דמויות מפתח: רוברט פרה (בעלים), ג'ון הולינג'ר (אנליסט ונשיא הקבוצה לענייני כדורסל), כריס וואלאס (ג'נרל מנג'ר).

ג'רי ווסט הוא גאון ניהולי, שבנה וניהל את שושלות הלייקרס הגדולות ואחד האחראים להצלחה העצומה של גולדן סטייט. צריך להיות מועדון מאוד מיוחד בשביל שווסט ירים ידיים ויודה בכישלון. אבל ממפיס, כפי שתראו, היא מועדון מיוחד שכזה. בסוף עונת 2006-2007 ממפיס הפסידו בסיטונאות כדי לסיים עם המאזן הגרוע בליגה ולבחור אחד מבין גרג אודן וקווין דוראנט. הם אכן סיימו במקום האחרון, רק כדי שכדורי הלוטרי שייצאו לא נשאו את שמם, מה שהציב את הקבוצה במקום הרביעי בלבד לדראפט. אפילו ג'רי ווסט אמר נואש, ועזב.

כמה ימים לפני הדראפט תפס את מקומו של ווסט כריס וואלאס, שהגיע לאחר 10 עונות בסלטיקס. הגריזליס מעולם לא ניצחו משחק פלייאוף, ואילו וואלאס הגיע עד לגמר המזרח עם בוסטון. עוד לפני כן, בשנות ה-80' ובתחילת שנות ה-90' וואלאס נחשב לאחד מהמומחים הגדולים בכדורסל הקולג'ים בזכות מדריך קדם עונה אותו הוא ייסד וערך. מספר הימים הבודדים שהיו לו להתכונן הניבו את בחירת הדראפט הטובה ביותר בכל ימי שהותו בתפקיד – מייק קונלי ג'וניור, שזכה בקיץ האחרון לחוזה היקר בליגה. אבל בדרכו לשם, קונלי וההנהלה זכו ללא מעט ביקורות. אחרי שקיבל את הארכת החוזה הראשונה שלו – 45 מיליון דולר ל5 עונות – צייץ ביל סימונס את הציוץ הבא

אבל המציאות הוכיחה אחרת

בכל מקרה, הבחירות האחרות אפילו לא היו מעוררות מחלוקת. הן היו גרועות. ב-2008 ממפיס עשו טרייד כדי לעלות מהבחירה החמישית, קווין לאב, אל הבחירה השלישית ,או ג'יי מאיו (ברביעית נבחר ראסל ווסטברוק). זה אפילו לא מתקרב לפיאסקו של 2009, כאשר הגריזליס החזיקו בבחירה השנייה באחד הדראפטים הטובים בהיסטוריה. "אנחנו מאוד מתרגשים לגבי הדראפט", אמר וואלאס, "אנחנו חשים כי שחקן בגודל וביכולת ההגנתית שלו לא מגיע בכל שנה. היינו חייבים לקחת אותו". חייבים זו מילה שנויה בקונטקסט הזה, כי גם עם אקדח לרקה, הבחירה בהאשים ת'אביט לפני ג'יימס הארדן וסטף קרי נראית הזויה. ת'אביט פשוט לא נראה שייך לליגה מהרגע שהגיע אליה, והעונה הראשונה שלו, בה קלע 3 נקודות והוריד 3.6 ריבאונדים (אם כי חסם 1.3 פעמים למשחק) ב-13 דקות הייתה גם עונת השיא. בחירות הסיבוב הראשון של וואלאס כללו גם שמות כמו קסבייר הנרי בלוטרי, ודונטה גרין, טוני רוטן, גריוויס ואסקז ודמארה קארול לקראת סוף הסיבוב הראשון. אמנם שני האחרונים סיימו כשחקני NBA לא רעים, אבל אף אחד מהם לא תרם מאומה בגריזליס.

לא רק בבחירות הדראפט וואלאס הספיק לעורר מחלוקת. במהלך העונה הראשונה הוא שלח את הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה, פאו גאסול, ל-לייקרס תמורת אסופת שחקנים שוליים, שתי בחירות דראפט וזכויות על שחקן ספרדי שנבחר באמצע הסיבוב השני בשם מארק גאסול. הליגה סערה וגעשה. פאו היה משחקני הפנים הטובים בליגה והלייקרס, שלא נתנו אף שחקן משמעותי בתמורה, הפכו במחי טרייד אחד למועמדים הראשיים לאליפות. גרג פופוביץ' אפילו קרא להקמת וועדת טריידים. "הייתי מצביע לא ל-LA  טרייד", אמר פופוביץ'. שנה אחר כך הגיע גאסול הצעיר לליגה והשתלב לא רע. לצידו, הביא וואלאס בטרייד את זאק ראנדולף, שחקן פנים דומיננטי שהצטיין בייצור נקודות והורדת ריבאונדים, אבל נחשב ל"חור שחור", בתמורה לקוונטין ריצ'ארדסון. ב-2010 חתם מומחה ההגנה טוני אלן ל-3 עונות תמורת קצת פחות מ-10 מיליון, ובמהלך העונה חזר לקבוצה בטרייד שיין באטייה. ביחד עם המאמן ליונל הולינס, מי שחזר לקדנציה שלישית בממפיס שנה וחצי קודם לכן, הקבוצה ניצחה 46 משחקים וזכתה בכרטיס השמיני והאחרון לפלייאוף במערב. מול הקבוצה שמעולם לא ניצחה משחק פלייאוף, ניצבו הספרס האימתניים, שזכו במקום הראשון במערב לאחר שניצחו 61 ניצחונות בעונה הרגילה. זה נגמר ב4-1 מדהים לגריזליס והפסד בשבעה משחקים בחצי גמר המערב לקבוצה העולה של אוקלהומה.

בעונה הבאה למרות 62% הצלחה ומקום רביעי הגריזליס הודחו בסיבוב הראשון. הדבר המשמעותי ביותר התרחש בקיץ. רוברט פרה, שרכש את הקבוצה באותו הקיץ, היה עובד Apple צעיר עם רעיון כיצד לשפר את הווי-פיי שמספקת החברה. לאחר שהרעיון שלו נדחה, הוא הקדיש את הלילות וסופי השבוע של השנה הבאה כדי לבנות מודולת ווי-פיי יעילה יותר. ב-2014 הוא כבר נבחר על ידי פורבס לאחד מעשרת המיליארדרים הצעירים בעולם, לאחר שהחברה שלו Ubiquiti Networks, הפכה להצלחה מסחררת. השווי של פרה כיום נעמד במעל 3.5 מיליארד דולרים. כמו מיליארדרים צעירים אחרים, גם פרה הוא דמות צבעונית וחשבון הטוויטר שלו מספק לא מעט סיבות לעקוב אחריו, כמו הפעם שבה הוא החליט להריץ את מארק גאסול לתואר "השחקן הכי מעניין בעולם". אבל להבדיל מהשיגוע החביב הזה, פרה היה קרוב לזעזע את המערכת כשכמעט פיטר מספר פעמים את המאמן המצליח דיוויד ייגר, ובסופו של דבר פיטר אותו בתחילת העונה הנוכחית. למה, אתם שואלים?

בספטמבר 2013 עלה לפרה הרעיון לשחק 1 על 1 מול טוני אלן. פרה הציע לארגן משחק צדקה, ולתרום את ההכנסות, בסך 100 אלף דולרים, לארגון צדקה שייבחר על ידי המנצח. אלן הסכים.

פרה דאג לארגון ושיווק האירוע, כולל יחסי ציבור נרחבים. אבל, בסופו של דבר אלן איבד עניין, וייגר הביע התנגדות. האירוע לא היה נראה לו מתאים עבור קבוצה מקצוענית. פרה כעס, ודרש מההנהלה לפטר את ייגר. בתחילת העונה שלאחר מכן, כאשר הגריזליס הפסידו 3 מתוך 5 המשחקים הראשונים שלהם, דווח כי פרה אפילו טס לממפיס כדי לרקום תוכניות אלטרנטיביות ליום שאחרי ייגר (ההזויה שבהן כוללת את מינויו של מייק מילר למאמן-שחקן). באותה העת ההנהלה עמדה איתן מול גחמות הבעלים, אך סיפור ייגר לא נגמר בטוב. בקיץ הקודם, אחרי שייגר ביקש להתראיין בקבוצה אחרת בפעם השלישית ב-3 שנים, ההנהלה החליטה לפטר אותו. אפשר להבין הנהלה שמפטרת מאמן שלא רוצה להיות אצלם, אבל יותר מכך אפשר להבין מדוע ייגר, שנחשב למאמן מוערך בליגה, רוצה לברוח מממפיס.

למרות כל זה, בסוף עונת 2013 ממפיס נבחרו על ידי ESPN למועדון הספורט הטוב ביותר בצפון אמריקה בכל ארבעת הליגות הבכירות, מתוך 122 מועדונים בסך הכול. הגריזליס בלטו בעיקר בקטגוריות של זמינות לאוהדים, המאמץ של השחקנים כפי שנתפס אצל האוהדים והמעבר מהכנסות פיננסיות מאוהדים להצלחות על המגרש. את החלק האחרון הם חייבים בין היתר למהלך אחר של פרה. במהלך עונת 2012, עונה שממפיס סיימו עם 56 ניצחונות, הוא מינה את גורו האנליטיקס ג'ון הולינג'ר לתפקיד נשיא הקבוצה לענייני כדורסל. היום המהלך הזה נראה מובן, אבל לפני ארבע וחצי שנים הוא הקדים את זמנו. פחות מחודש עבר עד שההנהלה, בראשות הולינג'ר, שלחה את כוכב הקבוצה רודי גיי לטורונטו, כמעט ללא שום תמורה. התפיסה הרווחת בזמנו הייתה שהמהלך הזה נעשה כדי לחסוך מס מותרות. גיי הרוויח חוזה מקסימום, ולקבוצה היה גם לשלם לרנדולף, גאסול ומייק קונלי. הטרייד עורר את הזעם של המאמן דאז, ליונל הולינס, שאמר "כשאתה טועם טעם שמפניה, אתה לא יכול לחיות על תקציב בירה". אבל הולינג'ר ראה את מה שאנשי הכדורסל הישן לא ראו. גיי היה שחקן לא יעיל, שפוגע בשטף של הקבוצה. ההצלחה הגדולה של ממפיס בפלייאוף, עונה וחצי קודם לכן, הייתה בזמן שגיי היה פצוע. אחרי שסיימו במקום החמישי הגריזליס הדיחו את הקליפרס בסיבוב הראשון ואת אוקלהומה סיטי נטולת ווסטברוק בשני, כדי להגיע להישג השיא של הפרנצ'ייז ולהפסיד בסוויפ לספרס בגמר המערב. לפני שמונה לתפקיד ,ובעודו עוד בכובע האנליסט, הולינג'ר הימר על הספרס לזכייה במערב. אירוני, לא? גם הוא היה מודע לכך.

בקיץ האחרון ממפיס עשו כמה מהלכים ראויים לציון, שיכולים לעזור לנבא את עתיד הפרנצ'ייז בעונות הקרובות. במקום ייגר שהלך לסקרמנטו הקבוצה החתימה את דיוויד פיזדייל, עוזר המאמן המוערך של מיאמי. בגזרת השחקנים, הקבוצה הפכה את מייק קונלי לשחקן עם השכר הגבוה ביותר בליגה, עם חוזה של 152 מיליון דולר ל-5 עונות. מארק גאסול, שחתם עונה קודם לכן על חוזה של 110 מיליון לתקופה דומה, יכול להרגיש מקופח. במהלך משמעותי לא פחות, הקבוצה ניצחה את פורטלנד במרוץ על מי תזכה להעניק לצ'נדלר פארסונס 24 מיליון לעונה ל-4 העונות הקרובות. עד כה, כשהוא לא פצוע, פארסונס קולע 6.5 נקודות ב-19.5 דקות משחק. ממפיס משלמת את גובה המשכורות השביעי בליגה, ובהתחשב בחוזים המובטחים של קונלי, גאסול ופארסונס, לא נראה שהם מסוגלים להחתים שחקנים נוספים בתקופה הקרובה. זאק רנדולף וטוני אלן המזדקנים מסיימים חוזה בקיץ. לא ברור מהיכן יש לממפיס יכולת להתחזק בשנים הקרובות במידה וירצו לעבור את הרף של הסיבוב הראשון. השוק החופשי סגור בפניהם, ובדראפט.. כבר ראינו שהם לא כל כך מצטיינים בדראפט