כל שחקן פנטזי שאוהב את המשחק ונהנה מדראפט סנייק חייב בשלב כלשהו לעבור לשלב הבא באבולוציה, וזה כמובן דראפט אוקשן.

אז מה זה בדיוק דראפט אוקשן? מדובר על מכירה פומבית של שחקנים. כל מנג'ר מתחיל עם 200$ תקציב איתם הוא אמור לקנות את 13 השחקנים שלו. כל מנג'ר בתורו מעלה שחקן ועליו עושים מכירה פומבית כאשר מי שהציע עליו את ההצעה הגבוהה ביותר ניצח.

יש כמה יתרונות מאוד ברורים לשיטת הדראפט הזו. ראשית, זוהי שיטה יותר הוגנת. בניגוד לדראפט סנייק שם מי שבוחרים ראשונים נחשבים לבעלי יתרון בדראפט, כך פה לכל אחד סיכויים שווים וכל אחד יכול להשיג כל שחקן שהוא רוצה (כל עוד יהיה מוכן לשים עליו את הסכום המתאים).

בנוסף להיותו יותר הוגן, הוא מאפשר גיוון שדראפט סנייק פשוט לא יכול לאפשר. אם בסנייק ברור לך שיהיה לך שחקן סיבוב ראשון, שני וכן הלאה, פה מנג'ר יכול לבחור במגוון אפשרויות. אפשר להציע את רוב התקציב על 3 שחקני סיבוב ראשון ולהישאר עם מעט כסף להשלים את שאר הסגל, אפשר לוותר על שחקני סיבוב ראשון ולבנות לרוחב, אפשר לבנות קבוצה שדומה לבנייה של סנייק. האפשרויות פה מאוד מגוונות. על האסטרטגיות השונות נדבר בהמשך.

החסרונות של דראפט אוקשן הם קודם כל שזה דראפט שצריך בו הרבה יותר הבנה וחוסר הבנה יכול לגרום לשחקן לבנות קבוצה מאוד חלשה. אם בסנייק השיטה עוד מגנה על המנג'ר כך שהוא בסופו של דבר בוחר שחקנים מרשימה ומנצל את מירב הבחירות שלו, פה שחקן לא מנוסה יכול להוציא הרבה מדי כסך על שחקנים ולבנות קבוצות מאוד חלשות, או להישאר בסוף הדראפט עם הרבה כסף מת שלא ניצל. חיסרון נוסף זה שדראפט אוקשן לוקח באיזור השעתיים וחצי בניגוד לדראפט סנייק שנגמר תוך פחות משעה.

מבחינתי האישית, הפסקה הקודמת מתארת יתרונות נוספים של הדראפט ולא חסרונות. אוקשן זה שעתיים וחצי של עונג. שעתיים וחצי המנוצלות בצורה הטובה ביותר שאם יכול לנצל שעתיים. מי שמתחבר לסוג הדראפט הזה, אין כיף ממנו. וכן, הוא דורש יותר מיומנות, זה דווקא הופך אותו בעיני ליותר מעניין.

אם לדבר על אסטרטגיות, שווה להבין מהן האסטרטגיות הבסיסיות בדראפט ולא פחות חשוב, מתי מתאים להשתמש בכל אחת.

 

Stars and scrubs

זאת האסטרטגיה הכי סקסית באוקשן. לקנות 2 או 3 שחקני סיבוב ראשון, לבזבז עליהם את עיקר התקציב ועם שאר התקציב לקנות שחקנים משלימים.

מצד אחד, נורא כיף לחשוב על קבוצה עם הארדן, סטף ואמביד, אבל הבעיה פה היא הסגל המשלים שאפשר להשיג עם מעט הכסף שנשאר. זאת שיטה שמחייבת את השחקן להיות אולטרא פעיל בהרמות ובנסיונות למלא את הקבוצה שלו ב-10 שחקנים שחיקים. בעיקרון אני פחות אוהב את האסטרטגיה הזאת ולא נוטה להשתמש בה. חלק מהסיבה היא כי שחקני סיבוב ראשון בדרך כלל מגיעים במחיר גבוה מהערך שלהם (על פי מונסטר, ועל כך ארחיב בהמשך).

יש שחקנים מעטים מאוד שמשתמשים באסטרטגיה הזו והיא באמת עבדה להם. ההמלצה שלי היא להשתמש בה רק אם אתם שחקנים מאוד מנוסים. ראיתי המון שחקני פנטזי שהורסים לעצמם את העונה כי הם שיחקו עם שחקנים שמדורגים נמוך מדי והם לא הבינו את המשמעות של אובדן הערך בלשחק איתם. באופן כללי, שחקני עלית מרגשים יותר, אבל לדעתי האסטרטגיה הבאה יותר יעילה

 

בנייה לרוחב

 

בניגוד גמור לאסטרטגיה הקודמת, כשאנחנו בונים לרוחב אנחנו מוותרים על שחקני הסיבוב הראשון, לפחות אלה שבתחילת הסיבוב ולא בסופו, ובונים קבוצה מאוזנת משחקני הסיבובים האמצעיים יותר. כך שבסופו של דבר, יש לנו קבוצה שחיקה ברובה (או כולה אפילו) בלי כוכבים נוצצים. נכון, זו אפשרות פחות סקסית, אבל יש כמה יתרונות מאוד גדולים פה. הראשון הוא שהרבה יותר קל למצוא שחקני סיבובי אמצע בהנחה. הרי אנחנו משחקים משחק עם תקציב מוגדר, ואם מוציאים יותר כסף על שחקני סיבוב ראשון, איפשהו חייבים להוציא קצת פחות כסף. היתרון השני הוא שיש פחות צורך בהתעסקות בבניית הסגל. אמנם הרמות זה כיף, אבל עדיף שלא נצטרך לחפש שחקנים שחיקים כי חסרים לנו.

 

פאנטים

 

פאנט באוקשן זו אסטרטגיה נוחה יותר מאשר בסנייק, הואיל ואנחנו יכולים לטרגט איזה שחקנים שאנחנו רוצים ואת כל השחקנים המתאימים לנו לפאנט. גם פאנט כפול הופך להיות אסטרטגיה לגיטימית ברוטו, הואיל ואפשר לתכנן אותו באופן מדוייק. בעונה החולפת בכל ליגות האוקשן שלי (ליגות רוטו, חשוב לציין)  היה שחקן שהלך על פאנט משולש של עונשין + שלשות + איבודים. בכל הליגות זה נגמר בפודיום כשבאחת הליגות זה נגמר באליפות. לא קשה לתכנן פאנט כזה. אמנם זו הייתה עונה מיוחדת בגלל הקורונה, ואני חושב שפאנט משולש זו אסטרטגיה טובה כדי לסיים רביעי בעונה רגילה, אבל עצם זה שניתן היה להוציא את זה לפועל יחסית בקלות מבהיר את היתרון הגדול בבניית פאנט באוקשן לעומת סנייק.

חשוב מאוד להבהיר שדראפט אוקשן מאפשר בניית פאנטים איכותיים מגוונים וממש לא רק פאנט עונשין. אך כאשר אנחנו בונים פאנט, בין אם זה רגיל או כפול (או אפילו, כפי שציינתי, משולש), חשוב מאוד שנתכנן אותו טרום הדראפט. חשוב גם להבין שבדראפט אוקשן השונות בין הקבוצות גדולה יותר הואיל ואין את החלוקה הקלאסית של שחקן סיבוב ראשון, שני, שלישי וכו… בכל קבוצה, לכן שחקנים ששולטים טוב בדראפט אוקשן יכולים לבנות קבוצות טובות בפער משחקנים חלשים. איך זה קשור לפאנט? כמה שהליגה פחות צמודה ותחרותית, כך פאנט מרובה זו אסטרטגיה בעייתית יותר, כיוון שכדי לקחת אליפות צריך יותר נקודות, ופאנט מרובה מעלה דרמטית את כמות הנקודות המינימלית של הקבוצה אך מקטין את כמות הנקודות המקסימלית שקבוצה יכולה להשיג.

לכן, למרות שהרבה יותר קל להתכונן ולהכין פאנט באוקשן, חשוב שהוא יהיה בנוי טוב ומהודק. הוא בהחלט דורש תכנון של השחקנים אותם אנחנו רוצים לקנות בשביל לסגור את הקטגוריות הקשות של הפאנט (למשל שלשות בפאנט עונשין + איבודים או אחוזי עונשין בפאנט אסיסטים + חטיפות) ותכנון של התקציב עם צפי מחירים ששחקנים שאנחנו רוצים ילקחו, עם שוליים אקסטרא, שנוכל לוודא ש-200$ יספיקו לנו כדי לבנות את הקבוצה אותה אנחנו רוצים. פאנט באמת טוב מחייב אותנו בהיערכות רצינית. מומלץ מאוד לשבת ולבנות את הקבוצה עם מחירים צפויים, לדעת מיהם השחקנים ההכרחיים לפאנט ולמצוא אלטרנטיבות לאלה שלא, והכי חשוב, להיות מספיק גמישים להבין שבדראפט הספציפי הזה צריך לוותר על הפאנט כי השחקנים החשובים בו הולכים במחיר גבוה בהרבה ממה שהיינו מוכנים לשלם. חשוב לזכור, זו אסטרטגיה שנעלה את הסיכוי שלנו להגיע לפודיום, אבל אם אנחנו רוצים לרוץ לאליפות, היא חייבת להיות מבוצעת מצוין.

 

 

 

 

בעיקרון זו החלוקה הבסיסית ביותר לאסטרטגיות בדראפט אוקשן, כשבמציאות כמובן רוב השחקנים נוקטים בגישות ביניים, כלומר משלבים בין כוכבים לשחקני סיבובי אמצע. אבל לדעתי החלוקה הזו עושה עוול למורכבות של האוקשן. בסופו של דבר הקבוצה שאנחנו בונים צריכה להיות קבוצה טובה ובכל אחת מהאסטרטגיות אפשר לבנות קבוצות טובות או מזעזעות. אפשר לקנות שחקני סיבוב ראשון במחירים יחסית אטרקטיביים ובכך לאפשר בחירה של עוד כמה שחקנים משלימים טובים, או אפשר לקנות אותם במחירים מופקעים (מה שקורה לא מעט) ובכך לפגוע בסיכויים של בניית קבוצה נורמלית. גם בבניה לרוחב הרבה דברים יכולים להתפקשש, כשהסכנה העיקרית היא להישאר עם כסף שלא נוצל. אנחנו הרי מחפשים לבנות קבוצה עם הערך הגבוה ביותר, והסכנה כשבונים לרוחב ולא מוציאים את עיקר הסכום כבר בשלבים הראשונים של הדראפט היא שלא ישארו מספיק שחקנים טובים בהמשך ונישאר בסוף עם כסף. זה בזבוז אפילו גרוע יותר מלשלם יותר מדי על שחקנים. שם לפחות אנחנו מקבלים את השחקן שרצינו.

 

לכן, בגלל שדראפט אוקשן הוא כל כך מורכב, צריך להבין מתי מומלץ להשתמש באיזו אסטרטגיה ולבחון את אופי הדראפט עצמו. אבל לפני שאמשיך לחלוקה, שווה לדבר על ערך.

 

מהו בעצם הערך הדולרי של שחקן בדראפט אוקשן? הרי בסנייק הכל יותר פשוט, אם שחקן 1 טוב משחקן 2 שטוב משחקן 3, זהו סדר הבחירה שלהם, וזהו. אין משמעות לפערים הסטטיסטיים ביניהם כשאנחנו עושים את הבחירה. לעומת זאת באוקשן אנחנו משלמים על הרמה הצפויה של שחקן, וכן מתחשבים בפערים האלה.

כשאני מדבר על ערך דולרי, אני מדבר על הערך שמחשב לשחקנים המונסטר, כאשר אפשר לראות ערך פר גיים או טוטאל. לא אכנס פה לדרך החישוב, רק אציין שהערך משתנה דרמטית בהתאם לגודל הליגה והגדרת שחקני הדולר בליגה.

שחקני דולר הם השחקנים אותם מגדירים כשווים דולר אחד. שחקני הקצה. בהד טו הד מקובל שלא להגדיר שחקני דולר וברוטו לעומת זאת, מקובל להגדיר את כמות כל שחקני הספסל ככאלה. הרציונל מאחורי זה הוא שאנחנו רוצים לבזבז כמה שפחות מהתקציב שלנו על הספסל וכמה שיותר מהסכום על השחקנים השחיקים, והואיל וברוטו לא משחקים עם הספסל, נרצה לבזבז 3 דולר בלבד על הספסל. כמובן שכל אחד רשאי להגדיר את זה אחרת ולאנשים שונים יש שיקולים שונים, אבל אני מגדיר את הליגות שלי באופן הזה. ההחלטה הזו משפיעה באופן ישיר על מחירי השחקנים ולעתים השוני הוא דרמטי, וזה משהו שרוב השחקנים פחות מתייחסים אליו.

אם כן, אחרי שמגדירים את הליגה אפשר לראות את הערך הדולרי של השחקנים. חשוב לזכור שאנחנו מדברים על תחזיות, זה רחוק מלהיות מדויק, אבל אם אנחנו מאמינים בתחזית אז אין סיבה לא להאמין לערכים הדולריים.

כמובן שהערך הצפוי של שחקן פר גיים או טוטאל לא נותן תמונה מדויקת על הערך שנסכים להוציא עליו בדראפט. יש עוד לא מעט שיקולים להתחשב בהם, כמו מידת האמון שלנו בתחזית, הרצפה לעומת התקרה של השחקן, מידת הפציעות של השחקן (שאמנם מגולמת בטוטאל וליו, אבל טוטאל וליו הוא ערך בעייתי לכשעצמו) או אסטרטגיית הדראפט שלנו  (פאנט למשל). אבל כך יש לנו בסיס להתרכז סביבו כשמדברים על ערך של שחקן.

 

אז אחרי שהבהרנו למה הכוונה בערך, הגיע הזמן לדבר על הדראפט עצמו ועל ניהול דראפט נכון.

התכונה החשובה ביותר כשמנהלים דראפט אוקשן היא גמישות. אנחנו יכולים לתכנן מלא תוכניות טרום הדראפט, ובדראפט אוקשן הרבה יותר קל לתכנן, פאנטים למשל, אבל הרבה פעמים נמצא את עצמנו בסיטואציה שדברים לא הולכים לפי התכנון, או לחליפין, נמצא את עצמנו בסיטואציה בה נקרות בדרכנו הזדמנויות שלא ציפינו להן, כאלה ששוות זריקה של התכנון המקורי שלנו.

אני רוצה להבדיל בין 3 מצבים אותם אנחנו צריכים לזהות יחסית על התחלת הדראפט.

 

אוברבידינג

ברוב הדראפטים המשוחקים יש אוברבידינג בהתחלת הדראפט. זה נובע מכמה סיבות. הראשונה היא שלרוב שחקני הסיבוב הראשון נקנים בערך גבוה מהערך הצפוי שלהם פר גיים. יש כמה סיבות לכך, אחת מהן היא כי הביטחון בסטטיסטיקה שמקבלים מהם הוא הגבוה ביותר, סיבה נוספת היא כי בדרך כלל הם מאבדים הרבה ערך על איבודים, שזו קטגוריה שככל שיורדים בדראפט הערך שלה דווקא עולה. סיבה נוספת היא כי הרבה אנשים לא מתייחסים לערך פר גיים של המונסטר ואכן צריך לקחת אותו בעירבון מוגבל, כפי שכבר ציינתי.

סיבה נוספת לאוברבידינג בתחילת רוב הדראפטים פשוטה יותר. פשוט יש לאנשים כסף. למשל, אם נעלה שחקן סיבובים אחרונים בתחילת הדראפט, הוא ילך ביותר כסף מאשר בסוף הדראפט, שם לאנשים כבר אין כסף לקנות ואם הדראפט הלך באוברבידינג שחקנים מהסוג הזה ילכו ב-1$ בודד או מחיר באיזור.

במצב של אוברבידינג האסטרטגיה שאני ממליץ עליה היא להמתין בסבלנות ל"מציאות" בדראפט. מגיע תמיד השלב שבו לאנשים נשאר פחות כסף, ועדיין יש שחקנים אטרקטיביים על הלוח, אבל מוכנים להוציא עליהם כבר פחות. זה הזמן למצוא מציאות בדראפט ולבנות קבוצה שהערך שלה גבוה. לרוב זו תהיה בנייה לרוחב, הואיל וכפי שרשמתי, שחקני הסיבוב הראשון יצאו ביוקר בהתחלת הדראפט. הסכנה פה היא להגיע למצב שבונים יותר מדי לרוחב ואם לא גמישים ותקועים על המחשבה שחייבים להרוויח ערך על שחקנים נגמר הפול של השחקנים השווים ואנחנו נשארים עם שחקנים לא מספיק אטרקטיביים, ואז לא מסיימים את הכסף ובונים קבוצה רחבה מדי. לא קל לדעת מתי הזמן המושלם להתחיל להציע ומתי מתחיל להיות מאוחר מדי, לכן אני ממליץ כן להצטייד בכמות מסוימת של נכסים כבר בשלבים המוקדמים של הדראפט, גם אם הם לא באים בהנחה. זה לא חייב להיות שחקן סיבוב ראשון, אפשר למשל לקחת 2 שחקני סיבוב שני, אבל חשוב מאוד לא להיתקע על המחשבה שעל כל שחקן חייבים להרוויח כמה דולרים. בסופו של דבר המטרה היא קבוצה ששווה כמה שיותר, ואם השארנו 20$ שלא נוצלו, יכולנו לבנות קבוצה טובה יותר.

 

 

אנדרבידינג

מעטים המקרים שנמצאים בדראפט שם יש אנדרבידינג על השחקנים בתחילת הדראפט. גם אם לא מדובר על שחקני הסיבוב הראשון אלא על שחקני הסיבוב השני והלאה. במקרה כזה האסטרטגיה מאוד פשוטה. לקנות. מהר. אין הרבה מה להרחיב. קיבלתם שחקני סיבובים ראשונים בהנחה?! יאללה שופינג בלי לחשוב. בשלב כלשהו אנשים יקלטו שהם עם כסף עודף ושהשחקנים נעלמים ואז הם יתחילו ללכת ביוקר, אז אין מה לחכות.

 

 

 

איזון מחירים

בליגות של שחקנים מנוסים ששיחקו כמה עונות באוקשן ומכירים את מערכת התמחורים כמו שצריך יש מצב שבו אין אוברבידינג רציני, לפחות לא כזה שמאפשר למצוא "מציאות". במצב כזה, מהלך שייצר לנו יתרון על שאר המתחרים הוא הליכה לפאנט. יש כמה סיבות מדוע פאנט זו אסטרטגיה מוצלחת כאשר השחקנים הולכים באיזור המחיר הצפוי שלהם. הראשונה היא שבמקרה הזה השונות בין הקבוצות אמורה להיות קטנה יותר. במצב כזה אמורות להיות פחות קבוצות רעות ופחות קבוצות שטובות משמעותית מהאחרות, לכן זהו מצב קלאסי כן ללכת לפאנט, הואיל וזה שהוא מגביל את תקרת הנקודות שלנו לא אמור להשפיע בליגה כזאת. סיבה שניה היא שאם זה המצב, יהיה יחסית קל לצפות את המחירים של רוב השחקנים ולכן אפשר לסמוך על תכנון הפאנט שלנו יותר ומחירי השחקנים הצפויים שלנו כנראה יתאימו ונוכל לבנות את הקבוצה שתכננו (שוב, תלוי ברמת התכנון שלנו והאם באמת עשינו עבודה יסודית בבניה שלו, וכמובן השארנו שולי ביטחון בו, כי שום תכנון לעולם לא מדוייק עד הסוף).

כמובן שבמקרה הנ"ל אין חובה ללכת לפאנט ותמיד אפשר לנהל דראפט טוב ולמצוא את השחקנים אותם אנחנו מעריכים קצת יותר מאשר האחרים, אבל חשוב מאוד בדראפט כזה לא לחכות יותר מדי לאותן "מציאות", כמו בדראפט שיש בו אוברבידינג רציני.

 

אך לא משנה מה אופי הדראפט, באוקשן חייבים להיות סבלניים, גמישים, קרי רוח ומאופקים.

מצד אחד, צריכים להיות גמישים לרעיון של שינוי אסטרטגיה בשלבים המוקדמים של הדראפט. זה יכול להיות כי הלכנו לפאנט ואנחנו רואים שהמחירים של השחקנים שאנחנו רוצים גבוהים מדי, או בגלל שאנחנו מגלים שמישהו אחר הלך בדיוק לאותו הפאנט ואנחנו נכנסים איתו למלחמות מחירים על אותם שחקנים, או שהתחלנו את הדראפט ואנחנו רואים שחקנים שלא קשורים לפאנט והולכים בהנחה גדולה. מצד שני, ברגע שאנחנו באמצע הדראפט וכבר התחייבנו לאסטרטגיה מוטב לא לקפוץ פנימה והחוצה ממנה. למשל אם אנחנו עמוק בתוך פאנט ופתאום יש שחקן לא קשור שנראה לנו שהמחיר שלו מפתה, לרוב לא שווה לקחת אותו ולהרוס את הפאנט (הסיבה למה רק לרוב היא כי אם מדובר על שחקן שהמחיר שלו מאוד אטרקטיבי ואנחנו יודעים שזו ליגה פעילה אז אולי שווה לקחת אותו כנכס לטריידים לעתיד).

צריך גם לזכור שלמרות הפיתוי, לא נצליח לקחת את כל השחקנים שהולכים בהנחה ולפעמים נצטרך לצפות באנשים לוקחים שחקן במחיר מוזל. אני אישית חושב שהקפצות מחירים לשחקנים שאיננו מוכנים לקבל אותם במחיר המוקפץ הן מהלך מיותר. הקפצה אחת כזאת יכולה להרוס דראפט כי נתקעת עם שחקן שלא רצית וזה משנה את מערכת השיקולים שלך.

אבל קיים פה איזון מאוד עדין, כי לקחת למשל שחקן בעל ערך טרייד גבוה בזול זה דווקא רעיון מצוין, גם אם הוא לא מתאים לקבוצה שלך.

 

בסופו של דבר, אין תחליף לנסיון. צריך לחוות את הדראפט הזה כמה פעמים וגם אולי להיכוות בדראפטים פחות מוצלחים כדי להגיע למסקנות לבד. יש המון ניואנסים שאפשר לדבר עליהם ולהעלות. אפשר לדבר על ההתנהלות עמוק בתוך הדראפט, או על האסטרגיה של העלאת השחקנים למכירה (את מי עדיף להעלות ומתי? האם שחקן שאני מטרגט מוטב שיצא מוקדם או לא והאם בפאנט טוב לי שהשחקנים המרכזיים שלי יצאו מוקדם כדי שאדע את המחיר? או אולי עדיף שיצאו מאוחר כדי שהמחיר שלהם יהיה קצת יותר זול?) שרוב השחקנים פשוט מתעלמים ממנה ובוחרים להעלות קודם את השחקנים היקרים ביותר, אבל כבסיס להיכנס לעולם הנהדר הזה נראה לי שהכתוב פה ממצה. רק תתכוננו, דראפט אוקשן הרבה יותר ארוך, אז פנו לכם שעתיים וחצי ותתכוננו לחוות את הדבר הכי כיף שקיים. בהצלחה!!