בזמן שישנתם והפעם: ג'ה מוראנט מתרומם ולוקח איתו את ממפיס, כריס פול עם הסאנס עולה ליתרון 3-2 ומיאמי עולה לשלב הבא

 

פיניקס סאנס 112 – ניו אורלינס פליקנס 97 (2-3 לפיניקס)

דני אייזיקוביץ

אחרי שהפליקנס מצליחים להשוות את הסדרה וכריס פול חווה את המשחק הרע בקריירה שלו, פיניקס חוזרת הלילה, שולטת מהדקה הראשונה עם משחק נהדר של ברידג'ס (31 נק', 4-4 מהשלוש, 12-17 מהשדה), כריס פול (22 נק', 11 אס' ואיבוד בודד) ואייטון (19 נק', 9 ריב').

למרות הכתוב, זה לא היה קל והפליקנס היה צמודים ממש עד לסיום.

 

כמה תובנות מהמשחק:

 

1. כריס פול, הנעת הכדור של פיניקס והמרוויח – דיאנדרה אייטון

אז נכון, נכון, זה היה הערב של ברידג'ס, אבל אני חושב שהסיפור המרכזי היה כריס פול שהצליח להתמודד עם הניסיון הנוסף של הפליקנס להוציא לו את האוויר מהריאות. בהיעדרו של בוקר, פול הפך להיות המנוע העיקרי של פיניקס. הכל עובר דרכו, והפליקנס מבינים את זה ולכן בכל פעם שמישהו ניסה לחסום לכריס פול הם ישר הלכו עליו לדאבל טים.

כריס פול לא התרגש, כי פיניקס הגיעה מאוד מוכנה עם הנעת כדור מושלמת.

ברגע שהדאבל טים מתרחש, פול מניע לשחקן הפנוי הצידה, והוא מעביר חזרה לאמצע לשחקן החוסם שבעצם מתגלגל פנימה אחרי החסימה.

במילים אחרות, אייטון חוסם, מתגלגל, ומקבל את הכדור מהשחקן שבצד, זה מוביל אותו ל 8 נק' מהירות ברבע הראשון:

 

הרשת גועשת על ההגנה של אלבראדו, על זה שכריס פול נראה עייף בקטעים מסויימים, אבל בסופו של עוד משחק, כריס פול מסיים אותו עם איבוד בודד. לא סתם, מדובר בעבירת 8 שניות למעבר חצי, כלומר הוא לא עשה אפילו מסירה אחת לא טובה כל הערב. אז כריס פול שם ידיים על המותניים, אפשר לחשוב.

הבן אדם עדיין, מנוע מטורף, ולכן נסיים בעוד מסירה קלילה ויפה שלו:

 

2. חוזה אלבראדו

לכריס פול היה ערב ענק הלילה, ובכל זאת, לא חושב שיש עוד שחקן בהיסטוריה של המשחק שיכול להתגאות שהוא גרם לכריס פול לעשות עבירה של 8 שניות שני משחקים ברציפות. לא משנה איך הסדרה תסתיים, אלבראדו כמו שזה נראה כבר עשה לעצמו את השם בתור אחד השומרים הטובים בליגה:

אלבארדו משחק טוב בשני צדדי המגרש, הוא מסיים עם 12 נק', 3-8 מהשדה, וקל לשכוח שמדובר ברוקי שאמור להיות עמוק ברוטציה אחרי דבונטה גראהם. יהיה מעניין לראות איך הוא משתלב בפליקנס בעונה הבאה וחוצב את דרכו למעלה.

 

3. מייקל ברידג'ס 

אחרי כל השבחים לפול, צריך להודות למייקל ברידג'ס. ברידג'ס אולי במשחק הטוב ביותר שלו עד עכשיו בסדרה, מוביל את פיניקס בנקודות וגם בהגנה. בהגנה הוא שומר נהדר וחוסם שוב ושוב (4 חסימות הלילה). כמה זה היה משמעותי, שימו לב לציטוט הבא, ברידג'ס קולע 12-17 מהשדה, בזמן שהוא שומר על 17 פוזשנים. ב 17 שהוא שומר עליהם, הפליקנס קולעים 3 בלבד:

 

להלן קצת מהחסימות:

 

למרות שהוא משחק הלילה 47 דקות, הוא גם לא נראה עייף בשום שלב של המשחק ועושה הכל, הטבעות:

 

ושלשות, עם 4-4 הלילה:

 

 

4. הצוות המסייע – פיין, קראודר, לאנדרי שאמט

האמת שכל מי שעלה לשחק בפיניקס הלילה נתן דקות טובות.

לאנדרי שאמט זכה לדקות ארוכות בזכות הגנה טובה שעשה.

קמרון פיין שיחק רק 12 דקות ובהן הספיק לקלוע 12 נק', וגם קראודר עשה את שלו הלילה. בסופו של יום, זה מה שפיניקס צריכה עד שבוקר יחזור. שהכדור יזוז, והעומס ירד מכריס פול.

 

5. 47-40 בריבאונד, 37% – 20%  באחוזי השלשות

מצד אחד, הפליקנס מנצחים מתחת לסלים 47-40. מצד שני הפליקנס קולעים רק 20% מהשלוש לעומת 37% של פיניקס. אז זה לא שפיניקס התפוצצו, אבל הפליקנס לא יכולים לנצח עם 20% מהשלוש.

אנחנו לא מפסיקים לדבר על ההגנה של הפליקנס על כריס פול, אבל מה לגבי ההגנה של פיניקס?

מקולום נראה מתוסכל, הוא קולע באחוזים רעים מאוד, ולא מצליח לאפס את היד. הלילה אמנם מגיע ל 21 נק', אבל רק 1-8 מהשלוש. גם אינגראם שקולע 22 נק', עושה את זה ב 1-5 מהשלוש.

 

6. יונאס ולצ'יונאס 

אולי השחקן הכי לא מדובר בסדרה ובכלל, מסיים עוד משחק נהדר עם 17 נק', 14 ריב' ו 7-11 מהשדה. עד עכשיו הוא עם 20.8 נק', 14.8 ריב' ב 33.5 דקות משחק מול פיניקס. יש מצב שהפליקנס לא מנצלים מספיק את המץ' אפ שלו מול דיאנדרה. דיאנדרה היה נהדר הלילה, אבל בכנות נראה שיונאס מנצח כרגע את המץ' אפ ביניהם ולא זוכה לקרדיט הראוי.

 

עכשיו הסדרה חוזרת לניו אורלינס, שם יערך משחק מספר 6 (ואולי האחרון?) בסדרה המעניינת למדי בין הפליקנס לפיניקס.

 

 

מיאמי היט 97 – אטלנטה הוקס 94 (מיאמי עולה לסיבוב הבא)

דרור האס

עם הנצחון הלילה, מסתיימת לה עונה מלאת תהפוכות של ההוקס. מיאמי אפילו לא היו זקוקים הפעם לג'ימי באטלר שישחק (כאבים בברך) ומי שתפס את המושכות היה ויקטור אולדיפו, שהראה בדיוק למה מיאמי הימרה עליו למרות הפציעות. אולדיפו סיים עם 23 נקודות 50 אחוז מהשדה ו-50 אחוז מהשלוש, מיאמי שייטה מול אטלנטה שם שוב טריי יאנג התקשה להתמודד עם ההגנה הפיזית של גייב וינסנט (שצריך לתהות האם הוא כזה שחקן הגנה טוב, או שמא טריי יאנג גורם לו להיראות כזה?) וסיים עם 2-12 מהשדה, 0-5 מעבר לקשת. באטלנטה היה רק דיאנדרה האנטר שהחזיק את הקבוצה השני צידי המגרש, אך זה לא הספיק. ההוקס גם כן הולכים לעשות ושבים, איך מגיעים מוכנים יותר לפעם הבאה.

טריי יאנג. נכון, שנה שעברה סחב אותם לגמר איזורי. השנה נטל ההוכחה היה עליו להראות שזה לא היה מזל לטובתם, והוא לא ממש הראה זאת, אם כבר שלח אנשים לבדוק אם שנה שעברה היה מסלול קל, רוו בפציעות יריבות (קצת, כן) שעזר להם. בנוסף בקיץ היה השינוי בחוקים לטובת ההגנה שמאפשר הגנה פיזית יותר. יאנג יהיה חייב להגיב ולהתאים את עצמו. לא תמיד ההתבכיינות לשופטים תעזור, ולהבא קבוצות אחרות יראו ויישמו מה שמיאמי עשתה. מה גם שזה לא כזה המצאה, כפי שראינו בסדרות אחרות, הגנה פיזית לוחצת זה משהו שקיים גם בסדרות אחרות. זה משהו שיהיה  קיים גם הלאה, אלא אם הליגה תחליט על שינוי נוסף לטובת ההתקפה וזו המציאות שטריי יאנג יהיה חייב להתמודד איתה. ואגב גם שנה שעברה נגד ג'רו הולידיי הוא התקשה משמעותית. להגדיר אותו כשחקן שלא באמת יכול לסחוב הלאה קבוצה בפלייאוף יהיה קצת דמגוגיה, אבל גם קצת נכון. יש לו תקרה מסויימת, וכדי לחצות אותה הוא צריך קבוצה שבנויה בצורה מסוימת סביבו. דיאנדרה האנטר זה השחקן המושלם עבורו. שחקן הגנה מצוין שיכול לחפות עליו, ולעזור לו בהגנה. כנ"ל גם קולינסוקאפלה. השאר…  ובכן בין לא מתאימים למה שאטלנטה רוצה (שלום לך קווין הרטר) או לא משתמשים בהם כראוי\מספיק (דילון רייט ובוגדנוביץ', זה הקטגוריה שלכם) או פשוט מבוגרים\נטיה לפציעות (כאן נכנס כל הרוסטר של אטלנטה ) האם הנהלת הקבוצה תדע לעשות את הצעדים הדרושים בקיץ? נחכה ונראה.

מיאמי: רבות דובר על התרבות ועל ספולסטרה, אז אחסוך כאן במילים. לא משנה מי תעלה מהצד השני, פיללפיה או טורונטו, מיאמי הפייבוריטית הברורה. העובדה שהקבוצה הזו מגיעה מוכנה לכל סיטואציה, כאילו כבר התאמנה לכך קודם. דווקא כאן נקודת התורפה היחידה היא ג'ימי באטלר. במשחק הלילה היה בחוץ עם כאבים בברך שלא ברור עדיין חומרתם, מה שמהווה המשך לעונה רוויית היעדרויות מבחינתו. בנוסף קבלת ההחלטות בקלאצ' עדיין לוקה בחסר לעיתים, כפי שראינו בנצחון היחיד של אטלנטה שגם שם זה היה יותר הפסד של מיאמי בשל התעקשות של באטלר לקחת זריקות גרועות בשני הפוזשנים האחרונים.

למיאמי יש עומק להילחם עם כל קבוצה, והחזרה של אולדיפו עכשיו לכשירות היא כלי נשק נוסף לקבוצה שהייתה מצויידת לעילא כבר קודם. עכשיו היא תחכה ותקווה שטורונטו יקחו מפילדלפיה לפחות עוד משחק, לתת לברך של ג'ימי לנוח עוד כמה ימים, ותגיע בריצה לגמר.

 

ממפיס גריזליס 111 – מינסוטה טימברוולבס 109 (3-2 לגריזליס)

אריאל בנדר

דסמונד ביין דוחף את מייק פינץ' ומקבל טכנית. בצד השני, נאז ריד דוחף את דילון ברוקס ומקבל טכנית, ג'ה מוראנט בסיום הרבע השלישי עם פוסטר לפנתיאון, שלשת קלאץ' וגיים ווינר.

הטימברוולבס משחקים כדורסל מהנה לצפייה שמקשה על הגנת הגריזליס:

הטימברוולבס משחקים עם הרבה הנעת כדור ומתישים את ההגנה של הגריזליס, הם מוצאים חורים פנויים, משתמשים באנתוני אדוארדס שיודע לתקוף את הטבעת היטב ונותנים לו להיכנס לסל מול גבוהים ששומרים עליו בפרימטר, הסגנון משחק הזה הניב תוצאות, הרבה שלשות עבור הטימברוולבס באחוזים טובים, 14 ב-42.4%.

כבר ברבע הראשון הטימברוולבס מסרו 8 אסיסטים וסחטו 2 עבירות מג'ארן ג'קסון ג'וניור ב-3:46 דקות בלבד שהוא שיחק, 3 עבירות במחצית הראשונה.   וזה משמעותי כי אף אחד אחר לא יכול לשמור על קא"ט בשורות הגריזליס.  בסופו של דבר, ג'ארן ג'קסון ג'וניור יצא ב-6 עבירות, 6:58 דקות לסיום בעבירה גבולית על קא"ט על קו השלוש, לטיילור ג'נקינס לא הייתה אפשרות לערער אבל ג'ארן ג'קסון ג'וניור היה צריך להיות זעיר יותר לאורך המשחק וחוסר הזהירות נבע מהנעת הכדור.  התזוזה בלי הכדור, חוסר היכולת לדעת מה הטימברוולבס מתכננים בכל פוזישן.

אנתוני אדוארדס תוקף את הטבעת:

 

שתי הקבוצות איבדו הרבה כדורים אבל מי שניצלה יותר את הטעויות של השנייה, ניצחה:

הגריזליס איבדו 16 כדורים, 5 בלבד במחצית השנייה, הטימברוולבס איבדו 22 כדורים, 8 מתוכם במחצית השנייה, באותה מחצית הקבוצות שיחקו מסודר יותר.  אך האיבודים יצרו משחק של של הרבה התקפות מעבר, מי שניצלה יותר את האיבודים של השנייה הצליחה להפיק יתרון יחסי.    הגריזליס עם 23 נקודות מאיבודים היו יותר טובים מהטימברוולבס שסיימו עם 17 נקודות מאיבודים כי היה לגריזליס יותר שחקנים שקלעו משלוש בהתקפות מעבר (דסמונד ביין, דילון ברוקס).  או יסיימו בצבע מעולה כמו: ברנדון קלארק.  הגריזליס קלעו 19 נקודות ממתפרצות לעומת 10 נקודות ממתפרצות של הטימברוולבס.

הגריזליס מנצלים מתפרצות:

אם כריס פינץ' רוצה לנצח את הסדרה הוא חייב לעבוד עם קא"ט ופטריק בברלי על העניין המנטלי בהגנה ועל ראיית משחק של קא"ט בהתקפה:

קא"ט גם נכנס לבעיית עבירות במחצית הראשונה, 3 עבירות היו לו. בכל פעם שהוא קיבל את הכדור בצבע הוא לא הסתכל על חבריו שמתפנים וזזים בלי כדור.   שומרים עליו שמירה כפולה בפוסט כשג'ארן ג'קסון ג'וניור לא על המגרש, במקרים האלו קא"ט היה צריך להסתכל על חבריו אך קא"ט ניסה להיכנס בכוח לטבעת וגם כשהוציא את הכדור לגארדים זה היה קצת מידי ומאוחר מידי.   חוסר היכולת ההגנתית שלו והאימפולסיביות הידועה בהגנה שמובילה אותו לבעיית עבירות, הובילה אותו לסיים עם 5 עבירות קא"ט לא עזר לטימברוולבס בהגנה, במיוחד לא בהגנת הפנים.    7:58 לסיום הרבע השלישי, עבירה תוקף שלו הובילה אותו לעבירה רביעית.

הבעיה בהגנה של הטימברוולבס היא בעיקר מנטלית, פטריק בברלי שחקן הגנה מעולה אבל הוא פזיז מידי לעיתים, לא משחק חכם, נכנס לידיים של שחקני הקבוצה היריבה ומבצע עבירות מיותרות, גם הוא סיים עם 5 עבירות הלילה והיה בבעיית עבירות ברבע הרביעי.

טיילור ג'נקינס מבצע התאמות נכונות ולומד מטעויות תוך כדי משחק:

הסכמה ההגנתית של הגריזליס בהגנה אזורית לא הוכיחה את עצמה.    הטימברוולבס לא לקחו ריבאונדים בהתקפה וקלעו מהזדמנות 2. המטרה של האזורית הושגה במניעת נקודות מהזדמנות 2.    אולם, זה אפשר לטימברוולבס לקבל זריקות נוחות לשלוש ואת ההשפעה של הסכמה הזו ניתן לראות ברבע השלישי כשהטימברוולבס עולים ליתרון גדול של 11 נקודות, 75-64.    ההתאמה הזו נפסקה לאחר העלייה ליתרון והטיים-אאוט שהגיע לאחריו.   הגנה אזורית מתאימה לקבוצות שלא יכולות להגן על הצבע שלהן בהגנה אישית, לטימברוולבס אין איום התקפי בצבע שההגנה של הגריזליס לא יכולה להתמודד איתו.

קא"ט מנצל את האזורית:

 

 

סדרה היסטורית בין שני שחקנים מתחת לגיל 22, שהצעיר הטוב ביותר ינצח:

למרות שאם הטימברוולבס היו מנצחים, היינו מתרכזים בהגנת הפרימטר המרשימה שלהם ובקליעה שלהם לשלוש, בעיקר בהחטאות העונשין של ג'ה מוראנט ולא בשלשת הקלאץ' שלו אבל מי שניצח זה מי שהגיע יותר בקלאץ', שני סלי שדה החטיא אנתוני אדוארדס וג'ה מוראנט הגיע במאני של המאני טיים והוכיח עד כמה מיוחד לראות שני שחקנים נפלאים בשתי הקבוצות מתחת לגיל 22.

ג'ה יוצא מגדר הרגיל במאני טיים:

גם אנתוני אדוארדס:

 

משחק הבא בלילה בין שישי לשבת.