בזמן שפלייאוף לא ישנים והלילה אמביד חוזר ומוביל את פילדלפיה לניצחון ראשון בסדרה על מיאמי (2-1 למיאמי). במערב, דאלאס מוצאת את הפתרונות ההגנתיים הנדרשים כדי לעצור את ההתקפה המשומנת של פיניקס וגם היא שומרת על הבית ומנצחת את הניצחון הראשו שלה בסדרה (2-1 לפיניקס).

 

פילדלפיה 76 99 – מיאמי היט 79 (2-1 למיאמי)

דני אייזיקוביץ'

דקות לפני הפתיחה אנחנו מתבשרים שאמביד עולה לשחק עם מסיכה שתגן על השבר שיש לו בפנים. כמה זה היה משמעותי? 

המון. 

התוצאה אגב משקרת, המשחק היה צמוד ברובו, אבל עדיין. היה אפקט באוויר שבא לידי ביטוי בכל כך הרבה מובנים וניגע בהם עכשיו לאט לאט. 

אמביד היה נהדר בהגנה, שינה את הסיטואציה מתחת לסלים, היה פחות דומיננטי בהתקפה (רק 18 נק' ו 11 ריב') אבל כאשר הקבוצה שלך רואה את הכוכב הראשי עולה עם מסיכת זורו על הפנים כדי להשמר מפני השבר שיש לו, וכולם יודעים שיש לו גם פציעה באצבע שכנראה תגרור ניתוח בקיץ, זה לבד נתן גם בוסט אנרגטי מטורף לפילדלפיה. שנלחמה על כל כדור ושמרה כאילו שהפסד היה מוביל אותה לפיגור של 3 משחקים, ואנחנו יודעים היטב מה המשמעות של זה הייתה עבורם:

1. אפקט אמביד 

כל כך הרבה דברים השתנו בסדרה עקב החזרה שלו למגרש.

קודם כל הדומיננטיות מתחת לסלים ובצבע.

בשני המשחקים הראשונים מיאמי קלעה 47 נק' בצבע, והלילה רק 28. כל הקבוצה התרחקה מהצבע עם הנוכחות של אמביד מתחת לסלים, זה הוביל את מיאמי לזרוק משלוש ולסיים משחק רע מאוד של 7 שלשות ב 23%.

שנית, באם באם, no thank you man. שיניתי קצת את המשפט, כדי שיתאים, אבל באם גילה הלילה שאמביד זה לא דיאנדרה ג'ורדן או טוביאס האריס. אחרי שני משחקים בהם קלע 23.5 והוריד 10.5 ריב' הלילה הוא מסיים עם 9 נק', 3 ריב', 5 עבירות, 3 איבודי כדור, ו 2-9 מהשדה. בקיצור, אמביד הוציא לבאם את החשק לשחק.

כאמור, אמביד לא מצא את היד רוב המשחק, ועדיין הצליח לשים את הכדור הנהדר הבא, אבל הסיפור זה אולי המלחמה של מקסי, הארדן וכל הקבוצה לצד הכוכב הראשי שלהם. כשהוא מסכן ככה את הגוף שלו, כולם רצים ונלחמים עד שבסוף הוא כמובן גם שם את הסל שבערך סגר את הסיפור 5 דקות לסיום. משם מיאמי כבר לא חזרה:

2. ריבאונד

45.5-35 זו הייתה התוצאה הממוצעת בריבאונד לטובת מיאמי בשני המשחקים הראשונים.

44-35 לטובת פילדלפיה, זו הייתה התוצאה הלילה. במילים אחרות, הסיטואציה התהפכה לחלוטין. בערך אותה כמות של כדורים חוזרים, בהבדל ענק שבו הפעם 10 כדורים יותר הולכים לפילדלפיה. 

 

3. דני גרין, 21 נק', 7-9 מהשלוש, עושה גם היסטוריה

אחרי כל הסופרלטיבים לאמביד, חייבים לציין שאם זה היה משחק פלייאוף רגיל, שבו אנחנו לא צופים בזורו, כנראה שהסיפור של המשחק היה דני גרין. גרין קלע בשני המשחקים הראשונים 2-14 מהשלוש, הלילה הוא קולע, וקולע כמו בימים הכי טובים שלו.

  • וקצת היסטוריה. גרין משווה את המקום השני בהיסטוריה של פילדלפיה בקליעות לשלוש במשחק פלייאוף, עם 7 השלשות שלו. במקום הראשון נמצא איזה אחד בשם אלן אייברסון שקלע 8 שלשות ב 2001.

קשה מאוד לצפות לגרין להמשיך ולהפציץ ככה, אבל בלילה שבו טוביאס האריס לא פוגע (9 נק', 4-13) הסטטיסטיקה מתאזנת ועוזרת לפילדלפיה לנצח את הניצחון הכל כך חשוב הזה:

 

4. ג'יימס הארדן

אפקט אמביד, לא עבד רק מתחת לסלים. הוא עבד גם על הארדן. 

במחצית הראשונה, הארדן היה נהדר וסיים אותה בתור הקלע המוביל עם 15 נק', כאשר הנוכחות של אמביד שחררה ממנו את הלחץ והוא גם הצליח להגיע לקו 8 פעמים (במחצית הראשונה).

איפה הבעיה? 

את המחצית השנייה הוא שוב מסיים עם 2 נק' בלבד. במחצית השנייה מיאמי מזהה שאמביד לא קולע יותר מדי ושוב מחליטה לתקוף את הארדן בטארפים על ימין ועל שמאל. הארד מסיים עם 6 אס' על 7 איב', אבל נתון סטטיסטי חשוב מאוד 27+ בדקות שלו על המגרש. 

למרות הניצחון המוחץ, דוק חייב להכין את פילדלפיה טוב יותר להתמודדות עם הדאבל טים על הארדן. בנוסף, פילדלפיה חייבת למצוא פתרון למחצית השנייה של הארדן. הוא שוב מסיים מחצית ראשונה נהדרת (15 נק' כאמור) מול מחצית שנייה פושרת מינוס מינוס (2 נק'). למזלו ולמזלה של פילדלפיה, מקסי התפוצץ במחצית השנייה.

 

5. טייריס מקסי 

21 נק', 5-6 מהשלוש, ו 6 אס' הכל מגיע במחצית השנייה.

במחצית הראשונה מקסי לא היה שם עבור פילדלפיה שסיימה את המחצית עם 41 נק'. במחצית השנייה הוא מתפוצץ עם 21 נק', 14 מהן ברבע הרביעי ברגעים החשובים שסגרו את המשחק:

 

6. ג'ימי באטלר ותו לא

באטלר מסיים עם 33 נק', באחוזים טובים מהשדה, אבל לבד אין לו סיכוי.

איזה ערב נוראי של לאורי שחזר מהפציעה (0 נק' ב 25 דקות משחק), ערב נוראי של באם (כבר אמרנו), חולשה של אולדיפו (6 נק' ב 21 דקות מהספסל) ולמעשה מלבד טיילר הירו (14 נק', 5-15 מהשדה) אף שחקן לא שיחק ברמתו הרגילה הלילה.

במידה מסויימת, היה נראה שכל מיאמי הושפעה מאפקט אמביד, ולא פגעה. סיימו את המחצית הראשונה עם 34 נק' כאילו מדובר במשחק יורוליג, ואת המחצית השנייה עם 45 נק'. 

קצת לא ברור לי, למה במשחק שבו אף אחד לא פוגע, יושב לו איזה דאנקן רובינסון על הספסל ומעלה אבק. 

מצד שני, ספולוסטרה מאמן נהדר, שמכיר את הקבוצה שלו היטב.

אני בטוח שהוא ידע להגיב כבר למשחק הבא שיערך גם הוא בפילדלפיה בשעה 03:00 בלילה שבין ראשון לשני.

 

דאלאס מאבריקס 103 – פיניקס סאנס 94 (2-1 לסאנס)

אריק ספרן

בפיגור 0-2, ולאחר 11 הפסדים רצופים לסאנס, דאלאס הגיעו למשחק הזה עם הגב לקיר, ונתנו את כל מה שיש להם כדי לחזור לסדרה. משחק הגנה נהדר שהוביל את הסאנס ופול למשחק מפוזר ולא אופייני, סייע למאבריקס לצמק את התוצאה בסדרה ל-2-1, לקראת המשחק הרביעי שייערך כבר מחר בערב (שעון ישראל).

הגנה!

לאחר שבשני המשחקים הראשונים בסדרה, דאלאס אפשרה לסאנס לעשות פחות או יותר כל מה שרצו בהתקפה, למשחק הזה דאלאס הגיעו עם גישה אחרת לגמרי, והצליחו – לראשונה בסדרה, ולמעשה בפלייאוף כולו – להחזיק את פיניקס מתחת ל-100 נקודות במשחק, ולמעשה ניצחו את המשחק הזה דרך ההגנה.

פתיחה של 9-3 לסאנס נתנה תחושה שאנחנו הולכים לכיוון שדומה לשני המשחקים הראשונים בסדרה, אלא שבניגוד למשחקים האלה, בהם הנקודות הגיעו ממשחק שוטף בו היו מעורבים כל שחקני ההתקפה של פיניקס, הפעם הנקודות הגיעו משלשות קשות, כשפיניקס לא מצליחה לשחק את המשחק הרגיל שלה.

ההגנה המהודקת של דאלאס הצליחה ללחוץ חזק את כריס פול, סגרה טוב את הצבע לאייטון ונלחמה חזק על הכדורים החוזרים בהתקפה, ולאחר שספגו 35 ו-32 נקודות היו לסאנס ברבעים הראשונים בשני המשחקים הראשונים בסדרה, הפעם דאלאס שמרה את פיניקס על 20 נקודות בלבד, תוך שהיא מנצלת את האיבודים של הסאנס והיתרון בריבאונד כדי לרדת ביתרון 9.

ולהלן מוצג א' שממחיש חסימה נהדרת:

כריס פול

כשאתה אומר כריס פול, איבודים היא  בערך האסוציאציה האחרונה שתחשוב עליה. אלא שהלילה, דווקא ביום הולדתו ה-37, פול הפגין יכולת מזעזעת, ולאחר שבשני המשחקים איבד במצטבר 4 כדורים, הפעם הוא איבד לא פחות מ-7(!) כדורים, כבר במחצית הראשונה. דאלאס, עם הגנה נהדרת הצליחה להלחיץ באופן נדיר את פול, כאשר פעם אחר פעם היא חסמה לו את נתיב המסירה לאייטון, וגרמה לו להיראות כבוי ומתוסכל.  משחק שבו פול מסיים עם יותר איבודים מאשר אסיסטים (4 בלבד) הוא מחזה נדיר ביותר, ויהיה מעניין לראות איך פול יגיב במשחק הבא.

לוקה דונצ'יץ'

אם במשחקים הקודמים הכל עבר דרך במשחק הליוסנטרי ששאב את כל האנרגיות משאר השחקנים בקבוצה, הפעם לוקה ידע לקחת צעד אחורה, ודאג להכניס כמה שיותר שחקנים של דאלאס למשחק. הנקודות הראשונות של לוקה נקלעו כשדאלאס כבר הייתה עם 18 נקודות, כשכל אחד מהשחקנים האחרים בחמישייה על הלוח. וכך, לאחר 45 ו-35 נקודות בשני המשחקים הראשונים, כשבשניהם לוקח מסיים עם מדד פלוס/מינוס שלילי, הפעם לוקה הסתפק ב-26 בלבד שהיו הרבה יותר אפקטיביים וגרמו לו לסיים עם פלוס 20 במדד הפלוס מינוס.

זה גם נראה כמו תוכנית המשחק של ג'ייסון קיד. במהלך הבא, לוקה ממש ממתין לרג'י בולוק שיתפנה לזריקה קלה ומוצא אותו במסירה פשוטה, פיניקס כולה מסתכלת על לוקה (שימו לב איך אייטון מופתע מהזריקה)

ג'יילן ברונסון

הנהנה העיקרי מהצעד אחורה של לוקה, היה ברונסון, שלאחר שני משחקים מזעזעים (11 נק' ב-30% מהשדה), נראה יותר כמו אותו שחקן מהסיבוב הראשון, כשהוא מסיים כקלע הבולט של הערב עם 28 נק', כשגם בהגנה הוא נראה טוב בהרבה. ברונסון גם ידע לסחוט עבירות וללכת לקו בכל פעם שפיניקס איימה לשבור את המומנטום של דאלאס, כשהוא קולע הערב 7 מ-7 מהקו. בשביל לשמור על סדרה צמודה, דאלאס תהיה חייבת לקבל את הגרסה הזאת של ברונסון גם במשחקים הבאים.

נקודות בצבע

בניגוד לשני המשחקים הקודמים, בהם דאלאס הסתמכה בעיקר על שלשות, הפעם דאלאס הלכה המון פנימה, וקלעה לא פחות מ-50 נקודות בצבע, זאת למרות שפאוול קלע 2 נקודות בלבד. מהצד השני, דאלאס הצליחה לסגור יפה את הצבע לגבוהים של הסאנס, כשפיניקס קלעה 32 נקודות בצבע בלבד, באחוזים רעים. אין ספק שהגבוהים של הסאנס, בראשם אייטון, יצטרכו להגיע בגישה שונה לגמרי למשחקים הבאים, שאחרת הסדרה הזאת עלולה להיות ארוכה יותר ממה שפיניקס תכננה.

דווין בוקר

בדר"כ כשתוכנית המשחק של קבוצה לא מצליחה, היא נוטה ללכת לכוכב הגדול שיציל אותה. משום מה, זה לא היה המקרה הלילה, כאשר בוקר במשחק אנמי, סיים את המשחק עם 18 נקודות בלבד, כשהוא זורק רק 13 זריקות (פחות אפילו מברידג'ס). איכשהו קשה לראות משחק דומה של בוקר בהמשך הסדרה.

103-94 למאבריקס בסוף, עם 28 נק' של ברונסון, 26 של לוקה (עם 13 ריבאונדים ו-9 אסיסטים), 15 נק' לבולוק ו-14 לקליבה ופיני סמית. קראודר קלע שיא עונתי של 19 נק', וסיים באופן נדיר ביותר כקלע הבולט של הסאנס. בוקר ופול סיימו 18 ו-12 נקודות בהתאמה, כשהם מסיימים עם יותר איבודים (12) מאשר סלי שדה (11).