זהו פרק נוסף מתוך הספר על הניקס תחת ניהולו של דולאן

קיץ 2010 היה הקיץ של השחקנים החופשיים – לברון ג'יימס, וייד, בוש. הניקס קיוו להנחית אצלהם את לברון, אבל זה לא קרה. במקום, הם פנו לקבוצה הקודמת של מאמן הקבוצה הנוכחי, מייק ד'אנתוני – פיניקס. כוכב הקבוצה, אמארה סטודאמייר, רצה חוזה ארוך ויקר, אבל הסאנס היססו לתת לו אותו, עקב היסטוריית פציעות. הניקס הסכימו לתת לו 100 מיליון דולר ל-5 שנים בלי אופציות קבוצה. החוזה הזה היה כל כך מסוכן, שאף חברת ביטוח לא הסכימה לבטח אותו עבור הניקס. על מנת לפנות מקום לסטודאמייר, הניקס העבירו את דיוויד לי, חביב האוהדים, לגולדן סטייט. הם צירפו גם את הרכז ריימונד פלטון והסנטר טימופיי מוזגוב.

סביב סטודאמייר, הניקס התחילו את העונה בקצב סביר, אמארה היה לשחקן הניקס הראשון שפותח בחמישיית האולסטאר מאז יואינג וב-22 לפברואר הניקס עמדו על מאזן 28 נצחונות ו-26 הפסדים. סה"כ ניצחון אחד פחות מכל העונה הקודמת. ואז הגיע הטרייד שיגדיר את השנים הבאות של הניקס: פלטון, מוזגוב, דנילו גאלינרי ו-וילסון צ'אנדלר עברו לדנבר, עם שתי בחירות דראפט עתידיות (ב-2014 ו-2016). אדי קארי ואנתוני ראנדולף עברו למינסוטה והניקס קיבלו את כרמלו אנתוני, צ'אנסי בילאפס, רנאלדו באלקמן ונספחים פלוס בחירת דראפט של דנבר ב-2016 (דנבר מסרה את הבחירה עם הגנה – הם יקבלו את הגבוהה מבין השתיים של הניקס ודנבר).

הטרייד עצמו לא הגיע בוואקום. ההחלטה של לברון ג'יימס בקיץ הגיעה לאחר ששינתה לא מעט יחסי כוחות בליגה: סוכנות השחקנים CAA – שבאותה העת ייצגה את לברון, כרמלו, וייד וכריס פול (הידועים היום בתור ה'בננה בואט קרו') החתימה את מאמן שיקאגו דאז, תום ת'יבודו, אחרי שקיבל רמיזות שחתימה כזו תוכל לקדם את הבאתו של לברון ליונייטד סנטר. כמה ימים אחרי שלברון הודיע על החלטתו להגיע למיאמי רבים מכוכבי הליגה הגיעו כדי לחגוג את חתונתם של אנתוני ובת הזוג שלו, השחקנית ומנחת הטלוויזיה לאלא ואסקז. כריס פול היה בין המברכים, ובין היתר רמז על הקמת ביג-3 נוסף: הפעם כזה שיתבסס עליו ועל מלו בניו יורק. פול היה אז תחת חוזה בניו אורלינס. מלו נכנס לשנתו האחרונה בחוזה בדנבר.

אבל מה הפך את מלו לכוכב מבוקש כל כך?

מלו נבחר במקום השלישי של דראפט 2003 האגדי. אחרי לברון ודארקו מיליצ'יץ' ולפני וייד וכריס בוש. בעונה היחידה שלו בסירקיוז הוא הוביל אותם לתואר המכללות הראשון בתולדותיהם, ותחילת הדרך שלו נראתה מבטיחה: שישה משחקים לתוך העונה הוא הפך לשני הצעיר אי פעם לקלוע 30 נקודות במשחק (אחרי קובי בראיינט.) שלושה שבועות אח"כ לברון הדיח אותו ואת קובי מהפסגה, אבל בדבר אחד לברון לא עקף אותו – בעוד שהקאבס ראו את הפוסט סיזן רק בטלוויזיה, מלו הצעיד את הנאגטס לפלייאוף. (גם וייד, אבל בעוד וייד הגיע לפלייאוף בעונה הראשונה, הוא שיחק עבור קבוצה עם מספר שחקנים מוכחים – אדי ג'ונס, למאר אודום, בריאן גראנט וקארון באטלר הצעיר –  מלו הצעיד את הנאגטס לפלייאוף בתור כוכב הקבוצה עם 21 נקודות לערב).

מלו המשיך לקלוע והמשיך להעלות את הנאגטס לפלייאוף, אבל זה הסתכם בזה. במשך חמש שנים רצופות – מ2004 עד 2008 – הנאגטס הודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף. גם החיבור עם אלן אייברסון, שהגיע לאחר הקטטה בגארדן בעונת 2006-7 לא הצליח להעלות את הנאגטס שלב. לבסוף ב-2008 הנאגטס שלחו את אייברסון לדטרויט עבור צ'אנסי בילאפס, והנאגטס הגיעו עד לגמר המערב, שם הפסידו ללייקרס, האלופה שבדרך.

אך אחרי עונת השיא הנאגטס הודחו שוב בסיבוב הראשון, וגשחוזהו מסתיים בתום עונת 10-11, הנאגטס ידעו שהם צריכים לקבל תשלום מסוים עבור מלו, לפני שהוא עוזב בחינם.

התוספת של מלו להרכב לא שיפרה את מצבם של הניקס על המגרש ועד סוף השנה הניקס היו במאזן חצוי, 14-14, וסיימו את העונה – לראשונה מאז 2004 – בפלייאוף, אך הודחו בסיבוב הראשון בארבעה משחקים מול בוסטון שהדגימו חלוקה מאוזנת: פול פירס וריי אלן קלעו 22 למשחק, רונדו הוסיף 19 ו-12 אסיסטים וגארנט הוסיף 15.5 ו-11.2 ריבאונדים למשחק. הניקס איבדו את צ'אנסי בילאפס במשחק הראשון, ואחרי שני משחקים צמודים בבוסטון, הסלטיקס ניצחו בקלות את משחקים 3 ו-4 בגארדן. עונה לאחר מכן הניקס חוו את הלינסניטי במהלכו נפרדו גם ממייק ד'אנתוני. עונת השיא (הקבוצתית) של כרמלו בניקס הייתה עונת 12-13, בה הניקס ניצחו 54 ניצחונות – הנתון הגבוה ביותר בשנות ה-2000 – והגיעו לסיבוב שני בו הודחו מול הפייסרס החזקים. גם ברמה האישית כרמלו סיים את העונה כמלך הסלים של הליגה.

עונת 13-14 הייתה תחילת הדעיכה של הניקס. אם כי ברמה האישית כרמלו רשם עונה מוצלחת, ונבחר לחמישיית האולסטאר. יום אחרי ההכרזה על החמישיות, כשהוא מתמודד עם טענות שהמקום בחמישיה לא הגיע לו, שבר את שיא המועדון – והגארדן – בנקודות כששארלוט מתארחת. מלו קלע 20 נקודות ברבע הראשון, 17 בשני, 19 בשלישי, וכשהתוצאה עומדת על 101-66 אחרי שלושה רבעים, מלו ראה את רוב הרבע הרביעי מהספסל (שותף רק כדי להגיע ל-62 ולשבור את שיא הנקודות). הניצחון הזה היה נקודת אור בעונה עגומה של הניקס שניצחו באותה הנקודה רק 17 מ-43 המשחקים שלהם. כמה שבועות מאוחר יותר הניקס מינו את פיל ג'קסון להיות המנהל המקצועי, אבל זה כבר לפרק אחר.

כרמלו אמנם לא רשם הצלחות עם הניקס, אבל בקיץ 2016 קנה לעצמו את הכינוי 'אולימפיק מלו', כשהשתתף באולימפיאדת ריו, הרביעית שלו – שיא לשחקן אמריקאי. במשחק השלישי של הטורניר, מול אוסטרליה, כרמלו קלע 31 נקודות והגיע לשתי נקודות ציון – שיאן הנקודות של נבחרת ארה"ב בכל הזמנים והשחקן הראשון שקלע 30 נקודות בשני משחקים אולימפיים. את משחק הגמר סיים עם 7 נקודות ו-7 ריבאונדים והפך לשיאן הריבאונדים של נבחרת ארה"ב בכל הזמנים. הזכיה בזהב הפכה אותו לאמריקאי הראשון שמשיג שלוש מדליות זהב (2008,2012,2016). כרמלו נבחר לשחקן השנה של נבחרת ארה"ב, יחד עם קווין דוראנט. זו הייתה הזכיה השלישית שלו (2006 ו-2008 יחד עם כל נבחרת ארה"ב) ובכך השתווה למייקל ג'ורדן במספר הזכיות (ג'ורדן זכה ב83, 84 ו-92 עם נבחרת החלומות).

לפני תחילת עונת 17-18 הניקס נפרדו מפיל ג'קסון לאחר שזה ניסה להגיע עם כרמלו להסכם ביי אאוט. הצעד ההגיוני הבא של הניקס היה להעביר גם את מלו בטרייד.

המורשת של כרמלו בניקס היא מורכבת: מצד אחד הקבוצה לא הצליחה להגיע תחתיו להישגים משמעותיים, מצד שני זה נכון לגבי כל קבוצה של הניקס תחת דולאן. העובדה שהוא נמדד באופן עקבי מול חברו לדראפט לברון ג'יימס כמובן תורמת לאור השלילי בו הוא מואר. הוא הכוכב הגדול הראשון של הניקס מאז יואינג וככזה התמודד עם ביקורת שרק מעטים בליגה התמודדו איתה. עם זאת צריך לזכור שהוא אמנם לא לברון – אבל גם לא נהנה מהחברים לקבוצה שהיו ללברון.