בזמן שפלייאוף לא ישנים והלילה: מילווקי משווה את הסדרה ל 2-2, לאחר פציעה של קיירי אירווינג (נאחל רפואה שלמה) ופיניקס סוגרת עניין מול דנבר עם עוד תצוגה של אחד מצמדי הגארדים הטובים בליגה.

 

דנבר נאגטס 118 – פיניקס סאנס 125 (0 – 4 לפיניקס שנצחה את הסדרה)

(דני אייזיקוביץ')

פיניקס מנצחת את דנבר ועולה לגמר המערב לראשונה מאז 2010. שם היא תחכה למנצחת בין יוטה לקליפרס. 

כמה סימבולי זה, שכריס פול מסיים עוד משחק מושלם עם 37 נק', 14-19 מהשדה, 9-9 מהעונשין, 7 אס' ו 2 איבודי כדור בודדים. גם האופטימיים ביותר בליגה לא האמינו שכריס פול יצליח לשנות עד כדי כך את המנטליות של הקבוצה הזו. מי זוכר שבתחילת העונה עוד היו השוואות בינו לבין רוביו במקומות שונים ברשת?

למרות שהסדרה מסתיימת ב 4-0 מהדהד לפיניקס, יש כמה דברים מעניינים שצריך לשים עליהם דגש ועניין בשתי הקבוצות:

  1. הגארדים – הדרך הכי טובה להבין מדוע פיניקס פירקה את דנבר בכזו קלות, היא להזכר מי היה חסר בדנבר (ג'מאל מורי) ולהבין את הפער העצום בין הגארדים של פיניקס (כריס פול ובוקר) לגארדים של דנבר שהטוב בהם חזר לשחק רק במשחק הקודם (בארטון) ועדיין מוריד חלודה. בוקר ופול קולעים ביחד הלילה 71 נק', בזמן שבצד השני בארטון + מוריס + קמפאצו + ריברס מסיימים עם 63. גם בוקר היה ענק הלילה עם 34 נק' בדרך לסיים בתור הסקורר המוביל של הסדרה.
    בכלל אם מזכירים את הרביעייה של דנבר, המצב שם היה כל כך רעוע שהלילה ריברס וקמפאצו ירדו לספסל ומוריס + בארטון עלו בחמישייה בפעם הראשונה בסדרה הזו. התיאום בהתקפה בין פול לבוקר, הוא אולי מהטובים שראינו, בדיוק כמו שכתוב בספר. אחד מרכז (פול) ואחד אחראי יותר על הקליעה (בוקר) אבל שניהם מסוגלים לעשות הכל על המגרש. 
  2. ההגנה של הגארדים – פול ובוקר לא היו רק אדירים בהתקפה. לא הצלחתי להתאפק מלהזכיר את דמיאן ליליארד ומקולום. צמד שאמור להיות דומה באיכויות שלו אבל רחוק שנות אור בעיקר בגלל ההגנה. בזמן שהגארדים של דנבר חוררו את ההגנה של פורטלנד, מול פיניקס הם פשוט חזרו למידותיהם האמיתיות.
  3. ה MVP – יוקיץ' – תכננתי לסכם את הסדרה בכך שאדבר על העונה האדירה של יוקיץ' ועל זה שגם בפלייאוף זה הרגיש כמו יוקיץ' נגד העולם. בהיעדרו של מארי, פורטר ג'וניור וגורדון לא הצליחו להכנס לתפקיד הכינור השני והשלישי ויוקיץ' סחב את דנבר בכל צורה אפשרית. גם הלילה הוא היה מצויין עם 22 נק', 11 ריב' ו 4 אס' עד הרגע הכי מפתיע שיש. יוקיץ' סופר מתוסכל מהחברים ועושה פאול קשוח על פיין ששולח אותו מוקדם יחסית לחדר ההלבשה:

יוקיץ' התנצל לאחר המשחק, הסביר שרצה לתת אנרגיה לקבוצה שלו, להעיר אותם, רואים אותו גם מתנצל בפני פיין בירידה מהמגרש. קצת עצוב שבדר"כ אנחנו אוהבים לזכור את הדבר האחרון שקרה עם השחקנים, ולא אתפלא אם עכשיו יגיעו כל הערות על חוסר הספורטיביות של יוקיץ'. אז אני מעדיף להזכיר שהענק זכה בתואר באופן מוצדק לחלוטין. דווקא ההרחקה שלו קצת העירה את דנבר שפתאום גילתה שיש גם שחקנים אחרים שיכולים לייצר נקודות, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.

אסכם את הסדרה והעונה של יוקיץ' עם הסטטיסטיקה הבאה שלו מהפלייאוף:

כאמור, הבחור הרוויח את הכבוד שלו בליגה.

 

4. ארון גורדון ופורטר ג'וניור – אי אפשר לסכם את הסדרה בלי להתייחס לשני השחקנים שהופיעו ולא הופיעו לסדרה. פורטר ג'וניור מסיים סה"כ סדרה סולידית למדי וגם הלילה היה "לא רע" עם 20 נק'. הבעיה שדנבר היו צריכים ממנו יותר. יותר אחריות, יותר לבקש את הכדור, יותר לקחת על עצמו, ויותר ללכת בכוח לסל. למרות זאת, צריך לזכור שהוא בסה"כ בן 22, והחזרה של מארי כנראה תעזור לו למצוא את האיזון.

האכזבה האמיתית היא מארון גורדון. גורדון מסיים את הסדרה מול הסאנס עם 9 נק', 3.8 ריב' , 41% מהשדה ו 0% מהשלוש. לא יודע אם צריך להרחיב על זה, אבל גורדון הגיע על תקן כוכב, וזה פשוט לא היה זה. לא ברור מה נטרל את גורדון באופן כל כך הרמטי. האם אלו היו קראודר וברידג'ס או למעשה פול ובוקר שפירקו את הגארדים של דנבר ולא נתנו להם להניע את המשחק כמו שצריך. אבל דבר אחד ברור, לא משנה מה הסיטואציה, שחקן כמו גורדון לא אמור לסיים עם פחות מ 4 ריב' למשחק, וכזו אנמיות בהתקפה. דווקא בהגנה עשה את שלו.

5. דיאנדרה אייטון – כמעט ולא מוזכר בשום סיקור, אבל מגיע לו המון קרדיט גם על איך שיוקיץ' נראה בסדרה (התקשה ביחס לסדרה מול פורטלנד) וגם על העובדה שעד המשחק הלילה קלע 22 נק' למשחק עם 12.3 ריב' בשלושת המשחקים הראשונים מול דנבר. פתאום יש תחושה שגם בלי כריס פול, פיניקס היא קבוצת פלייאוף ראויה. השחקנים הצעירים התבגרו ופורעים את הפוטנציאל.

 

ועכשיו? מה עכשיו?

אני מאמין שדנבר דווקא יצאו מחוזקים מהפלייאוף הזה. הבור העיקרי שלהם היה בעמדת הגארד ושם מארי צפוי לחזור לעונה הבאה וביחד עם ג'וניור שימשיך להשתפר, ה MVP של העונה, גורדון שנכנס לתפקיד הפורוורד השומר, ובארטון שכנראה יכנס לתפקיד הסקורר מהספסל (יתחרה על זה עם מוריס), יש להם דווקא הרבה סיבות לאופטימיות.

בפיניקס יתמקדו קצת בחגיגות וכבר יתחילו להתכונן לסדרה הצפויה מול יוטה או הקליפרס. בשני המקרים זה יהיה סיפור אחר לחלוטין. הפעם אין להם איזה יתרון מיס-מץ' בולט. יוטה תגיע עם מיטצ'ל וקונלי במץ'-אפ נפלא מול כריס פול ובוקר. הקליפרס כמובן יכולים לשים את לנארד ופול ג'ורג' הארוכים ויש להם גם את רג'י ג'קסון שנמצא כרגע בכושר שיא.

גם מתחת לסלים, מפגש בין אייטון לגובר יהיה קשוח מאוד ולשם שינוי לפיניקס אין יתרונות בולטים על היריבה.

 

קצת היילייטס מהמשחק:

המשחק נפתח בשליטה של פיניקס, שרצה מההתחלה ל 28-22 בסוף הרבע הראשון ודנבר מתקשה לשים את הכדור בסל. גם כשזה כן נכנס בסוף, זה בסוף שעון, אחרי כמעט איבוד כדור של פורטר וההתקפה של דנבר נראית חסרת אונים:

 

בצד של פיניקס, פשוט נהנים. המהלך הכיפי לטעמי של המשחק, זה מהלך של הגנה שהופכת להתקפה, ופשוט ממחישה איזה כיף להיות אוהד של הסאנס כרגע:

במחצית זה רק 63-58 לפיניקס, אבל באוויר יש תחושה של סוויפ שמתקרב.

ברבע השלישי פיניקס ממשיכה לעשות מה שמתחשק לה. כריס פול, מקבל חסימה מדורגת ומגיע לזריקה קלה מחצי מרחק. אפילו בשכונה לא נותנים לשחקנים לזרוק זריקה כל כך חופשית:

קצת אחרי זה מגיע המהלך המתוסכל של יוקיץ', שמורחק מהמשחק בסוף הרבע השלישי 96-83 ופיניקס כבר מתחילים לחשוב על הסיבוב הבא.

דווקא אז מגיעה התעוררות של פורטר ובארטון, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.

בסיום כאמור 125-118 לפיניקס.

 

קלעו לפיניקס: כריס פול 37 נק', 7 אס', בוקר 34 ו 11 ריב', מיקאל ברידג'ס 14, אייטון 12, קראודר 9 ו 10 ריב'.

קלעו לדנבר: בארטון 25 (9-21 מהשדה, 3-9 מהשלוש), יוקיץ' 22, פורטר 20, מוריס 19, קאמפאצו 14 מהספסל.

 

מילווקי באקס 107-ברוקלין נטס 96 (2-2)

(עודד רז)

אחרי שלושה משחקים מאכזבים הבאקס סוף סוף הגיע לסדרה. בצד השני קיירי אירווינג נפצע ברבע השני, עזב את המשחק, ולא ברור מתי ואם יחזור.

המשחק נפתח בריצת 9-2 של האורחים שמייד נענתה ב-7-0 של מילווקי מהצד השני.

המשחק התאזן, וכל נסיון בריחה של אחת הקבוצות נענה בריצה של הצד השני, 26-23 לנטס בסיום.

הרבע השני נפתח כמו הראשון, כשהנטס קלעו שמונה נקודות רצופות. ואז השלשות של פי.ג׳י. טאקר התחילו להיכנס. הפורוורד שלא קלע טוב לאורך כל הפלייאוף קלע שלוש שלשות מהפינה, והבאקס לקחו את היתרון.

באמצע הרבע קיירי נפל לא טוב ונקע את הקרסול.

דקות טובות בהתקפה של בלייק גריפין השאירו את הנטס במרחק נגיעה מהבאקס, 53-48 למלווקי במחצית.

מילווקי הסתערו על הנטס עם תחילת הרבע השלישי, ויצאו לריצת 13-2.

מהשלב הזה הנטס כבר לא הצליחו להקרב, וההפרש נשאר דו ספרתי עד לסיום. 107-96 למילווקי.

הובילו את מלווקי: יאניס 34 נקודות ו-12 ריבאונדים, מידלטון 19 ו-8 אסיסטים, ג׳רו הולידי 14 ו-9 אסיסטים, טאקר 13.

הובילו את ברוקלין: דוראנט 28 נקודות ו-13 ריבאונדים, קיירי 11.

  1. ההתקפה של מילווקי. לאחר שבמשחק האחרון הם היו שבלונים וחסרי אונים, הבאקס נראו הרבה יותר טוב בזכות שני שינויים. הראשון (שאין להם הרבה שליטה עליו), היה הקליעה מבחוץ. הם קלעו 16 שלשות (כפול מהכי הרבה שהם קלעו בשלשות המשחקים הראשונים בסדרה) ב-34% (לא אחוז מדהים, אבל שיפור משמעותי מהמשחקים הקודמים). השינוי השני היה פחות בידודים ויותר משחק פיק אנד רול עם יאניס כחוסם. במקום לתת ליאניס את הכדור על קשת השלוש ולראות אותו מנסה לעבור את בלייק גריפין (ללא הצלחה), בודנהולזר שם את הכדור בידיים של מידלטון והולידי, ונתן להם לנהל את ההתקפה. התוצאה היתה ש-69.2% מהסלים הגיעו מאסיסטים (לעומת 35.3% במשחק הקודם), כשגם המצבים שיאניס הגיע אליהם בעצמו היו קלים יותר
  2. פציעות. אחרי שאיבדו את הארדן בתחילת המשחק הראשון, גם קיירי עזב, ובמחצית השניה זה נראה גדול על דוראנט. מילווקי התמקדו בו בהגנה, טאקר עשה עבודה טובה, והשופטים נתנו להיות אגרסיבים ולא שרקו על כל נגיעה קטנה. 12.5% משלוש ו-36% מהשדה לא יספיקו ללא עזרה של שחקני המשנה מול הגרסה הזאת של מילווקי.
    היו גם חדשות טובות. ג׳ף גרין חזר לשחק לאחר שהחמיץ את ששת המשחקים האחרונים. ב-26 דקות על הפארקט הוא שמר טוב, סחט שתי עבירות תוקף, והיה חיוני בהתקפה. בניגוד לברוס בראון, השומר של גרין מכבד את הזריקה שלו מבחוץ, וברוק לופז כבר לא יכול לחנות בצבע כמו שהוא עושה כשבראון על המגרש.
  3. ג׳ו האריס. לאחר שקלע ב-63% מהשלוש בשני המשחקים הראשונים, הוא עומד על 33% בשני המשחקים ששוחקו במילווקי. הנטס צריכים אותו, במיוחד לאחר הפציעה של קיירי, ונותר רק לקוות שהחזרה לברוקלין תעשה לו טוב.

 

 

הטופ 5 היומי