בזמן שפלייאוף בסימן תחיית המתים – דנבר קמה לתחייה אחרי שכבר הספדנו אותה, ופול ג'ורג' מגיע לפלייאוף.

 

דנבר נאגטס 117 – יוטה ג'אז 107 (3-2 ליוטה)

(דרור האס)

בפודקאסט שהקלטנו אתמול עלו 2 שאלות מרכזיות הנוגעות לדנבר: הראשונה האם בהיעדר ניקולה יוקיץ', כלומר סנטר שלוקח על עצמו את ניהול ההתקפה ג'מאל מוריי עדיין היה נחשב כזה טוב? והשניה היא האם בכדורסל המודרני ניתן להצליח כשהשחקן המוביל שלך הוא סנטר? ובכן עדיין לא קיבלנו תשובה מכריעה אבל יתכן ומישהו שם הקשיב והעביר את המסר לשחקנים.

עם גבם לקיר בפיגור 1-3 מול יוטה דנבר שני השחקנים המובילים של הנאגטס התחלקו בעומס. בתחילת המשחק היה זה ניקולה יוקיץ' ובחלק השני ג'מאל מורי חרך רשתות. הגארד סיים עם 42 נקודות 8 ריבאונדים ו-8 אסיסטים בדרך לנצחון והשאיר את קבוצתו בחיים לעוד משחק.

הג'אז עדיין בשליטה על הסדרה שכעת 3-2, ואמנם 42 הנקודות של מוריי יקחו את מירב תשומת הלב, גם הגארד של הג'אז המשיך בתצוגה המרשימה שלו. דונובן מיטצ'ל קלע הלילה 30 נקודות ועזר ליוטה להוביל במשך 3 הרבעים הראשונים. הוא לא יקלע 50 כל משחק (לרגע זה נראה ככה, נכון) אך הוא הראה עקביות ויכולת למצוא את המאצ'אפ שהוא רוצה בחילופים. אם ימשיך ככה אולי יהיו לנו עוד לפחות פ]עמיים דו קרב בינו ובין מוריי

נקודות:

הדו קרב – דונובן מיטצ'ל עם 37.6 נקודות למשחק בסדרה הזו, מוריי עם 30.8. יחד קלעו 3 פעמים 50+ נקודות ו-4 פעמים 40+ ההתקפות בבועה טובות יותר מהרגיל, ושתיהן גרועות בהגנת פרימטר. זו עדיין אחת מהסדרות עם הדו קרב מהגדולים בהיסטוריה, כששני יריבים יחד 68.4 נקודות למשחק. הכי קרוב לזה אגב מייקל ג'ורדן וצ'ארלס בארקלי בגמר 1993 שעשו 68.3 נקודות למשחק יחד.
הסדרה הזו לא הולכת להיזכר כאגדית כמו גמר 93 או אגדית בכלל. אבל היא צריכה קצת יותר קרדיט מ"הסדרת בועה המוזרה הזו ללא הגנות."

אחריות – אז דיברנו על הגנת פרימטר חלשה, ואצל דנבר המשחק הזה בלט במיוחד. מצד שני לא תמיד היה מי שניצל. רויס אוניל קיבל ממייק קונלי וממיטצ'ל מסירות לשלשות חופשיות ובחלק מהמקרים הוא ויתר על ההזדמנות. היו לו בנוסף 4 איבודים כולל אחד שהגיע לחלוטין בגלל הססנות יתר. ברעי ההכרעה יש שחקנים שרוצים את הכדור יותר ויש כאלה שפחות. ההגנות מתמקדות באופן טבעי בכוכבים ורול פלייר צריכים להיות מסוגלים לנצל את זה.

מייקל פורטר ג'וניור היה פחות גרוע הגנתית – הוא עדיין קטסטרופה אבל בניגוד למשחקים קודמים הפעם דנבר קלעו 18 נקודות יותר מיוטה בדקות בהן מפ"ג היה על המגרש, והצליחו לשמור אותם על 107 נקודות. ואני די בטוח שהם מרוצים מהתוצאות הללו וישמחו שזה ימשיך.

אז נכון שהוא רוקי ורוקיז גרועים בהגנה בפלייאוף, וצריך זמן משחק להתרגל וללמוד. הוא כמעט ולא שיחק במהלך העונה בגלל הסיבה הזאת, שמייקל מאלון חשש לחסרונות ההגנתיים שלו והוא לא הספיק להשתפר וללמוד. אולי אם היה משחק במהלך העונה הסדירה לפלייאוף היה מגיע משופשף יותר.  יתכן גם שהעובדה שהוא שוב ושוב משחק נגד אותם יריבים מאפשרת לו להשתפר בצורה טובה יותר. אז נכון הוא עדיין קטסטרופה, אבל לפחות עכשיו הוא ברמה כזו שהנאגטס יכולים אפילו לנצח.

 

 

לוס אנג'לס קליפרס 154-דאלאס מאבריקס 111 (3-2 לקליפרס):

(עודד רז)

לאחר ההפסד בשניה האחרונה הקליפרס לא רצו להסבך עוד יותר, מהצד השני קריסטאפס פורזינגיס החמיץ גם את המשחק הזה.

 

דאלאס פתחו את המשחק עם 4-6 משלוש והובילו 16-9 אחרי שלוש וחצי דקות.

https://twitter.com/dallasmavs/status/1298432084801921024?s=20

מהרגע הזה הקליפרס השתלטו על המשחק. קוואי לאונרד ופול ג'ורג' היו המוציאים לפועל העיקרים עם 24 נקודות משותפות ברבע. בובאן מריאנוביץ' נכנס והמאבס עברו לאזורית אבל גם זה לא עזר. ריצת 32-6 עד לסיום הרבע קבעה 41-22.

 

קרלייל כבר לא ידע מה לנסות ונתן לדלון רייט דקות משמעותיות ראשונות בסדרה אבל גם זה לא עבד. הקליפרס שמרו על דומיננטיות בשני צידי המגרש והמשיכו להגדיל את הפער.

לוקה וטים הארדווי ג'וניור ניסו להכניס אנרגיות אבל הקליפרס עשו ככול העולה על רוחם וההפרש טיפס ל-27. 76-52 בסוף המחצית

 

שום דבר לא השתנה ברבע השלישי. ההפרש המשיך לצמוח והתסכול של דאלאס התחיל לבוא לידי ביטוי. זה התחיל עם פאול בלתי ספורטיבי של הארדווי והמשיך עם הרחקה לאחר שתי טכניות רצופות של ריק קרלייל.

הקליפרס המשיכו להתעלל בדאלאס, 111-86 בסף הרבע השלישי.

 

הרבע הרביעי היה לפרוטוקול בלבד כשלוקה וקוואי לא שיחקו בכלל ושחקני ה-two way של דאלאס עלו לשחק. מונטרז הארל ניצל את הזמן כדי לשפר את הסטטיסטיקה והמשחק נגמר ב-154-111.

 

קלעו לקליפרס: ג'ורג' 35 נקודות, קוואי 32 ו-7 ריבאונדים, הארל 19 ו-11 ריבאונדים, מרכוס מוריס 12, לאנדי שאמט ורגי ג'קסון 11 כל אחד, איביצה זובאץ (7 ריבאונדים) ופטריק פטרסון 9 כל אחד, לו וויליאמס 8,  רודני מקגרודר 8 ואמיר קופי 2.

 

קלעו לדאלאס: לוקה 22 ו-8 ריבאונדים, הארדווי ג'וניור 19, טרי בורק 15, מקסי קליבה 12, דלון רייט 11, דוריאן פיני-סמית' 9, בובאן 5, סת' קרי, אנטוניוס קליבלנד וג'וש ריבס 4 כל אחד וג'סטין ג'קסון ומייקל קיד גליכריסט 3 כל אחד.

 

  1. איש המשחק היה כמובן פול ג׳ורג׳ שהצליח להתגבר על 4 במשחקים חלשים עם 35 נקודות (4-8 משלוש, 12-18 מהשדה) ומשחק אגרסיבי מהרגע הראשון. אפשר היה לראות איך הקליפרס הלכו אליו פעם אחר פעם במטרה להכניס אותו לקצב.
  2. הקליפרס קיבלו חזרה גם את מונטרז הארל שגם כן התקשה במשחקים הקודמים. אומנם 16 מתוך 19 הנקודות שקלע היו בגארבג׳ טיים אבל גם לפני זה הוא היה גורם משמעותי בעיקר בזכות האנרגיות שהכניס.
  3. בניגוד למשחקים קודמים הפעם נטל השמירה על לוקה נפל בעיקר על ג׳ורג׳ וקוואי.
  4. מהצד של דאלאס אין הרבה מה לקחת מהמשחק הזה. הקליפרס רצו את המשחק הזה הרבה יותר מהם וכמובן שהפציעות של פורזינגיס ולוקה לא עזרו. לדאלאס אין את הכלים ההגנתיים להתמודד מול משחק כזה של ג׳ורג׳ ולאונרד. בדקות שהם משחקים גם עם זובאץ מקסי קליבה צריך לשמור עליו וזה משאיר פיני-סמית׳ על קוואי ואת THJ על ג׳ורג׳ וזה פשוט לא מספיק. קרלייל ניסה לשמור קצת אזורית ולהביא שמירה כפולה על קוואי (דבר שהצליח במשחק הרביעי) אבל עם האינטנסיביות של דאלאס במשחק הזה שום דבר לא עזר.

 

תקרית שהעיבה על המשחק התרחשה ברבע השלישי כשמרכוס מוריס דרך על הקרסול הפצוע של לוקה ספק בכוונה.

אחרי המשחק מוריס צייץ את ההכחשה הזאת:

 

 

טופ 5 היומי