דאלאס מאבריקס 119 – גולדן סטייט ווריורס 109 (3-1 לגולדן סטייט בסדרה)

דאלאס הגיעה הלילה במטרה ברורה, לא לקבל סוויפ. היה משהו שהזכיר את הניצחון של דנבר, שעלתה חדורת מוטיבציה לא לתת לגולדן סטייט לחגוג אצלה במגרש הביתי. ואכן, במשך 3 רבעים דאלאס שלטה לחלוטין במשחק, והגיע עד ליתרון של 29 נק', 99-70.

דווקא אז, בפתיחת הרבע הרביעי, גולדן סטייט משתלטת לחלוטין ופותחת בריצה משוגעת שסוגרת את הפער ל 8 נק' בלבד עם שלשה של הרוקי קאמינגה מהפינה:

דאלאס לוקחת פסק זמן, ולשם שינוי מתעוררת. ברונסון מוצא את לוקה שהולך לדאנק קליל ודאלאס שומרת על היתרון עד הסיום:

מה נשתנה הלילה הזה? 

20 שלשות ב 46%, הצוות המסייע סוף סוף קולע

במשחק הקודם בולוק, קליבה וברטנס קלעו ביחד 0-14, הלילה הם קלעו 9-17.

בולוק בערב נהדר של 6-10, בדרך ל 18 נק', קליבה עם 13 נק', ברונסון בנוהל עושה את שלו עם 15 נק' ודינווידי עם 10.

מעל כולם, פיני סמית' גם נתן את המשחק הכי טוב שלו בסדרה עם 4-7 מהשלוש, בדרך ל 23 נק'.

האם הזריקות שלהם היו חופשיות יותר מהמשחקים הקודמים? לא בטוח, מה שכן היציאה של גולדן סטייט לשלשות הייתה פחות אגרסיבית, סוג של אפילו גולדן סטייט כבר לא האמינו שהחבר'ה בדאלאס מסוגלים לקלוע מבחוץ, אז לוקה מוצא את פיני סמית' כבר בפתיחה באסיסט נהדר:

ואח"כ בולוק חופשי לחלוטין פעם ממסירה של לוקה ופעם ממסירה של דינווינדי:

וכדי לקנח את הרבע, לוקה קולע שלשה כמעט מהחצי:

 

45-42 בריבאונד לדאלאס

במשך 3 משחקים, גולדן סטייט שלטה מתחת לסלים 47-32. הלילה סוף סוף דאלאס סוגרת לריבאונד ומנצחת בקטגוריה. בדרך לוני שהיה כל הזמן הערך המוסף עם 13 נק' ו 10 ריב', הלילה מסיים עם 3 נק' ו 6 ריב'.

בצד של דאלאס, לוקה מסיים עם 14 ריב' וקליבה עם 8. היתרון מתחת לסלים, קריטי עבור דאלאס, וקצת חבל שלקח להם כל כך הרבה זמן להבין איך לקחת את המפתח הזה.

 

לוקה דונצ'יץ'

לוקה לא עשה הלילה משהו אחר. הוא מסיים עם 30 נק', 14 ריב' ו 9 אס', אבל האחוזים לא היו נהדרים (10-26 מהשדה, 3-11 מהשלוש). אבל אין ספק שהוא בעל הבית. לפני פתיחת המשחק לוקה הוכרז לחמישייה הראשונה של העונה (קארי בחמישייה השנייה), ואין ספק שהוא ראוי לבחירה הזו. לוקה סוחב את דאלאס, והוא מופיע לכל משחק מאז תחילת הפלייאוף.

זו הייתה הפעם ה 17 שהוא קולע 30 נק' בפלייאוף וכל פעם שהם היו צריכים אותו הוא עשה את שלו והשתלט על המשחק.

 

ההתקפה של גולדן סטייט

התוצאה בסוף משקרת. במשך 3 רבעים הלוחמים קלעו 70 נק' וברבע הרביעי הם קלעו 39.

מתוך ה 39, 17 הגיעו מקאמינגה, 14 מפול ו 10 ממודי שעלו מהספסל כאשר למעשה המשחק היה נראה גמור.

החמישייה הראשונה של גולדן סטייט נראתה רע מאוד היום, כאשר קארי (20 נק', 7-16 מהשדה) היה נראה היחידי שממש הגיע לשחק.

וויגינס אחרי ההתפוצצות במשחק הקודם, מסיים עם 13, קליי מסיים עם 12 נק' אבל היה אנמי מאוד וגרין מוסיף 10 משלו.

הסיבה העיקרית הייתה שהם פשוט היו נראים עייפים, התנועה הרגילה שאנחנו רואים מהם בדר"כ כמעט ולא התרחשה. הכדור לא זז, ואז הזריקות היו פחות טובות. סביר להניח שבמשחק מספר 5, הם יתעוררו מחדש בשני צידי המגרש.

 

רגעים אנושיים של כדורסל

אני יודע שחלק גדול מאוהדי הנ.ב.א. מתגעגעים לקשיחות של שנות ה 90. למכות שהיו על המגרש, אבל כותב שורות אלו דווקא נהנה מהעובדה שהשחקנים היום זוכרים שבסוף היום זו הצגה. הצגת כדורסל, הטובה ביותר שיש בעולם ומטרתה לבדר אותנו ואולי גם אותם.

הם משחקים הכי חזק שאפשר, נלחמים, צובטים, ולא פחות נהנים.

איך אפשר שלא לחייך, כשאתה רואה את דריימונד גרין תוקע את הכדור על הטבעת בזריקות עונשין, ואז מתפוצץ מצחוק ביחד עם לוקה:

מישהו יכול לטעון שגרין לא שחקן קשוח? אני בטוח שלא. אבל העובדה שהם יודעים לקחת את הסיטואציה בפרופורציות הנכונות, לפחות עבור כותב שורות אלו, גורמת לי להנות יותר כשאני צופה במשחקים.

מהלך משעשע דומה, התרחש במשחק הקודם והמשיך בטוויטר. לוקה קולע שלשה קשה מאוד עם הבאזר על שני שחקנים, ומוסיף "שימי" (חיקוי של סטף קארי כמובן) לקינוח. קארי לוקח את זה למקום הכי נכון, ונותן לו ציון, תוך כדי שהוא מסביר שלדעתו זה היה קצר מדי.

המשחק החמישי יערך בלילה שבין חמישי לשישי בגולדן סטייט, וסיכוי גבוה ששם הסדרה תסתיים. בינתיים, תנו לנו עוד קצת שימי לפני שאנחנו סוגרים את האור על אחת העונות המוצלחות ביותר שהיו לנו.