בינואר 2015 הקאבס היו ברצף של 6 הפסדים. זו הייתה עונת החזרה של לברון לאוהיו עם המאמן החדש דיוויד בלאט.

קליבלנד היו אחרי שלושה משחקי חוץ רצופים בקליפורניה ואריזונה ועמדו בפני בק טו בק מול שתי הלוס אנג'לסיות. במקום לעשות אימון, בלאט הורה לסובב את האוטובוס הקבוצתי ולסוע לבאולינג. קליבלנד ניצחה את שני המשחקים בסטייפלס סנטר ואז עוד 10 רצופים

ארבע שנים מאוחר יותר קליי תומפסון פתח את הפלייאוף מול הקליפרס עם 2-10 מחוץ לקשת. הוא עלה מהוסס למשחק 3 ולמרות שסיים אותו עם 2/2 מחוץ לקשת עדיין הרגיש לא בזון. יום למחרת הוא ירד לחוף, שיחק קצת כדורעף ואז נכנס למים. במשחק הבא הוא קלע 6/9 מחוץ לקשת.

 

מעבר לעובדה שבבועה אין משחקי בית וחוץ, קבוצה או שחקן שנמצאים במקום רע מנטלית יתקשו לצאת ממנו. פול ג'ורג' נתן קרדיט לדוק ריברס שהוציא אותו מ'המקום החשוך' שהיה בו בסיבוב הראשון, אבל העובדה שג'ורג' לא יכל לעשות את הטבילה בים כמו קליי (הטבילה כמשל, כל אחד ומה שמוציא אותו מהבאסה) הופכת את השבירה של המומנטום המבאס לקשה הרבה יותר

זה לא מקרי שהקבוצות שמספקות את התצוגות הטובות ביותר הן, נו, קבוצות. מיאמי שהיא בעצם מחלקה בגולני. הסלטיקס והראפטורס שהם שלם שגדול מסך החלקים שלו. דנבר שהראתה ש'להראות אופי' זה גם אופי. אפשר לזרוק פנימה גם את פורטלנד של דיים שנראו מצוין עד הפציעה שלו.

ולעומתם יש את המאכזבות – מילווקי שנראתה כמי שמחכה שיאניס יציל אותה. יוסטון שנראית אפטית כמו הארדן ומסוכסכת כמו ראס והקליפרס שנראים כמו קבוצה שעדיין לא התגבשה ושלא הצליחה לסמוך אחד על השני. שווה בעניין הזה לתת גם קרדיט ללברון שהצליח – לפחות בינתיים – לגבש את הלייקרס בצורה מרשימה לקבוצה שנבנתה בקיץ.

נראה שיותר מתמיד, הפלייאוף הזה יכשיל קבוצות אינסטנט. פלייאוף הוא מסע מפרך גם כשאתה יכול לצאת להתאוורר או לחזור הביתה למשפחה ולכלב שלך. כשאתה סגור בקומפלקס כזה – ולא משנה כמה הוא מפנק או זה שנתנו לך להביא את הפלייסטיישן מהבית – אתה נמצא בסביבה לא טבעית. במצב לא טבעי.

 

בנימה אישית ובנושא חצי קשור –

מהסופש יתחיל סגר. לפחות חלקי. אני מקווה שלכולכם יש על מי להשען ברגעים המבאסים. אם אתם מרגישים לבד או מבואסים – תשלחו הודעה. לא בטוח שאני אוכל לעזור, אבל אנסה. גם בלי הבועה הסיטואציה הזו לא טבעית לאף אחד.

לפוסט המקורי