בזמן שפלייאוף לא ישנים, והלילה קיבלנו משחק מוקדם עם ניצחון אדיר של מילווקי על הבולס, דנבר נשארת בחיים אחרי שהיא מנצחת את גולדן סטייט, מיאמי מפרקת את אטלנטה והפליקנס משווים את הסדרה מול פיניקס.

 

ניו אורלינס פליקנס 118 – פיניקס סאנס 103 (2-2 בסדרה)

דני אייזיקוביץ'

בשתי מילים: כריס פול.

הפליקנס ידעו מה הם צריכים לעשות כדי לנצח את המשחק הלילה, להכנס לראש של כריס פול, והם עשו את זה בענק.

מתחילת המשחק כל שחקן שאיכשהו עבר ליד פול במגרש, נתן לו קטנה. קטנה בכתף, משפט, הערה. כריס פול באופן מאוד לא אופייני מוצא את עצמו מתעסק יותר מדי בכל מה שקורה מסביב. לא מוצא את השחקן שיעזור לו לצאת מזה, ופיניקס חווה את אחד המשחקים הרעים שלה העונה.

פול מסיים עם 4 נק' (2-8 בלבד מהשדה) עם 11 אס' על 3 איב'. אם דווין בוקר היה נמצא, זה לא היה כל כך נורא, אבל בהיעדרו של בוקר כל ההפעלה של הקבוצה יושבת על הכתפיים של כריס פול, והלילה הם התעסקו בהכל חוץ מכדורסל.

 

רשמים מהמשחק:

1. הרב ג'ונס וחוזה אלבארדו

מי שזוכר את דלבדובה, הוא קנה את עולמו כאשר הצליח להצמד לגופיה של סטף קארי במהלך של כמה משחקים רצופים. הלילה זה היה חוזה אלבראדו שפשוט נכנס למרחב הנשימה של כריס פול, והוציא לו את החשק לחיות. זה כמובן היה נראה מאוד מתוכנן מצידם של הפליקנס. החל מהדקה הראשונה של המשחק, הם הגיעו במטרה לתסכל את פול באגרסיביות. ראוי לציין אגב שזה לא תורגם לעבירות בצד שלהם. 

במחצית הראשונה ראינו כמה התקלויות בין פול לאינגרם, וקצת הרב ג'ונס. 

לאחר מכן, הרב ג'ונס לקח את זה צעד אחד קדימה, שימו לב למאבק הבא:

בשלב הזה המשחק עדיין רחוק מלהיות גמור, סה"כ 89-83 לפליקנס, אבל כריס פול כבר מתחיל לאבד את זה וחוזה מנצל את זה כדי לייצר לעצמו שם של שומר אדיר עם כמה מהלכים נהדרים. 

קודם כל, הוא גורם לכריס פול לעבירת 8 שניות:

 

וכאן הוא חוטף לו כדור מאחורה:

ובסוף מה שיזכרו לכריס פול אחרי 40 דקות של אגרסיביות, זה שהוא איבד את העשתונות עם פאול מסוכן על הרב:

בלי ספק לילה שהוא ירצה לשכוח.

אגב, גם כאשר פול עשה את שלו נכון, זה פשוט לא הלך. שימו לב למהלך הבא. כל הפליקנס מרוכזים בכריס פול, פול מפרק את ההגנה לחלוטין, מוצא את השחקן החופשי וזה נגמר בחסימה של הרב ג'ונס על ברידג'ס:

 

2. ברנדון אינגראם ומקולום

אחרי כל הדיבור הזה על ההגנה של הפליקנס, כמעט שכחנו שהם קלעו הלילה 118 נק'. ברנדון אינגרם בעוד לילה נהדר מוביל אותם עם 30 נק' ומקולום מוסיף 18 משלו עם 9 ריב' (נגיע גם לזה). העניין הוא ששניהם לא ממש הצליחו לקלוע מבחוץ (3-14 ביחד), ולכן כמו בצד ההגנתי, גם בצד ההתקפי. הם ידעו איך לפתור את זה, הם הלכו אגרסיבי מאוד לטבעת, וההגנה של פיניקס שבדר"כ הרבה יותר חזקה מזה, פשוט התפרקה לה. שימו לב לדאנק האדיר הבא של אינגרם:

3. יונאס, אייטון והיתרון בריבאונד

בנוסף לצמד הרגיל, יונאס ממשיך לנפק סדרה חלומית. הלילה עם 26 נק', 15 ריב' ו 4 אס'. הוא שוב מנצח את אייטון בקרב ביניהם (אייטון עם 23 נק' ורק 8 ריב'), אבל זה לא רק יונאס. פיניקס פשוט לא סוגרת לריבאונד ומפסידה הלילה 48-39.

חלק מזה מגיע בזכות מקולום ולארי נאנס שמצליחים להתגנב שוב ושוב ולקחת 9 ו 7 ריב' בהתאמה. ביחד עם ה 15 של יונאס, זה הפך להיות משמעותי מאוד כאשר הפליקנס מקבלים שוב ושוב הזדמנות שנייה לייצר עוד נקודות.

ואם כבר הזכרנו את יונאס, שימו לב לשלשה הבאה. התוצאה בסה"כ 91-85, המשחק פתוח לחלוטין. דיאנדרה אייטון לא יוצא ליונאס שזורק שלשה יותר חופשית ממה שהוא יקבל באימונים, קובר אותה בקלילות.

4. הרוח של פיניקס, הצוות המסייע

אז נכון, ציפינו ליותר מכריס פול. ועדיין, חייבים לומר משהו על שאר השחקנים. לאורך כל העונה פיניקס הייתה קבוצה, גם הלילה במחצית הראשונה הכל היה סבבה. איפה שהוא ברבע השלישי, כאשר כריס פול התחיל להסתבך, יחד איתו כל הרוח של הקבוצה יצא מהמהפרשים.

דיאנדרה אייטון עם הפאשלה ביציאה לשלשה של יונאס. 

אח"כ, רגע לפני העבירה הקשה של כריס פול, הייתה שם מסירה פשוט מטומטמת של קראודר. איבוד כדור ממש לא ברור.

גם בעבירת ה 8 שניות, אף שחקן בכלל לא נמצא באיזור של כריס פול.

אני לא מדבר על מספרים, לא מדבר על נכנסו הכדורים או לא, מדבר על הרוח. יותר מכל משחק אחר העונה, הם פשוט נראו כבויים.

שימו לב אגב מי היו הסקוררים המובילים בפיניקס:

דיאנדרה אייטון עם 23 נק', ומקגי עם 14. אלו שני שחקנים שמייצרים את הנקודות שלהם רק אם כריס פול מסוגל למצוא אותם פנויים. פיניקס חייבת למצוא עוד שחקן שיוריד את העומס מכריס פול, והאמת שיש להם את כריס פיין, לאנדרי שאמט ואלפריד פייטון שאני מאמין שיקבלו יותר דקות במשחקים הבאים.

הנה לפחות מהלך אחד טוב של כריס פול, כשהוא עוד היה בפוקוס:

 

5. אחוזים משלוש

פיניקס מסיימת עם 7 שלשות ב 26%, והפליקנס עם 6 שלשות ב 25%. לשם שינוי זה מזכיר קצת את הכדורסל ששיחקו לפני כעשור. קשה לי להאמין שנראה עוד משחק נוראי שכזה מצידה של פיניקס.

ולכן זה הזמן שלהם ללכת הבייתה, לחבוש את הפצעים, ולחזור למשחק 5 באחת הסדרות המרתקות של הסיבוב הראשון.

המשחק הבא בלילה שבין שלישי לרביעי בשעה 05:00 שעון ישראל.

 

שיקגו בולס 95 – מילווקי באקס 119 (3-1 למילווקי)

דני אייזיקוביץ'

במשחק מספר 3, אחרי הפציעה של מידלטון, הבאקס עלו עם שני פתרונות:

1. הגנה חונקת.
2. הנעת כדור שפירקה את ההגנה של הבולס.

במשחק מספר 4, נראה ששתי הקבוצות כבר חשפו את כל השפנים שלהם והמשחק הרביעי נראה המשך ישיר של משחק מספר 3.

מצד אחד, ההגנה של מילווקי פשוט התעללה בבולס, ובהתקפה הם דאגו להניע כדור וניצלו היטב את הקליעה של פורטיס וגרייסון אלן מרחוק לצד מנהיגות מצויינת של הולידיי ויאניס. זה מעל ומעבר מול הבולס.

 

כמה תובנות מהמשחק:

1. הנעת הכדור של מילווקי

חייב להודות, לא זוכר אותם מניעים ככה כדור אף פעם. איכשהו כל הסיטואציה מול הבולס והפציעה של מידלטון הוציאה את המיטב מההתקפה של מילווקי. מהפתיחה הנעת כדור נהדרת שמאפשרת להולידיי שלשה חופשית לחלוטין:

וגם בהמשך, לשלשה פנויה לחלוטין של גרייסון אלן:

 

2. גרייסון אלן ובובי פורטיס

אם מידלטון לא נפצע, כנראה ששניהם מקבלים חלק הרבה פחות משמעותי בהתקפה של מילווקי. אבל מידלטון כן נפצע, אלן מקבל היום דקות משמעותיות ומשיב אולי במשחק הכי טוב שלו העונה.

27 נק', 6-7 מהשלוש, 10-12 מהשדה לזה הוא מוסיף גם הגנה נהדרת:

לא רק אלן היה נהדר, גם בובי פורטיס מנצל את דקות הרוטציה הטובות שהוא מקבל עם 14 נק' כשהוא עולה בחמישייה, ואם מישהו תהה מה מילווקי תעשה בהיעדרו של מידלטון נראה שיש תשובות ברורות לחלוטין.

 

3. יאניס והולידיי

לראות את יאניס משחק מול הבולס, מזכיר את הימים של לברון בתיכונים.

יאניס מסיים את הערב עם 32 נק', 17 ריב' ו 7 אס'. יאניס פשוט גדול עליהם פיזית, אתלטית וכמעט בכל מובן אפשרי. בפתיחת הסדרה הבולס הצליחו להאט אותו, אבל הלילה עם הנעת הכדור המשופרת הוא פשוט השתחרר לחלוטין והתעלל בהגנה של הבולס:

גם בהגנה יאניס בערב נהדר ומראה שהוא הכוכב הראשי, חוסם, מוביל מתפרצת וכמובן מוצא את גרייסון אלן לשלשה חופשית לחלוטין:

גם הולידיי היה בערב נהדר הלילה, עם 26 נק' ו 7 אס'. הולידיי נראה בוגר, מנהיג ונכנס בדיוק לנעליים שציפו ממנו.

 

4. דרוזן, לאבין, ווצ'ביץ'

בסיקור של משחק 3 בסדרה, העברתי ביקורת על דרוזן ולאבין שהם לא תוקפים מספיק את הסל ומשאירים את זה בידיים של ווצ'ביץ'. לא אתפלא אם גם עכשיו יהיו עוד הפעם ביקורות על דרוזן שלא סיפק את הסחורה במאני טיים.

אני דווקא חושב אחרת.

מבחינתי, הלילה שניהם הגיבו ועשו את מה שצריך עם דרוזן עם 23 נק' ב 8-20 מהשדה (0-5 מהשלוש) וזאק לאבין הראשון מאז דרק רוז לסיים משחק פלייאוף עם 20 נק' ו 10 אס', כשהוא קולע 24 ומוסר 13.

נכון, האחוזים לא היו שם, אבל אם הבולס רוצים איכשהו לשמור לעצמם סיכוי להפתיע עם עוד משחק אחד בסדרה הזו, הם חייבים להמשיך ככה, כי בסוף היום דרוזן ולאבין הם המנועים של הבולס לאורך העונה.

אז מה היו צריכים לעשות אחרת?

כנראה ששום דבר. מילווקי פשוט טובה יותר. אם דרוזן קולע 2-5 מהשלוש ומסיים עם 29 נק' זה משנה משהו? כנראה שלא.

מילווקי נראים נהדר וגדולים על הבולס בשני צידי המגרש.

 

5. הצוות המסייע של הבולס, אלכס קארוסו

אם לא היה להם מספיק קשה, אז גם אלכס קארוסו נפצע הלילה ונחכה כמובן לחדשות על מצבו. הוא הספיק לשחק 17 דקות לא דומיננטיות במיוחד לפני שיצא עקב הפציעה.

הוא מצטרף ללונזו בול שנפצע במהלך העונה, וביחד שניהם היו חלק משמעותי מאוד בהגנה של הבולס. פטריק וויליאמס תרם 20 נק' בוואקום שנוצר, אבל זה באמת לא מספיק.

 

6. זריקות עונשין, עבירות – והשינוי היחידי שאפשרי

מילווקי הגיעה הלילה 18 פעמים בלבד לקו וקלעה רק 12 מתוכן. הבולס מסיימים את המשחק עם 18 עבירות בלבד. מצד שני הם חטפו 17 שלשות ב 51%. אם הבולס רוצים איכשהו כן לשלוף עוד שפן, זה באגרסיביות. מילווקי חזקה יותר, אגרסיבית יותר, מגיעה לטבעת, שולטת מתחת לסלים (51-44) והבולס האמת פשוט לא נלחמים עד הסוף.

אולי, רק אולי, הם צריכים לחשוב על לתת יותר דקות לטריסטן תומפסון (לא מאמין שכתבתי את זה). מי זוכר שלפני כמה עונות הוא שלט מתחת לסלים לצד לברון. גם ככה ווצ'ביץ' לא ממש פוגע מול האגרסיביות של מילווקי. גם מילווקי מעלה סנטר שכמעט ולא קולע (לופז הערב עם 2 נק' ב 22 דקות).

לכן, אם אני דונובן, זה השינוי שאני מחפש כדי לנסות לשמור את הסדרה בחיים.

 

מה הלאה? אל תצפו לשינויים. אופתע מאוד אם משהו יקרה. הסדרה לטעמי צפויה להסתיים במשחק 5 שיערך במילווקי בלילה שבין רביעי לחמישי.

 

דנבר נאגטס 126 – גולדן סטייט ווריירס 121 (3-1 בסדרה לווריירס)

שירה ברזל

בדרך כלל לוקח קצת זמן להתרגל למעבר בין משחקים בליגת העל שלנו לבין משחקים ב-NBA. הערב המעבר הזה היה די פשוט – זה התחיל עם הכרוז של דנבר שנשמע כאילו זה כרוז מקומי על סטרואידים, המשיך עם מכות במגרש 20 שניות מתחילת המשחק (דריימונד גרין. הלם), ואפילו השיפוט היה דומה ברמתו למה שאנחנו רגילים בארץ.

נהוג להתייחס לאוהדים ב-NBA כאל "קהל" ופחות כאל "אוהדים". אנשים שבאים לבילוי, ובמקרה יוצא שהבילוי הזה הוא משחק כדורסל.
אבל בפלייאוף זה סיפור קצת אחר, ואפשר היה לראות את זה אפילו כשסטף עלה לשחק – פתאום אוהדים של גולדן סטייט נשמעו בבירור. האוהדים הביתיים התעוררו מהרגע של המכות בתחילת המשחק.

אמנם גולדן סטייט הם אלו עם המיתוג של Gold Blooded בפלייאוף הזה, אבל במחצית הראשונה וחלקים די גדולים מהמחצית השנייה היה נראה שה-Cold blooded הם דווקא דנבר – הציגו הגנה טובה שהשאירה את גולדן סטייט עם 21 נקודות ברבע הראשון, כולל החטאות רצופות של גולדן סטייט, ואיבודי כדור שלא רגילים לראות מהקבוצה הזאת.
ברבע הראשון יוקיץ' היה עם 18 נקודות מתוך ה-26 של דנבר, אבל ברבע השני קיבל עזרה מיתר החברים לקבוצה. גם כאן ההגנה הייתה מפתח מרכזי, כשגולדן סטייט לא קלעו מעל לשתי דקות בפתיחת הרבע.
למרות סימנים של חזרה מצד גולדן סטייט, כמות האיבודים שלהם לא איפשרה להם להדביק את ההפרש. שלשות רצופות של היילנד הקפיצו את האוהדים, עוד כמה מתפרצות ומפה לשם המחצית הסתיימה ב63:52 לדנבר כשגולדן סטייט רושמים יחס אסיסטים-איבודים של 10:12.

למקרה שתהיתם, גרין היה מעורב בעוד כמעט-מכות עם קאזנס.
וסטף החטיא שתי זריקות עונשין רצופות. סיים את המשחק עם 10 מ-14 מהקו. וזה באמת הלם.

המחצית השנייה נפתחה אחרת לגמרי, עם ריצה 8:0 של גולדן סטייט. במשחקים אחרים זה היה הסימן לזה שהמשחק הולך להשתנות והדברים ילכו יותר לכיוון גולדן סטייט, אבל לא היום, ולא נגד דנבר שהגיעו להילחם עם כל מה שיש להם. בכל פעם שגולדן סטייט צמצמו להפרש יחסית נמוך, ואפילו עלו ליתרון לקראת סיום המשחק – הגיעה שלשה, פאול סל או פעולה חיובית אחרת, שהובילו לביטחון גדול יותר של דנבר שהם יכולים לעשות משהו טוב במשחק הזה. יוקיץ' סוף סוף קיבל תמיכה משחקנים נוספים בקבוצה, ארון גורדון עם משחק מעולה, והחטאות העונשין של גולדן סטייט בטח לא הזיקו.

פתאום ברבע הרביעי באו לידי ביטוי כל הדברים שהופכים את גולדן סטייט למה שהיא – קבוצה שלמרות האתגר הגדול, מצליחה רוב הזמן לאזן בין שחקנים עם ניסיון רב במעמדים האלה לבין שחקנים שממש עכשיו רוכשים את הניסיון הזה. וזה דבר שמיוחד מאוד לראות.

דריימונד גרין אירח בפודקאסט שלו את סטף קרי. שעה וחצי של שיחה מעניינת מאוד ברובה הגדול. הראיון/שיחה הסתיים בזה ששניהם הסכימו שהם לא היו יכולים לעשות את מה שהם עושים בלי הצוות שהם יצרו בגולדן סטייט – כל אחד מהם צריך את השני כדי להיות מצוין.
אז קשה לומר שהמשחק הערב היה מצוין, למרות המספרים של סטף וקליי, וכל זה לא הספיק מול היוקיצ'ים הנחושים היום, אבל עם מבט להמשך הסדרה הזו ולהמשך הפלייאוף – אין תחליף ללכידות הזאת ולמה שהניסיון שלהם יחד כקבוצה מביא איתו. ותשאלו את ברוקלין כמה הדבר הזה חסר ומשמעותי.

בסופו של דבר דנבר לחלוטין שווה לפחות ניצחון אחד בסדרה הזאת, ולנו מגיע להינות עוד קצת מהטוב הזה לפני שסוגרים את הסדרה הזאת.

 

אטלנטה הוקס – 86 – מיאמי היט 110 (3-1 להיט בסדרה)

אריאל בנדר

 

ההיט היו מאוד שמחים להגיע למשחק הזה כשהם מטאטאים את ההוקס אבל זה לא קרה עקב הפסד כואב בנקודה במשחק הקודם, ההיט הצליחו לקטוע רצף של 6 ניצחונות רצופים בבית של ההוקס שהתחיל בסוף העונה הסדירה והסתיים במשחק היום.

המשחק המסודר של ההיט:

ההיט אמנם שיחקו ללא הרכז שלהם שכבר ראה הכול, קייל לאורי היה בפוסטסיזנים מאכזבים וטובים, לקח אליפות עם הראפטורס ב-2019 והוא שחקן הגנה מעולה בתור רכז, ההיט נאלצו להסתדר בלעדיו והם הצליחו כי הם משחקים מסודר ורגוע, שחקנים שם יודעים לא להיכנס ללחץ למרות שלא התחילו את המשחק טוב כמו: ג'ימי באטלר.           

   על כל שחקן יש שחקן נוסף בספסל שעושה את העבודה, יש להם קו אחורי חזק עם ג'ימי באטלר, מקס סטרוס וגייב וינסנט.  המשחק המסודר של ההיט גרם להם לא לאבד הרבה כדורים, 6 בלבד!  ההיט הכתיבו את קצב המשחק בצד ההתקפי מתחילת הרבע השני ועד סוף המשחק, זה היה תענוג לעיניים ובשלבים האלו ראינו קונטנדרית אמיתית שמאוד קשה לעצור.

גייב וינסנט המשיך את היכולת הטובה שלו:

השליטה הטוטאלית של ההיט בצבע בשני צידי המגרש:

בסדרה הזו, ההיט פשוט משתקים את טריי יאנג, הם משחקים אזורית וסוגרים את הצבע שגם ככה קשה להוקס לקלוע שם ומאלצים את טריי יאנג לזרוק זריקות קשות אפילו רחוק מקו השלוש, במשחק הקודם ההוקס ניצחו כי הזריקות האלו נכנסו בשלוש הדקות האחרונות אבל במשחק הזה ההיט פשוט הראו להוקס שאם הם רוצים לקלוע נקודות, הם צריכים לזרוק מבחוץ.   26 נקודות בלבד להוקס היו בצבע, זה נתון מאוד לא טוב, לפעמים לא הולך בקליעה מבחוץ, צריך סלים בטוחים וסלים קלים בטח כשאין לך שליטה מתחת לסל, קלינט קאפלה זה לא מספיק, הוא לא יכול לשחק 48 דקות. ההיט גם בצד ההתקפי ידעו לנצל את חוסר השליטה ההגנתית של ההוקס בצבע ואת היתרון היחסי שלהם והם קלעו 48 נקודות בצבע הפתוח והמרווח של ההוקס ששיחקו כאילו זה משחק אימון.

עם החטאות עונשין ואיבודים רבים לא מנצחים:

ההוקס לא היו קרובים לניצחון כי גם עשו את כל הטעויות האפשרויות מצידם, הם לא שיחקו עם תרגילים לתקוף את האזורית של ההיט, טריי יאנג לא הצליח להסתדר בהגנה מול גייב וינסנט שעשה מולו עבודה נהדרת ואילץ אותו לזרוק מקו השלוש, 3-10 היום לטריי יאנג בזריקות מחוץ לקשת.                                                                                                                 יחד עם זאת, 15 איבודים ו-55% מהעונשין מתוך 22 זריקות זו בעיה רצינית מול קבוצה ששיחקה כמו מועמדת לאליפות, ללא כלי אחד חשוב שלה אבל ההוקס בעונה שלהם ובחולשה שלהם בשני צידי המגרש לא יכולים להרשות לעצמם לאבד כזו כמות של כדורים ולקלוע בכאלו אחוזים מהעונשין, עם נתונים כאלה גם לא פשוט לנצח בפלייאין.

הלחץ ההגנתי עבד, כך ההוקס מאבדים כדורים ומאבדים כיוון בהתקפה, אין להם תשובה ללחץ של ההיט.

 

ההוקס היו צריכים לבצע התאמה הגנתית:

ההוקס לא יכולים להתמודד מול באם אדביו כשקלינט קאפלה לא על המגרש, להיט יש הרבה יותר כלים התקפיים פיזיים וחזקים אל מול השחקנים שההוקס יכולים להעמיד ולכן אין ברירה אלא להעמיד אזורית אל מול ההגנה של ההיט שתאלץ את שחקני ההיט לקחת זריקות משלוש, זה לא הדבר המושלם כי להיט יש את דאנקן רובינסון, טיילר הירו, מקס סטרוס ונוספים שיודעים להניח את הכדור בטבעת בזריקות מקו השלוש. אבל זו התאמה של הרע במיעוטו כי אחרת ההוקס ייתקלו בפעם אחר פעם גם בחוסר יכולת לקחת ריבאונדים, כפי שזה נראה כאן:

לסיכום, אם ההוקס רוצים לנסות ולנצח עוד משחק אחד בסדרה על-מנת להפוך אותה לתחרותית זה יהיה סופר קשה כי מולה מתייצבת קונטנדרית חזקה, מסודרת ושולטת עליה בכמה רמות בשני צידי המגרש אבל ללא התאמות נכונות בהגנה, משחק מסודר שתוקף את האזורית של ההיט בהתקפה ובעיקר מניעה מאיבוד כדורים וקליעה טובה מהעונשין ללא כל הדברים האלו ביחד, אין שום סיכוי להוקס לנצח.