במהלך העונה הקודמת התחלתי לכתוב סקירה של הניקס תחת ניהולו של ג'יימס דולאן. עונת 2019-2020 החזיקה שתי נקודות ציון היסטוריות עבור הניקס: 20 שנה לגמר האחרון ולתחילת עידן דולאן (ב-1999) ו-50 שנה לאליפות הראשונה של המועדון, כולל ההופעה האיקונית של ויליס ריד.
בסופו של דבר, ובעידודם של אנשים שחלקתי איתם את המסמך הראשוני ה'סקירה' הזו תפחה לכדי מסמך וורד שעומד על כ-70 עמודים. אני לא יודע מה יצא ממנו, אבל אשמח לחלוק אתכם חלק מהקטעים ולשמוע את דעתכם עליו.
בדיוק היום לפני 9 שנים הגיעה לשיאה ה'לינסניטי': ההופעה יש-מאין של ג'רמי לין. שחקן שלא נבחר בדראפט והסתובב בין קצה הספסל בליגה לג'י ליג, ובכמה שבועות השתלט על הבמה הגדולה בעולם – המדיסון סקוור גארדן.
המשחק המדובר היה בחג האהבה והתרחש בטורונטו. הוא היה המשחק החמישי של לין בחמישיית הניקס והוא סיים אותו בתור השחקן שקולע הכי הרבה נקודות בחמשת המשחקים הראשונים שלו כשחקן חמישיה – 136. שבע נקודות יותר משאקיל אוניל.
עונת 2011-12 הייתה עונתו השלישית של המאמן מייק ד'אנתוני בקבוצה. לאורך שלוש השנים הללו ד'אנתוני חיפש את הרכז שיתאים לשיטת המשחק המהיר שלו. ד'אנתוני ניסה את כריס דוהון, ריימונד פלטון, צ'אנסי בילאפס (שהגיע יחד עם כרמלו אנת'וני בטרייד מדנבר) ואפילו ניסה להגיע ליחסי שלום עם סטפון מארבורי – אבל לא מצא את החתיכה המתאימה. לפני עונת 11-12 הניקס החתימו את מייק ביבי ובארון דיוויס – שני רכזים שהיו מוצלחים בעבר אך היו מעבר לשיא, והתקשו להשאר בריאים. זה השאיר את הניקס ללא מוביל כדור טבעי לאורך דקות רבות. אחרי פציעה נוספת בקו האחורי הניקס החזירו את לין לסגל מליגת הפיתוח ב23 לינואר.
לין לא גדל במשפחה של ספורט במובן המקובל של המילה. שני הוריו הם מהנדסים (אביו בעל דוקטורט בהנדסת מחשבים, הוא פגש את אימו של ג'רמי באוניברסיטה בעת שלמדה מדעי המחשב), אך אביו תמיד אהב כדורסל וחקר את התנועות של השחקנים על המגרש. המשפחה התמקמה בפאלו אלטו ולין רצה להצטיין בשני התחומים – לימודים וכדורסל, כך שאחרי התיכון שלח לאוניברסיטאות העילית בארה"ב – בנוסף לגיליון הציונים וקורות החיים שלו – גם קלטת ביצועים על המגרש.
חוקי המכללות לא מאפשרים לאוניבסיטאות עילית להציע מלגות ספורט לתלמידים. מבין האוניברסיטאות אליהן הגיש בקשה, רק שתיים היו מוכנות להתחייב על מקום בקבוצה. בראון והארוורד. הארווארד חששו שסטנפורד, שנמצאת מרחק הליכה מבית הספר התיכון של לין, יציעו לו מלגה אקדמית, אבל הם סירבו ולין הלך להארוורד. בשנתו השניה נבחר לחמישיית האול-אייבי השניה, ובשנתו השלישית והרביעית לחמישיה הראשונה. הוא סיים גם עם תואר בכלכלה בממוצע 3.1 (בערך 85 בשיטה המוכרת לנו).
לין חזר הביתה ולאחר שלא נבחר בדראפט הצטרף לגולדן סטייט, הקבוצה המקומית, שם התאמן מדי יום מול סטפן קרי ומונטה אליס. גולדן סטייט החליטו לשחררו מתוך רצון לנסות ולהחתים את דיאנדרה ג'ורדן ויוסטון החתימו אותו על חוזה לא מובטח, ושחררו אותו לפני תחילת העונה עקב צורך בשחקן פנים. הניקס החתימו אותו בדצמבר
כשהעונה המקוצרת יצאה לדרך, הליגה ניסתה לדחוס כמה שיותר משחקים למעט זמן. אחת התוצאות היו רצפים של שלושה משחקים בשלושה לילות, ולניקס היה רצף כזה בתחילת פברואר – שיקאגו בבית, בוסטון בחוץ וניו ג'רזי בבית. מול שיקאגו לאנדרי פילדס ואימן שאמפרט, הקו האחורי של הניקס, שיחק 41 ו-38 דקות בהתאמה. לין צפה מהספסל. למחרת בבוסטון הם שיחקו 40 ו-42 דקות, כשלין מקבל 6:30 דקות. הניקס הפסידו את שני המשחקים בהפרשים קטנים. הם חזרו בשעת לילה מאוחרת מבוסטון לניו יורק, ולין – שישן באותה התקופה אצל אחיו, על ספה בסלון – ביקש מפילדס להשאר לישון אצלו, להמנע מנסיעה נוספת. פילדס הסכים.
שאמפרט ופילדס פתחו גם את המשחק מול ניו ג'רזי בבית, אבל אחרי 8 וחצי דקות לין נכנס. הוא לא ירד עד סיום המחצית, הוא סיים אותה עם 6 נקודות, 4 אסיסטים ו-3 ריבאונדים. ד'אנתוני רצה להמשיך עם החמישיה הרגילה שלו, עד שכרמלו אנתוני הציע שאולי, שווה לתת לרכז האלמוני קצת יותר זמן משחק. שאמפ ופילדס פתחו את המחצית השניה אבל ד'אנתוני קרא ללין לחזור למגרש תוך ארבע דקות. עד סוף הרבע השלישי הוא השווה את שיא הקריירה שלו והגיע ל13 נקודות. ברבע האחרון לין קלע 12 נקודות והוביל את הניקס לניצחון 99-92. את המשחק הוא סיים עם 25 נקודות, 7 אסיסטים ו-5 ריבאונדים. כולם שיאי קריירה. את כולם הוא ישבור שוב בשבוע שאחרי המשחק. הלינסניטי התחיל.
זה היה הנצחון הראשון מבין שבעה. הלינסניטי התחיל בשבת, ארבעה בפברואר. במשך כל השבוע ארה"ב כולה דיברה על הסנסציה של הניקס. ביום שישי, העשרה בפברואר, הגיעו הלייקרס לעיר, עם קובי בראיינט אחד שהיה נחוש לסיים את השיחה הזו. הניקס היו ללא כרמלו ואמארה, הלייקרס היו עם קובי, גאסול וביינום. אימאן שאמפרט, שהיה מופקד על קובי באותו המשחק סיפר "שמרתי על קובי, בגארדן. אני לא זוכר כמה הוא קלע באותו הערב (הערת הכותב: 10 נקודות במחצית הראשונה ב1-6 מהשדה, 20 נקודות אחרי הרבע השלישי) אבל אני זוכר שהיו לי כמה חטיפות מולו (הערת הכותב: שלוש חטיפות בשלושת הרבעים הראשונים) וכל מה שחשבתי עליו זה איך אחרי המשחק אני אספר לאחי איך חטפתי את הכדור מקובי. (…) איך עברתי את קובי בדרך לדאנק. כל הדברים האלו עוברים לי בראש (…) ואז מתחיל הרבע הרביעי וקובי אומר לי 'היה לך אחלה משחק בחור צעיר'. (…) ואני מסתכל על השעון וחושב לעצמי 'יש עוד 12 דקות, על מה אתה מדבר? לא אמרת לי מילה כל המשחק' (…) והבנאדם ננעל. הבנאדם מגיע עושה הטעיה ימינה הטעיה שמאלה, זורק את הכדור לקרש, תופס אותו ומוסר לפינה ואני כזה 'בנאדם, מה לקחת? כאילו היית רגיל כל המשחק' (…) ואז הוא עולה לזריקה מאיזה 10 מטר, סטף קרי לפני שסטף קרי עשה דברים כאלו, ד'אנתוני לקח טיים אאוט ואני מסתכל עליו במבט של 'אחי, אני לא יודע מה עוד אני יכול לעשות'". קובי סיים את הרבע עם 14 נקודות, אבל לניקס היה את לין שענה ב-11 משלו ברבע האחרון, ויחד עם שאמפרט (9 נקודות ברבע האחרון מ-12 במשחק כולו) וטייסון צ'אנדלר שחיסל את אנדרו ביינום (3 נקודות ב1 מ-8 מהשדה) הניקס יצאו עם ניצחון. לין סיים עם 38 נקודות ב56% מהשדה וניצח את הקרב הישיר מול קובי שסיים עם 34 ב38% בלבד.
למחרת הניקס הגיעו למינסוטה. ארבעים שניות לסיום הניקס היו בפיגור שלוש. לין מצא את סטיב נובאק שהשווה את התוצאה, ואחר כך קלע קליעת עונשין מכריעה. במשחק הבא הגיע רגע השיא השני בקריירה הקצרה של הלינסנטי, כשבחג האהבה הניקס מצאו עצמם בפיגור שלוש בטורונטו עם דקה לסיום. לין השיג סל ועברה להשוות, ולאחר מכן, עם שניה לסיום קבר את השלשה שקבעה את תוצאת המשחק 90-87. לין סיים את חמשת המשחקים הראשונים בהם פתח עם 136 נקודות, הכמות הגבוהה ביותר לחמשת המשחקים הראשונים בהם שחקן פתח בחמישיה מאז האיחוד בין הNBA והABA ב-1976. הוא עקף בדרך את שאקיל אוניל שקלע 129.
לין משך כותרות לא רק בזכות העובדה שהגיע משום מקום. ליתר דיוק הוא זכה לתשומת לב גם בשל המקום ממנו הוא כן הגיע – מוצאו האסייתי. מקרה לדוגמה הוא של ג'ייסון ויטלוק. ויטלוק, עיתונאי אפרו-אמריקאי, כתב בעמוד הטוויטר שלו אחרי 38 הנקודות של לין מול הלייקרס "איזו גברת ברת מזל בניו יורק הולכת להרגיש שני אינצ'ים של כאב הלילה" (כשהוא רומז לסטריאוטיפ של אבר מין קטן אצל אסיאתים). במקרה אחר, לאחר ההפסד הראשון של הניקס בתקופת לין, ESPN יצאו בכותרת "סדק בשריון" מבלי לשים לב (לטענתם) שהמילה "סדק" משמשת גם לכינוי גנאי לסינים בארה"ב (Chink)
תחת לין הניקס רשמו בפברואר מאזן של עשרה נצחונות מול שלושה הפסדים, כשהוא רושם 22 נקודות ו-9 אסיסטים למשחק. רק מיאמי של לברון, וייד ובוש הצליחו לשמור אותו על פחות מ-10 נקודות. באמצע הריצה הניקס הוסיפו כוח אש כשהחתימו את ג'יי אר סמית', אך בסיום החודש, האוויר נגמר. למרות שלין המשיך לרשום מספרים יפים, אמארה, כרמלו והוא לא הצליחו להסתדר. הניקס נכנסו לרצף של שישה הפסדים, ולאחריו – במאזן 18-24 שלילי – פוטר מייק ד'אנתוני ובמקומו מונה מייק וודסון.
כמו בעונה המקוצרת של 99, ולמרות פציעות של לין (שהחמיץ את 16 המשחקים האחרונים של העונה) ואמארה (שהחמיץ 12 מאותם ה-16), הניקס סיימו את העונה בריצה. עם מאזן 18-6 תחת וודסון העפילו לפלייאוף, אך שם הסתיים הדמיון: אחרי שהניקס הפסידו את המשחק השני במיאמי, וירדו לפיגור 0-2 בסדרה, אמארה חבט במטף כיבוי אש בחדר ההלבשה ופצע את ידו. הוא החמיץ את משחק 3, אך חזר למשחק 4, בו קלע 20 נקודות והוריד עשרה ריבאונדים, לתת לניקס את הניצחון הראשון במשחק פלייאוף מאז 2001. הסדרה חזרה למיאמי וכשאמארה לא במיטבו ובלי לין לכרמלו לא היה מספיק כוח אש מול מיאמי של לברון ודוויין וייד, והניקס הודחו בחמישה משחקים.
למרות הסיום המאכזב לניקס היה מקום לאופטימיות – טייסון צ'אנדלר רשם את אחוז השדה השלישי הגבוה בכל הזמנים (67.9%, רק וילט צ'מברליין השיג אחוז גבוה יותר לפניו), נבחר לשחקן ההגנה של הליגה, לחמישיית ההגנה השניה ולחמישיית הליגה השלישית, בה הצטרף אליו כרמלו אנתוני. ויחד עם אמארה ולין הייתה תחושה בגארדן שלניקס יש גרעין לבנות עליו הלאה. כרמלו וצ'אנדלר אף ייצגו את נבחרת ארה"ב באותו הקיץ באולימפיאדת לונדון, וחזרו משם עם מדליית הזהב, כשבמשחק מול ניגריה כרמלו קולע 37 נקודות וקובע שיא במדי נבחרת ארה"ב (השיא הקודם היה גם הוא של מלו, 35 נקודות באליפות האולם ב-2006) וכמובן שיא אולימפי במדי ארה"ב (השיא הקודם היה 31 נקודות של סטפון מארבורי)
יוסטון החזיקו בבחירת הדראפט של הניקס (במקום ה-16) והשתמשו בה כדי לבחור את רויס וייט – שחקן כשרוני מאד, אך כזה שסובל מהפרעות חרדה קיצוניות, שמנעו ממנו להצטרף לקבוצה למשחקי חוץ, למשל.
באשר ללין, הרוקטס הציעו לו חוזה מדורג של 25 מיליון ל-3 שנים, השנתים הראשונות בכ-5 מיליון דולר לעונה, והשלישית בשווי 15 מיליון. הניקס – שהיו מחויבים לחוזים גבוהים – החליטו לוותר על האפשרות להשוות את ההצעה והרומן של לין בגארדן נגמר. יחד איתו הניקס ויתרו גם על לאנדרי פילדס, חברו הטוב, שירד ברוטציה של וודסון לטובת אימן שאמפרט וג'יי אר סמית'.
