בזמן שפלייאוף לא ישנים והלילה: בוסטון והקליפרס מצילות מעט מהכבוד עם נצחון כל אחת בסדרה שלה. אטלנטה עולה ליתרון 2-1.

 

בוסטון סלטיקס 125 – ברוקלין נטס 119 (2-1 לנטס)

(דרור האס)

הברוקלין נטס נראו דומיננטים אוד בשני המשחקים הראשונים נגד בוסטון, אך הייתה זו שוב הקבוצה הביתית הלילה שזכתה בנצחון.

אחרי 2 משחקים בהם היה לא יעיל במיוחד התקפית בשני המשחקים הראשונים בברוקלין, ג'ייסון טייטום התפרץ במשחק השלישי עם 50 נקודות וסחב על גבו את הסלטיקס לנצחון. בצד השני היו אלה קווין דוראנט וג'יימס הארדן שדחפו את הנטס בהתקפה, בעוד שקיירי אירווינג התקשה עם חזרתו לבוסטון, וסיים עם 6-17 מהשדה.

עם הנצחון הזה הסלטיקס נותנים לעצמם עוד אוויר לנשימה ונמנעו לפחות מהדחה בסוויפ. משחק הבא בלילה שבין ראשון לשני, בשעה 02:00 שעון ישראל.

טייטום עם מהופעה היסטורית: היו כמה סיבות לכך שבוסטון היו במינוס 0-2 בסדרה, כולל ובמיוחד העובדה שלנטס יש 3 מהקלעים הטובים ביותר של דורנו. אך גורם נוסף היה שג'ייסון טייטום היה כמעט נון פאקטור במשחקים בברוקלין. (למעשה בשני המשחקים מרכוס סמארט היה הקלעי המוביל של בוסטון).

טייטום קלע 31 נקודות בשני המשחקים יחד, והחמיץ את רוב המחצית השניה של משחק 2 בשל פציעה אחרי שספג אצבע של קווין דוראנט לעינו. ללא ג'יילן בראון לפלייאוף, בוסטון לא יכולה להרשות לעצמה אפילו תצוגה בינונית של טייטום. בטח שלךא התצוגה הרעה של תחילת הסדרה.

הלילה לעומת זאת הגיע בתצורה אחרת וסיפק אוהו סיפק. הוא לא היה בינוני, טוב או אפילו ממש טוב. הוא היה מדהים. קלע 16-30 מהשדה, טייטום סיים עם 50 נקודות, 6 ריבאונדים ו-7 אסיסטים. הוא הפך לשחקן השלישי הכי צעיר בהיסטוריה של הליגה עם 50+ נקודות בפלייאוף, אחרי ג'רי ווסט ומייקל ג'ורדן, והסלטיקס השישי סה"כ עם ההישג הזה.

בצבע, מבחוץ או מהעונשין, טייטום עשה הכל במשחק 3, ולנטס לא הייתה תשובה. הסלטיקס שוב ושוב ניצלו את החילופים של הנטס על מנת להשיג לטייטום שומר קטן ממנו, והוא קלע מעליהם או סחט עבירות. וגם כשדוראנט נשאר עליו בסיום המשחק, הוא עדיין קלע מעליו סל חשוב שחתם את המשחק.

זו הייתה תצוגה מדהימה מאחד הצעירים הטובים בליגה. לסלטיקס הייתה עונה קשה למדי, ואין אשליות לגבי המשך הפלייאוף. אך העתיד נראה ורוד למדי.

 

הארדן ודוראנט עם 80 נקודות יחד: ללא ספק הכותרת של המשחק היא 50 הנקודות של טייטום, ומסיבה טובה. אבל הוא לא היה הכוכב היחיד שלהט על המגרש. ג'יימס הארדן וקווין דוראנט היו מרשימים בזכות עצמם, ויחד רשמו 80 נקודות, 16 ריבאונדים ו-11 אסיסטים ב 24-42 מהשדה.

הסלטיקס כמו בערך כל אחד אחר, לא ממש היו עם תשובות לאף אחד מהם. בין אם היו אלה המיד ריינג' של דוראנט, או הבידודים התזזיתיים של הארדן, השניים הללו השיגו כל זריקה שרצו. ברוב הפעמים זה בהחלט יספיק לנצחון, אך לא הפעם. בעיקר בגלל טייטום. אך גם בגלל התצוגה החלשה של קיירי אירווינג.

החזרה של אירווינג לבוסטון בהחלט ראויה לציון, והוא נתקל בצעקות בוז רועשות לכל אורך המשחק. רק הוא יודע אם היה לזה איזשהו קשר לתצוגה החלשה שלו הלילה, אך העובדה שהיה זה המשחק החלש ביותר שלו בסדרה. קיירי סיים עם 16 נקודות, 6-17 מהשדה ורק שני אסיסטים. או בפשטות: זה לא סימן טוב עבור ברוקלין אם טריסטאן תומפסון קולע יותר מקיירי.

טריסטאן תומפסון: עונתו הראשונה של טריסטאן תומפסון בבוסטון היא בהחלט לא משהו שהוא יתגאה בו במיוחד. ישב בצד פעמיים בשל פרוטוקול קורונה, היה מחוץ ובתוך הההרכב הפותח ופשוט לא הייתה לו ההשפעה שבוסטון קיוותה שיהיה לו כשהחתימה אותו.

במשחק 3 לעומת זאת, ראינו את תומפסון שהיה חלק חשוב באליפות של קליבלנד לפני כמה שנים. הוא סיפק לבוסטון קשיחות ואנרגיה שהיו כל כך נחוצים, והיה אחד השחקנים המשפיעים על המגרש לאורך כל המשחק. הוא סיים עם 19 נקודות ו-13 ריבאונדים, כולל 9 ריבאונד התקפה מאוד חשובים.

עם תומפסון שהוביל את הדרך לשליטה בריבאונד והשגת יתרון חשוב בנקודות מהזדמנות שניה: 13-5 לבוסטון על הנטס בנקודות כאלו. ובעוד שנקודות הזדמנות שניה תמיד חשובות, זה עוד יותר חשוב נגד קבוצה כמו ברוקלין: קודם כל הם מספקים תוספת נקודות חשובה. דבר שני הם מונעים מהכוכבים של הנטס מלרוץ אוטומטית להתקפת מעבר. טי טי היה האקס פקטור של המשחק.

 

אל.איי קליפרס -118 דאלאס מבריקס- 108 (1-2 לדאלאס):

(עידו צאנג)

הסדרה עברה הלילה לטקסס למשחק מספר שלוש. אחרי שני הפסדי בית רצופים הקליפרס עלו בידיעה שהפסד נוסף פחות או יותר מנתק להם את צינור החמצן בקרב הזה. טיירון לו הגיב בשינוי והעלה את רג'י ג'קסון בחמישייה במקומו של פט בברלי. אגב, זו הייתה הופעת הבכורה של ג'קסון בחמישייה הפותחת במשחק פלייאוף.

כנראה שהמעמד הלחיץ את החבורה מ אל.איי כי בפתיחה הייתה רק קבוצה אחת על המגרש. דונצ'יץ והחברים מדאלאס פגעו ב-7 מ-10 משלוש ורצו ל-30-11 חד-צדדי כבר בדקות הפתיחה. אחרי הטיים-אאוט השני, לוקה ירד לספסל. הקליפרס התעשתו והגיבו בריצת 16-2 משלהם כדיי לחזור להפרש דו ספרתי סביר. קרלייל נאלץ להזעיק את לוקה בחזרה, אבל פט בברלי עשה את הדבר שלו עם עוד פרובוקציה מול דונצי'ץ אחרי עבירת תוקף שנשרקה נגד הסלובני. הקליפרס הצליחו לשמור על הריצה ובסיום הרבע הלוח הראה רק שלוש הפרש לדאלאס.

הרבע השני נפתח חזק משני הצדדים. קוואי לנארד שלא זרק לסל בחמש הדקות הראשונות של המשחק, הראה שהוא הגיע לעבוד. הדקות הראשונות נראו כמו דו קרב בין שני הכוכבים. מצד אחד, קוואי עשה ככל העולה על רוחו, מהצד השני הגנת החילופים של הקליפרס נראתה חסרת אונים מול הפנומן הסלובני. לא ממש אווירה של פלייאוף (ההגנות יצאו לחופש) אבל משחק מבדר מאוד. חמש דקות בתוך הרבע לוקה ירד שוב לספסל. המבריקס לא באמת יכולים להחזיק בלי הכוכב שלהם. שלשה של פול ג'ורג' סימנה את המהפך- הקליפרס עלו ליתרון ראשון 45-44. ג'ורג' התחמם עם רצף של צליפות והקרב ההתקפי משני הצדדים המשיך. הקליפרס עשו הרבה נקודות במעבר והראו מה יש להם ברוסטר בערב בו שני הכוכבים מגיעים לעבוד. מהצד השני זה המשיך להיות מופע של איש אחד. נראה לי שהבנתם על מי מדובר. קוואי ופול ג'ורג' ירדו לנוח בדקות האחרונות ואז הגיע תורו של רג'י ג'קסון שהחזיר לטיי לו על האמון וקבר שתי שלשות ממש בדקה האחרונה כדי לשמור את היתרון בצד של הקליפרס. בסיום המחצית 63-61 לקליפרס. לוקה עם 26 נקודות. קוואי וג'ורג' סיימו עם 40 נקודות משותפות ב- 18 מ-22 מהשדה. מי שחיפש לראות כוכבים מלהטטים יצא נשכר מהמחצית הזו. חובבי ההגנות הקשוחות? קצת פחות.

הרבע השלישי נפתח בדומה למחצית הראשונה בסימן התקפות חמות. הביצוע ההתקפי היה מרשים מאוד. הנעת כדור מאוד אסתטית של הקליפרס ידעה למצוא את האיש הפנוי פוזשן אחר פוזשן. מהצד השני המופע של לוקה לא הפסיק כאשר גם מקסי קליבה וטים הארדווי ג'וניור מסייעים עם פגיעות מהשלוש. בתוך אווירת אימון הקליעות הזה היה ברור שהקבוצה הראשונה שתתחיל לשמור ולייצר עצירות הגנתיות תיצור יתרון. הקליפרס היו הראשונים להגיב עם קצת אגרסיביות מה שאיפשר להם לייצר שניים-שלושה סטופים ולעלות ליתרון 7. דרייב חזק של קאולי-סטיין לסל כפה על פול ג'ורג' עבירה רביעית, הוריד אותו לספסל ואפשר לדאלאס לחזור למינוס 2 בלבד. לפני סיום הרבע, אותו קולי-סטיין שלח מרפק מכוער לפנים של טרנס מן מה שיצר עוד מיני-מהומה על המגרש והסתיים בעבירה טכנית. בסיום הרבע 89-86 לקליפרס. סימנים ראשונים להגנות ולאגרסיביות נצפו באופק.

ברבע האחרון העסק התחיל להיראות כמו משחק פלייאוף אמיתי. קצב צבירת הנקודות ירד דרמטית ושתי הקבוצות הראו קשיחות. דאלאס שרדו 3 וחצי דקות עם דונציץ' על הספסל והמשחק נכנס לדקות המכריעות כשלוח התוצאות מראה על שלוש הפרש לטובת הקליפרס.

לראשונה סיפקה לנו הסדרה הזו דקות אחרונות צמודות, וקיבלנו ראייה נוספת לחשיבותו של ניסיון. חמש נקודות רצופות מבית היוצר של מרקוס מוריס ורג'ון רונדו הוותיקים (שהיו שקטים עד לנקודה הזו) סידרו לקליפרס בריחה ל-8 הפרש וחייבו את קרלייל להזעיק טיים-אאוט.

לוקה היה נראה גמור בחמש הדקות האחרונות. משחק שלם בו הכל תלוי בו, ואף אחד מהחברים לא ממש מגיע לעזור (לאן נעלם פורזינגיס?) היה גדול אפילו עליו. בערב בו מהצד השני קוואי ופול ג'ורג' מגיעים עם סימן קריאה. שתי החטאות של לוקה מהקו ושלשה של מוריס מהצד השני העלו את הקליפרס ליתרון 12 ממנו דאלאס כבר לא חזרה.

בסיום- 118-108 לקליפרס. קוואי עם 36 ופול ג'ורג' עם 29 הובילו את הקבוצה מ-אל.איי. 44 נקודות של הפנומן הסלובני לא הספיקו הלילה לדאלאס.

כמה נקודות:

  • מנטאליות– לקליפרס יש שניים מהכוכבים היותר נוצצים בליגה, ומסביבם צוות מוכשר ומאוד מנוסה. הם חזרו הלילה ממינוס 19 ברבע הראשון וידעו לסיים את המשחק. ברור מאוד שזו אחת הקבוצות היותר מוכשרות בליגה וכמובן היותר מנוסות. לכל אחד מבין הבאים: לנארד, רונדו, ג'ורג' ואיבקה יש יותר הופעות פלייאוף לבד מכל הסגל של דאלאס במצטבר. איך הם מוצאים את עצמם בפיגור 1-2 מול קבוצה מנוסה הרבה פחות? הכל בראש.
  • לוקה דונצ'יץ'– למרות ההופעה היעילה להבריק של קוואי וג'ורג', ברור מאוד מי השחקן הכי טוב בסדרה הזו. מדובר בכוכב בסדר גודל היסטורי. השאלה של השנים הקרובות היא איך דאלאס מסדרים לו עזרה יותר רצינית? בטווח הקצר הסדרה עשויה להיות מוכרעת על שחקנים כמו טים הארדווי ג'וניור וג'יילן ברנסון. אם הם יהיו משמעותיים בהתקפה לצד דונציץ', אי אפשר לעצור את ההתקפה של דאלאס. ושימו לב שלא כתבתי את השם פורזינגיס. זה לא כי שכחתי.
  • מי תנצח בסדרה?- קשה לדעת. המומנטום עבר עכשיו לצד של הקליפרס שמאמינים בעצמם. לדעתי המשחק הרביעי יכריע. אם דאלאס תדע להלום בחזרה, זה כנראה יהיה שלה. אם הקליפרס ישוו את הסדרה, קשה לי לראות את החברוה הצעירה של קרלייל אוספת את עצמה כדיי לייצר עוד שני ניצחונות. יהיה מעניין.

 

אטלנטה הוקס 105 – ניו יורק ניקס 94 (2 – 1 להוקס)

ג'וליוס רנדל ובארט, זה סיפור המשחק. למעשה זה מתפתח להיות הסיפור של העונה כולה בניקס. הצמד הזה נתן עונה חלומית שבסיומה רנדל זכה בתואר השחקן המשתפר. אם הוא לא ישתפר ומהר העונה תסתיים מוקדם מהצפוי.

זה כבר משחק שלישי שהם לא משחקים טוב. כמה רעים הם היו הלילה?

1-14 ביחד במחצית הראשונה, 1-9 לרנדל, 0-5 לבארט.

2-15 במשחק לרנדל, 2-9 לבארט. ככה לא מנצחים משחק פלייאוף, לא ברור אם אפשר לנצח ככה איזה שהוא משחק באיזה שהוא מגרש בעולם.

החדשות הטובות של הניקס הן שתיבודו נראה רענן מתמיד, ומאוד לא מקובע.

הלילה הוא פותח עם דרק רוז, בפעם הראשונה במשחק פלייאוף מאז 2015 ורוז לא אכזב, למעשה ברגעים מסויימים זה הרגיש כמו רוז נגד אטלנטה:

 

בצד השני, משחק מצויין של טרה יאנג מהדקה הראשונה, כאשר הלילה המטרה שלו הייתה קודם כל לשתף את החברים:

 

אטלנטה משחקת מצויין בשני צידי המגרש, מהדקה הראשונה ומפגינה הנעת כדור יפה:

https://twitter.com/ATLHawks/status/1398423155383803905

 

ובהגנה נועלת את הצבע ולא מאפשרת שום זריקה קלה לניקס:

 

והמהלך המרשים הבא:

 

למרות זאת, דקות מצויינות של רוז וסל השדה היחידי של רנדל חותמים את הרבע והניקס מצליחים לרדת ביתרון מפתיע של 31-29:

 

אטלנטה לא מתרגשת וממשיכה לשלוט במשחק, או ליתר דיוק טרה יאנג עם עוד שלשה מהלוגו:

 

ועוד מהלך שבו הוא מוצא את החברים:

אטלנטה סוגרת את המחצית בריצה של 22-3, בדרך ליתרון מבטיח 58-44.

הסיפור של המחצית הראשונה מבחינת אטלנטה זה משחק מושלם של יאנג שמסיים עם 14 נק' ו 10 אס'.

 

ברבע השלישי אטלנטה שומרת על מרווח ביטחון, עם עוד שלשה מטר וחצי מקו השלוש, אפשר רק לדמיין איך נראים האימונים של אטלנטה בין גאלו, קווין האורטר, יאנג, וויליאמס, האנטר, בוגדנוביץ' וקולינס:

 

86-72 בסוף הרבע השלישי.

בפתיחת הרבע הרביעי, שתי הקבוצות מתקשות מאוד לייצר נקודות, וגאלינרי שהיה נורא במשחק מספר 2, קובר את השלשה הרביעית שלו בדרך ליתרון 97-80 ולסגור את הסיפור של הלילה:

 

כמה נקודות מהמשחק:

  1. יאנג – מגיע לו. 21 נק', 14 אס' וניהול משחק מצויין. אמנם 8-19 מהשדה וכמה החלטות מפוקפקות (בעיקר חדירות מיותרות שהסתיימו בכלום) ועדיין. הילד רק בן 22 והוא משחק מצויין, מכתיב את הקצב, מניע כדור, מוצא את החברים וקולע שלשות מטווח מטורף.
  2. העומק של אטלנטה – יש להם 7 שחקנים שמסוגלים לקלוע שלשות. 7 שחקנים שיכולים להוביל את טור הנקודות בערב נתון וזה בלי לספור את קאפלה שמשלים את השביעייה הזו בצורה מושלמת. למרות זאת איכשהו אטלנטה עדיין לא מממשת את הפוטנציאל שלה. בספק שזה יקרה בפלייאוף הנוכחי, אבל אם הם מתחברים הם יכולים להפתיע גם בסיבוב הבא.
  3. 16 שלשות ב 59% – זו התוצאה של העומק של אטלנטה.
  4. 28-14 באסיסטים לאטלנטה – זה תוצאה של העובדה שחוץ מדרק רוז אף שחקן של הניקס לא קלע ב 50% ומעלה מהשדה. אני חוזר על זה, אף שחקן. משוגע. אפילו ברקס וקוויקלי שעלו מהספסל להציל את המולדת סיימו עם 2-8 מהשדה (כל אחד).
  5. 27-30 מהעונשין לניקס – גם זה נתון חריג. רנדל עם 8-8 ונואל עם 10-12. הניקס קבוצה של 78% בעונה הרגילה, לא היה חסר הרבה שהלילה הזה יסתיים כשהם קולעים פחות מ 90 נק'.

פתרונות?

זו אולי הסדרה היחידה כרגע שממש מעניין לנסות להבין כיצד המאמן הולך להגיב. שני הכוכבים המובילים של הניקס לא מחובר. אלפריד פייטון שקלע 10 נק' למשחק בעונה הסדירה נמחק מהרוטציה. הקבוצה כולה כרגע נשענת על ווטרן שחשבנו שכבר לא נראה ממנו כאלו הצגות. סימני שאלה מורכבים מאוד לניקס.

אם אני תיבודו, אני פותח את המשחק הבא בדיוק באותה חמישייה שפתחה הלילה ומקווה לטוב. אם זה לא הולך, וההתקפה שוב נתקעת, אני הולך על הרכב נמוך שירווח את המשחק עם רוז, ברקס, בארט, רנדל וגיבסון או נואל. למעשה מוותר על בולוק שהוא אמנם יותר מאסיבי מבארט אבל לא גבוה ממנו וההגנה גם ככה עובדת לא רע בכלל.

בסוף יצא, שהסובל מהחולשה של רנדל ובארט יהיה בולוק, אבל העניין הוא שכדי לנצח את ההוקס הם חייבים את רנדל ובארט. בולוק לא יהיה זה שיעשה את ההבדל עבורם, גם אם הוא עושה את שלו (בערך) כרגע.

 

קלעו להוקס:

יאנג 21 נק', בוגדנוביץ' 15 (3-4 מהשלוש), קולינס 14, קאפלה 13 ו 12 ריב', גאלינרי 12 (4-4 מהשלוש), האנטר 11, הוארטר 10 (3-4 מהשלוש), לו וויליאמס סוג את הרשימה עם 9 נק'.

 

קלעו לניקס:

רוז 30 (13-21 מהשדה, 3-5 מהשלוש), רנדל 14 (2-15 מהשדה, 2-7 מהשלוש) ו 11 ריב', נואל 12 מהספסל, בולוק 11, ברקס 8, בארט 7 (2-9 מהשדה, 1-5 מהשלוש), קוויקל, גיבסון וטופין עם 4 כל אחד.