בזמן שפלייאוף לא ישנים והלילה: שני משחקים מוקדמים, אז בעצם, מקווים שישנתם טוב והספקתם לראות את המשחקים. אטלנטה מפתיעה את פילדלפיה עם תצוגת ענק של יאנג, והקליפרס סוף סוף מנצחים משחק בית ומדיחים את דאלאס בדרך לסיבוב השני. 

 

דאלאס מאבריקס 111- לוס אנג'לס קליפרס 126 (הקליפרס מנצחים 4:3 בסדרה ועולים לחצי גמר המערב)

(טל קינן)

וואו איזו סדרה מטורפת זאת הייתה, שנה שנייה שאנחנו מקבלים את שתי הקבוצות האלה בסדרה בסיבוב הראשון כאשר גם העונה הסדרה התעלתה מעבר לציפיות. ניצחון הבית היחידי בסדרה הזאת קרה הערב במשחק 7 והקליפרס עולים לחצי גמר המזרח שנה שנייה ברציפות.

במחצית הראשונה המשחק היה צמוד (11 פעמים היה שוויון ותשעה חילופי הובלה) אבל ברבע השלישי קוואי לנארד השתלט על המשחק בשני הצדדים. בהגנה הוא שיתק את לוקה דונצ'יץ' ובהתקפה הוא קלע 9 נקודות ב-50% מהשדה. הקליפרס רצו 24-4 וסגרו את הרבע השלישי ביתרון 100-85 ממנו המאבריקס לא חזרו.
הפעם האיזורית של המאבריקס עם בובאן מרייאנוביץ' בצבע עבדה פחות טוב מבמשחקים הקודמים והקליפרס סיימו את המשחק עם 20 שלשות מתוך 43 זריקות (הכי הרבה בסדרה בשתי הקטגוריות) כאשר רוב הזריקות היו חופשיות לאחר הנעת כדור טובה.

לוקה לאורך כל הסדרה התקשה יותר במחציות השניות ובעיקר ברבעים האחרונים. היום הוא התקשה בעיקר ברבע השלישי (כאשר קוואי עבר לשמור אותו) בו קלע 6 נקודות בלבד ב-37.5% מהשדה. הצוות המסייע של לוקה אמנם מתאים למידותיו אך אין שם ספק נקודות יציב חוץ מלוקה וככה קשה לנצח במשחק 7. השחקנים המשלימים של הקליפרס הגיעו חדים יותר מאלו של המאבס ולראייה בקרב הספסלים הספסל של הקליפרס ניצח 27-6 וזה כנראה היה ההבדל המרכזי במשחק.

אצל הקליפרס צמד הכוכבים בא לעבוד כאשר קוואי קלע 28 נקודות ביחד עם 10 ריבאונדים ו-9 אסיסטים ופול ג'ורג' סיים 22 נקודות באחוזים בינוניים אך הוא הוסיף אליהם 6 ריבאונדים ו-10 אסיסטים, כאשר הוא זה שהחזיק את הקליפרס בתמונה הרבע השני. מרכוס מוריס היה מצויין ועזר לשניים עם 23 נקודות כולל 7 מ-9 לשלוש.

אצל המאבס זה היה בעיקר לוקה שסיים עוד משחק גדול עם 46 נקודות 14 אסיסטים ו-7 ריבאונדים אבל הסיוע לצידו היה מינימלי. פורזינגיס היה טוב במחצית הראשונה עם 12 נקודות אך את המחצית השנייה סיים עם 4 בלבד ובסה"כ 16 נקודות (ו-11 ריבאונדים). דוריאן פיני סמית' קלע 18 נקודות והוסיף 10 ריבאונדים.

מבחינת הקליפרס עדיין לא ניתן לדבר על קתרזיס, אך הם יכולים לנשום לרווחה אחרי שכבר היו בפיגור 2:0 והרבה פרשנים הספידו אותם וכל הלחץ היה עליהם. הפסד הלילה יכל להשפיע משמעותית על הקיץ של הקליפרס. לקוואי יש אופציית שחקן לעונה הבאה והוא יכול לבחור שלא לממש אותה. במידה והקליפרס היו מודחים היום, קיים סיכוי סביר שקוואי היה לוקח את הכישורים שלו למקום אחר ומשאיר את הקליפרס ללא בחירות דראפט ופול ג'ורג' אחד (עם החוזה הענק שלו). עכשיו הקליפרס יפגשו את הג'אז (המשחק הראשון יתקיים ביוטה בין שלישי לרביעי בשעה 5:00 שעון ישראל) בסדרה שהם כביכול פייבורטים על אף המחסור ביתרון ביתיות. יש לקליפרס המון מה להוכיח, זאת אולי תהיה ההזדמנות הכי טובה שלהם להגיע לגמר המערב לראשונה בהיסטורייה של הפרנצ'ייז ואולי גם לגמר ה-NBA. מצד אחד, הלייקרס כבר בבית והג'אז כנראה קבוצה פחות טובה מהנאגטס של שנה שעברה, אך מהצד השני כולנו זוכרים את הקריסה של המנטלית של הקליפרס בשנה שעברה לאחר שכבר הובילו 3:1 מול בסדרה הנאגטס. יותר משהקליפרס ילחמו מול הג'אז, הם בעיקר ילחמו בשדים של עצמם. אם הם יצליחו אז נוכל לדבר על סגירת מעגל אמיתית.

מהצד של המאבס, לוקה הראה בסדרה הזאת שהוא אחד מחמשת השחקנים הטובים הליגה. היכולת שלו להשתלט על משחקים לנהל התקפה שלמה סביב סט היכולות שלו הייתה מדהימה. בעיקר מול קבוצה עם סוללת שומרים מרשימה כמו הקליפרס. היחיד שהוא עוד איכשהו התקשה מולו היה קוואי אבל בסה"כ, לוקה הראה בסדרה הזאת למה מדברים עליו כיורש של של לברון.
השאלה היא איך ניתן לבנות קבוצה חזקה יותר מסביבו? המאבריקס צריכים סקורר יציב שיוכל לייצר נקודות לצד, ובעיקר כאשר לוקה נמצא על הספסל. פורזינגיס לא הצליח לעשות זאת ברוב העונה, בטח בפלייאוף, וטים הארדוואי ג'וניור לא מספיק יציב ונראה כי תפקיד השחקן השישי הולם אותו יותר בקבוצה הזאת.

אפרופו הארדוואי ג'וניור, הוא מסיים חוזה בקיץ והמאבס צריכים לקבל החלטה האם להשאירו. דאלאס מחוייבים רק ל-90 מיליון דולר בעונה הבאה, ככה שיש להם כסף להחתים עוד שחקנים לפני שמחתימים שוב את הארדוואי ג'וניור. קראתי שפרשנים ממליצים למאבס להשקיע את הכסף הפנוי על הארדוואי מכיוון שהשוק הקיץ דליל וטים נתן עונה טובה כולל פלייאוף מצויין, אך לטעמי זאת תהיה טעות אם לא ינסו לגשש קודם אצל שחקנים כמו דרוזן או אפילו קייל לאורי.

בשורה התחתונה, הקיץ זאת ההזדמנות האחרונה של המאבריקס להתחזק בשוק החופשי לפני שחוזה המקסימום של לוקה יכנס לתוקף בקיץ 2022, ויצטרף לחוזה המקסימום של פורזינגיס. כמו שכבר צויין מקודם, הלטבי אכזב ברוב העונה הזאת ובנוסף, צצו דיווחים כי הוא אינו מסתדר עם לוקה. השאלה האם אפשר למצוא לשחקן פציע ובעל ערך מאד נמוך, אשר חתום על חוזה מקסימום, יעד חדש בטרייד? נשמע מאד לא סביר עליל באבל תהיו בטוחים שמארק קיובן ודוני נלסון יעשו הרבה טלפונים בקיץ.

 

פילדלפיה 76 124 – אטלנטה הוקס 128 (0 – 1 לאטלנטה בסדרה) 

(דני אייזיקוביץ)

התוצאה בסיום קצת משקרת, אטלנטה פתחה את המשחק חזק מאוד, ברחה ל 74-54 ואז כמעט הפסידה את המשחק ב 5 דקות אחרונות שבהן פילדלפיה עשתה את הבליץ. לאור העובדה שזה היה משחק מוקדם, אנחנו מניחים שראיתם אותו ולכן נתמקד הפעם בכמה תובנות מהמשחק. 

הסטטיסטיקה לא משקרת:

  1. 20 שלשות ב 42% לאטלנטה – האמת היא שעד הרבע הרביעי זה היה 17 שלשות ב 51%. ההגנה של פילדלפיה שהייתה אחת החזקות לאורך העונה הסדירה הגיעה לא מוכנה הלילה וטרה יאנג פשוט פירק אותם בכל דרך אפשרית.
  2. 95% מהעונשין לעומת 68% מהעונשין – לא נהוג ממש לדבר או להסתכל על העונשין, אבל פילדלפיה איבדה הלילה 11 נק' מהקו. דווקא אמביד היה אדיר עם 14-15 מהעונשין, אבל סימונס קלע רק 3-10 מהקו. מהצד השני הניצים פשוט לא החטיאו. מספיק שהם קולעים ב 75% שזה מספר יותר סטנדרטי בליגה, והמשחק נגמר בניצחון של פילדלפיה.
  3. סולומון היל / ספסל – בטח לא הרבה שמו לב, אבל אתמול סולומון היל עלה בחמישייה במקום דיאנדרה האנטר הפצוע. כלומר, ההתפוצצות ההתקפית של אטלנטה הייתה למרות חיסרון של שחקן חמישייה, מה שרק ממחיש את כמות הכלים שיש להם בקבוצה עם ג'ון קולינס (21 נק') ובוגדנוביץ' (21 נק') בחמישייה לצד יאנג בזמן שהוארטר (15 נק'), גאלינרי ולו וויליאמס (8 נק' ב 11 דקות) מריצים את החמישייה השנייה.
  4. אמביד – הוא לא נראה פצוע אתמול וזה היה חשוב מאוד. 39 נק', 9 ריב' והכי חשוב סיבך את קאפלה בבעיית עבירות. ברור לכולנו, בטח אחרי אתמול שפילדלפיה צריכה אמביד בריא כדי לנצח את הסדרה הזו.

 

ההגנה מול טרה יאנג, או למה "דני גרין לא באמת נכשל?"

סיפור המעניין של המשחק היה כמובן האופן שבו יאנג פירק את פילדלפיה. האשם המיידי כמו תמיד זה דני גרין, שכל כך כיף להעביר עליו ביקורת. החלטתי לחזור למשחק ולנסות להבין מה קרה לשומר המחונן. התבוננות בהיילייטס ממחישה את הפלואטרים הנפלאים של טרה יאנג ואת טווח השלשות המשוגע. התובנה המיידית שעולה למתבונן זה שדני גרין צריך להצמד קצת יותר ולא לתת לו להגיע לפלואטר שכזה. אבל אם שמים לב מתי המהלך מתחיל ואיפה גרין מאבד את יאנג, בחלק גדול מהמקרים זה לא אשמתו.
שימו לב למהלך הבא. יאנג מקבל חסימה ברגע שהוא עובר את החצי, השחקן שאמור להחליף בחסימה מקבל חסימה שנייה והפעם מקאפלה, על מנת שיאנג למעשה ישאר מול אמביד. גרין כמובן לא מספיק להגיע, ופילדלפיה צריכה לבחור את הרעל שלה.

אתם בטח שואלים מה קרה ברבע הרביעי שעצר את הריצה של יאנג? שני דברים:

  1. קאפלה נקלע לבעיית עבירות בגלל ההגנה על אמביד (מפתח למשחק הבא). בהיעדרו של קאפלה לא היה חוסם טוב מספיק שמסוגל להתגלגל ולעשות את אותו הבלאגן בהגנה של אטלנטה.
  2. יאנג התעייף והטווח התקצר. הוא כבר לא היה מסוגל לאיים מטר וחצי מהשלשה.

פילדלפיה בטוח תגיע מוכנה יותר לסיטואציה הזו במשחק הבא, אבל האמת היא שזה פשוט ממחיש את כמות היתרונות שיש לאטלנטה במשחק ממוצע והם נראו לפחות נכון לאתמול בלילה בדיוק כמו שחלמו כאשר הרכיבו את כל הסקוררים האלו בקיץ.