בוסטון הפתיעו את כולם כולל את עצמם, כשהעיפו בסוויפ את ברוקלין נטס, שעד תחילת הסדרה עוד נחשבה לקונטנדרית. בוסטון הציגו הגנה מרשימה ופיזית שגרמה לדוראנט לצאת מאזור הנוחות ומהאוטומט שלו, ולחשוב על כל זריקה. הם ידעו גם שקיירי לא סומך על אחרים ושלחו עליו דאבל טים כשידעו שהסיכוי שימסור למישהו שאינו דוראנט נמוך ביותר.

מילווקי הגיעה אחרי עונה נינוחה ואחרי שהתחמקו באלגנטיות ממפגש עם ברוקלין לסדרה נוחה ביותר נגד שיקגו. הבולס אמנם הצליחו לגנוב נצחון במשחק בו הבאקס נחו קצת על המגרש, אך לא באמת היוו איום.  הסיפור של המשחק האחרון של העונה אותו בוסטון ניצחה ומילווקי ויתרה הפך מ"מי תשחק נגד ברוקלין" ל"מי תזכה בביתיות בסיבוב השני".

סיפור הסיבוב הראשון של בוסטון:

בוסטון עבדה על הגנה פיזית נגד קווין דוראנט. בכל צעד שעשה זכה להפרעות, כשהיה עם כדור כל שחקן שהתקרב אליו שלח ידיים לכיוונו ולו כדי ליצור הרתעה, וכשזז בלי כדור כל שחקן כמעט נכנס בו קלות עם הכתף. זה נכנס לדוראנט לראש וגם בזמן הזריקות החופשיות שהצליח למצוא, ניתן היה לראות את העפת המבט לחיפוש השומר. בצד ההתקפי ברוקלין עשו עבודה מאוד טובה על ג'ייסון טייטום אך הוא התפתח מאוד לאחרונה. בשנותיו הראשונות הוא תסכל את כולם, החל מהאוהדים וכלה בצוות ובהנהלה, בחשש וברתיעה שלו ממגע, וסיים משחקים ללא זריקת עונשין. בנוסף זכורות לנו התלונות על משחק סוליסטי וחוסר הניסיון למצוא את חבריו, כשבתחילת העונה מרכוס סמארט יצא פומבית כנגדו ונגד בראון שאינם מוסרים. את הסדרה נגד ברוקלין טייטום סיים עם 9.5 זריקות עונשין, ו-7.3 אסיסטים למשחק,

מרכוס סמארט קיבל על עצמו את תפקיד הרכז בצורה מושלמת וידע לנהל את התקפת הסלטיקס. הצוות המסייע נתן עומק שנדרש לעיתים מול ברוקלין, במיוחד כשהכוכבים של בוסטון נתקעו.

 

סיפור הסיבוב הראשון של מילווקי: אין יותר מדי מה לקחת מהסדרה של מילווקי נגד שיקגו. גם המשחק אותו מילווקי הפסידו נראה יותר כמו משחק שנתנו לשחקנים מנוחה ולקחו רגוע, מאשר שיקגו עשתה איזה משהו שהפתיע אותם. 2 דברים שרלוונטיים כנראה לסדרה מול בוסטון זה בראש ובראשונה הפציעה של קריס מידלטון. מידלטון הוא הרבה יותר מסקורר. הוא מנהל המשחק השני בחשיבותו במילווקי, ושומר פרימטר מאוד נחוץ לשחקני הכנף של בוסטון. מידלטון יחסר מאוד, והפציעה שלו מובילה לדבר השני, ההרכב הגבוה של הבאקס עם יאניס אדטוקומבו ב-3, פורטיס ב-4 ולופז ב-5. לא בטוח שההרכב הזה ישוחק נגד בוסטון יותר מדי.

המפגשים: 2-2 כולל נצחון של הסלטיקס בתקופה הרעה שלה, ונצחון של הבאקס במהלך הריצה הטובה של בוסטון בסיום העונה.

מי יהיו הכוכבים של הסדרה: לא קשה לנחש כאן כן? בצד אחד ג'ייסון טייטום ובצד השני יאניס אדטוקומבו. הם יתנו את התפוקה שלהם, ואני בספק אם ישמרו אחד על השני. ג'רו הולידיי ידרש להראות את יכולת ההגנה המדהימה שלו על שחקני כנף, ג'יילן בראון ידרש להראות שהוא אכן הכוכב השני ולא מעט מהצלחת הסדרה יפול על האם מספרי 2 יעמדו בנטל.

פוטנציאל ההפתעה – אין פוטנציאל הפתעה מכיוון שאין בסדרה הזו שום תוצאה שתפתיע מישהו, החל מנצחון של בוסטון ועד לדריסה של מילווקי. בוסטון יתקשו להרשים את יאניס עם הגנה פיזית, וידרשו קודם כל למצוא מישהו שמסוגל להתמודד איתו. כנראה שיהיה זה הורפורד ושרוברט וויליאמס יצא החוצה. בוסטון התקשתה בסיבוב הראשון נגד ניק קלקסטון והגנת הפרימטר שלה נראתה רע מאוד (הגנת ה-3 הגרועה ביותר מבין 16 קבוצות הפלייאוף). אם אדטוקומבו ידע לחדור ולהוציא החוצה, כולל ללופז שיגרור אחריו את טיים לורד או הורפורד, הדרך לניצחון של מילווקי יהיה קל למדי. בצד השני בהיעדרו של מידלטון למילווקי עצמה תהיה שמיכה קצרה מאוד נגד שחקני הפרימטר של בוסטון וכנראה שתשתמש הרבה יותר בווסלי מאת'יוז ובהגנה הפיזית של גרייסון אלן.  נטל ההוכחה כאן הוא דווקא על בוסטון, למרות המיקום ומשום כך העובדה שמשחק 7 ישוחק בבוסטון עשויה להתגלות כמכרעת.

מה יהיה הישג עבור המדורגת הנמוכה יותר? נצחון בסוויפ של כל אחת מהקבוצות יהיה הפתעה ואכזבה כאחד. אין כאן באמת קבוצה המדורגת נמוך יותר מהשניה, וכנראה ששתיהן מגיעות כשוות.  חשוב לציין אבל שמאמן בוסטון אימה יודוקה היה בעונה שעברה עוזר מאמן ברוקלין והאחראי על התכנית ההגנתית, בין היתר בסדרה מול מילווקי. האם מה שעבד אז יעבוד גם הפעם? האם השאננות של מילווקי מול שיקגו תימשך? יאניס כרגע השחקן הטוב ביותר ועל בוסטון להפוך אותו לאנושי כשם שהפכו את דוראנט.זה יהיה ההישג שלהם. של מילווקי להראות שהפריחה של טייטום מול ברוקלין, הייתה נגד ברוקלין. והייתה יותר בגלל ברוקלין ופחות כי הסלטיקס טובים.

תחזית:  משחק 7. ושם? בתקווה שהביתיות תכריע.