בזמן שפלייאוף לא ישנים והלילה: פילדלפיה נטולת אמביד סוגרת עניין מול וושינגטון, אטלנטה גומרת את הסדרה מול הניקס, יוטה גם סוגרת את הסיפור ב 4-1 ודאלאס עולה ליתרון 3-2 על הקליפרס.

 

 פילדלפיה '76 129 – וושינגטון ויזארדס 112 (4 – 1 לפילדלפיה בסדרה)

הסדרה אולי הכי לא מותחת בסיבוב הראשון מגיעה לסיומה, למרות שאמביד עדיין פצוע ולא שיחק הלילה. 

הסיפור של המשחק היה כמו כל העונה, האין הגנה של וושינגטון. המשחק עצמו היו צמוד לאורך 3 רבעים, אבל בסופו של דבר ברבע האחרון וושינגטון קצת מתעייפת, פילדלפיה קצת משפרת את ההגנה וגם המשחק החמישי נגמר בתבוסה. 

 

למרות שהמשחק נגמר בתבוסה, לכמה רבעים היה נדמה שיש לנו כאן משחק. וושינגטון נלחמה בהתקפה, וגם כשזה לא נכנס הגיעו סלים כמו הסל הבא של ביל:

https://twitter.com/WashWizards/status/1400251068550840320

 

או הסל הבא של האצ'ימורה, עם המגע, עם הקושי, והכדור בפנים:

הבעיה הייתה כאמור, ההגנה המזעזעת שאפשרה לפילדלפיה סלים סופר קלים. למשל במהלך הבא, ראסל ווסטברוק פשוט עומד לא חכם, רחוק מאוד מהשחקן שלו, ועד שהוא קולט איפה קורקמז, הוא נתקל בחסימה, חוטף מכה ושלשה קלה מאוד:

 

או האופן הקליל שבו סימונס וקארי יצרו מהלכים ונקודות, בעיקר קארי שפשוט התעלל בשומרים שלו הלילה, ראיתי את המהלך הזה אולי 6 פעמים, מנסה להבין מה קורה שם במרכז האין הגנה של וושינגטון:

בסיום כאמור ניצחון קליל של פילדלפיה וההיילייטס המלאים מהלילה:

קלעו לפילדלפיה: קארי 30 נק', האריס 28, 9 ריב' ו 6 אס', סימונס 19, 10 ריב' ו 11 אס', מקסי 13 מהספסל, הווארד 12 ו 8 ריב', קורקמז 10, תייבל 7 ודני גרין 5.

קלעו לוושינגטון: ביל 32, ווסטברוק 24, 8 ריב' ו 10 אס', האצ'ימורה 21, סמית' 9 מהספסל.

 

סיכום עונה – וושינגטון 

וושינגטון נכנסה לעונה הזו בקול תרועה גדול מאוד, עם סוללת כוכבים והמון שאיפות. מהרגע הראשון היא נקלעה להמון פציעות, פרוטוקול קורונה, דברים לא נדבקו, אבל בסוף הדרך היא התחברה, התחילה לנצח והגיעה ליעד: "הפלייאוף". הבעיה, שכמו שזה נראה בפלייאוף, יותר מזה שוושינגטון התחברה, היריבות שלה לצמרת החליטו להתמקד בטנקינג בסוף העונה.

כי וושינגטון נראתה רע מאוד בסדרה הזו, דומה מאוד לאופן שהיא שיחקה כל העונה. היא ספגה 124 נק' למשחק בסדרה, זו כמות בלתי נתפסת של נקודות.

אני האחרון להצביע על מאמנים, אבל בוושינגטון לדעתי יעשו חושבים טוב טוב בקיץ הקרוב, ולא אתפלא אם הכיסא של סקוט ברוקס מתנדנד. בנוסף, הם צריכים לחשוב האם החיבור ביל-ווסטברוק עובד להם, כי בסוף היום הוא מגיע על חשבון הצעירים.

האצ'ימורה לטעמי היה מצויין לאורך כל הסדרה אבל רוב הזמן כמעט ולא זרק לסל למרות אחוזים נפלאים.

ברטנס שקיבל חוזה עתק בקיץ, הפך לצל של השחקן שהיה בעונה שעברה.

וכאמור, מתחת לסלים וושינגטון נראית כאילו שהיא שומרת איזורית נסוגה, כלומר ההתקפה מגיעה והם… נסוגים אחורה כדי לא להפריע חס וחלילה.

אני מצפה לקיץ יחסית סוער, למרות שבינתיים אין יותר מדי קולות כאלו מוושינגטון.

 

סיכום סדרה – פילדלפיה

עשו את מה שצריך. אין מה להוסיף מעבר.

פילדלפיה טחנה את וושינגטון מתחת לסלים, שיחקה כדורסל מאוד נכון, אמביד, האריס וסימונס נתנו את הטון, וכאשר אמביד היה חסר קארי הזכיר לכולם שיש לו את הגנים של אח שלו, והוא לא נמצא שם רק בגלל השם, אלא שהוא באמת שחקן מצויין.

הדבר הכי מעניין עבור פילדלפיה זה מה קורה עם השחקן שלא שיחק הלילה – אמביד. נכון לכתיבת השורות האלו הוא עדיין מוגדר DTD, ונאחל לו החלמה. מעבר לזה, במבט לקראת אטלנטה, יש לפילדלפיה יתרונות דומים גם מול אטלנטה. הם אמורים לשלוט חזק מאוד מתחת לסלים, ובנוסף יש להם את הכלים לשמור את יאנג ואת סוללת הקלעים של אטלנטה.

נקודת התורפה העיקרית שאני רואה כרגע, זה הברכיים / קרסוליים של אמביד והעובדה שבערב נתון אטלנטה מחזיקה 7-8 שחקנים שיכולים להתפוצץ עם 30 נק'.

 

יוטה ג'אז 126 – ממפיס גריזליס 110 (4 – 1 ליוטה בסדרה)

אחרי 4 משחקים צמודים, לממפיס נגמר האויר והרוח במפרשים, והלילה היה נדמה שהיא כבר עם הראש שלה בחופשת הקיץ.

רבע אחד, זה כל מה שיוטה הייתה צריכה כדי לנצח 47-27, ולשלוח את ממפיס להתכונן לעונה הבאה.

המהלך הבא ממחיש כמה ההגנה של ממפיס לא הייתה שם ברבע הראשון:

או מיטצ'ל שפשוט פירק את ההגנה של ממפיס עם 14 נק' כבר ברבע הראשון:

 

בממפיס מסכמים את זה ברוח הכי ספורטיבית שיש, כי הם יודעים שזה חלק מהתהליך והלמידה שהקבוצה הזו עוברת. הם גאים בשחקנים שלהם, ובעיקר במוראנט שנתן סדרת פלייאוף שהורידה הרבה מסימני השאלה שהיו סביבו:

בסיום כאמור משחק שהתנהל על מי מנוחות, ונתן המון שואו וכיף לקהל, אבל פחות אווירה של פלייאוף, יותר אווירה של שתי קבוצות שמתכוננות לסיבוב הבא.

בפתיחת המחצית השנייה התרחש האירוע החשוב ביותר אולי במשחק, מייק קונלי לא עלה לשחק, לאחר שמתח שריר במחצית הראשונה. הדיווחים הראשונים אומרים שהוא יהיה בסדר ומוכן לסיבוב השני, ועדיין, זה אולי הדבר שכרגע הכי מעניין את יוטה.

 

קלעו ליוטה: מיטצ'ל 30 נק' (11-16 מהשדה), 6 ריב' ו 10 אס', גובר 23 ו 15 ריב', קלארקסון 24 מהספסל, בוגדנוביץ' 17, אוניל 17, וקונלי עם 7 נק' ב 12 דקות משחק.

 

קלעו לממפיס: מוראנט 27 נק' 7 ריב' ו 11 אס', ברוקס 27 נק', ולאנצ'יונאס 18, ג'קסון 15.

 

סיכום עונה – ממפיס

ממפיס עשו את המצופה מהם והרבה יותר. מוראנט מסיים פלייאוף אדיר, עם ממוצע של 30 נק' , 8 אס' ואחוזים נפלאים:

 

אבל יותר מכל, זה היה החוצפה והאופן שבו הוא המשיך לתקוף את הסל, גם כאשר גובר אתגר אותו שוב ושוב. לממפיס יש את כל הסיבות להיות מרוצים ואופטימיים, כי זה לא רק מוראנט שהעביר הילוך בפלייאוף, זה גם דילון ברוקס שהמשיך להתפתח, זה ג'ארן ג'קסון שממשיך להראות ניצוצות וכמובן יונאס שהיה מצויין מתחת לסלים. התחזקות קלה של ממפיס, והם הולכים לדבר חזק מאוד בעונות הקרובות. בניגוד מוחלט אגב לוושינגטון, צפוי קיץ שקט מאוד ומרוצה מאוד בממפיס. כי זה לא העניין של הניצחון או ההפסד, לדרך יש המון משמעות, ובממפיס עמדו ביעדים.

 

סיכום סדרה – יוטה

העומק. מיטצ'ל פספס את המשחק הראשון, ויוטה הפסידה. מיטצ'ל חזר, איזן את הקבוצה ויוטה דרסה את ממפיס 4 משחקים ברציפות. יוטה עשתה את המוטל עליה יחסית בקלות ועכשיו היא מחכה לראות מי תגיע מדאלאס – קליפרס.

יוטה מגיעה לסיבוב הבא בשלה ומוכנה מתמיד, אחרי הפיאסקו שהיה עם גובר והמקרופונים בשנה שעברה, לאחר שהוא קיבל חוזה אדיר והמון אנשים הרימו גבה על הסיפור. יוטה משלימה את המוטל עליה, אחרי עונה סדירה נפלאה, ונראית נהדר לקראת הסיבוב השני.

אולי זה קצת סימבולי שמיטצ'ל וגובר הם אלו שכיכבו הלילה. 

עוד נתון מעניין לציין זה האיזון הנפלא שיש להם בין כל שחקני החמישייה, כאשר לאורך רוב הסדרה קונלי היה האיש החם, והלילה לאחר שהוא נפצע הידיות של בוגדנוביץ', אוניל, קרופורד וכמובן מיטצ'ל היו אלו שהתאפסו בדרך לעוד משחק עם 17 שלשות ב 38% מהשלוש. 

נסיים את סיכום הסדרה, עם ההיילייטס של גובר מהלילה:

 

 

 

 

לוס אנג'לס קליפרס 100 – דאלאס מאבריקס 105 (3-2 למאבס בסדרה)

(טל קינן)

משחק מעולה קיבלנו הבוקר בסטייפלס סנטר כאשר המגמה בה קבוצת החוץ מנצחת את המשחק נמשכת. בפעם האחרונה שזה קרה השנה הייתה 1995 וזה היה בין הספרס של דייויד רובינסון לבין הרוקטס של האקים אלג'וואן.

שתי הקבוצות פתחו חזק בידיעה שהמשחק הזה יכול להיות המשחק שיכריע על זהות העולה לחצי גמר המערב.

מחצית ראשונה הייתה צמודה, עם שליטה קלה של המאבס אשר הובילו ברוב הדקות של המחצית הזו. המאבס פתחו עם בובאן מרייאנוביץ', לראשונה בקריירה שלו, וניסו ללכת חזק פנימה. הקליפרס פתחו חזק מבחוץ אל מול האיזורית של המאבס וחמשת הסלים הראשונים שלהם הגיעו מחוץ לקשת.

לוקה דונצ'יץ' הגיע הרבה יותר מפוקס למשחק הזה (וכנראה גם יותר בריא). את הרבע הראשון הוא סיים עם 19 נקודות (כולל 5 שלשות מ-6 ניסיונות), בדיוק אותה הכמות אותה קלע בכל משחק 4.

אצל הקליפרס כרגיל פול ג'ורג' וקוואי לנארד ניווטו את ההתקפה כאשר מי שסייע בעיקר הוא מרכוס מוריס עם 13 נקודות ו-3 שלשות במחצית הראשונה.

דקות טובות של רג'י ג'קסון ברבע השלישי, אשר סיים אותו עם 12 נקודות, הובילו את הקליפרס ליתרון 5. הייתה תחושה כי הקליפרס משתלטים על המשחק, אך במקום זאת הם קרסו וב-5 הדקות האחרונות של הרבע המאבס יצאו לריצת 25-5 והוא נגמר בתוצאה 89:75 למאבריקס.

את הרבע האחרון המאבס פתחו ללא דונצ'יץ' וגם כאשר חזר הוא לא הצליח לקלוע. הקליפרס הצליחו כבר להוריד עד לנקודה הפרש אבל זה הכי רחוק שהם הגיעו. בשניות האחרונות קוואי החטיא שלשה שיכלה להשוות את המשחק והמאבס הצליחו לשמור על הניצחון.

לוקה היה מדהים היום עם 42 נקודות (אותן קלע בכל דרך אפשרית, פלואטרים, פייד אוואיז, חדירות לסל, שלשות עם יד בפנים שלשות בלי יד בפנים) והוא הוסיף גם 14 אסיסטים ו-8 ריבאונדים, אבל התקשה מאד ברבע האחרון, אותו סיים עם 2 נקודות בלבד ב1 מ-8 מהשדה. דאלאס קלעה ברבע האחרון רק 16 נקודות ומה שניצח לה את המשחק הייתה ההגנה הטובה בסיום (בעיקר דוריאן פיני סמית'). הבצורת ההתקפית הזאת הראתה עד כמה המאבס תלויים מידי בלוקה והם חייבים עוד שחקן שיצליח לייצר נקודות כאשר ההגנה של הקליפרס מתמקדת בו (וד"ש מקריסטפס פורזינגיס עם עוד משחק פסיבי התקפית).
בדקות האחרונות הקליפרס כפו על לוקה זריקות קשות ועשו עליו טראפים כדי להוציא לו את הכדור מהיד. ההכנסה של טרנס מן להרכב תרמה לכך המון להגנה הטובה של הקליפרס על לוקה. שחקן השנה השנייה הצליח להידבק ללוקה בחילופים והיה נראה כי הוא לא מפחד מהאתגר ובסה"כ הוא עשה עבודה טובה.

המאבס שיחקו היום 20 דקות עם בובאן, והקליפרס הצליחו לנצל את הדקות האלו לזריקות פנויות מחוץ לקשת. בובאן חנה בצבע ובמקום שהקליפרס יתקשו בחדירות לשם, הם העדיפו לכווץ את ההגנה להניע כדור ולמצוא את השחקן הפנוי. את המשחק הם סיימו עם 14 מ-38 מחוץ לקשת, הכי הרבה שלשות שקלעו בסדרה על כמות הזריקות שנייה הכי גבוהה. בסה"כ זה מה שההגנה של דאלאס רצו לתת לקליפרס אבל יכול להיות שזה לא המהלך הכי נכון להמר על הקליעה של קבוצת השלשות הכי טובה בליגה בעונה הרגילה.

ראינו שבדקות שקליבה ופאוול שיחקו המאבס היו טובים יותר בהגנה כי שניהם הרבה יותר ניידים ויכולים לרוץ על הקשת ולהפריע לזריקות.

פאוול בכללי היה מצויין היום והוא סיים עם הפלוס מינוס השלישי בטיבו בקבוצה (אחרי דונצ'יץ' ופיני סמית') עם פלוס 10 ב-21:30 דקות על המגרש. הכימיה שלו עם לוקה תמיד הייתה טובה והמאבס לטעמי יכולים לנסות לשחק איתו קצת יותר.

מהצד השני, הקליפרס שוב התרסקו תוך כמה דקות לאחר שרוב המשחק נראו טוב בעיקר במחצית הראשונה. קוואי עם 3 איבודים לא אחראים ברבע השלישי אשר הובילו את המאבס למתפרצות קלות וזה מה שבעיקר סידר להם את הבריחה ברבע הזה. קוואי לא היה מספיק דומיננטי, ומלבד הרבע השני הוא היה די פסיבי ולא לקח יותר מידי זריקות. שחקן בסדר הגודל שלו לא יכול לזרוק רק 10 זריקות במחצית השנייה. ג'ורג' היה טוב עם 23 נקודות על 15 זריקות 10 ריבאונדים ושישה אסיסטים ויכול להיות שהקליפרס היו צריכים לשחק עליו בדקות האחרונות ולא על קוואי.

מבחינת שחקני המשנה מרכוס מוריס הגיע רק למחצית הראשונה, רג'י ג'קסון הגיע רק לרבע השלישי וכאשר אף אחד לא מתפקד התקפית מסביב לכוכבים קשה לנצח.
נקודה מעניינת מהערב- רק שלושה שחקנים בקליפרס עם מדד פלוס מינוס חיובי: ג'ורג' עם 17 באטום עם 18 וג'קסון עם 4.

משחק מספר 6 יערך בטקסס בלילה שבין שישי לשבת בשעה 4:00 שעון משכן הכנסת בירושלים

 

ניו יורק ניקס 89 – אטלנטה הוקס 103 (אטלנטה מנצחת 4-1 בסדרה)

(דרור האס)

אטלנטה מנצחת סדרת פלייאוף לראשונה מאז 2016. זה לא היה יפה, אך האטלנטה הוקס התקדמה לסיבוב השני של הפלייאוף לראשונה מאז 2016, אחרי שהביסו את הניקס 4-1.

טריי יאנג לא היה במיטבו במשחק הזה, אך הוא סיים עם 36 נקודות ו-9 אסיסטים והוביל את הדרך כרגיל. קלינט קאפלה בינתיים, המשיך את היעילות בסדרה עם 14 נקודות, 15 ריבאונדים ו-2 חסימות. היעילות ההגנתית שלו בצבע הוכיחה עצמית חיונית במשחק הזה ולאורך הסדרה כולה. ההוקס עכשיו יתמודדו מול פילדלפיה המדורגת ראשונה במזרח שאמנם עברו את וושינגטון, אך מצבו של ג'ואל אמביד עדיין לא ברור, והם יכולים להיות בלעדיו.

לניקס הייתה ריצה נהדרת העונה, והם הגיעו לפלייאוף לראשונה מאז 2013 והם הצליחו באמצעות הגנה ומאמץ קבוצתי, ותמיד היה חסר להם גרוש ללירה בתחום הכשרון ויכולת הקליעה. מה שהפך לפקטור מהותי בפלייאוף, אחרי שההוקס שיתקו את ג'וליוס רנדל ולניקס לא הייתה תשובה. משחק 5 היה קשה לצפייה כשהניקס קלעו 31-82 ואיבדו 16 כדורים.

כמה טוב לחזור: בפעם האחרונה שההוקס ניצחו סדרת פלייאוף הובילו אותם אל הורפורד ופול מילסאפ, ומייק בודנהולזר היה המאמן. רק לפני 5 שנים, אך לחלק מהאוהדים הרגיש כמו 20. הם כיום עם סגל שונה לחלוטין וכיוון אחר. כעת הם בנויים סביב טריי יאנג, והרכז הצעיר הוכיח בסדרה הזו שהוא יכול לעמוד במעמסה. אמנם היו לו כמה רגעים קשים במשחק, אך הוא עדיין קלע 36 נקודות ויחד עם 9 אסיסטים להבטיח נצחון חוץ על הניקס. זה לא משהו לזלזל בו, גם אם לא נעשה ביעילות גבוהה.

עם הניקס מאחוריהם כעת תשומת הלב נתונה לפילדלפיה. אטלנטה מגיעים למפגש הזה כאנדרדוג הברור, אך המון תלוי בבריאות של ג'ואל אמביד. הסנטר סבל מקרע חלקי במיניסקוס והוא מוגדר רשמית כ-DTD (עשוי לחזור בכל יום). הוא אמנם לא שיחק במשחק 5 של פילדלפיה ולא ממש ברור מתי כן יוכל לחזור למגרשים, או כמה יעיל הוא יהיה כשישחק. אם הוא הרבה מתחת ל-100 אחוז, ובכן, להוקס יש סיכוי.

 

קלינט קאפלה הגיבור האלמוני: בטרייד דדליין של שנה שעברה, יוסטון העבירה את קאפלה לאטלנטה שהיה אז פצוע, בטרייד שעיקרו היה היפטרות מחוזהו, וגם על מנת לפנות מקום לראסל ווסטברוק. חודש לאחר מכן העונה הושבתה, אחר כך הבועה בה אטלנטה לא שיחקה וכך קאפלה עבר כמעט שנה ללא משחק.

ללא ספק אוהדים מזדמנים (ה"קאז'ואל" 🙂 ) שכחו ממנו, במיוחד לאור העובדה שהוא לא ממש סקורר או איזה כוכב.אך הוא חזר העונה והראה שהוא עדיין משפיע מאוד על המשחק, ובסיבוב הראשון נגד הניקס הוא הראה זאת לעולם.

את המשחק הלילה הוא סיים כאמור עם 14 נקודות, 15 ריבאונדים ו-2 חסימות בתצוגה שבהחלט הראתה את ההשפעה שלו, עם יכולות רים ראנר הוא פשוט השותף המושלם בפיקנרול עבור טריי יאנג, ובצד השני של המגרש הוא נוכחות משמעותית בצבע. הניקס לא הצליחו ללכת לטבעת בגלל שקאפלה תמיד היה שם לחסום או להפריע לזריקות.

ב-5 משחקים דירוג הנטו של אטלנטה עם קאפלה על המגרש עומד על פלוס 17.6, וכשהוא ישב מינוס 17.1. במפגש מול הסיקסרס ההוקס יצטרכו מקאפלה סדרה מצוינת נוספת. במיוחד אם אמביד ישחק.

הניקס: הניקס היו השנה אחד הסיפורים הטובים של העונה. אחרי שהתעלו על הציפיות בדרך לפלייאוף לראשונה מאז 2013, והם לא התגנבו פנימה. הם סיימו במאזן 41-31, הרביעי בטיבו במזרח, ועם יתרון ביתיות בסיבוב הראשון.

בעונתו הראשונה בניקס טום ת'יבודו עזר לניקס לבנות את אחת מההגנות הטובות בליגה, והנחיל את סגנונו של עבודה קשה. ג'וליוס רנדל הראה את אותה עבודה קשה וזכה בשחקן המשתפר של העונה.

לצערם זה התפרק כשהגיעו לפלייאוף. ההגנה של הניקס הייתה עדיין סולידית בסה"כ, אך כשהיו צריכים לבצע עצירות, הם לא מצאו תשובה לטריי יאנג, ובצד השני של המגרש, הם לא ידעו מה לעשות כשנתיבי החדירה של רנדל היו חסומים. קשה לנצח כשהשחקן הכי טוב שלך מוגבל ל-18 נקודות ב-29.7 אחוז מהשדה.

יחד עם זאת למרות שההתרסקות בסוף הייתה מעט מביכה, זו עדיין הייתה עונה חיובית עבור הניקס. המדיסון סקוור גארדן רועש בפלייאוף אחרי הרבה זמן, ויותר חשוב, החזירו את מעמדם בליגה.

 

 

הטופ 10  היומי