשעלתה האפשרות – הניקס קפצו עליה. ווקר הגיע לסיכום על ביי אאוט עם אוקלהומה סיטי והשאיר (כנראה) עשרות מיליונים על השולחן. הניקס נתנו לו פיצוי של 8 מיליון דולר וקמבה – יליד הברונקס, שאת ההופעה הזכורה ביותר שלו, עשה במדי קונטיקט בטורניר המכללות בגארדן – הוצג כשחקן הניקס. 

ה'וי' האחרון ברשימה היה כשהניקס הודיעו על הארכת חוזהו של ג'וליוס רנדל ב-4 שנים נוספות (כמובן שהאחרונה אופציית קבוצה) עבור 117 מיליון דולר. הניקס מתגמלים את שחקן הפרנצ'ייז שלהם ומשדרים ביטחון במה שהוא מביא לקבוצה. לניקס יש אולסטאר אמיתי בשיאו, וזה דבר שלא היה בגארדן מאז ראשית ימיו של מלו במועדון.

המטרה היחידה שהניקס לא מחקו הייתה להאריך את חוזהו של מיטשל רובינסון. רובינסון אמנם הוכיח את הערך שלו כעוגן ההגנתי בשיטה של ת'יבס אבל לא הצליח להשאר בריא ושיחק 31 משחקים בלבד בעונה החולפת, וכשישב בצד נרלנס נואל נכנס לנעליו בהצלחה. רובינסון יהפוך לשחקן חופשי לא מוגבל בסיום העונה, ונראה כאילו עבד קשה בפגרה, לפחות אם מתייחסים לשרירים הנוספים בתור אינדיקציה, ויהיה מעניין לראות את האסטרטגיה של הניקס איתו השנה. 

משפט קצר על הדראפט. כמו בעונה שעברה בה הניקס הזיזו – בהערכה גסה – 400 בחירות בשביל להנחית את עמונאל קוויקלי ועל הדרך צברו עוד כמה בחירות עתידיות, גם השנה הניקס לקחו שלוש בחירות סיבוב סוף ראשון-תחילת שני והפכו אותן לשני שחקנים שהם רצו מהדראפט + כמה נכסים עתידיים. הניקס הורידו מהלוח את קווינטין גריימס כחיזוק לרוטציית הכנפיים ואת דוס מקברייד שאמור לגבות את שתי עמדות הגארד. הקו האחורי של הניקס עמוס גם ככה, אז לא ברור כמה נראה מהם באמת העונה – בטח כשלהיות רוקי אצל ת'יבס זה לא קל – אבל הם בהחלט יכולים להיות בתוכניות ארוכות הטווח של המועדון.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

באמת שאלה מעניינת. העונה האחרונה והתוספות בקיץ העלו את מפלס הציפיות בגארדן. בפעם האחרונה שהניקס הגיעו לעונה עם ציפיות לברון עוד שיחק במיאמי. לוקה דונצ'יץ' עוד לא עלה לקבוצה הבוגרת במדריד ודיוויד לי היה בחמישיית הליגה השלישית. זה דבר אחד להצליח כאנדרדוג, זה דבר אחר לגמרי לחזור על הצלחה שנה אחרי. אה, ויש גם את הקהל שיכול לדחוף או לקבור את הקבוצה. 

הברור הוא שהסנטימט כלפי המועדון מתחיל להשתנות. הניקס מתחילה את השנה כאחת הקבוצות שצריך לקחת בחשבון במאבקי המיקום של הפלייאוף במזרח. נכון, אנחנו כנראה לא נראה מת'יבס איזה הברקה התקפית, אבל העובדה שהוא צירף עוד כמה כלים התקפיים, שאמורים לעזור גם מבחינת ריווח, יכולים לתת לניקס דחיפה בדירוג ההתקפי. הם דורג במקום ה-23 בליגה, לעומת מקום שלישי ביעילות הגנתית. לניו יורק יש גם כמה שחקנים שאמורים להתקדם . אר.ג'יי בארט הוא הבולט, ונגיע אליו עוד רגע. אובי טופין ועמנואל קוויקלי נראו טוב בליגת הקיץ ויוכלו לתת לת'יבודו אופציות בעמדות הגארד והגבוהים. במחנה האימונים ת'יבודו דיבר על השיפור של טופין ואמר שעל אף שהציוות של רנדל וטופין בפנים לא היה אפקטיבי בעונה שעברה, בעיקר בתחום ההגנה על הטבעת, הם יבדקו את הציוות העונה שוב. זה יכול להיות משמעותי אם מיטשל רובינסון ייעדר תקופות ארוכות.מבחינת קוויקילי, מעבר להיות סקורר שעולה מהספסל, הוא יוכל למלא את החסר במקרה שקמבה ווקר ו\או דרק רוז, על גיליונות הפציעות שלהם, יחמיצו זמן. טופין וקוויקלי התאמנו יחד במהלך הקיץ, פעמיים ביום, כל יום, ככה שהסנאריו החיובי יהפוך אותם לצמד דינמי מהספסל.

בארט קצת טס מתחת לרדאר (נשאר בעונת הרוקי מחוץ לחמישיות) אבל סיים את העונה הקודמת עם מספרים נהדרים של 40% מחוץ לקשת (ב4.5 נסיונות למשחק) ורשם שיפור בקליעה מכל הטווחים. הוא התקשה ליצור לעצמו בהתקפה העומדת: הקליעה שלו מחוץ לקשת אחרי כדרור לא היוותה איום והוא לעתים התקשה להגיע לטבעת מול מגינים פיזיים יותר, אבל עבד על שני הנושאים הללו עם המאמן האישי שמלווה אותה (דרו הנלן, שעבד בין היתר גם עם בראדלי ביל וג'ייסון טייטום) ובניו יורק ישמחו לראות אותו יוצר לעצמו יותר, תוך שהוא שומר על היכולת שלו לרווח את המשחק סביב רנדל, ווקר ורוז. בצד השני של המגרש עזיבתו של בולוק הופכת את בארט למגן הכנף הבכיר בקבוצה (תסלח לי, פורניה. אנחנו לא בונים על הגנה של צרפתים שאינם רודי גובר) והוא יצטרך להוכיח עצמו גם שם, כשת'יבס ישים עין גם על אלק ברקס.

לפתיחת העונה הניקס מגיעים עדיין ללא מיטשל רובינסון. הדיווחים האחרונים מהמחנה מדברים על כך שהוא עדיין לא יכול לרוץ ספרינטים, אלא ריצות קלות בלבד. מהצד השני רובינסון דיבר על איך התאהב בחדר הכושר ובהרמת המשקולות ונראה שיגיע לעונה רחב יותר, מה שיאפשר לו להתמודד מול סנטרים כבדים וחזקים ממנו. החמישיה של הניקס תורכב משלושת החלקים שנשארו מהחמישיה בעונה הקודמת – בארט, רנדל ונואל – וישלימו אותה פורנייה וקמבה ווקר. ת'יבס הודיע שווקר יקבל את עמדת הרכז הראשון בעוד שרוז יעלה מהספסל. החמישיה השניה שהורכבה מרוז, קוויקלי, ברקס, טופין וגיבסון  שיחקה מצוין יחד (ניצחו את היריבות ב15 נקודות ל-48 דקות. שווה למקום 14 בליגה בקרב חמישיות שקיבלו לפחות 100 דקות על המגרש, והטובה ביותר בין החמישיות שלא כללו שחקן חמישיה). עם זאת אצל ת'יבס מי שמתחיל הוא לא בהכרח מי שיסיים ו-ווקר עדיין ימצא את עצמו בקרב ראש בראש מול רוז על מי יהיה על המגרש בדקות ההכרעה, וכנראה שלפורניה יהיה מאבק דומה מול ברקס וקוויקלי.

בהתקפה ת'יבס הדגיש את נושא הנעת הכדור המהירה יותר. בעונה הקודמת למעלה מחמישית מהתקפות הניקס הגיעו לזריקה ב7 השניות האחרונות של ההתקפה. רק דטרויט וקליבלנד הגיעו ליותר זריקות בחלק הזה של שעון ההתקפה, וזו לא חברה שהניקס רוצים להשאר בה. הם היו הקבוצה שיצרה הכי מעט נקודות מאסיסטים למרות שבניגוד לקבוצות פלייאוף אחרות שדורגו בתחתית הטבלה (כמו פורטלנד, דאלאס או בוסטון) לא היה לה יוצר מוצלח מיוחד בבידוד. הניקס ינסו לקבל העונה החלטות מהירות יותר תוך כדי ההתקפה, וגם השימור של גרעין הקבוצה אמור לעזור בכך. 

בהגנה – הפורטה של ת'יבס – הניקס אמורים להמשיך לתת לקבוצות את אותו הטיפול שהן קיבלו בעונה שעברה: למרות שהניקס נתנו לקבוצות שמולן להגיע לטווחים שהן רצו (כמעט 75% מהזריקות של היריבות הגיעו מהרסטריקטד או מהשלוש, הנתון החמישי בגובהו בליגה. למעלה מרבע מזריקות השלוש של היריבות של הניקס הגיעו מהפינות, הנתון העשירי בגובהו בליגה) אבל הפכו כל זריקה לקשה: הקבוצה דורגה במקום הראשון בהורדת אחוזי הקליעה של היריבה ברסטריקטד, בשלשות מהפינה ובשלשות מהאמצע (Above the break) ובטופ-3 באחוזי קליעה של היריבה מהצבע (לא ברסטריקטד). העיקרון של ת'יבס אמר לצאת באגרסיביות על הקלעים על מנת לגרום להם לקחת שלשות קשות או לנסות לתקוף את הטבעת – שם חיכו להם נואל, רובינסון וטאג' גיבסון. ההחלפה של רג'י בולוק ואלפריד פייטון הארוכים בווקר ופורנייה עלולה לפגוע בהגנה האישית, אך מכיוון שמדובר על אחריות קבוצתית, הניקס עדיין אמורים להיות קבוצה שקשה לתקוף מולה. 

בשורה התחתונה שתי הבעיות המרכזיות שהניקס סימנו בפגרה מצאו פתרון: קמבה ווקר אמור להיות יוצר משני טוב יותר מכל מי שהיה בסגל של הניקס בעונה שעברה ופורניה מסוגל ליצור לעצמו גם כן, אבל בעיקר עונה על הצורך באיום עקבי מחוץ לקשת. יחד עם השיפור של בארט והנוכחות של רנדל, הניקס אמורים להשאר לכל הפחות תחרותיים במהלך העונה – ולקוות שהפעם לא תהיה נפילה כמו העונה הקודמת באוף סיזן. אגב רנדל, הרשימה של ESPN דירגה אותו בתור השחקן ה-42 בטיבו בליגה בעונה האחרונה, קצת מוזר עבור שחקן שהיה בחמישיית הליגה השניה, והוא כבר הספיק להגיב ואמר שנוח לו עם העמדה הזו של 'צריך להוכיח'. 

תחזית

החדשות הטובות הן שהניקס כנראה יהין עקביים יותר ממה שנראו בעונה הקודמת, וימשיכו לאמלל קבוצות בהגנה של ת'יבודו. החדשות הרעות הן שזה לא בהכרח יתרגם לשורה תחתונה טובה יותר. נכון להקלדת מילים אלו הסיקסרס עדיין לא מצאו פתרון לסוגיית בן סימונס, אבל לא מופרך להניח שהם, הבאקס וברוקלין ישארו בטופ של המזרח ושמיאמי תצטרף לקבוצת הביתיות. הניקס אמורים להיות בתחרות קרובה עם אטלנטה ובוסטון (ואולי גם שיקאגו) על החצי התחתון של טבלת הפלייאוף ושם להפוך – כמאמר הקלישאה – לקבוצה שאף אחד לא רוצה לפגוש. 41 הנצחונות בעונה הקודמת מתורגמים ל-47 בעונת 82 משחקים וזה נראה לי תרחיש הגיוני. אני אהמר על מקום שישי והופעה מכובדת יותר לפני הדחה בסיבוב הראשון.