בזמן שפלייאוף לא ישנים, והלילה מילווקי גוברת על ברוקלין באחת הסדרות הקשוחות של העונה ועולה לשלב הבא עם השיניים.

 

 

ברוקלין נטס 111 – מילווקי באקס 115 (מילווקי מנצחת 4-3 ועוברת לגמר המזרח)

הסדרה הבטיחה וקיימה. 7 משחקים שמסתיימים בהארכה (צולעת, נגיע לזה), כל אחת מהקבוצות משאירה את כל מה שיש לה על המגרש, ציפינו לקבל טריו נגד טריו, אבל בסוף זה היה יותר שני הכוכבים הגדולים הולכים ראש בראש, ומידלטון אחד שהיה הכי טוב בהארכה (נגיע גם אליו), אבל נפתח את הסיקור של הסדרה עם  יאניס ודוראנט, שהם הדואו הראשון מאז 2008 שקולעים מעל 40 נק' במשחק 7. דוראנט גם קולע את מספר הנק' הגבוה ביותר לשחקן במשחק 7, ויאניס מכריז עליו שהוא עדיין (עדיין? מתי הוא היה נחשב טוב מלברון?) השחקן הטוב בעולם. יאניס גם עם הישג משלו, להיות הראשון לקלוע 40-13-5 במשחק 7:

בסוף, אחרי שהאבק מתפזר, מילווקי מורידה מהגב את אחד הקופים הגדולים של השנים האחרונות, מצליחה לצאת עם ידה על העליונה, ולהשאיר סיכויי אליפות לקבוצה אחרת שלא קוראים לה ברוקלין.

היה גם מרגש לראות יאניס ודוראנט מתחבקים ומפרגנים אחרי המשחק אחד לשני:

 

סיכום סדרה 

בקצרה, למי שלא רוצה לקרוא הכל, הפציעות של ברוקלין, וניהול הדקות הרע של נאש הובילו לניצחון של מילווקי. מילווקי מצידה לא הייתה טובה לטעמי בסדרה, לא ידעה איך לעצור את דוראנט, לא ניצלה מספיק את הפגיעות של ברוקלין, לא ניצלה את יתרון הפיזיות שלה, התבססה יותר מדי על יאניס ומידלטון, אבל בסוף היה לה קצת יותר אוויר וזה מה שהפסיק לה כדי לנצח את אחת הסדרות הקשוחות שיש. אנחנו נתחיל עם ברוקלין ואח"כ נעבור למנצחים הגדולים של הלילה. 

 

1. דקות / פציעות – אחרי כל הסופרלטיבים על הסדרה, צריך לומר את האמת. מילווקי מנצחת בזכות הפציעות של ברוקלין. ברוקלין בהרכב מלא, כנראה מטאטאת את מילווקי מתחת לשטיח. קיירי והארדן משלימים ביחד 7 משחקים, כאשר הארדן לא הספיק בכלל לחזור לכושר משחק ונזרק היישר לתוך גוב האריות של אחת הסדרות הקשוחות ביותר שיש במזרח. נאש מחליט לטחון את ברוקלין עד דק, דוראנט עם 47 דקות בממוצע בשלושת המשחקים האחרונים והלילה בהארכה לא נשאר לו אוויר במיכל.

בהארכה לא רק דוראנט נופל מהרגליים, ברוקלין כולה לא מצליחה לקלוע כלום, ומסיימת עם 2 נק' בלבד. אם להיות הוגן, הארכה לא נראתה כמו שום דבר שקשור לעולם הכדורסל. כל השחקנים משתי הקבוצות בקושי הצליחו לעמוד על המגרש, וממש חבל שנאש לא היה חכם יותר לשלב את מייק ג'יימס וגרין קצת יותר במהלך הסדרה. 

2. קווין דוראנט – כמה שכולם אוהבים לשנוא אותו על המהלכים הלא ספורטיביים שעשה, הוא ענה השנה על המגרש. חזרה מפציעה קשה מאוד באכילס בדרך להיות השחקן הכי טוב בעולם, באופן חד משמעי. 2 ס"מ אחורה והזריקה הבאה מעלה את ברוקלין לשלב הבא, מאפשרת לקיירי והארדן להתאושש וכנראה מובילה את ברוקלין לאליפות היסטורית.

אבל זו לא הייתה שלשה, אלא רק 2 נק' ששלחו את הקבוצות להארכה. דוראנט מסיים פלייאוף עם מספרים בלתי נתפסים של 34 נק' למשחק, 9 ריב' ו 5 אס' באחוזים מפחידים (51-40-87). שתי תצוגות היסטוריות בסדרה מול ברוקלין כאשר הוא הראשון לעשות 49-17-10 במשחק פלייאוף והראשון לקלוע 48 במשחק 7. אין ספק שדוראנט השאיר הכל על המגרש, וגם אם אתם מאלו ששונאים אותו, אתם חייבים להעריך את הגדולה שלו.

3. קיירי אירווינג וג'יימס הארדן – 43 שניות לתוך המשחק הראשון בסדרה, הארדן נפצע ומשנה לחלוטין את פני הסדרה. בלעדיו, קיירי ודוראנט עדיין מראים שהם גדולים על מילווקי, ומובילים בבטחה 2-1, עד שקיירי גם כן נפצע במשחק מספר 4, לאחר 17 דקות משחק. כאשר הארדן חוזר הוא כבר לא אותו שחקן, ואם צריך לומר "למה" מילווקי ניצחו, זה קודם כל בגלל הפציעות של ברוקלין. זו אולי הנקודה הקריטית ביותר שהתרחשה בסדרה.

4. מחליפים / סטיב נאש – מייק ג'יימס מחליף את הארדן במשחק 1, משחק 30 דקות וקולע 12 נק'. במשחק 2, מקבל 23 דקות ומשיב עם 10 נק'. במשחק 7 הוא לא עולה על המגרש. אבל ג'יימס הוא רק דוגמא לסימפטום. לברוקלין יש המון כלים, ג'ף גרין עם משחק חייו במשחק 5, מוצא את עצמו בחמישייה במשחק 6 ואז במשחק 7 הוא שוב מסופסל ורואה רק 13 דקות משחק. רגע, מה עם בראון?

4 דקות במשחק 6, 52 דקות במשחק 7.

יש גם את קלאקסטון ולאנדרי שאמט שלא הצליחו להבין כמה דקות הם משחקים בערב נתון, ויש את הארדן שגם בשיא הכושר לא אמור לשחק 53 דקות והלילה הוא שוב משחק… 53 דקות.

אלו לא המחליפים שלא תפקדו בברוקלין, זה סטיב נאש. נאש בעונה הראשונה שלו כמאמן ראשי מקבל קבוצה מפוצצת כישרון, שרוצה לאיים על התואר והוא לא מתמודד עם זה בצורה טובה. נאש במשחק האחרון פשוט החליט לסמוך הכוכבים שלו ב 100%, ולתת להם להחליט מה עושים, הוא סוג של זז הצידה וקיווה שיהיה בסדר. אין לי דרך אחרת להסביר את זה. 

5 דקות של הארכה, השחקנים שלך בקושי מצליחים לעבור את החצי, דוראנט זורק אייר בול, האריס בקושי מצליח לדדה לצד השני. איך אתה מגיע למצב כזה? חד משמעית נאש בעט בדלי, קצת רוטציה יותר הגיונית, וכנראה שיש לנו פיינליסטית אחרת.

 

מהמפסידים, למנצחים הגדולים של הלילה – מילווקי.

1. יאניס – איזה קוף יורד לו מהגב. הסדרה נפתחה ב 2-0 מוחץ של ברוקלין, ואז יאניס סוף סוף הכניס להילוך חמישי. הוא מסיים את חמשת המשחקים האחרונים בסדרה עם 34.2 נק' ו 13.6 ריב' למשחק. לא רק זה, בשלושת המשחקים האחרונים הוא קולע באחוזים מפחידים של 64%-60%-63% מהשדה. הלילה הוא היה ענק עם 15-24 מהשדה, 2-6 מהשלוש וכן 8-14 מהעונשין.

יש הרבה השוואות בין יאניס לסימונס, שאולי יפגוש אותו בגמר המזרח. בואו נוריד את זה מהשולחן. אין מה להשוות. האחד קולע 30% מהקו (סימונס), השני קלע 33% מהשלוש במשחק 7 נגד אחת היריבות הקשות שיש. 

דבר אחד בטוח, ליאניס עדיין יש עדיין מה לשפר בקליעה, וזה אולי מה שהופך אותו לעוד יותר מפחיד.

2. מידלטון והולידיי – בכל הפסטיבל סביב יאניס, אנחנו שוכחים כמה ביקורות היו על מידלטון שנה שעברה וכמה קרדיט מגיע לו העונה. בפתיחת העונה כולם דיברו על זה שיאניס חייב לידו לפחות כוכב על אחד, וזו חלק מהסיבה שמילווקי וויתרה על העומק שלה לטובת ג'רו הולידיי. הולידיי מאכזב לחלוטין במשחקים האחרונים והלילה היה רע מאוד עם 5-23 מהשדה בדרך ל 13 נק'. לפחות היו לו 8 אס' ו 7 ריב'. 

לעומתו, מידלטון סוף סוף מוכיח לנו שהוא מספר 2 ראוי. נכון, הוא מסיים ערב קשוח עם 9-26 מהשדה, אבל זה מסתכם ב 23 נק', אליהן הוסיף 10 ריב', 6 אס' ו 5 חט'. בכלל למידלטון הייתה סדרה נפלאה, עם משחקים של 38 נק' ב 11-16 מהשדה (משחק 6), 35 נק' (משחק 3) וכמובן המהלך המנצח של הלילה כאשר אף קבוצה לא מצליחה לייצר נקודות, הוא לוקח אחריות ומנצח את הסדרה:

3. ברוק לופז – הוא גם לא מקבל מספיק קרדיט. נתחיל בנתון סטטיסטי מוזר מאוד, מסתבר שהוא הקלעי המוביל בהיסטוריה של הנטס. לופז כרגע הופך להיות השחקן השלישי בחשיבותו במילווקי ובצדק. הלילה הוא מסיים עוד משחק מצויין עם 19 נק' באחוזים טובים (3-4 מהשלוש). היכולת שלו לקלוע מבחוץ היא זו שמאפשרת ליאניס לדרוס את הרחבות. לפני הסדרה דיברנו על החשיבות של לופז, בשני צדדי המגרש, במידה ופילדלפיה תעלה לגמר לופז יקבל אתגר גדול בהרבה במפגש עם אמביד. מצד שני, לדמיין את לופז מנסה להתמודד עם יאנג אחרי הפיק אנד רול, מרתק לא פחות. לופז בלי ספק צלע ששווה להמשיך לעקוב אחריה גם בשלבים הבאים:

 

 

4. מייק בודנהולצר – כמובן שמגיעות לו ברכות, אבל אם לומר את האמת מילווקי לא שיחקו טוב בסדרה הזו. הם לא מצאו פתרונות לדוראנט, יאניס לא שמר עליו במספיק פוזשנים וטאקר, איזה אומלל הוא היה. מילווקי שיחקה יותר מדי בידודים, אבל מעל לכל אכזבה אותי ההחלטה שלו ללכת כמו נאש עם הראש בקיר ולמחוק את הספסל שלו כליל במשחק 7. 

ברין פורבס שחקן הגנה נהדר וגם קלעי השלשות הטוב ביותר של מילווקי העונה (מתחשב גם בווליום ביחס לפורטיס), פשוט הלך ונמחק ככל שהסדרה התקדמה. ככל שהיא התקדמה, מילווקי פנתה יותר ויותר לבידודים של הכוכבים, ולמרות אחוזים נפלאים של יאניס, מידלטון וגם הולידיי לא מצאו את הטבעת הלילה. למרות שהמשחק הלך להארכה פורבס קיבל רק 5 דקות הלילה. גם כאן, כמו במקרה של ברוקלין, עוד 5 דקות לפורבס, עוד 1-2 שלשות מהצד שלו, עוד איזו מסירה במקום ראש בקיר וזה הולך קל יותר למילווקי.

לא רק פורבס נמחק לחלוטין, גם בובי פורטיס שלא שיחק בשלושת המשחקים האחרונים בכלל, וחבל. שלשה אחת שלו, באיזה סטרץ' מנוחה של 3-4 דקות לאחד מהכוכבים (לופז שחקן של 46 דקות?) וזה כל מה שצריך כדי להגיע עם אוויר לרגעים המכריעים.

למרות הנאמר, בסוף היום, מייק הוא זה שמנצח, ומילווקי עולה לגמר המזרח. שם היא מחכה למנצחת בין אטלנטה לפילדלפיה, משחק מספר 7 יערך הלילה בשעה 03:00.

 

לקט היילייטס מהמשחק: