המדור השבועי  עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, דני אייזיקוביץ' והאורחים המיוחדים: ערן סורוקה, ניל קרמר מ'הודיניל' ושחר צ'קוטאי מ'הופס' ו'הנד צ'יק'

 

קווין דוראנט התאכזב מברוקלין שלא הבינו את קיירי, ומחפש קבוצה חדשה. עדות נוספת לכשלון הסופר טימס?

אריק גנות: על איזה כשלון מדובר? בוסטון של גארנט ואלן, מיאמי, קליבלנד והלייקרס של לברון + כוכבים אחרים, וגולדן סטייט עם דוראנט – כולן לקחו אליפות אחת לפחות וחלקן מספר אליפויות. הנטס של דוראנט, הארדן וקיירי הגיעו להארכה במשחק 7 מול האלופה ואם דוראנט היה מידה פחות בנעל הם היו מנצחים ופייבוריטים לאליפות. הקליפרס של קוואי קרסו בצורה בלתי מוסברת מול דנבר ונתנו חתיכת פייט לפיניקס למרות הפציעה של קוואי.

כמו סופר טימס אחרות, מה שהקריס את הנטס היו הפציעות והאגו של השחקנים.נכון, סופר טים לא מבטיחה אליפות, ואפילו לא הצלחה – אבל זו עדיין האסטרטגיה הטובה ביותר להגיע לשם.

 

שחר צ'קוטאי:  הכישלון הוא לא של הסופר טימס אלא של המועדון. ברוקלין נטס עשתה לפני כעשור את אחד הטריידים הנוראיים שידעה הליגה, הבחירות שלה הניבו לבוסטון את ג'יילן בראון ואת ג'ייסון טייטום. אחרי האכזבה הנטס יצאו לדרך חדשה ונבנתה קבוצה מעניינת שאיתה היה אפשר לראות עתיד. אך הגעה של דוראנט, קיירי ונאש לצד עזיבה של אנטקסון וראסל שינו את הדרך. חוסר הניסיון של סטיב לצד דומיננטיות מוגזמת של כוכבים הוציאו את המאמן כבובה. בקבוצות אחרות היה בעל בית שקבע את הכללים (מיאמי, גולדן סטייט, סאן אנטוניו), וכאן ברוקלין נפלה, לא היה מי שיקבע ויציב גבולות. טעות לעולם חוזרת, והנטס נשארו הנטס.

 

ניל קרמר:    אני חושב שכן בגלל שהמשותף לכל הקבצות שייאבקו על אליפות בעונה הקרובה: ג"ס, בוסטון, פיניקס, מילווקי נראה כי לכולן שלד שחקנים מצויין שנבנה בדראפט, אחת הקבוצות ביצעה טריידים מצויינים (ופחות מוצלחים לברוקלין) אשר הניבו בחירת דראפט גבוהות (ג'יילן בראון וג'ייסון טייטום), אחת מצאה את החתיכות החסרה לכוכב שלה (פיניקס), אחת נוספת בחרה נכון (מילווקי) והפכה להיות קבוצה עילית בליגה לשנים הקרובות בעקבות הפיתוח הנכון שעשו ליאניס. באשר לגולדן סטייט, היא הוכיחה שאפשר להשען על שחקני בית שכבר מעבר לשיא ולהקיף אותם במה שעבד בשנים עברו. הם ידעו לבצע טנקינג לעונה, בחרו נכון בדראפט וביצעו את הטריידים המתבקשים.

 

ערן סורוקה:  עדות נוספת לכך שעידן הסופר-טימס בהנהלת שחקנים הולך ומסתיים. הדור של לברון-דוראנט-קוואי-הארדן, כמגייסים ושכירי חרב, כבר עבר את גיל 30, והתופעה של שחקנים שמנסים לקבוע בעצמם את חבריהם לקבוצה נראית כרגע קצת פחות אהודה על הדור הצעיר. בעוד על המגרש החבר'ה האלה הם עדיין מודל לחיקוי, קיירי אירווינג הפך תוך 5 שנים לפרסונה נון גראטה אחרי שניסה או הצליח להרוס מבפנים שלוש קבוצות. ארבע המגיעות האחרונות לגמר הן קבוצות שנבנו "בדרך הישנה" – בוחרים כוכב בדראפט ובונים סביבו. זו חזרה לנורמליות ובעיניי זה גם יותר כיף.

 

דני אייזיקוביץ': מטרת הסופר טימס זה לקחת אליפות כאן ועכשיו. בעבר בהרבה מהמקרים כאשר השחקנים היו בריאים זה נגמר באליפות (בוסטון, מיאמי והקאבס של לברון). מצד שני, הנ.ב.א. מלא בפציעות, וזה גם מה שקרה בברוקלין. על הדרך כאשר פרוייקט ראוותני מתפוצץ כמו תמיד יש גם הרבה אצבעות מאשימות.

גם בבוסטון ריי אלן עזב בטריקת דלת חזקה, אבל בדרך הם לקחו אליפות. העדות היחידה זה שצריך המון מזל ולברוקלין לא היה את זה. כמו כן, זה עוד עדות על האופי של דוראנט, קיירי והארדן. אין סיבה לחשוב שנגמר עידן הסופר טימס, הקליפרס עוד מחכים לנו בפינה לעונה הקרובה.

https://www.youtube.com/watch?v=J3jVXEiEEDc

רודי גובר במינסוטה יחד עם קארל אנת'וני טאונס, הילכו שניים יחדיו? איך הניסוי הזה יצליח?

דני אייזיקוביץ': אחד הדברים הכי מעניינים שיש. זוכרים שקא"ט ניצח בתחרות השלשות רק לפני כמה חודשים? לדעתי מבחינת ריווח בהתקפה זה בהחלט יכול לעבוד. גובר למעשה מחליף את ואנדרבליט שפתח לצידו של קא"ט, וזה אמור לפתור את בעיית הריבאונד הקשוחה שהייתה להם (הפסידו לממפיס 46-40 בריב' לאורך הסדרה). גם בהתקפה, היכולות של גובר הרבה יותר משמעותיות.

כולם מדברים על הבעיה ההגנתית שתיווצר, אבל בתכל'ס גם שם בואו ניזכר שגובר אחד השומרים הטובים בליגה ולא משנה איך מסובבים את זה גם תהיה לו בעיה מול גארדים, זה עדיין עדיף משמעותית על ואנדרבליט. בתחושה שלי, זו הולכת להיות הפתעה מאוד נעימה ומעניינת.

 

אריק גנות: בעונה הרגילה אפשר לצפות שהשילוב יצליח בצורה לא רעה בכלל. נכון, קא"ט יתקשה לרדוף אחרי פורוורדים זריזים מחוץ לקשת השלוש, אבל השילוב של אדוארדס, ראסל ומקדניאלס בקו האחורי ארוך למדי ויוכל לכסות לפחות על חלק מהחורים. בהתקפה זה דווקא שילוב מצוין – גובר ימשוך תשומת לב מתחת לסל ויאפשר לקא"ט להפציץ מבחוץ, ויהיו משחקים שקבוצות יובסו רק על ריבאונד. מינסוטה לגמרי יכולה להגיע ליתרון ביתיות בפלייאוף.

בפלייאוף הכל נהיה מהיר יותר, ויש יותר שחקנים שיכולים לקלוע מבחוץ, וזה יקשה על החיים. מצד שני, כבר ראינו את דאלאס לוקחת קבוצת שלשות מובהקת כמו הקליפרס למשחק 7 עם זינגיס ומריאנוביץ'.

 

שחר צ'קוטאי:   בעיניי הטרייד לא מקדם את מינוסטה לאן שהיא רצתה, וכמובן המחיר היקר מאוד שהיא שילמה לא שווה את זה. הניסוי יצליח אם קא"ט יסגל את עצמו לעמדה 4, בעיקר בהגנה אבל גם בהתקפה. תפקידו של גובר בהגנה צריך להיות הגנה על הצבע, המטרה של מינוסטה וקא"ט בתוכם למנוע מהיתר את השלשות. אם טאונס יצליח להיות שומר סביר, גובר יצליח לכסות עליו בהגנה. בצד ההתקפי, גובר צריך להתנהג כמו סנטר, לעשות חסימות וללכת לטבעת במטרה לקלוט כדורים חוזרים. טאונס צריך להתמקד יותר בקליעה ופחות בכניסה לצבע. או שרודי יפנה לו ולאדוארדס את הצבע לחדירות שלהם.

 

ניל קרמר:   קודם כל props לג'אז על התמורה שהשיגו עבור גובר. באשר לציוות של השניים: שניהם מגיעים מעונות מצויינות. טאונס עם כמעט דאבל דאבל של (24.6 נקודות למשחק) ואילו גובר עם דאבל דאבל "אופייני" של 15.6 נקודות ו-14.7 כדורים חוזרים. נוסיף לזה את יכולת החסימה שלו (2.1 למשחק, טאונס עם 1.1) נקבל קו קדמי עם פוטנציאל גבוהה. יהיה מעניין לראות איך טאונס יתמודד עם שומרים נמוכים ו\או זריזים ממנו בעמדה מספר 4. לגבי גובר אני בטוח שהוא יימשיך לתרום בצד ההגנתי. בצד ההתקפי ישנם חששות, אך אם נסתכל על טאונס, האחוזים שלו לשלוש היו 41%. הוא זרק כ-5 שלשות לערב, ועכשיו הוא ייקבל עוד.

 

ערן סורוקה:  לא, כי לבד הם הלכו, מה זה הלכו, שלטו בליגה ביד רמה. קאונט דה רינגזזזז. ברגע שהוולבס ציוותו ליד קאט שחקן שמסוגל להפריע ליריבים מתחת לסל בעונה שעברה, גם ההגנה של טאונס עצמו השתפרה, וגובר הוא אחד הטובים בכל הזמנים בתפקיד הזה. כריס פינץ' מאמן מספיק חכם כדי לדעת לבנות שני צירים מרכזיים להתקפה – משחק אינסייד-אאוט של אדוארדס וטאונס, ומשחק פיקנרול של ראסל עם גובר. המחיר גבוה מדי? בוודאות. שווה אליפות? עוד נראה. הופך את הוולבס לקבוצה ארוכה, אתלטית ופיזית שיריבות יאהבו לשחק מולה בערך כמו להיכנס לכלוב של זאבים? לגמרי.

בוסטון צירפה את ברוגדון וגלינארי, חיזוק אמיתי או שמא יש לדאוג מהיסטוריית הפציעות? כמה זה מקדם אותם?

ערן סורוקה:  בתור התחלה, זה מקדם אותם כי הם לא ויתרו על כלום – בחירה באיזור מקום 28 בדראפט 2023, ושחקנים 9-10 ברוטציה שהיו בלתי-שחיקים בסדרת גמר. ברוגדון הוא נוכחות מרגיעה, מבוגר אחראי וקלע מעולה, גלינארי יכול לעשות 8 נקודות בדקה משום דבר כשהקרב היה סוער והכיתה לא זזה. החיזוק האמיתי לסלטיקס הוא שלסדרת הגמר הבאה, אם וכאשר, הם כבר לא יגיעו עם 0 הופעות גמר במצטבר, ואם כולם בריאים, זו אולי הפייבוריטית בקו הזינוק של 2022/23. הדבר היחיד שעוד חסר להם זה ביג מן שלישי ברוטציה, והם ימצאו.

 

דני אייזיקוביץ': חיזוק אמיתי. נראה כאילו כל הליגה עשתה צעד קדימה בקיץ הזה, אבל לצערנו כל עונה נפתחת באופן דומה וקשה מאוד לצפות מי לא יסיים את העונה. דווקא במקרה של ברוגדון וגם של גלינארי, התחושה שלי ששניהם יגיעו לפלייאוף ויתנו את שלהם מהסיבה הפשוטה שהם מגיעים כרגע לקבוצה מלאה בכשרון בכל העמדות ולא מצפים מהם לסחוב. מצפים מהם להיות הערך המוסף.

בסופו של יום, בוסטון הפסידו לגולדן סטייט כי הם לא מצאו שחקנים נוספים שמסוגלים לשים את הכדור בטבעת (וגם כתבתי על זה בסיכום העונה). ברוגדון וגם גלינארי מביאים בדיוק את זה. חיזוק נהדר של בוסטון.

 

אריק גנות: חיזוק אמיתי מאוד, וגם צריך לדאוג מפציעות. ברוגדון הוא בדיוק השחקן שהיה חסר להם מול הווריורס – קולע מבחוץ, שומר חזק, ובעיקר מנהל משחק מספיק טוב שלא מאבד כל התקפה שניה.גלינארי ייתן בעיקר עומק וקליעה מבחוץ – סביר להניח שיתקשה להיות על המגרש ברגעים המכריעים של הפלייאוף, אבל יהיה לו תפקיד חשוב במתן מנוחה לטייטום ובראון כדי שהם יגיעו לשם כשנשאר להם עוד קצת כח.

הפציעות הן בעיה, והעסק יכול להתפוצץ בפרצוף, אבל שניהם לא ממש חיוניים במהלך העונה כך שגם אם ישחקו 40 משקים כל אחד ויגיעו כשירים פלייאוף זה V רציני בצד של בוסטון.

 

שחר צ'קוטאי: בכל טרייד יש סיכון – שהשחקן לא מתאים לקבוצה, שהוא יפצע ושאולי יגלו לו בבדיקות שיש לו גידול והוא יהיה חייב לעבור טיפולים, כפי שקרה לכריס לאברט. יש גם טריידים שיכולים להביא אליפות, והטרייד של ברוגדון לבוסטון הוא מהסוג השני.

בורגדון הוא שחקן נהדר בשני צידי המגרש והוא יכול להיות חלק משמעותי בחמישייה. השילוב שלו לצד סמארט ובראון הוא כזה שגורם לגארדים של יריבות לפחד.

המחיר שהם שילמו היה אפסי ביחס לתמורה. אז נכון, יש סיכון אבל בוסטון הגיעה לגמר גם בלעדיהם, מכאן זה רק התקדמות. גאלינארי הוא תוספת נהדרת לספסל אף פעם לא מזיק עוד קלע מהספסל.

 

ניל קרמר:  החיזוק של ברוגדון היה מתבקש. ראינו לאורך כל העונה (ובעיקר ברגעים המכריעים) שלבוסטון אין בעל בית בדמות של רכז, עושה משחק. אם כל הכבוד לסמארט, שעשה עבודה טובה מאוד, הוא לא צריך להיות מנהל המשחק הראשון. הקליעה שלו עוד לא שם (33% לשלוש עונתי) אבל הוא הוכיח שהוא עושה משחק ברמה טובה מאוד(6 אסיסטים למשחק) ואולי עכשיו שנטל הובלת הכדור יעבור ממנו, האנרגיה תתפנה (עוד?) להגנה של שחקן ההגנה של העונה. האם הוא יתעלה?

בנוגע לגלינארי זאת סיטואציה שמתאימה לשני הצדדים כמו כפפה ליד. אם הוא בריא (שיחק שני שלישי עונה ב-3 העונות האחרונות) הוא ייתרום התקפה מיידית מהספסל.

ברנסון בניקס – הפתרון לבעיותיהם? מה צריך לצפות ממנו?

ניל קרמר:    הניקס היו חייבים להמר על הקיץ הקרוב על מנת לא לבזבז עוד עונה במאבקי הפליי-אין, האיזור שמוביל לשומקום, בלי בחירת דראפט ובלי תקווה להילחם על אליפות. ברנסון אולי לא שווה 27.5 מיליון דולר לעונה, אך זאת לא החתמה שגרמה לי להגיד שזה חוזה שערורייתי (כמו החוזה הטרי של בראדלי ביל, בעיקר בגלל אופציית הוטו על כל טרייד). על פי דיווחים המאבריקס היו מוכנים להציע לו באיזור ה90 מיליון דולר ל-4 שנים. ככה שלא מדובר בהימור מופרז מדי. מה שמצופה ממנו הם בעיקר שתי דברים: ניהול משחק, ומשחק של פיק אנד רול\בידודים והוצאה לקלעים.

 

ערן סורוקה:  לניקס יש יותר מ-99 בעיות, אבל "אין לנו פייס אוף דה פרנצ'ייז, שהוא גם שחקן צעיר שהיה מאוד מבוקש בשוק אחרי פלייאוף אדיר" היא כבר לא אחת מהן. הם הכינו את עצמם בצורה אידיאלית להסתערות על ברנסון, מבחינת תקרת שכר וארוחות סופ"ש משפחתיות, וסימנו וי על היעד המרכזי שלהם לקיץ. אפשר לצפות ממנו שקודם כל יוריד את העומס מג'וליוס רנדל וגם יידע לפטם אותו בכדורים, ושייעזר ברגליים הצעירות של בארט, קוויקלי וטופין כדי לפחות להפוך את הניקס לקבוצה שמשחקת כדורסל אטרקטיבי וכיפי. כן, כתבתי אטרקטיבי וכיפי על קבוצה של ת'יבודו! תמיד אוכל להגיד שאלה תופעות לוואי של משהו.

 

דני אייזיקוביץ': ג'יילן נראה בדיוק השחקן שהם צריכים. סקורר שיכול למסור וגם לקלוע. מצד שני, קמבה ווקר הגיע לניקס בתור שחקן של 20 נק' למשחק והפך לשחקן שרק רוצים להפטר ממנו.

אני כן חושב שהוא מתאים בהרבה יותר למערכת של תיבודו שאוהב לשחוק את השחקנים שלו, וג'יילן ישמח לשחק 36-38 דקות לערב. הוא גם מתאים מאוד ליד רנדל ובארט, אבל עם יד על הלב, אין כאן בשורה כל כך מיוחדת. הניקס לא יהפכו לקונטנדרים עקב המהלך, הם כן יכולים לצפות להגעה לפלייאוף, ואולי אפילו לתת פייט נחמד. אבל סיבוב שני יהיה הישג אדיר לדעתי לקבוצה מניו יורק.

 

אריק גנות: ברנסון הוא מהלך ניקס טיפוסי, הישר מהפלייבוק של אייזיאה תומאס הזכור לטוב (אצל אוהדים של קבוצות אחרות,ובהקשרים הומוריסטיים) – קח שחקן שהיתה לו עונה אחת טובה, תשלם לו כמו כוכב, ותשכנע את עצמך שזה יהפוך אותו לכוכב. ספוילר – זה לא. ברנסון ייתן מספרים יפים, אולי, אולי ישחק מספיק טוב כדי שאם מספיק שחקנים ייפצעו ייכנס ברגע האחרון לאולסטאר – אבל לא יצליח להביא את הניקס, וביחד עם רנדל יסתום להם את תקרת השכר. מה שיביא אותם בדיוק למקום גרוע – מספיק טובים כדי לא לקבל בחירת דראפט גבוהה, אבל לא כדי לאיים על משהו, ובלי שום דרך סבירה להשתפר.

 

שחר צ'קוטאי: אתחיל בסוף, ברונסון לא פותר את הבעיות בניקס. הוא כן יוסיף הרבה.

הבעיות של הניקס הן רבות – חד גוניות, התקפה תקועה ושחיקה של הכוכבים. הניקס הפתיעו את כולם בעונה שעברה עם עונה נהדרת, רנדל ובארט נראו לרגע כמו הגואלים של ניו יורק. אף אחד לא ציפה לזה. העונה, קבוצות למדו אותם וסגרו את בארט ואת רנדל שירדו בממוצעים, גם הספסל לא תרם מספיק וכאשר ההתקפה שלהם הייתה תקועה, הם הלכו עם ראש בקיר והחטיאו. ברונסון יוסיף ניהול משחק טוב שהיה חסר מאוד העונה וגם קליעה הכרחית, אך לא צריך לצפות ממנו להיות הגואל המיוחל, בטח בהגנה על השלשות.

חיזוקים שעברו מתחת לרדאר?

שחר צ'קוטאי: פטריק בברלי וג'ארד ואנדרוליט ליוטה – איננו יודעים מה הכיוון אליו יוטה הולכת אך הבאת שני החבר'ה האלו הוא משמעותי. בברלי יכול למלא יפה את תפקידו של קונלי המתבגר. ההגנה של בברלי בפרימטר יכולה לכסות על החולשה של מיטשל. גם ואנדרוליט הוא שומר נהדר שלא מספיק דיברו עליו העונה. הוא לא המטריה האווירית שגובר היה אבל יכולת השמירה שלו על 5 עמדות היא משמעותית.

ג'אבל מגי בדאלאס – מעבר לניסיון שהוא מביא איתו, ג'אבל מביא איתו גם ארסנל כלים הגנתיים להתמודדות עם גבוהים. הוא עשה את זה יפה בעבר וגם כעת יש לו מה לתת.

 

ניל קרמר:   טיג'יי וורן לברוקלין – חוזה לעונה, בסכום מזערי למדי (6 מיליון דולר לעונה) לשחקן שהיה ה"MVP" של הבועה לפני שנתיים בלבד. טרייד נוסף שברוקלין ביצעה הוא עבור רויס אוניל, שחקנה לשעבר של יוטה גא'ז. אילולא הסאגה סביב קיירי וקיי די, ניתן לקבוע שהם ביצעו מהלכים מצויינים לחיזוק הצמד.

ברוס בראון לדנבר – חוזה לשנתיים בסכום שמוגדר כ"גניבה" (13 מיליון דולר ל-2 עונות) לשחקנים מסוגו: דבק. יודע להשתלב בהתקפה, קולע באחוזים טובים לשלוש (אם כי זורק מעט, רק 1.3 זריקות למשחק) ובהגנה מדובר בשחקן חכם מאוד שלבטח יישתלב נהדר לצד יוקיץ', מארי ופורטר ג'וניור.

 

ערן סורוקה: ברוס בראון בנאגטס יאפשר להתקפה הסופר-חכמה של יוקיץ' ומארי ליצור צירופים הנדסיים שהיו גורמים לפיתגורס להפוך למרובע. קייל אנדרסון בוולבס סוגר להם הרבה פינות בבת אחת – כמוביל כדור מחליף, עושה משחק משני ו/או גלו-גאי. דונטה דיוינצ'נזו כל כך יתאים לווריורס שאנשים עוד עשויים לשאול "גארי מי?". ואני קצת מפחד להגיד את זה אבל אני אוהב (?) את הכיוון שהלייקרס לקחו עם חיזוק מתאים לקבוצה שבנויה סביב לברון, דייויס וקיירי – שחקנים אתלטיים עם הרבה מה להוכיח, שאפילו שומרים לא רע בכלל. עכשיו נשאר העניין הפעוט הזה של לגרום לקיירי להגיע ושלא יתחרפן. פעוט.

 

דני אייזיקוביץ': כבר דיברנו על גלינארי וברוגדון, אז אולי הם לא כל כך מתחת לרדאר, ולכן אני שולח את הזרקור דווקא לברוס בראון שחתם בדנבר. בראון קלע בעונה החולפת 40% מהשלוש בכאוס שהלך בברוקלין. לצד החזרה הצפויה של מורי ופורטר, הריווח הזה, זה בדיוק מה שיוקיץ' היה כל כך זקוק לו בעונה שעברה.

עוד קבוצה שעברה קיץ שקט זו הקליפרס. כן, הטרייד של וול דובר לא מעט, אבל גם השמירה שלהם על העומק עם באטום, פאוול, קובינגטון והרוטציה הסופר עמוקה הזו מביאה אותם לנקודת זינוק נהדרת לעונה הקרובה. אם לא השנתיים האחרונות, היינו כנראה מדברים עליהם שוב במונחי פייבוריטים.

 

אריק גנות: פורטלנד עושים משהו נחמד, אולי. פייטון 2, וגרנט ביחד עם ההחתמה מחדש של נורקיץ' יכולים לקנות קלבוצה הזו הגנה, שעם חזרה אפשרית של לילארד, אם תקרה, יכולה להחזיר אותם להיות קבוצה רלוונטית. הרוקי שלהם, שיידון שארפ, הוא כרטיס לוטו שמי יודע, אולי יילך טוב.

לא דיברו מספיק על התוספת של קק"פ לדנבר. הוא שחקן מאוד שונה מבארטון – שומר טוב יותר, עם קליעה יותר יציבה, שלא מייצר לעצמו אבל מוצא את מקומו בהירארכיה התקפית טובה. אם מארי ופורטר חוזרים טוב, קק"פ יכול להשלים אותם בצורה מעולה.