כולם עושים טעויות, אי אפשר אחרת. השאלה היחידה היא איך אנחנו לומדים מהן ומתקדמים. טעות יחידה ב-NBA יכולה לעלות ביוקר – שנים של שהייה בלוטרי. רצינו לבדוק מה הטעויות הגדולות ביותר שעשה כל מועדון, אבל מכיוון שקצת קשה ללכת אחורה עד ימי ביל ראסל (שנבחר על ידי אטלנטה בדראפט ונשלח לבוסטון בטרייד), ווילט (הועבר בטרייד על ידי הווריורס כשעברו לסן פרנסיסקו) וקארים (נשלח בטרייד ממילווקי ללייקרס), אנחנו נסתכל על הטעויות שנעשו בשנות ה-2000. והיום – הבית הדרום מזרחי, הבית שאולי הוביל לשביתה ב-2011, בזכות חוזים מנופחים וגדולים לשחקנים בינוניים. פרק חמישי בסדרה.

אורלנדו מג'יק – חוזה מקסימום לראשרד לואיס

במאי 2007 ראשרד לואיס ניצל אופציה בחוזהו והפך לשחקן חופשי. לואיס קלע בעונתו האחרונה בסיאטל 22.4 נקודות עם 39% משלוש, והיה מבוקש על ידי מספר קבוצות באותו קיץ. סיאטל הלכה לפירוק ולכן לא ממש רדפה אחריו. סבב הפגישות של לואיס נגמר אחרי פגישה אחת בלבד, עם אורלנדו מג'יק, שכל מה שהייתה צריכה לומר זה מילה אחת – מקס. המג'יק התחייבו לתת ללואיס חוזה מקסימום, אשר באותם ימים היה שווה 75 מליון דולר ל-5 עונות. לאורלנדו היה את הקאפ להחתים את לואיס ישירות וזה היה אמור להסגר בזה. אלא שהסוכן (המצויין) של לואיס לא הסתפק בזה, והלך וארגן S&T עם סיאטל. החוזה הפך לחוזה בשווי 118 מליון דולר ל-6 עונות.

לואיס לא היה רע באורלנדו. זו לא הבעיה. הוא היה טוב וביחד איתו אורלנדו הגיע לגמר הליגה ב-2009. הוא קלע בעונותיו באורלנדו 16 נקודות עם כמעט 40% משלוש, והשלים מצויין את דוייט הווארד, כשהוא משחק סטרץ' 4. אלא שבשום שלב לואיס לא היה השחקן הכי טוב בקבוצה, וזה לא תאם את השכר האסטרונומי שהוא הרוויח בזמנו. אי אפשר גם לומר בבטחון שהוא היה השחקן השני או השלישי הכי טוב באותה קבוצה. במהלך עונת 2010-11 המג'יק החליפו את לואיס וחוזהו הגבוה, בגילברט ארינאס וחוזהו הנוראי (בהמשך). בשביתה ב-2011 לואיס נתפס כסמל לשביתה מצד הבעלים. דייויד סטרן שם אותו כדוגמא ללמה השיטה שבורה – השיטה שמאפשרת לשחקן כמו לואיס, שהשתתף בסך הכל ב-2 אולסטארים (2009 ו-2005) להיות השחקן השני הכי מרוויח בליגה אחרי קובי ברייאנט, דפוקה.

לואיס מצידו סיפק תשובה אלמותית:

"דברו עם הבעלים. הוא נתן לי את החוזה. כשזה מגיע לחוזים השחקנים לא נמצאים במו"מ על החוזים. אני יושב בבית והסוכן שלי מתקשר אליי ואומר לי 'השגתי חוזה מקסימום'. אני לא אשב שם ואומר לא 'לא, זה יותר מדי. לך תוריד אותם ב-20 או 30 מליון דולר.'" אי אפשר להאשים את לואיס בחוזה שלו. אי אפשר להאשים אותו בכך שאורלנדו הסכימו להפוך את העסקה לS&T. עם כל הכבוד לתחרות בליגה על שחקנים חופשיים, אורלנדו קפצו מעל הפופיק והפתיעו את כל הליגה. האשמה צריכה להיות אצל ה-GM.

היו חוזים רעים יותר בהיסטוריה, של שחקנים שעשו מעט וקיבלו הרבה, אבל עדיין, לא רבים מהם הפכו לסיבה להשבתת ליגת ה-NBA.

אזכורים ראויים:

  • לא ממש ברור מה עבר לרוב הניגן והנהלת אורלנדו בראש בקיץ 2016. הם שלחו את ארסן אילאיסובה, ויקטור אולדיפו והבחירה ה-11 בדראפט 2016 (דומאנטס סאבוניס) בתמורה לעונה אחת של סרג' איבקה. אחרי אותו טרייד הם הלכו והחתימו את ביזמאק ביומבו על חוזה עתק, כל זה בזמן שיש להם את ארון גורדון וניקולה ווצ'ביץ' בקבוצה. איבקה לא ממש הצליח באורלנדו, וכעבור חצי שנה הועבר לטורונטו בשביל טרנס רוס והבחירה ה-25 בדראפט 2017 (אנג'ס פאצ'אנקינס שהועבר לפילדלפיה בשביל בחירת סיבוב ראשון מוגנת טופ 20 ב-2020). אולדיפו עכשיו פורח באינדיאנה, וגם סאבוניס משחק כדורסל טוב. אורלנדו עדיין במעמקי הלוטרי. אולדיפו בשביל רוס, והבחירה ה-11 ב-2016 בשביל הבחירה ה-25 בדראפט 2017, זה מה שיצא מהטרייד הזה. אמנם רוב הניגן הציל משהו מהטרייד, אבל פוטר בצדק בסוף אותה עונה.
  • הבחירה המבוזבזת של דראפט 2005 – אחרי שבחרו את דוייט הווארד בדראפט 2004, אורלנדו חיפשה שחקנים שישלימו את הווארד ובחרה בדראפט 2005, בבחירה ה-11, את פראן ואסקז. חבל רק שהיא לא דיברה איתו קודם. ואסקז חתם באירופה על חוזה ל-4 עונות, ומעולם לא הגיע ל-NBA. המג'יק לא טרחו לבדוק עם ואסקז או הסוכן שלו האם הוא בכלל מעוניין להגיע לליגה הטובה בעולם, ובזבזו בחירת לוטרי. מילא לבחור באסט, להעריך לא נכון כשרון, אבל לפשל בצורה כזאת קולוסאלית, על שחקן שלא רוצה לבוא, זה חייב איזכור.

אטלנטה הוקס – כל הכסף לג'ו ג'ונסון

קיץ 2010 היה קיץ לוהט בליגה. לברון ג'יימס, דויין וייד וכריס בוש, הפכו לשחקנים חופשיים ובעקבות ההחלטה התאחדו במיאמי. מי שלא היה במתח כלל באותו פרי אייג'נסי, היה ג'ו ג'ונסון. ג'ונסון הפך לשחקן חופשי באותו קיץ, וכבר בתחילת השוק אטלנטה סיכמה איתו על חזרה לקבוצה עם חוזה של 124 מליון דולר ל-6 עונות. ג'ונסון בין לילה הפך לשחקן הכי יקר בליגה. צריך להזכיר שלברון, וייד ובוש ויתרו על כסף כדי להתאחד במיאמי. אין ספק שג'ו ג'ונסון עזר להביא את השינוי לאטלנטה. אחרי שנים בלוטרי, ההחתמה שלו ב-2005, ביחד עם ג'וש סמית' ואל הורפורד הוציאה את אטלנטה ממרתפי הליגה. גם ב-2005 המחיר היה יקר, 70 מליון דולר, בוריס דיאו, ו-2 בחירות סיבוב ראשון בשביל S&T. ועדיין המחיר ב-2010 היה גבוה מדי. ג'ונסון היה שחקן טוב, אפילו טוב מאוד, אבל לא בעילית של הליגה. השכר שלו תקע את תקרת השכר של אטלנטה. למזלה, יש קבוצות שמנוהלות רע יותר, ובקיץ 2012 אטלנטה העבירה את ג'ו ג'ונסון לברוקלין תמורת שאריות, ואפילו הצליחה לקבל בחירת סיבוב ראשון ב-2013, והזכות להחליף בחירות ב-2015.

אזכורים ראויים:

  • הסיפור המוזר של דני פרי – בקיץ 2014 פרצה מיני שערוריה באטלנטה אחרי שבשיחת ועידה עם קבוצת הבעלים של אטלנטה, דני פרי תאר את לואל דאנג כמישהו ש"יש בו קצת אפריקאי. הוא כמו הבחור שיש לו חנות נחמדה מקדימה, ומוכר לך זיופים מאחורה".תחילה פורסמו הדברים בכתב, ולאחר מכן יצאה הקלטה של פרי אומר את הדברים. פרי יצא לחופשה ללא תשלום, ולא חזר לנהל את הקבוצה. לאחר חקירה עצמאית שהתנהלה התברר שפרי לא אמר את הדברים על דעת עצמו, הוא הקריא את דו"ח הסקאוטינג על השחקן, אבל זה לא שינה לאף אחד. אדם סילבר הסביר הכי טוב מה שקרה שם: "דני, בכנות, היה נזק משני, קצת בגלל מאבקי כוחות בין השותפים. דני, בתקרית לא קשורה לחלוטין, קרא דו"ח סקאוטינג בשיחה עם הבעלים – מילים של מישהו אחר – אבל הוא קרא את זה." צריך לזכור שבפלייאוף 2014 התחילה שערוריית ההקלטות של דונלד סטרלינג, אז הבעלים של הקליפרס, שהכריחה אותו למכור את הקבוצה. החקירה העצמאית שאטלנטה ניהלה מצאה אימייל של ברוס לוונסון, אחד השותפים, מ-2012, לדני פרי, שבו לוונסון הביע חשש שכמות האוהדים השחורים תרתיע אוהדים לבנים מלהגיע למשחקים. העסק נופח מעל ומעבר, ובסופו של דבר לוונסון מכר את הקבוצה. בעונת 2014-15, ההוקס הגיעו ל-60 נצחונות והפסידו בגמר המזרח לקליבלנד, לברון ובלאט. פרי לא קיבל על כך שום קרדיט.
  • ואי אפשר בלי בחירות דראפט. אטלנטה בילתה שנים בלוטרי, ולא ממש ידעה לצאת משם עם שחקנים משמעותיים. יש 2 שזכורים מעל כולם: שלדן וויליאמס שנבחר חמישי בדראפט 2006, ומרווין וויליאמס שנבחר שני בדראפט 2005. מרווין וויליאמס נחשב לפוטנציאל ענק ביציאה מהקולג'ים, וההוקס הימרו עליו ופספסו את כריס פול. בסופו של דבר אטלנטה יצאה מזה עם אל הורפורד ב-2007.

וושינגטון וויזארדס  – החוזה של גילברט ארינאס

עונת 2006-2007 הייתה עונה מצויינת עבור גילברט ארינאס. באזר ביטרים, 60 נקודות נגד הלייקרס, ובחירה לחמישיית האולסטאר. לצערו ולצערם של אוהדי וושינגטון, העונה נגמרה במפח נפש גדול כאשר בתחילת אפריל ארינאס קרע את המיניסקוס במשחק נגד שארלוט וסיים את העונה. אחרי שעבר ניתוח הוא היה אמור להיות כשיר לעונת 2007-2008, אבל אחרי מספר משחקים קטן הוא אובחן שוב עם קרע במיניסקוס, באותה ברך. ארינס עבר ניתוח שני וחזר רק לקראת סיום העונה. זה לא הפריע לו לצאת מהאופציה שהייתה לו ולהפוך לשחקן חופשי. גולדן סטייט שמה הצעה של 100 מליון דולר על השולחן ל-5 עונות. וושינגטון לא מצמצה והציעה חוזה מקסימום בשווי 124 מליון דולר ל-6 עונות. בסופו של דבר ארינאס עשה להם "הנחה" וחתם "רק" על 111 מליון דולר לאותה תקופה. עוד לפני שהתחילה עונת 2008-09 ארינאס עבר ניתוח שלישי באותה ברך ושיחק רק 2 משחקים באותה עונה. את עונת 2009-10 הוא פתח בצורה אופטימית, אלא שאז הגיע סיפור האקדחים והשעיה לכל העונה.

האקדחים לא היו הבעיה, ולוושינגטון כנראה לא היה איך לחזות את זה. הבעיה הייתה הפציעות. אחרי 2 שבהם מיעט לשחק ואחרי פציעות ברכיים קשות, ארינאס כבר לא היה אותו שחקן. הוא איבד מהמהירות והחדות. וושינגטון לא היססה עם חוזה המקסימום, ואולי לא הייתה לה ברירה, אבל זה היה טעות לתת לו חוזה כל כך גדול.

אזכורים ראויים:

  • אם ירדנו על מינסוטה שדילגה על סטף קרי בבחירה החמישית והשישית בדראפט 2009, ראוי להזכיר איך היא קיבלה את הבחירה החמישית. וושינגטון החזיקה בבחירה, ושלחה אותה בטרייד למינסוטה תמורת ראנדי פוי ומייק מילר, כמה ימים לפני הדראפט. "היכולות שלהם משלימות היטב את הגרעין שלנו. הם יספקו בוסט כשאנחנו מבססים מחדש את מעמדנו כקונטנדרים בקונפרנס המזרחי." זו הייתה ההצהרה של ארני גרנפלד בעקבות הטרייד. וושינגטון סיימה את העונה עם 26 נצחונות, מילר ברח בקיץ למיאמי, פוי ללוס אנג'לס קליפרס. וושינגטון לפחות זכתה בבחירה הראשונה בדראפט 2010 ובג'ון וול.
  • דראפט 2001 לא יזכר לטובה, וקוואמי בראון יזכר לנצח כאחד הבאסטים הגדולים בהיסטוריה. ועדיין, מערכת היחסים בין קוואמי ומייקל ג'ורדן, אז שחקן-GM בוויזארדס, היא בהחלט סיפור ייחודי ב-NBA. מייקל היה זה שבחר בקוואמי, ואפילו פתח לו את ביתו והזמין אותו להתאמן איתו. קצת לפני עונת 2001 מייקל החליט לעשות קאמבק וחזר לשחק בוושינגטון. מהר מאוד האישיות הטוטאלית של ג'ורדן התנגשה באישיות הרכה של בראון, ומערכת היחסים התדרדרה להתעללות. המשפט הבא נאמר במהלך משחק אימון פנימי, ובאמת, אין לנו איך לתרגם את זה:

“You [expletive] flaming [homophobic slur],” he exploded. “You don’t get a foul call on a [expletive] little touch foul, you [expletive]. Get your [expletive] back on the floor and play. I don’t want to hear that out of you again. Get your ass back and play, you [expletive].”

זה היה הרגע ששבר את קוואמי, הרגע שבו הוא פרץ בבכי לפי השמועות. קוואמי הכחיש את הבכי בראיון ב-2017, אבל ברור לכל שלא הייתה שם מערכת יחסים תקינה בין GM לשחקן שלו. ימיו של מייקל כ-GM היו קצרים. למייקל פשוט לא הייתה הסובלנות לשחקנים הרכים שהגיעו אחריו (כולם היו רכים בשביל האישיות של מייקל). כיום מייקל הוא הבעלים של שארלוט הורנטס, ועדיין לא יודע להעריך נכון כשרון בדראפט.

מיאמי היט – מייק מילר כצלע רביעית

בקיץ 2010 מיאמי למעשה פינתה את כל הגג שלה למעט זכויות בירד על דווין וייד וצירפה אליו את לברון ג'יימס וכריס בוש. השלושה חתמו על סכומים דומים, וכולם ויתרו על מעט כסף בשביל שמיאמי תוכל להביא שחקנים נוספים. את הכסף ההיט ניצלו בשביל להחתים את מייק מילר. מילר היה אמור להיות הקלע שיפתח ללברון ושות' את הצבע, הקייל קורבר של מיאמי, השחקן שאי אפשר להשאיר לבד על השלוש. ההיט נתנו לו חוזה של 25 מליון דולר ל-5 עונות. מילר לא עמד בציפיות. הוא שמר על ה-40%+ משלוש, אבל לא זרק מספיק ולא ממש עזר לשלישיה. הוא היה השחקן הרביעי בשכר בקבוצה, אבל מבחינת תרומה הוא היה 9-10, וזה לא קרוב להיות מספיק. הוא סיים 3 עונות במיאמי עם ממוצעים של 17.9 דקות, ורק 5.4 נקודות. הוא אמנם קלע 41.2% לשלוש, אבל רק על 2.9 זריקות וזה לא קרוב להיות מספיק. בקיץ 2013 ההיט שחררו את מילר בעזרת סעיף האמנסטי.

אוהדי מיאמי יזכרו למילר את 7 השלשות שקלע במשחק 5 בגמר 2012 נגד אוקלהומה סיטי

תראו את התוצאה, כנראה שזה מה שמיאמי הייתה יכולה להיות אם מילר היה ממלא את הציפיות ממנו. המשחק ההוא היה אחד הבודדים שבו מילר הצליח להשאיר חותם. בקיץ 2013 ריי אלן הגיע ועשה את העבודה הרבה יותר טוב. את מה שאלן עשה בגמר של 2013 כולכם יודעים.

אזכורים ראויים:

  • השוואת החוזה של טיילר ג'ונסון: בקיץ 2016 לכל הקבוצות היה המון כסף, וזה יצר לא מעט חוזים מוזרים מאוד. אחד מאותם חוזים היה זה של טיילר ג'ונסון. זה לא רק אנחנו חושבים ככה, גם השחקן עצמו, סיפר שהקיא מספר פעמים כשאמרו לו את גובה ההצעה. לברוקלין לא ממש היה מה להפסיד, בלי בחירות דראפט ובלי נכסים היא שמה מטרות על שחקנים שהיא חשבה שיוכלו לפרוץ עם יותר דקות. אחד מאותם שחקנים הוא טיילר ג'ונסון. ג'ונסון בחירת סיבוב שני, ולפי חוק ארינאס היא יכלה להציע לו רק את המיד לוול בעונה הראשונה והשניה, אבל החל מעונה השלישית היא יכלה להקפיץ לו את השכר בצורה אסטרונומית. חוזה שמכונה גלולת רעל. וזה מה שהיא עשתה, היא נתנה לג'ונסון הצעה בשווי 50 מליון דולר ל-4 עונות כשבשתי העונות הראשונות הוא מרוויח קצת יותר מ-5.5 מליון דולר, ובשתי האחרונות 19 מליון דולר לעונה. מיאמי לא הייתה מוכנה לותר על השחקן, למרות החוזה הנוראי. ההיט הציעו לשחקן חוזה באותו שווי רק מחולק בצורה סבירה יותר, אבל ג'ונסון סירב בטוענה שהתחייב לברוקלין. הוא חתם על חוזה עם הנטס, וההיט השוו. בעונה הקרובה ובעונה הבאה הם ישלמו לג'ונסון 19 מליון דולר לעונה. הם כבר מחפשים טרייד.
  • העזיבה של דווין וייד – יש דברים חשובים לא פחות מהצלחה מקצועית וזו זהות של מועדון עם שחקנים מסויימים. כמו שקובי ברייאנט שיחק כל הקריירה בלייקרס, ונוביצקי יפרוש כמאבריק, הצפי היה שגם דויין וייד יהיה היט כל הקריירה שלו. זה לא קרה, ולא רק באשמת המועדון. וייד חש שהוא ויתר כלכלית ב-2010 בשביל לעזור למועדון להצליח וציפה לפיצוי. המועדון לא ראה את זה ככה. השמועות אומרות שפט ריילי כעס על וייד וחשב שהוא ידע שלברון יעזוב ב-2014 ולא שיתף את ריילי. הפיצוץ הגיע בקיץ 2016. ההיט הציעו "רק" 40 מליון דולר בחוזה לשנתיים. וייד רצה יותר. בסופו של דבר הוא חתם בבולס על 47 לשנתיים. סביר להניח שעם עוד טיפה מו"מ הפער הזה היה מגושר, אבל שני הצדדים כבר היו פגועים בצורה כזו שפער קטנטן של 7 מליון דולר הפך לתהום עמוקה. וייד שיחק עונה בשיקגו, ועוד חצי עונה בקליבלנד, לפני שחזר להיט. מיותר.

שארלוט הורנטס – העדיפו את פרנק קמינסקי על 4 בחירות סיבוב ראשון

כל הטעויות שהצגנו עד עכשיו היו דברים שקבוצות עשו, הפעם אנחנו מביאים כטעות משהו שהקבוצה לא עשתה, אם היא הייתה עושה, החלק הזה כנראה היה מופיע אצל בוסטון. בדראפט 2015 שארלוט החזיקו את הבחירה התשיעית. דני איינג' ראה את הנפילה של ג'סטיס ווינסלו, והחליט לתת לשארלוט הצעה חד פעמית. הבחירה ה-16 באותו דראפט, הבחירה ה-15 שהייתה שייכת לאטלנטה (סוכם מראש), אחת מ-3 הבחירות של ברוקלין שהיו אצל הסלטיקס (כזכור, ב-2016 זו הייתה הבחירה השלישית, ב-2017 הבחירה הראשונה, ב-2018 הבחירה השמינית), ובחירה נוספת, כנראה של ממפיס בדראפט הבא. זו הצעה שאסור לסרב לה. לשם דוגמא בדראפט 2018 פיניקס נתנה לפילדלפיה את הבחירה ה-16 ובחירה לא מוגנת של מיאמי ב-2021 כדי להתקדם לבחירה ה-10. בדראפט 2014 שיקגו נתנה לדנבר את הבחירות 16 ו-19 בשביל הבחירה ה-11. איינג' הציע שילוב של הכל: גם 2 בחירות באותו דראפט, גם בחירה עתידית לא מוגנת מאוד נחשקת, וגם בחירה נוספת, רק בשביל שיהיה. זאק לואו פרסם את ההצעה אחרי הדראפט.

בשארלוט היו כאלו שחשבו שצריך לקחת את ההצעה, אבל בראש המערכת עמד מייקל ג'ורדן שחשב אחרת. על כל הטוב הזה, הוא העדיף את פרנק קמינסקי. הוא לא חשב שהוא יהיה פנוי בבחירה ה-15. צריך להודות שהרפיוטישיין של דני איינג' בטריידים, והזמן הקצר שהיה על השעון כנראה השפיעו. ועדיין, פרנק קמינסקי. שחקן רוטציה נחמד ולא הרבה יותר מזה. לפחות זה היה גורם למייקל לבחור את ג'סטיס ווינסלו, אבל גם זה לא . ווינסלו הלך למיאמי, ובינתיים בעיקר הוכיח שהייתה סיבה שהוא התדרדר בדראפט. שחקן הגנה מצויין, אבל משחק ההתקפה שלו עדיין צריך הרבה עבודה. פרנק קמינסקי לא באסט, בטח לא ביחס לבחירה התשיעית, אבל ביחס לכל החבילה למעלה זה פשוט לא כוחות. לא נורא, כנראה שמייקל היה מפשל גם בבחירות שהיה מקבל.

אזכורים ראויים:

  • ואי אפשר בלי לדבר על חוסר היכולת של שארלוט לבחור בדראפט. היו לה דיי הרבה בחירות גבוהות בשנים האחרונות והנה המקבץ: פרנק קמינסקי (9 – 2015), נואה וונלה (9 – 2014), קודי זלר (4 – 2013), מק"ג (2 – 2012), קמבה ווקר (9 – 2011), ג'רלד הנדרסון (12 – 2009), די ג'י אוגוסטין (9 – 2008), וכנראה הבחירה הגרועה מכולם – אדם מוריסון (3 – 2006). 1 מ-8 בדראפט. קוף עיוור יכול להצליח יותר טוב מזה. ללא ספק שזלר, קמינסקי ומק"ג הם שחקנים נחמדים, אבל הם נבחרו בבחירות שבהם נבחרים כוכבים, לא שחקני רוטציה. שארלוט מבזבזת שנה אחרי שנה את הבחירות שלה, וככה נתקעים שנה אחרי שנה בלוטרי.
  • ואם כבר בשארלוט יודעים שמדובר בשחקנים בינוניים, למה נותנים להם חוזים אסטרונומיים? 20+ בעונה לניק באטום, 13 למק"ג, 12+ לקודי זלר, ונוסיף פה את מרווין וויליאמס שעונה אחת טובה נתנה לו חוזה של 13+ בשארלוט. דווקא קמבה מרוויח הכי מעט – רק 12 מליון דולר לעונה.