הלילה: בוסטון סוגרת עניין, טורונטו מצמצמת יתרון ודאלאס פשוט דרסה את יוטה.

ברוקלין נטס 112 – בוסטון סלטיקס 116 (הסלטיקס מנצחים את הסדרה)

דרור האס

יש אנשים ששופטים מוצר לפי האריזה, ויש מי ששופט ארוע ספורט לפי התוצאה הסופית. אותם אנשים יראו סדרה שהסתיימה בסוויפ ויטענו שזה היה חד צדדי, או משעמם. אך הסדרה הזאת הייתה הכל חוץ מחד צדדית ומשעממת. כולנו זוכרים את סל הנצחון המרשים שהבטיח לסלטיקס נצחון במשחק הראשון. אך זו לא הייתה הפעם הראשונה בה הסדרה הייתה יכולה ללכת לכיוון אחר. בסופו של דבר, הסלטיקס ניצחו 4-0, סדרה שבפלייאוף מרשים ומרתק, הייתה אחת המותחות והמעניינות, אם לא המעניינת שבהן. ורק נזכיר:

משחק 1: סלטיקס ב-1

משחק 2: סלטיקס ב-7

משחק 3: סלטיקס ב-6

משחק 4: סלטיקס ב-4.

סה"כ 18 נקודות ב-4 משחקים. לצורך העניין, ניק קלקסטון החטיא 18 זריקות עונשין בסדרה. זה עד כמה זה היה קרוב. ההישג של בוסטון מרשים, אך חשוב לזכור שהיה מאוד צמוד וכמה דברים הולכים אחרת…

 

ההגנה של בוסטון: רבות דובר אבל אזכיר. הסלטיקס הפעילו לחץ כבד על כוכבי הנטס, בנו על זה שקיירי לא ישחרר יותר מדי כדורים גם אם הוא תחת דאבל טים, מה שאכן קרה והתבסס על היכרות מוקדמת עם השחקן. בוסטון הימרה כאן כשהתמקדה בצמד הכוכבים, ואפשרה לשחקני המשנה להיראות טוב יותר. במבחן התוצאה ההימור השתלם. עד כמה הוא יכול לעבוד הלאה?  ומה היה קורה אם משחק אחד או יותר היו הולכים לכיוון אחר?אני מאמין שיודוקה היה מוצא פתרונות. עם זאת חשוב לזכור כשמסתכלים על התפוקה המפתיעה של בלייק גריפין בשני המשחקים האחרונים בסדרה, או על ברוס בראון, חשוב לזכור שהם קלעו ככה כי בוסטון אפשרה להם. בוסטון העדיפה שלהם יהיה קצת ספייס ושלדוראנט וקיירי לא. יהיה מעניין לראות איך ההגנה של בוסטון תתפקד נגד מילווקי אם וכאשר, והאם תוכל להתמודד עם יאניס אדטוקומבו באותה צורה שהתמודדה עם דוראנט. כנראה שלא, מכיוון שיאניס מסיבי ופיזי יותר, ודורש שחקנים חזקים יותר. מצד שני סמארט וגראנט וויליאמס עשו עבודה מצויינת עד כה על שחקנים גדולים. שורה תחתונה: ההגנה של בוסטון עושה אותם קונטנדרים. עכשיו נותר לראות נגד יריבים יותר מאתגרים.  

 

ברוקלין: הנטס הגיעו מעט זחוחים. וזה לא היה רק הקהל שלהם

לברוקלין יש צמד שחקנים עם יכולת קליעה וייצור נקודות ברמה היסטורית, אף אחד לא הולך להתווכח על כך. אז נכון שבחלק גדול מהמקרים מספיק לתת להם את הכדור ולקצור את הפירות, אך בפלייאוף לפעמים צריך להשקיע מעט מחשבה. קיירי הודה שהנטס הגיעו פחות מוכנים. (התרגום המילולי אגב זה פחות מרוחים בג'ל. קחו את הדימוי שלו לאן שבא לכם). אך הנקודה היא שפלייאוף הוא לרוב משחק של מאמנים. דו קרב שחמט בין שתי מוחות שעושים התאמות. ואם אתה מגיע לקרב אקדחים עם פרח בפה ושיר בלב, זה פחות עובד…  גם אם אתם קלעי מצויינים ברמה היסטורית, כדאי ומומלץ להגיע מוכנים ולעשות שיעורי בית לקראת ההגנה שתגיע מולכם.

כמו כן בפעם הבאה שמישהו יגיד את השטות שהעונה הסדירה לא רלוונטית\משפיעה\חשובה, תנו לו סטירה והראו לו את הסדרה הזו. או שבלי החלק של האלימות. אי אפשר לא לשחק בעונה הסדירה, לזלזל, להגיד יהיה בסדר ואז להפעיל מתג ולנצח בקלילות סדרות פלייאוף. זה יכול לעבוד למטי מעט. וגם להם הדרך תהיה קשה.

בעיה נוספת לה ברוקלין צריכה למצוא פתרון היא עמדת הפנים שלה. אנדרה דראמונד שיחק 60 דקות בסדרה, ואת הדקות הללו הנטס הפסידו ב-25. את הדקות בלעדיו אגב ניצחו ב-7.  ניק קלקסטון היה מצויין בסדרה, אך נקודת החולשה שלו, זריקות העונשין, היו כאמור קריטיות. בלייק גריפין לעומת זאת ששיחק דקות ראשונות במשחק 3 היה טוב, נתן לנטס אוויר לנשימה ברבע האחרון במשחק 3 וכמה דקות טובות במשחק 4. ניתן רק לשער מה היה אילו היו נותנים לו לשחק יותר דקות. לא ברור מה מצבו הגופני אחרי שלל הפציעות שספג בקריירה, אך אם הוא בריא אולי צריכים לתת לו יותר דקות? האם היו היה משיג לברוקלין נצחון בסדרה? בספק. אך אולי לא היה נגמר בסוויפ.

שורה תחתונה – מה בדיוק הייתה ההשפעה של נאש? הוא עשה כמה תרגילים שיכלו לעבוד, אך הסלטיקס זיהו בזמן. והוא כנראה נתן לכוכבים לעשות מה שהם רוצים, או כי יש להם כח ולו אין, או כי חשב שיוכלו להסתדר לבד.

 

 

  ג'ייסון טייטום: נהוג לטעון שאי אפשר להיות קונטנדרים ללא שחקן טופ 5 אחד לפחות. הנה לברוקלין יש אחד, זה פחות עזר. בתחילת העונה ואף במהלכה, לא היו כמעט מי שטענו שג'ייסון טייטום הוא טופ 10 בליגה. מחשב שכנראה השתנתה במהלך העונה. העניין שדירוגים כאלו לרוב לא באמת מתקבעים אחרי עונה סדירה מוצלחת פחות או יותר, אלא בפלייאוף. אין הכוונה כאן לעסוק בדירוגים, אלא רק השערה שטייטום כותב כאן את המורשת שלו מחדש. הוא כבר הוביל את הסלטיקס לגמר איזורי 3 פעמים. יחד עם זאת גדולתה של קבוצה המעוניינת להגיע רחוק נעוץ ביכולת שלה לשרוד בזכות הספסל. בעונה שעברה מילווקי נאלצה להסתדר 2 משחקים ללא יאניס, משחקים שיכלו להיות קריטיים. הלילה בוסטון נאלצה להתמודד 2:38 דקות ללא טייטום. לא ממש באותה סקאלה, אך גם הסלטיקס לאורך הסדרה הראתה שיש לה ספסל שניתן לסמוך עליו. בין אם זה גראנט וויליאמס שהיה ענק בשני צידי המגרש, או פייטון פריצ'ארד שיצא מהנפטלין היישר כדי לספק יכולות התקפיות. נכון שבפלייאוף רוטציות מתקצרות, אך עדיין הספסל נדרש להיות שם לספק גיבוי. טייטום הוכיח שהוא כוכב. הספסל הוכיח שהוא יכול לתת תמיכה גם כשטייטום לא נמצא.  

פילדלפיה 76' 88 – טורונטו ראפטורס 103  (3-2 לסיקסרס)

טל קינן

הראפטורס כאן להישאר. לאחר 2 משחקים ראשונים בהם הראפטורס היוו שטיח לסיקסרס, הגיעו שני משחקים צמודים בקנדה בהם הראפטורס ניצחו אחד ואת השני הפסידו בעקבות שלשת ניצחון של ג'ואל אמביד. הקנדים הגיעו עם תחושת דחיפות לא ללכת הביתה ורצו להוכיח שהם יכולים להוות יריבה שקולה לפילדלפיה כמו שרבים חזו בתחילת הסדרה. זה הוביל למשחק הגנה נהדר של הראפטורס ששמרו רוב המשחק באיזורית 2:3 והמשיכו בטראפים הקבועים על אמביד כשהוא מקבל את הכדור בהיי פוסט. ברבע השני הראפטורס יצאו לריצת 11:0 עלו ליתרון 41:27 ומאז לא איבדו את ההובלה. גם כשהיה נדמה שהסיקסרס מצליחים לצמצם את ההפרש, הראפטורס הגיבו מיד בסלים שקטעו את המומנטום ,לא אפשרו לפילי להיות קרובים למהפך במשחק ושלחו את הקהל מוקדם הביתה עוד לפני שריקת הסיום.

 

ארבע מתוך חמש לא אלו לא אחוזים של שחקן מסויים. ניק נרס השתמש ב-4 חמישיות שונות מתוך 5 משחקי פלייאוף וזה לא נבע רק מהתאמות אלא בעיקר מפציעות של שחקני הראפטורס. הערב ואנוליט לא שיחק עקב פציעתו במשחק מספר 4 ונרס פתח עם פסקל סיאקם, או ג'י אנונובי, גארי טרנט, סקוטי בארנס וקאם בירץ'. היתרון של החמישייה הזאת, ביחד עם פרשס אצ'יווה, כריס בושה ותד יאנג, הוא שהם יכולים להחליף על כל פיק אנד רול בזכות האורך והגודל שלהם. בנוסף, הזריזות והאורך הבלתי נגמר של היחידה הזאת, גרם לאיזורית של הראפטורס להיות יעילה יותר. הם סגרו יותר שטחי מסירה בזכות האורך הזה ובזכות הזריזות הם הצליחו לחפות אחד על השני ברוטציה מעולה. זה יותר קל לשמור ככה כאשר אין לך שחקן בגובה 1,80 שפחות מתאים לסגנון כזה של הגנה. ההגנה הזאת הצליחה לכפות 15 איבודים על פילדלפיה (שמתוכם הראפטורס הצליחו לייצר 20 נקודות נוספות מהם) וגרמה להם לזרוק 37 שלשות, מתוכן רק 10 נקלעו (27%). זאת כמות השלשות הכי גבוהה שפילי זרקו במשחק מסויים בסדרה הזאת ומאידך גם כמות השלשות הכי נמוכה שקלעו.

 

הצבע פרוץ באופן מפתיע שחקני הראפטורס נתנו נוקאאוט בנקודות בצבע לשחקני הסיקסרס כאשר קלעו 56 כאלו לעומת 36 של המארחים. אמביד התקשה מאד היום נגד הטראפים של הראפטורס עליו. הוא סיים אמנם עם 7/11 ל-2 (וגם 0/4 מהשלוש) אבל מתוכם רק 7 זריקות הגיעו מתוך הרסטריקטד ומהן קלע 6. לא מספיק דומיננטי בשביל שחקן כמו אמביד. מהצד השני, אמביד היה היום שחקן המטרה של הראפטורס. ברבע השלישי זה בלט במיוחד כאשר אצ'יווה עבר אותו כמעט בכל מהלך והגיע לצבע מתי שבא לו וסיים עם נקודות קלות. כנראה שהפציעה בבוהן מפריעה לאמביד יותר ממה שמספרים לנו, כי הערב הוא נראה איטי וכבד בשני צידי המגרש.

ספייסי פי פסקל סיאקם סוף סוף הגיע לסדרה הזאת. הוא היה השחקן המשמעותי של הראפטורס הערב עם 23 נקודות ב-10/17 מהשדה כאשר הוא קולע אותן בצורה מגוונת מהשלוש חצי מרחק וכמובן מהצבע. היה שלט בקצב של המשחק והגיע לנקודות שהוא אוהב לזרוקת מהן בצורה קלה. סיאקם הוסיף גם 10 ריבאונדים, 7 אסיסטים, איבד רק 2 כדורים והוא סיים עם הפלוס מינוס הגבוה בקבוצה עם 24, כאשר השני אחריו הוא אנונובי עם 18. היכולת שלו לקחת ריבאונד ומיד להוריד כדור לרצפה ולהוביל התקפות מעבר הייתה חשובה למשחק של הראפטורס הערב.

 

סוגיית ג'יימס הארדן טוב זה כבר נהיה מרגיז לראות את ערבי הקליעה הנוראיים האלו של הזקן. במשחק שיכול לסגור סדרה וכאשר הכוכב הראשי שלך משחק פצוע, ציפיתי מהארדן להרים את הרמה שלו 15 נקודות בלבד ב-4/11 מהשדה עם 7 אסיסטים זה לא מספיק בשביל ה-MVP לשעבר. אז נכון שגם טייריס מקסי היה חלש הערב (12 נקודות ב-36% מהשדה וללא שלשות) אך הוא שחקן שנה שנייה. הארדן היה עד לא מזמן אחד הכוכבים הגדולים בליגה הזאת וכואב לראות את הדעיכה שלו לנגד עיניינו. הוא עדיין מנהל משחק מצויין ומוסר את המסירות הנכונות שפותחות את האיזורית (דני גרין הרס לו הערב עוד 3 אסיסטים עם החטאות נוחות מחוץ לקשת) אך הפסיביות שלו בחדירות תמוהה מאד. נדמה כי הארדן מפחד ללכת חזק לסל, היכולת שלו לסיים בטבעת נפגמה משמעותית ולכן הוא ממש מהוסס בחדירות. בפיק אנד רול שחקני הראפטורס מפתים את הארדן לחדור וללכת לסל כי כרגע זאת האופציה הכי טובה. בנתיים הטקטיקה הזאת של הראפטורס משתלמת אך אני סבור שאם הארדן ינסה להיות יותר אגרסיבי במשחק הבא, אז גם הסיומת מתחת לסל תשתפר.

 

המשחק הבא יערך בטורונטו בלילה בין חמישי לשישי בשעה 2:00 שעון נוף הגליל      

 

דאלאס מאבריקס 102 – יוטה ג'אז 77 (3-2 למאבס בסדרה)

אריאל בנדר

ג'אז – מאבריקס משחק מספר 5:

המאבריקס סיימו עם ידם על העליונה, לוקה היה בלתי ניתן לעצירה, הסדר קצת השתנה בקבוצה.  מצד שני, אצל הג'אז אין סדר ואין תוכניות, כל אחד עושה מה שהולך, משחקים לידיים של הקבוצה היריבה וזורקים שלשות, אין ספק שזה צריך להשתנות.

אין תוכנית משחק לקווין סניידר:

השחקנים של הג'אז לא הצליחו לזרוק את הזריקות שלהם, דונובן מיטשל הוא שחקן של 20+ זריקות מהשדה למשחק, לא 15. מייק קונלי גם צריך לזרוק כמות דו-ספרתית של זריקות אבל ההגנה של המאבריקס שסוגרת כל פינה על קו השלוש עושה את העבודה ולא מאפשרת לגארדים האלו של הג'אז לקחת את הזריקות ל-3 שהיו אולי הכלי הכי משמעותי בהתקפה של הג'אז העונה ודונובן מיטשל לא הלך מספיק לצבע, הוא שיחק לידיים של המאבריקס, כל הנקודות שלו במשחק הגיעו מהצבע חוץ מזריקה אחת שהייתה מאוד קרובה לצבע ודונובן לא תקף את הטבעת, זה שיחק לידיים של המאבריקס והעניק להם שליטה על הריבאונד, 58-48.  
מייק קונלי לא פגע בכלל בזריקות ל-3, קלע רק בצבע, החטיא זריקות שהיה צריך לקלוע והיה ביום נוראי עם 1-6 מהשדה.   

   גם בויאן בוגדנוביץ' שלא קלע סל שדה אחד והחטיא 5 זריקות מהשלוש שיחק לידיים של המאבריקס ולא ניצל את השליטה בכדור שלו, את היכולת שלו לנוע בלי כדור ולקלוע מחצי מרחק על-מנת לעזור להתקפת הג'אז.  
קווין סניידר הגיע פשוט בלי תוכנית אל המשחק, הג'אז ניסו לשחק את הכדורסל שלהם מתחילת העונה וזה לא עבד כי המאבריקס לא איפשרו להם לקלוע כמות שלשות רבה כפי שקבוצות בעונה הסדירה אפשרו להם, קווין סניידר לא התאים את המשחק כשלצורך העניין, פולאפים זה הכלי המרכזי נגד ההגנה של המאבריקס.

בצד ההגנתי, לא היה ברור איך נמנעים מהמצב הבעייתי של רודי גובר בבידודים וכבר באמצע הרבע השלישי הוא היה בבעיית עבירות, עם 4 עבירות כאלו.  
לא בוצעה התאמה שניסתה לעצור את זה, האזורית נכשלה והיה ניתן לראות זאת היטב במשחק הקודם. ולא הייתה יצירתיות מצד קווין סניידר שלא היה ברור אם הוא התאים את קבוצתו לפלייאוף או שהמשיך עם תוכנית המשחק של העונה הסדירה.

המאבריקס מתרגלים לסדר חדש בקבוצה ושולטים בהתקפה:

ספנסר דינויידי מתקשה למצוא את עצמו מהספסל כיוצר המשני שהוא היה ללוקה דונצ'יץ' לפני שנפצע, לתפקיד הזה נכנס ג'יילין ברונסון בתפקיד הסקורר.  ספנסר משחק יותר ללא הכדור, מחפש אופציות למסירה כפי שראינו ממנו לקראת סיום המשחק בשלשה הפנויה שקיבל, אם הג'אז היו משחקים אזורית הוא היה הרבה יותר יעיל והיה ניתן לראות זאת ברבע הרביעי.  

 

שתי הקבוצות מעמידות אחוזים רעים בקליעה לשלוש.  אבל בחצי מרחק ובצבע, המאבריקס מדויקים יותר וזה בגלל שהם משחקים מסודר יותר וקבוצתי יותר, המאבריקס הזיזו את הכדור מיד ליד, מצאו זריקות פנויות בהתקפות מעבר, גם בהתקפות עומדות, תקפו את הטבעת טוב יותר ונראה שהג'אז היו עייפים, לא מתוכננים, לא תוקפים את החולשות של המאבריקס.

לוקה מג'יק:

לוקה היה חודר כל-כך יעיל, זריז ומדויק ועקב כך בכל פעם שהוא הגיע לצבע לעלות לפלוטר, הוא נעצר בעבירה, רודי גובר היה עם 4 עבירות כבר ברבע השלישי ומהרגע הזה היה לי ברור שהמאבריקס בדרך הבטוחה לא רק לנצח אלא להביס את הג'אז.  לוקה בלתי ניתן לעצירה והרגע הכי סימובלי לזה הוא השלשה על הראש על בויאן בוגדנוביץ' ברבע השלישי שהעלתה את המאבריקס ליתרון 74-46.

הגיע לעודד את לוקה והמאבריקס אורח מיוחד בקהל הביתי.

 

גם השלשה של לוקה על ג'ורדן קלארקסון המשיכה את המומנטום של הרבע השלישי בו המאבריקס שלטה, ספגה רק 19 נקודות, היות והקבוצה נגדה שיחקה משחק לא קבוצתי ולא יעיל, המאבריקס מסרו 5 אסיסטים בלבד, לא קלעו שלשה והחטיאו זריקות שהיו חייבים לקלוע מחצי מרחק ברבע השלישי.

 

 

ייאוש מהג'אז:

אפשר להאשים את המאמן הראשי, קווין סניידר בחוסר התאמות וזה לגיטימי כי לא נראה שהוא הציב פתרונות יצירתיים למצב ההגנתי עם רודי גובר בסמול-בול ולמצב ההתקפי עם המאבריקס שסוגרים כל פינה על קו השלוש.   אבל אותו רודי גובר גם שיחק באולימפיאדה בקיץ בנבחרת צרפת ושם הוא הראה שהוא יודע לסגור זריקות ל-3 אז יכול מאוד להיות שקווין סניידר לא משתמש בו נכון או שההרכב שמשחק איתו לא בנוי נכון, ידוע על בעיות כימיה בקבוצה או שילוב של שתי הבעיות ביחד.                                                                                הג'אז עם צוות האימון הנוכחי לא הפיק לקחים מהשנה הקודמת ולא הצליח להוביל את הג'אז להיות קבוצה שיכולה להתמודד עם כל סגנון משחק שיעמידו מולה, גם סגנון משחק בעייתי כמו סמול-בול.                            ככל הנראה הדבר הנכון עבורם הוא ללכת למהפכה בקיץ, עם מאמן חדש ולהעביר בטרייד את אחד הכוכבים שלהם. נראה כי לשם זה הולך ובמשחק הבא אם המאבריקס מנצחים זה יהיה ככל הנראה תחילתו של קיץ מעניין עבור עתיד הג'אז.