הדדליין הזה היה מסחרר. לא מעט שמות גדולים – כמובן עם ההדליין של הארדן עבור סימונס – עברו מקבוצה לקבוצה. לקח לי עוד כמה ימים לגבש לעצמי את המחשבה סביב כל התזוזות ואלו הדברים שקפצו לי

 

1: הצד הלא מדובר בעסקה של הנטס ופילי

תיכף אגיע להתאמה של הארדן ואמביד, אבל אני חושב שהיחידה שיש לסטיב נאש עכשיו בברוקלין היא אחת היחידות הכי ורסטיליות שראינו. מסביב למשולש של סימונס-קיירי-דוראנט אפשר לחבר כמעט כל שני שחקנים אחרים בקבוצה: את מילס וקרי וללכת על סמול בול, את קלקסטון ב-5 ובראוס ב-3 וללכת על סמול בול, ובאמת: למעט חיבורים שלא עובדים בפני עצמם (גריפין ואולדריג', נניח) אפשר להכניס כל שני שחקנים אחרים, וזה עוד לפני שג'ו האריס, שיכול לכסות כל עמדה מ-2 עד 4, חזר.

אבל זה נמצא בקונטקסט של העתיד הקרוב מאד. מה שסימונס נותן לנטס זה מבט קצת יותר ארוך: סימונס יהיה בן 26 בסך הכל בסוף העונה, דוראנט יהיה בן 34 באוף-סיזן וקיירי יחגוג 30 בחודש הבא. הצירוף של סימונס נותן לנטס גם אבן פינה לבנות עליה לעתיד הקצת יותר רחוק, מתי שדוראט וקיירי יתחילו לרדת מהצד השני של הגבעה. זו כבר לא קבוצה של בום-אור-באסט כמו שהייתה יחד עם הארדן. סימונס, קלקסטון וקאם תומאס יכולים להיות גרעין שברוקלין יכולה לרוץ איתו גם בשנים הבאות, וזה לא מעט.

 

2: מה יהיה עם הארדן

שני הדברים הכי מרתיעים ששמעתי בהקשר של הדרישה של הארדן לעזוב הם: א. שהוא רצה שההתקפה תעבור דרכו אקסלוסיבית וב. שהוא לא אהב את הספייסינג של ברוקלין. לא בטוח שהוא שיפר את המצב שלו באף אחד מהמדדים האלו בפילי. ג'ואל אמביד בתיאורה הוא אבי כל הרול מנים בליגה, אבל בפועל פילי לא עירבו אותו יותר מדי במהלכים כאלו, והוא אוהב את הכדור אצלו גם בפוסט. מהצד של הקליעה אמנם פילי הולכת לא מעט לקלעים שלה בספוט אפ, אבל היעילות שלהם נמוכה מזו של הקלעים של ברוקלין, וזה עוד לפני שהוצאתם מהמשוואה את סת' קרי.

אבל הדבר המטריד ביותר לגבי הארדן זה העניין של ה'מנהיגות באמצעות דוגמה'. כל הנושא של בן סימונס קצת השכיח את זה, אבל אמביד בעונה שעברה היה די קרוב ללהגיד 'טוב, לא מתאים לי יותר מה שהולך כאן, אני רוצה ללכת למקום שבו מתאמצים כמוני', וניהל שיח די ער לגבי הזה עם ג'ימי באטלר ברשתות החברתיות. האם הארדן יעמוד בסטנדרטים שאמביד מציב לו? ואם לא: מי יהיה בהנאדם שדריל מורי יעדיף ללכת איתו? איך אוהדי פילי, שכמו שהזכירו לא מעט בפודים אחרי הטרייד הרבה יותר תובעניים מהאוהדים של ברוקלין, יקבלו מאמץ פחות ממקסימלי מג'יימס הארדן?

בשורה התחתונה, הבסט-קייס סנאריו של החיבור הארדן-אמביד זה שתיים-שלוש ריצות גמר משותפות, אבל שום דבר שראינו מהארדן בעונה וחצי האחרונות, אולי שנתיים וחצי, אם כוללים את התקופה עם ראס ביוסטון, לא מצביעות שזה הסנאריו הסביר.

 

3: הצד של וושינגטון בעסקאת פורזינגיס

אני חושב שהם בהחלט הצד המנצח בעסקה. אני חושב שוושינגטון, למרות שלא מיקסמו את ערך הטרייד של שחקנים אחרים אצלהם בקבוצה (הולידיי, הארל) יוצאים מהצד השני קבוצה ברורה יותר ממה שהייתה.
בשנה הבאה, אידיאלית, אנחנו הולכים לראות חמישיית 5-אאוט עם זינגר ב-5, קוזמה, ביל ואחד מבין KCP, קיספרט והאצ'ימורה יחד עם גארד נוסף, או דני כגארד שני. בסנאריו המדכא יותר נראה את זינגר וביל מריצים פיק אנד רולים עד המוות עם שלושה שחקנים שמחכים לקבל את הכדור.
זו קבוצה שיכולה להיות קבוצת פלייאוף במזרח, אבל כנראה עם תקרה של סיבוב שני, וגם זה ביום בהיר ובהנתן ירידה של שתיים מחמש הקבוצות הגדולות של המזרח העונה. האם התקרה הזו תספיק לוושינגטון? יכול להיות. אני חושב שהמשך העונה יהיה בבחינת אודישנים עבור אנסלד לגבי מי הוא רואה בהמשך בקבוצה. ההימור שלי שהאצ'ימורה יהיה על הבלוק בסוף העונה, שהם ינסו לתת הארכה לKCP ויוותרו על תומאס בראיינט.

השאלה היותר רצינית היא על חוסר שביעות הרצון בחדר ההלבשה של הקבוצה. השחקנים המרכזיים שנשלחו מהקבוצה דיברו על זה בסיטואציות כאלו ואחרות (הארל ודינווידי לפני הטריידים, ברטאנס אחרי) והשאלה האם אלו השחקנים שהיו הבעייתיים בעצמם או שהבעיות האלו ימשיכו. לגבי פורזינגיס: כחלק מהסגמנט אצל ביל סימונס ג'יי קייל מאן סיפר שלפני תחילת העונה הציעו לפורזינגיס להשתתף באיזה מיזם בו תורמים כסף לעמותה על כל בלוק במהלך העונה. זינגר סירב בטענה שהוא לא בטוח שהוא יסיים את העונה בדאלאס. יכול להיות שזה היה חוסר ההתאמה עם לוקה מאחורי הקלעים, אבל זו פעם שניה שקבוצה מוותרת עליו בלי לקבל תמורה שווה או שחקן שמתקרב להיות אולסטאר.

 

4: והצד של דאלאס

אני לא יודע אם הייתה עסקה טובה יותר בליגה עבור פורזינגיס, בניגוד לטרייד של האליברטון שבו סקרמנטו 'נתקעו' על שחקן מסוים ולא ממש הבינו שערך הטרייד של האליברטון גבוה משמעותית מזה של פוקס כנראה שהשוק עבור פורזינגיס לא היה חם במיוחד. כשזינגר נשלח מניו יורק אני חשבתי שהוא יכול להיות כוכב שני טוב אם הוא בריא אבל שהפרספקטיבה הנכונה לגביו היא כאקס-פקטור בתור השחקן השלישי בחשיבותו בקבוצה. במשך השלוש שנים האחרונות דאלאס לא נראתה כאילו היא מצליחה להביא שחקן שיהיה הכוכב השני לצד לוקה (וגם לא ברור עד כמה היא ניסתה) וכנראה שכרגע היא בונה על טריידים קטנים יותר על החוזים של דינווידי (בהנחה שברונסון ישאר בקבוצה בעונה הבאה) וברטאנס. עקרונית עדיין אפשר לחבר את שניהם (או את אחד מהם עם החוזה של טים הארדוויי ג'וניור) עבור שחקן בחוזה גבוה יותר, אבל שטרות קטנים נותנים יותר גמישות כשאתה בא לשלם במכולת.

השאלה היא מה הטרייד הזה אומר לגבי העתיד של לוקה. במידה מסוימת המאבס לחצו על כפתור הריסט, די ברור שהתקרה של הסגל הנוכחי של המאבס הוא סיבוב ראשון. לוקה מפלצת אבל זה לא יחזיק בסדרה של שבעה משחקים. מצד שני די קשה לראות איך הם משפרים את הסגל הזה עם הנכסים הנוכחיים שיש להם. דאלאס מחויבת כרגע ללמעלה מ-150 מיליון בעונה הבאה, כולל הארכת החוזה לפיני-סמית' אבל לפני הארכת החוזה לברונסון. החוזים של הארדוויי, דינויידי וברטאנס תופסים למעלה מ-50 מיליון בתקרה לפחות עד 2024 והם לא יכולים לסחור בבחירות סיבוב ראשון לפני 2025 (וזה בהנחה שהבחירה תעבור לניקס ב-2023) האם ללוקה יש סבלנות לעוד שנתיים-שלוש של סיבוב ראשון? אני לא בטוח שהנאמנות והמחויבות שלו לקבוצה הן ברמות הדירק נוביצקיות-דמיאן לילארדיות, גם כי הוא התרגל להיות אלוף בכל הרמות וגם כי התקרה שלו גבוהה יותר משל שניהם. בינתיים לא נראה שזה איום ריאלי על דאלאס, אבל עוד עונה-שתיים בבינוניות ויכול להיות שהשקט היחסי שם יופר גם כן.

 

5: בקטנה על דראגיץ'

זה נכון שקשרו את גוראן לדאלאס, בין היתר בגלל הקשר הסלובני, אבל נראה שעם הטרייד על דינווידי החלון הזה די נסגר. דראגיץ' כידוע לא נוכח בטורונטו ובשבועות האחרונים דיווחו שהוא מתאמן במיאמי (אם כי הסרטונים שלו מתאמן לכאורה עם ויקטור אולדיפו בתרגילי 2 על 2 במתקן האימונים במיאמי היו דווקא של קייל גאי, כי כנראה שכל הגארדים הלבנים דומים עם מסיכה). בהנחה שסן אנטוניו אכן תשחרר אותו, יכול להיות שהצטרפות מחודשת למיאמי (זה אפשרי, כיוון שהוא עבר דרך טורונטו קודם) היא האפשרות הסבירה מבחינתו. דראגיץ' כזכור כבר לא בדיוק ילד ואם המטרה שלו היא זכיה באליפות הסיטואציה במיאמי נראית מבטיחה יותר מאשר זו בדאלאס. זו תהיה סגירת מעגל נחמדה עם קייל לאורי, שהיה הרכז הפותח כשדראגיץ' שיחק ביוסטון וחיבור מחודש עם פי.ג'יי טאקר ומארקיף מוריס, שהיו חבריו לקבוצה בפיניקס. אם כבר פיניקס, יכול להיות שצירוף של סת' קרי סוגר את האפשרות הזו, אבל גם חיבור מחודש עם סטיב נאש בברוקלין יכולה להיות אפשרות מעניינת עבור דראגיץ'.

 

6: למה הניקס לא עשו כלום

בכמה פוסטים לאחרונה אצלי בעמוד דיברתי על קרב משיכת החבל המטאפורי בין תום ת'יבודו למנהל הנכסים של הניקס, ברוק אלר.
בקצרה: ת'יבס דוחף כל הזמן לניצחון כאן ועכשיו. אלר מנסה לשים את הניקס בפוזיציה הטובה ביותר לעתיד. גם 24 שעות לפני הדדליין דובר על כך שהניקס מנסים לשים את עצמם בפוזיציה שיהיה להם מקום מתחת לתקרת השכר בקיץ הקרוב (תיכף נגיע לזה) אבל בסוף הם החליטו להשאר עם הקבוצה שיש להם. הניקס הלכו עם ת'יבודו בחלק מההחתמות שלהם בקיץ האחרון: גיבסון, רוז, ברקס ונואל כולם נחשבים לשחקנים 'של ת'יבודו' וקיבלו הארכות חוזה גבוהות משווי השוק שלהם (במקרה של גיבסון כי מינימום זה יותר מ-0). לעומת זאת הצירופים של פורניה וקמבה, גם אם משדרים 'לנצח עכשיו', לא בהכרח היו על דעתו ולמקרה שהסאבטקסט סביב הייבוש של קאם רדיש מאז שצורף לקבוצה לא היה ברור: גם הוא לא בדיוק שחקן שת'יבס בחר. הניקס נמצאים כרגע במקום ה-12 במזרח וגם אם הם יעברו את וושינגטון (משחק לפניהם) הם נמצאים בעמדת חיסרון לעומת אטלנטה על המקום האחרון של הפלייאין (בהנחה שלא יהיו נפילות פתאומיות של אחת מ-9 הראשונות).

אני מניח שהסיטואציה הזו היא מעין מבחן לא רשמי עבור ת'יבודו: תביא אותנו לפלייאוף וננסה להשתמש בחלק מהצעירים כדי לחזק את הקבוצה עבורך באוף סיזן. לא תצליח ואנחנו הולכים לפנות מקום לצעירים, וכנראה גם למאמן אחר. רוז ות'יבודו חברים כבר לא מעט זמן, אבל אם ת'יבס גורם למתיחות בתוך ההנהלה של הניקס, אני מעריך שרוז לא יהסס להראות לו את הדרך החוצה. מבחינתו של ת'יבודו, בפעם המי-יודע-כמה בקריירה שלו הוא בונה על זה שהחזרה של דרק רוז תעיר את הקבוצה ותחזיר אותם למסלול הנצחונות. הניקס סיימו את מסע החוץ במערב עם ניצחון בודד וארבעה הפסדים אבל הם נראו קצת יותר מגובשים ממה שראינו בשבועות האחרונים ובעיקר קיבלו בחזרה את רנדל בכושר מצוין (29 נקודות, 13 ריבאונדים ו-6 אסיסטים בממוצע במסע הזה). תחת ההנחה שהפציעה המיותרת של בארט (שבהחלט יכולה להיות נקודת השבירה של הנהלת הניקס) לא תגרום לו להעדר לתקופה ארוכה מהמגרשים (או שהפציעה של קאם רדיש, שסובב את הקרסול ברבע השלישי מול פורטלנד ולא חזר למשחק אחרי שירד ממנו שתי דקות לתוך הרבע הרביעי תתברר כרצינית) הניקס עוד עשויים להראות כמו קבוצה מנצחת. לא בטוח שזה יספיק כדי להכניס אותם לפלייאוף, או לת'יבודו לחזור לעונה נוספת.

 

7: ולמה הלייקרס לא עשו כלום?

זו כבר שאלה רצינית בהרבה. הניקס, גם אם בריאים, לא רואים את עצמם בתור קונטנדרית. אז נכון שמתוך 57 משחקים עד כה הטריו של לברון-דיוויס-ראס פתח יחד רק ב-19 משחקים (או שב-19 המשחקים האלו היו 10 וריאציות שונות של חמישיה) אבל זה גם נכון שב19 המשחקים האלו המאזן שלהם הוא 10-9 חיובי גבולי. הטענה של הלייקרס היא שלא היה להם טרייד שהיה הגיוני מבחינתם לטווח הקצר והארוך, ובואו נודה בזה – החבילות הפוטנציאליות שהם יכלו להרכיב היו לא אידיאליות לרוב קבוצות הליגה, אבל היה נראה שהם יעשו איזשהו מהלך שלפחות יראה נכונות להשתפר. הם כנראה בונים על שוק הביי-אאוט, שעדיין לא ברור מה יהיה ההיצע בו בכלל, אבל אם לניקס יש מספיק שחקנים צעירים כדי לומר שהם מסתכלים על השנה הבאה, הלייקרס נמצאים במצב שבו הם חיבים לנצח כמה שיותר, ועכשיו. כמובן שגם ווגל נמצא על תנאי העונה (ושאוט אאוט למארק ג'קסון שכבר זומם על כסא המאמן שם בעונה הבאה, לפי איך שזה נשמע בשידור) אבל בקבוצה שבה שלושה מארבעת הקלעים המובילים עברו את גיל 33 אין את הפריבילגיה לבנות על 'שנה הבאה'.

 

8: איך יראה שוק הביי-אאוט

אין הרבה שחקנים חופשיים גדולים בקיץ הקרוב (תיכף נגיע גם לשם) אז זה אומר שאין הרבה שחקנים מעניינים עם חוזים נגמרים. אם אני מסתכל על שמות שיכולים להיות זמינים:

דניס שרודר, תומאס בראיינט אם הוויזארדס יחליטו לוותר עליו סופית, טריסטאן תומפסון, סאטו, דראגיץ' וגארי האריס. השמועות האחרונות הן שגם בלדסו הוא מועמד לביי-אאוט, תלוי על כמה כסף מהעונה הבאה יסכים לוותר, כנראה. יש שחקנים פחות מרכזיים שיכולים להיות זמינים אם הקבוצה שלהם תרצה לפנות מקום להחתמת בייאאוט משלה (קווין נוקס ודלון רייט מאטלנטה, ג'ארט קולבר מ-ממפיס) ועוד כמה שאולי יקבלו ביי-אאוט אם הקבוצה שלהם תצא מהמרוץ (פרינס במינסוטה, רוקו, לאמב). אני מעריך שהלייקרס ינסו להתחזק עם גארד או שניים: גאריס ושרודר כבר עלו בהקשר שלהם, כולל שמועה שהם ניסו לרקום טרייד עם בוסטון כדי להחזיר אליהם את שרודר, ואני לא אתפלא אם שיקאגו תנסה להוסיף גבוה, ומיאמי כאמור תאחד כוחות עם דראגיץ'. תומפסון הוא שם מעניין, כי הוא סוחב לא מעט ניסיון פלייאוף וקבוצה צעירה (היי ממפיס) יכולה אולי להעזר בו. מעבר לזה קשה לראות עם שחקן שמשנה את התמונה אפילו ברמת השינוי שפי.ג'יי טאקר עשה שנה שעברה. מילווקי הוסיפו את האנפורסר שלה (וגיבוי לגבוהים) עם סרג' איבקה, מיאמי בונה על החזרה של מוריס ואולי גם אולדיפו. אני לא צופה החתמות מעניינות, למעט אולי אם יתפנה שחקן שיוטה תחשוב שיכול לתרום לה בהגנה או ניהול המשחק.

 

9: ומה לצפות בקיץ הקרוב

יש קורלציה לא רעה בסוף בין משכורת נוכחית של שחקן לבין התרומה שלו. אבל מבין 60 המשתכרים הגבוהים בליגה העונה, רק ארבעה הופכים להיות שחקנים חופשיים. אחד מהם הוא זאק לאווין, שקשה לי לראות אותו עוזב את שיקאגו (או את שיקאגו נותנת לו ללכת) והשלושה האחרים הם דראגיץ', גארי האריס ובלייק גריפין. אליהם אפשר לצרף חמישה שחקנים עם אופציית שחקן על העונה הבאה: הארדן, שכבר מימש את האופציה, ג'ון וול וראסל ווסטברוק יממשו אותה גם כן והשניים האחרים הם בראד ביל וקיירי אירווינג שיממשו את האופציה או יחתמו על חוזה ארוך בקבוצה הנוכחית שלהם. יש סיכוי סביר שהשם הכי גדול בפרי אייג'נסי הנוכחי יהיה כריס בושה. זה לא אומר שלא הולכות להיות עסקאות מעניינות: אני לא מצפה שהלייקרס ימשיכו את הניסוי עם ראסל ווסטברוק ובהתאם לתוצאות הניסוי בניקס גם ג'וליוס רנדל כנראה יהיה שם שיעלה לא מעט בקיץ, אבל כרגע חמש הגדולות במזרח כנראה יהיו הקבוצות המשמעותיות ביותר גם בעונה הבאה ובמערב אל הצמרת של ה3-4 הנוכחיות (תלוי אם אתם סופרים את יוטה או לא) יצטרפו גם דנבר,בשאיפה שמוריי ואולי גם MPJ יהיו בריאים, והקליפרס שיקבלו חזרה את קוואי. כרגע קיץ 2024 נראה כמו הקיץ שבו הלוחות של הליגה יזוזו שוב. עד אז נראה שאנחנו מסתכלים על 2-3 עונות עם 8-10 קבוצות שיראו עצמן כקונטנדריות, וזה כיף גדול.

 

רוצים עוד? פספסתם את הלייב שעשינו לטרייד דדליין? יכולים למצוא את הכל כאן:

חלק א'

 

חלק ב' (עם הדורבן וסער ברעם)

 

חלק ג' (עם חובב מימון ואריק זילבר, מומחי הפנטזי של הכדור הכתום)