קיץ 2017 היה יותר מעניין מהפלייאוף. כוכבים שעוברים מקבוצה לקבוצה במגה טריידים, שחקנים חופשיים שחותמים על חוזים גבוהים. המרדף אחרי הסופרסטארים הקיץ היה חסר פשרות והניב כמה קבוצות מאוד מעניינות. לקראת פתיחת עונת 2017-18, הכדור הכתום עם פרוייקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: דנבר נאגטס
מי עזב: דאנילו גלינארי (לוס אנג'לס קליפרס), רוי היברט, מייק מילר.
מי הגיע: פול מילסאפ (חופשי, אטלנטה), ג'וש צ'ילדרס (חופשי, חוזה לא מובטח), טריי ליילס (טרייד, יוטה), טיילר ליידון (דראפט).
חמישיה: ג'מאל מוריי, גארי האריס, ווילסון צ'נדלר, פול מילסאפ, ניקולה יוקיץ'.
ספסל: וויל בארטון, קנת' פאריד, חואנצ'ו הרננגומז, עמנואל מודיאיי, דארל ארתור, מאליק ביזלי, ג'אמיר נלסון.
המהלכים הגדולים של עונת 2016-17:
אז מה היה לנו שם?
הנאגטס התחילו את העונה עם המון סימני שאלה, אבל סיימו אותו עם סימן קריאה אחד וברור – ניקולה יוקיץ'. סימן הקריאה הזה הגיע אחרי דרך מלאה פיתולים. המאמן מייק מאלון, שניסה לעשות סדר עם טונות הכישרון שיש לו בקבוצה, ניסה בתחילת העונה לשלב בין יוקיץ' לבין יוסוף נורקיץ', סנטר העתיד השני של הקבוצה. השילוב אמנם היה הגיוני על הנייר, לאור החוזקות של שני השחקנים, אך לא המריא – נט רייטינג שלילי של הצמד של 16- (דירוג התקפי של 93 ודירוג הגנתי של 109, שניהם מקבילים למקום האחרון בליגה). דבר שהוביל את מאלון לפירוק הצמד ולספסולו דווקא של יוקיץ', שהוגדר כבר כפרנצ'ייז הפלייר של הקבוצה. תשעה הפסדים אחר כך ומאזן שלילי של 16-10 הספיקו ומאלון החזיר את יוקיץ' לחמישייה ומכאן הקבוצה לא הסתכלה אחורה. ההגנה אמנם לא השתפרה (ואף הדרדרה מהמקום ה-26 לאחרון), אך מדובר היה במופע עוצר נשימה מבחינה התקפית. מעתה ועד סיום העונה, הקבוצה קפצה אל המקום הראשון ביעילות התקפית בתקופת הזמן הזו (113.3 לעומת 112.9 של המפלצת מגולדן סטייט, שנשפה בעורף), למאזן חיובי של 31-26 ולהמון דברים כאלו:
יוקיץ' היה כמובן הכוכב הראשי, השחקן לקח באופן רשמי את תפקיד הרכז הנומינלי והוביל את הקבוצה באסיסטים בתקופה הזו עם 5.8 למשחק, אך גם כמסיים הראשי, עם 19 נקודות ב-59 אחוז מהשדה (לצד 10 ריב' למשחק). קיבלנו עונות שיא של דאנילו גלינארי (לראשונה כסטרץ' 4) ו-ווילסון צ'נדלר, עונת פריצה של גארי האריס ושובו מהמתים של ג'אמיר נלסון, שאיפשר למאלון להסיר מהרוטציה את עמנואל מודיאיי שלא עשה את הקפיצה המיוחלת. כל אלו העמידו את הנאגטס במקום השמיני במרחק 2.5 משחקים מהמקום התשיעי, 14 משחקים לסיום העונה. למרות זאת, הנאגטס סיימו במקום התשיעי במרחק של משחק אחד מפורטלנד שזכתה במקום השמיני. הנאגטס יכולים להרגיש אשמים במקצת, כי הטרייד בפגרת האולסטאר, שהעביר את יוסוף נורקיץ' (ובחירה) לפורטלנד תמורת מייסון פלאמלי, הפך את הבוסני משחקן ספסל ממורמר ולא יעיל (49 אחוז מהשדה והובלת הליגה באחוזי איבודים) למפלצת הגנתית והתקפית ואת הבלייזרס לקבוצה שניצחה 14 מ-19 משחקים איתו בהרכב, כולל ניצחון על הנאגטס (עם 33 נק' ו-10 ריב' של נורקיץ'). בדנבר לא עמדו בקצב, ונשארו עם המחמאות לשנה הבאה.
קיץ חם
טים קונלי, GM הקבוצה דאז, אמר קבל עם ועדה בתחילת האוף-סיזן כי לקבוצה יש שתי מטרות: חיזוק הזהות ההגנתית של הקבוצה ושמירה על גלינארי שהפך לשחקן חופשי. אם באחד היא עמדה, השנייה, מתברר, הייתה שקר גמור. אך לאו דווקא לרעה. פול מילסאפ, אולסטאר מכהן ושחקן הגנה נפלא, חתם על חוזה של 90 מיל' ל-3 עונות (עונה שלישית לא מובטחת). בקבוצה שההחתמה הכי גדולה שלה בשוק החופשי הייתה אנדרה מילר או קניון מרטין, בהחלט מדובר בציון דרך. ההחתמה של מילסאפ סתמה את הגולל על החזרתו של גלינארי לקבוצה, שהוא מצידו המשיך לקליפרס.
מילסאפ בן ה-32 אמנם אולסטאר מכהן, אך עדיין נתקל בשוק חופשי עם מעט ביקוש עבורו. לאחר שההוקס ויתרו אפילו על הניסיון להציע לו חוזה, אפילו למראית עין, הקרב על שירותיו התרחש בין דנבר, מינסוטה והסאנס. לאחר שהשתיים האחרונות בחרו לשנות כיוון, הנאגטס נותרו המתמודדים העיקריים על שירותיו של הפורוורד, ועם חוזה מאוד נוח שיאפשר לקבוצה לחתוך קשרים במהרה במידה שהיכולת של מילסאפ תצנח (בניגוד לציפייה הראשונית של חוזה מקסימלי ל-4 שנים לפחות).
אנחנו יודעים כיום כי מילסאפ לא בהכרח היה הבחירה הראשונה של הקבוצה. עוד לפני פתיחת השוק החופשי, קונלי כבר סגר על טרייד משולש שינחית את קווין לאב בקבוצה, בתמורה לגארי האריס ובחירת סיבוב ראשון, כשפול ג'ורג' יגיע לקליבלנד. הטרייד נפל בשל התנגדות של הפייסרס והנאגטס המשיכו להחתמה של מילסאפ. קו קדמי של לאב-יוקיץ' היה בהחלט חדיר הגנתית, אך אפשר להבין את הקסם, לאב צעיר יותר ועל חוזה נמוך יותר, וגם היה מאפשר לקבוצה לשמור על גלינארי (אם כי כן גורם לויתור על האריס).
מלבד זאת, הקבוצה העבירה בטרייד מפוקפק משהו את הבחירה ה-13 בדראפט ליוטה עבור טריי ליילס והבחירה ה-24, בה בחרו את טיילר ליידון. גם ליילס, שמגיע לאחר שנתיים מאכזבות ביוטה לאחר שנבחר במקום ה-12 בדראפט, וגם ליידון מגיעים שניהם על תקן פורוורדים שאמורים לרווח את המשחק. הנאגטס יקוו כי הם יתפתחו לחבילה טובה יותר ממיטשל, שכבר הפגין ניצוצות יפים בליגת הקיץ.
המהלך האחרון של הקבוצה הקיץ התרחש רק בשבוע האחרון, למרות שהיה צפוי עוד מתחילת האוף-סיזן, כשמייסון פלאמלי חתם על הארכת חוזה על סך 41 מיל' ל-3 שנים. שוק השחקנים החופשיים לא הסביר פנים לפלאמלי, ששקל חתימה על הצעת ההיענות, לכן היה מוזר לראות את הנאגטס עם הצעה הגונה כל-כך. אך הנאגטס, שכבר שלחו נכסים משמעותיים עבור פלאמלי, העדיפו לא לשחק משחקים ולסגור על הצעה, שגם אם גבוהה יחסית, בוודאי נמוכה יותר ממה שהם ציפו לשלם עבורו כשהביאו אותו במהלך העונה.
בנוסף לכך, הנאגטס ערכו שינויים קלים בפרונט אופיס. לאחר שמועות חזקות כי המילווקי באקס בחרו בעוזר ה-GM, ארתורס קארנישובאס (ואגדת כדורסל ליטאית), כמועמד המוביל לאייש את עמדת ה-GM אצלם. הזדרז בעלי הנאגטס, סטן קרונקה, לקדם את האחרון לעמדת ה-GM, כשאת קונלי הוא מקדם לתפקיד הנשיא לענייני כדורסל.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
עכשיו מגיעה הקפיצה – כנראה. מילסאפ הוא התאמה נהדרת בשני צידי המגרש. בצד ההתקפי הוא אמנם אנדרייטד תמידי בתחום, אך היכולת שלו לשחק במסגרת הנעת כדור לצד יכולת יצירה גבוהה לעצמו, במידת הצורך, הופכת אותו לאופציה שניה אידיאלית במערכת של הנאגטס. בצד ההגנתי, הוא יכול לעשות שינוי אפילו יותר גדול. קשה למצוא איפה הייתה הבעיה ההגנתית של הנאגטס אשתקד, ולו רק כי הם היו בתחתית הליגה כמעט בכל אספקט – בין אם זה בפנים (מקום 24 באחוזי יריבה מהצבע), או מבחוץ (מקום 29 בהגנה על קשת השלוש). כבר במהלך העונה מאלון התייחס לעניין, בעוד שחקני הקבוצה תירצו (ולא שלא בצדק) את החולשה בהגנה כבעיה בתקשורת, מאלון הפנה את האצבע בבירור אל מול הווטרנים שהיו בקבוצה דאז – גלינארי, צ'נדלר וקנת' פאריד, ואמר כי "כרגע, אין לנו שום מנהיגות הגנתית", לא מן הנמנע שהוא צדק. מילסאפ לא יוכל לשפר את הגנת הקבוצה לבדו, אך האקטיביות והורסטיליות שלו בפרימטר, לצד העובדה שכבר היה חלק מהגנה מנצחת (חמישיית הגנה השניה לפני שנתיים) תעזור עשרות מונים. הקבוצה עדיין עלולה לסבול מבעיית הגנה מתחת לסל, כשגם מילסאפ וגם יוקיץ' דורגו במקומות האחרונים בהגנה על הטבעת. שניהם הראו ניצוצות בעבר, אך המגבלות הפיזיות שלהם עלולות לגרום לקבוצה להיות תמיד בינונית באספקט הנ"ל.
ולמרות שמילסאפ הוא בחירה מצוינת של הנאגטס, הקפיצה עלולה להיות פחות גבוהה מהצפוי, הנאגטס אמנם הוסיפו אולסטאר, אך גם נאלצו לאבד בגללו כוח התקפי משמעותי, על גבול האולסטאר, בדמותו של גלינארי. הורסטיליות של האיטלקי והיכולת שלו לנוע בין עמדות 3 ו-4 הייתה קריטית לקבוצה שיכלה לעבור גם להרכבים גדולים שלו לצד פאריד ויוקיץ', והיכולת שלו ליצור גרמה לו להוביל את הקבוצה בנקודות. כך שהנראטיב סביב החתמתו של מילסאפ שהנאגטס פשוט הוסיפו סופרסטאר, הוא לאו דווקא נכון. הקבוצה פשוט תקווה שזה לא משחק סכום אפס. מבנה החוזה של מילסאפ בהחלט מעיד על כך שהקבוצה חוששת מירידה תלולה ומהירה ביכולתו של מילסאפ. והעונה האחרונה הראתה מקום לחשש, לאחר שמילסאפ החמיץ 13 משחקים עם פציעה טורדנית וגם ראה את היעילות שלו צונחת (eFG של 48.1, הנמוך בקריירה שלו). אפשר לשייך את זה להתאמה הלא אידיאלית של מילסאפ לצידו של דוויט הווארד, שגרמה לו לשחק יותר באיזור הפרימטר, אך כדאי להתייחס לזה גם כתמרור אזהרה.
לצד זה, הקבוצה צריכה להתייחס גם למבנה הסגל הייחודי משהו. בעוד עמדת הסנטר סגורה עם יוקיץ' ופלאמלי, וגם ה-SG (האריס, בארטון, מאליק ביזלי), הגעתם של ליילס וליידון אספה בקבוצה לא פחות משישה (!) שחקנים שעמדתם הטבעית היא PF, כשכולם שחקני רוטציה לגיטימיים (למעט ליידון כרגע): מילסאפ, פאריד, דאריל ארתור, חואן הרננגומז, ליילס וליידון. לצד זאת, רק ווילסון צ'נדלר (שגם עבורו יש קייס כ-4) יכול לשחק באופן טבעי כ-3. מאלון ימשיך להשתמש בבארטון ככזה, וכנראה שינסה גם את חואנצ'ו הרננגומז בעמדה, עקב הקליעה המצוינת שלו (ואולי אפילו את ג'וש צ'ילדרס שחזר מפרישה כדי לנסות לחזור לליגה), אך הציפייה היא שבנאגטס ישתמשו בקנת' פאריד ודאריל ארתור, שלשניהם יש איזשהו ערך טרייד, כפיתיון להבאה של עוד שחקן כנף.
מלבד זאת, גם סיטואציית הרכז הפותח דרושה הבהרה. מסתמן כי המועמד המוביל לעמדה הוא ג'מאל מוריי. מוריי מוכשר כשד, הציג הרבה כישרון בחודשיים האחרונים של העונה (12.3 נק' למשחק), ואידיאלי לשחק לצידו של יוקיץ' כרכז שהוא קודם כל קלעי. אך מוריי מיעט לשחק בליגה ומעולם לא שיחק כרכז, האם הוא יכול לעמוד בעומס של עונה שלמה? צפויים לגבות אותו ג'אמיר נלסון, שיחגוג 36 בעונה הקרובה ועמנואל מודיאיי, שהוא עדיין על תקן אניגמה, שזו מילה יפה לשחקן כדורסל לא טוב. כך שאפשר לומר שמדובר בעמדה לא יציבה. בקבוצה עדיין מצפים לפריצה של מודיאיי, שהצליח לחזור לרוטציה של מייק מאלון בתום העונה לאחר כ-30 משחקים בהם בילה על הספסל או שיחק מספר חד-ספרתי של דקות. קשה להניח שזה יקרה העונה. הביקורת העיקרית על מודיאיי היא על הזריקה שלו, שהיא לא טובה, אך לו מודיאיי היה עושה דבר אחר טוב, זה ודאי היה עוזר.
בנוסף אליהם, שחקן משמעותי מאוד, אולי על תקן אקס-פאטור, הוא גארי האריס. לאחר שחזר מפציעה בת 25 משחקים בשנה שעברה, הפך האריס לאחד הגארדים היעילים בליגה, 42 אחוז מהשלוש לצד 56 אחוז מ-2 נקודות סימנו אותו כשחקן עולה בליגה. העונה, האריס יקבל פוקוס גדול יותר בהתקפה של הנאגטס ויצטרך להראות שהוא יכול גם ליצור לעצמו ברמה גבוהה. לצד זאת, למרות המוניטין שלו כ-3&D, האריס עמד על פלוס-מינוס הגנתי של 2.37-, שהעמיד במקום ה-87 מתוך 96 גארדים. זו לא רק אשמתו, אבל אין ספק שהאריס עדיין לא מגן טוב כמובטח. התפתחות הגנתית תהיה מהותית לקפיצה ההגנתית של הקבוצה כולה, שהנאגטס חייבים לעשות בשנה הקרובה.
אך בסופו של יום – הכל יתחיל וייגמר בניקולה יוקיץ'. מעטים השחקנים עם השפעה כה גדולה על התקפה של קבוצה (שצנחה ב-10 נקודות רייטינג ללא יוקיץ' בשנה האחרונה). הכישרון שלו בהחלט אמור לגרור את הקבוצה גבוה. והעובדה שהנאגטס מתחילים את העונה עם הבנה ברורה של מי הם ומה זהות הקבוצה, אמורה להביא להם לא מעט ניצחונות, שהם איבדו בתחילת השנה בזמן שחיפשו את עצמם.
תחזית: 46 ניצחונות, מקום 6.
וגאס חזתה לקבוצה 45.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו, ואולי תזכו בספר נבחרת החלומות.
