המדור השבועי עם השאלות הבוערות של השבוע החולף, והפעם התכנסו אריק גנות, דרור האס והאורחים המיוחדים מידן בורוכוב מפוסט אפ, ערן סורוקה ואורן לוי.

 

אחרי העימות בין יוקיץ' למרקיף, הגיע עימות נוסף בין איזיאה סטיוארט ללברון. מה דעתכם על הטיפול של הליגה בתקריות האלה?

מידן בורוכוב:  לדעתי הטיפול של הליגה בתקריות האלו רך ועדין. לברון יצא בזול עם הרחקה למשחק אחד בלבד, סטיוארט לשניים, מוריס ויוקיץ הורחקו ממשחק אחד בלבד. אלו לא עונשים שגורמים לשחקן לחשוב כמה פעמים לפני שהוא משתמש באלימות. הזמנים של סילבר שונים משלטון הברזל חסר הפשרות של סטרן. נראה שהגישה של סילבר פשרנית יותר. יתכן והוא צודק, יכול להיות ששווה להעלים עין ולא לעשות ביג אישו מקצת ביף בין שחקנים. רצה הגורל וב-29 לחודש יערך הגומלין של 2 המשחקים המדוברים.

זה יגמר בשקט מופתי וללא נפגעים + לחיצות יד וחיבוקים.

 

אריק גנות: הליגה קבעה לעצמה פרוטוקול בלתי מתפשר של טיפול באלימות, שכלל הרחקת שחקנים ממשחקי פלייאוף מכריעים רק כי הם קמו מהספסל (!) במהלך תגרה. זו מדיניות קשוחה, אבל נדרשת.

כאן הגענו לתגרות שהן כבר על סף הפלילי, עם סטיוארט שחופר את דרכו דרך עשרות אנשים כדי להתעמת עם לברון. הציפיה לאור אירועי העבר היתה להרחקה של 10-20 משחקים, לא של שניים.

נראה שהשיח על הרכות של הדור הנוכחי השפיע גם על הליגה והיחס שלה לאלימות. יכול להיות שזה טוב לרייטינג, אבל אם הטיפול הרך יימשך המאליס אין דה פאלאס הבא הוא עניין של זמן.

 

אורן לוי: אני לרוב עם אדם סילבר הסלחני בעניינים האלה, אבל אני מתחיל לחשוש שיש פה מגמה בעייתית שדורשת מבוגר אחראי. אני לא יודע כמה קשר יש לגישה החדשה שאימצו צוותי השיפוט העונה, אבל נראה ששחקנים מרגישים שעליהם לדאוג לצדק שלהם בעצמם, וזה לא מומלץ. אני מפתיע את עצמי כאן, אבל באופן כללי אני מרגיש שהליגה יכולה להיות קצת יותר אגרסיבית מבחינת כנסות והשעיות, לפחות עד שהמצב ירגע ויתייצב.

 

ערן סורוקה:  אני חושש שההחלטה (המבורכת) לאפשר יותר ביטוי להגנה – אחרי 20 שנה של החלטות שהיו ברובן פרו-התקפה – מביאה לתופעות לוואי פחות סימפטיות. כוכבים שגדלו בתוך עולם שבו זכו לכמות זריקות עונשין מסוימת צריכים לעבוד קשה יותר, והתסכול עלול להתפרץ לעתים קרובות יותר, או תוך 10, 9, 8, 3 1. כדי שהליגה לא תהיה טרילילי טרללה כמו בתחילת שנות ה-2000 המדכאות, אז הרייטינג והתדמית חטפו מכה שממנה לקח שנים להתאושש, אני מאשר לאדם סילבר להיות עם יד קלה יותר על הדק ההשעיות. יכול להיות שנאבד מפעם לפעם איזה כוכב ל-2-3 משחקים, אבל אם האלטרנטיבה היא עוד מאליס בפאלאס, אני מוותר מראש.

 

דרור האס: אדם סילבר נראה רך מדי. הוא אולי חושש מתדמית של איש עסקים לבן המעניש שחורים ומנסה להלך בין הטיפות, אך התוצאה היא שיש יותר ויותר תקריות, שחקנים מרשים לעצמם להתנהג כמו כנופיית רחוב בשכונה, ואפילו אנת'וני דייוויס שולח איומים לאייזיאה סטיוארט בזמן השיחה עם העיתונאים לאחר המשחק. (היה פחות מביך אם היה מגיע ממישהו שלא יתקפל כמו אוריגמי מול סטיוארט). בניגוד למה שקווין דוראנט צייץ השבוע, הם כן מודל לחיקוי, והם צריכים להתנהג בהתאם. ואם לא יגיע מסילבר, אז שיגיע מאיגוד השחקנים שמנסה להסביר שגברים שחורים לא מסוכנים, ואז מאפשר להם להראות שגם כמיליונרים הם עדיין מתנהגים כמו חברי כנופיה.

פיניקס עם 15 נצחונות רצופים. ישחזרו את ההצלחה מהעונה שעברה? יכולים לקחת אליפות?

דרור האס: כשהשאלות נשלחו זה היה 13 נצחונות ברצף, כעת זה כבר 15. אחרי פתיחה מעט מגומגמת פניקס פשוט משחקת בצורה כיפית. וזה מהנה לצפייה ורואים שגם השחקנים נהנים וזה מקרין. יש שם כשרון ואחרי שעונה שעברה הגיעו לגמר כנראה שירדו קצת שלשלאות של הססנות וספקנות עצמית מהשחקנים שם.  הפיקנרול בין כריס פול ודיאנדרה אייטון הוא כנראה המהלך הכי קטלני היום בליגה (כן, היי קרי) ועוזרת לסאנס להתמקם במקום ה-6 בדירוג ההתקפי, בעוד ההגנה במקום ה-3 בליגה. כשנמצאים בטופ 10 בשני הדירוגים אז כן, מוגדרים כקונטנדרים. עד לאן יגיעו? העונה עוד ארוכה ודברים יכולים להשתנות, אך לא אופתע אם יגיעו לפחות לגמר איזורי.

 

מידן בורוכוב: בפעם הקודמת כשהייתה שאלה על הסאנס בעקבות פתיחת העונה המהוססת שלה. כתבתי – שפיניקס קבוצה טובה שתתחבר ותסיים טופ 4 במערב. אני די משכונע שאם לא יהיו פציעות פיניקס תשחזר את הצלחות העונה הקודמת. אסתכן ואהמר שהם ישיגו לפחות גמר מערב ואם תהיה סדרה מול גולדן סטייט היא תגיע גם לגמר הליגה. אליפות? זה אפשרי, פיניקס התחזקה לעומת העונה הקודמת, יש לה מאמן מצויין ושחקנים רעבים עם תשוקה.

הם חייבים לשאוף לאליפות.

 

אריק גנות:  פיניקס נראים טוב, ויש סיבות מצוינות למה זה קורה. פול נשאר אותו פול, בוקר באמת סופרסטאר, ברידג'ס התקיים לרמת חמישיית הגנה ראשונה לצד יכולת מצוינת בהתקפה, אייטון אולי לא התקדם, אבל גם לא הלך אחורה ונראה כמו סנטר טופ 5 בליגה בפלייאוף.

גם הספסל מצוין, כאשר התוספות של שאמט וג'ווייל מגי חיזקו מאוד ספסל חזק מלכתחילה ופצות על הירידה בכושרם של הקמרונים.

ההגנה של הסאנס – טופ 3 בדירוג הגנתי. ההתקפה – מקום 11. הקבוצה צעירה, צברה ניסיון פלייאוף משמעותי והוכיחה את עצמה גם בדקות קשות. מועמדות אחרות לאליפות מתמודדות עם פציעות והרחקות. אז כן – הסאנס מועמדים לאליפות.

 

אורן לוי: בהחלט יכולים, קודם כל. בעונה שאין בה איזו מפלצת שמאיימת לברוח לשאר הליגה, אין מניעה שהסאנס יהיו הקבוצה שנשארת אחרונה על הרגליים, בדומה למה שהיה בעונה שעברה (מינוס ארבעת המשחקים האחרונים של סדרת הגמר). שוב הם יצטרכו מזל, ושוב אני לא אהמר עליהם בגלל היעדר סטאר-פאוור יחסי לרמות הגבוהות ביותר, אבל מדובר באחת מ-5-6 הקבוצות שיכולות לעשות את זה בעיני. הם לא בלתי עצירים כמו שהנחנו שברוקלין תהיה, למשל, אבל יש להם מאץ'-אפ מעניין לכל יריבה בפלייאוף, וצמד גארדים מעולה שמוביל סגל בלי חורים גדולים מדי. אם השאלה היא אם יש מצב – אז יש.

 

ערן סורוקה: פניקס היתה אחת מ-3 הקבוצות הטובות בליגה בעונה הרגילה במערב בעונה שעברה, ושום דבר לא השתנה העונה (אם כי מגי ושאמט זה עומק חשוב בקצוות). בפלייאוף זה כבר עניין של מצ'אפים, ובעונה שעברה היו לה שלושה מצ'אפים קשים עם שלוש פציעות שעזרו לה להפוך אותם לקלים יותר. מצד שני, הווינריות שנצברה בעונה שעברה תשחק תפקיד גם העונה, מפני ששאננות או אגו אין שם – תמיד ידברו עליהם פחות מאשר על קבוצות מפורסמות יותר. אם יתגברו על שתי הסחות דעת מרכזיות, אייטון ופרשת סארבר, אין סיבה שלא יגיעו לפחות לחצי גמר המערב.

סטף קרי נראה כמו ה-MVP של הליגה עד עכשיו, ושוב עולה הדיון במעמדו ההיסטורי מול שחקנים כמו לברון או דוראנט. עמדתכם?

ערן סורוקה: סטף קארי שינה את הליגה יותר מאשר לברון ג'יימס או קווין דוראנט. הוא לא היה שחקן גדול מהם, הוא לא ינצח אותם באחד על אחד, אבל כל עליית השלשות בעונות האחרונות נובעת מכך שסטפן וורדל קארי הפך את השלשה לנשק הכי פופולרי וקטלני שיש, ואז גם את השלשה מעשרה מטר, ועכשיו גם את השלשות מהלוגו. הוא הרחיב בכוחות עצמו את השטח שעליו משוחקת התקפה, והתנועה שלו ללא כדור היא מאסטרפיס בפני עצמה. בעיניי הוא עוד לא אחד מעשרת השחקנים הגדולים אי פעם, אבל אליפות העונה עם MVP של גמר כנראה יכריחו אותי לקבל החלטות קשות.

 

דרור האס: בעונה עם המון ביצועים מרשימים, קרי הוא המדהים מכולם. קצב השלשות שלו בדרך לשבור את השיא ההיסטורי (שהוא קבע ושגם כן שבר את השיא הקודם שלו) 

הוא מהגדולים בהיסטוריה למרות משחק 7 בגמר 2016, שהיה אולי תצוגה אחת חלשה בהיסטוריה עתירת הישגים. הוא רק משתפר. קרי לא רק שהעונה מטיל חיתו על הגנות, אלא אף שיפר בעצמו את היכולת ההגנתית שלו והוא אף שומר טוב בעצמו. הוריירס העונה הבינו אחרי שנה את הסגנון שקר מצפה מהם וזה מסייע להכל לזרום טוב יותר. אולי זו גם הסיבה לשימוש המועט בצעירים, מחכים שיקלטו את הסגנון. בכל מקרה לנו נותר לצפות וליהנות.

 

מידן בורוכוב: הייתי רוצה לבדל את מעמדו של קארי, הוא שחקן מיוחד. דוראנט ולברון הם מפלצות של הטבע, שחקנים עם יכולות פיזיות ונתונים שלא מהעולם הזה, קארי נתן תקווה לכל ילד שהוא יכול להיות שחקן כדורסל. הוא ללא ספק מגדולי השחקנים בכל הזמנים ואחד השחקנים המהנים לצפייה אי פעם.

חבל שאין לו את המומנט האייקוני שלו (מהפלייאוף) להכנס לטופ של הטופ. דוראנט לברון וקארי השחקנים הגדולים ביותר של דורם.

לברון ודוראנט קצת לפניי קארי בדיון ההיסטורי.

 

אריק גנות: סטף בן 34 עם 2 MVP, שלוש אליפויות וחמישה גמרים, אבל עדיין מרגיש שהוא לא הצליח להתעלות מול היריבות הכי קשות. ב-15 קליבלנד של לברון התפרקה בריאותית, ב-16 ניצחה, ב-17ו-18 הוא שיחק עם קבוצת כוכבים לא סבירה וב-19 הווריורס עצמם התפרקו בריאותית.

זה לא שהוא לא היה טוב בסדרות הפלייאוף ששיחק בהן, אבל בסדרות הקשות הוא היה רחוק ממיטבו ונתן תחושה שמי שבאמת ניצח אותן היו השותפים שלו לקבוצה. לא מקרה שהוא לא קיבל פיינלס MVP.

לא מאוחר בשבילו, אבל סטף צריך פלייאוף דומיננטי, עדיף שניים, וסדרת גמר דומיננטית כדי שאפשר יהיה לדבר עליו בנשימה אחת עם דוראנט, ובטח לברון.

 

אורן לוי: דוראנט וקרי קרובים יותר זה לזה מאשר לג'יימס. יש דיון מעניין על ההשפעה של קרי על המשחק – ההשראה שלו לדור חדש של שחקנים ושחקניות, והאימפקט האדיר על סגנון המשחק של הליגה. גם אם הוא דומיננטי יותר מלברון באספקטים האלה, זה לא הופך אותו לטוב יותר. וגם ההצלחה הקבוצתית שמשחקת תפקיד, כי בין כל הדיונים התיאורטיים עלינו להחליט איך לכמת את מה שקרה בפועל. אני מאמין שאם לברון וקרי היו מחליפים מסלולי קריירה ג'יימס היה מצליח יותר ממה שקרי הצליח בג"ס, בזמן שקרי היה מצליח פחות ממה שג'יימס הצליח בקאבס. וזה מספיק לי. דוראנט זה כבר סיפור אחר.

לוק וולטון פוטר מסרמנטו והוחלף על ידי אלווין ג'נטרי? מה צריך להשתנות בסקרמנטו? והאם ג'נטרי הוא האיש שיוביל אותם לשם?

אורן לוי: ההנחה שהיא לא, אחרת ג'נטרי היה ממשיך להיות מאמן ראשי איפשהו. בכל מקרה סקרמנטו צריכה טיפול שורש יסודי בהרבה ממה שבכוחו של מאמן זמני לעשות. הם צריכים לצלול למטה כשהם גרועים בתור התחלה, במקום להלחם על הזכות להלחם על הפלייאין. פוקס, עדיין השחקן החשוב ביותר, משחק על חצי קלאץ' העונה, ואני מאוד סקרן לראות מה קורה שם. חוץ מהאליברטון שמראה ניצוצות של לונזו-בוליים, ודביון "אוף נייט" מיטשל (הכינוי הכי טוב בליגה), אין הרבה עם מה ללכת למכולת בבירת קליפורניה. עשור וחצי ללא פוסט-סיזן, הקינגס שברו את חוקי ההסתברות, ובשלב הזה הגיוני יותר להמר שהסטריק העגום שלהם ישמר מאשר ישבר.

 

ערן סורוקה: סקרמנטו צריכה להפסיק לירות לעצמה ברגל כל פעם שמשהו חצי טוב קורה לה. כשמייק מאלון התחיל עונה בצורה מבטיחה פיטרו אותו אחרי מחלה של דמרקוס קאזנס, כשהיה להם שחקן פרנצ'ייז בדמות קאזנס לא ידעו לבנות סביבו קבוצה, וכמעט כל בחירת לוטרי שלהם היתה פספוס. בלי סבלנות ובחירות דראפט נכונות קשה מאוד לקבוצה משוק קטן לטפס למעלה. הפיטורים של וולטון הגיעו דווקא אחרי שתי בחירות דראפט מרשימות ופתיחת עונה סבירה, ואני לא יודע אם ג'נטרי יעשה הרבה יותר מהסגל הזה. מה שכן, אולי הדחיקה של באגלי אל מחוץ לרוטציה לטובת צ'ימזי מטו מקצה הספסל של הספרס, היתה מהלך ייאוש אחד יותר מדי. אם ג'נטרי יצליח לפחות לגרום לבאגלי לזוז בכיוון הנכון, העונה הזו תירשם כהצלחה מבחינתו.

 

דרור האס: החלפת מזוזות, גירוש שדים, השתטחות הסגל בקבר רחל. כל אלו ישדרגו את מצבה של סקרמנטו באותה מידה כמו החלפת לוק וולטון באלווין ג'נטרי. לא שוולטון היה טוב, מצד שני הוא לא היה סקוט ברוקס וג'נטרי לא בדיוק הצליח יותר מדי למעט עונה ממש טובה בפניקס. מה גם שהחלפת מאמן בשלב הזה לעיתים נדירות היא בעלת השפעה משמעותית. ג'נטרי הוא האטדם שיש כרגע לסיים את העונה הזאת, ואולי להוציא משהו ממארווין בגלי. אך בספק אם הקינגס יחוו הישגים מרשימים העונה מלבד עוד בחירה גבוהה בדראפט. לפי סוכנויות ההימורים קני אטקינסון מועמד בכיר לאמן שם, זו תהיה ההחלטה החכמה עבורם.

 

מידן בורוכוב:  אני חושב שבטווח הקצר הבחירה בג׳נטרי מניחה את הדעת. ג׳נטרי היה העוזר הבכיר, הגיע מהמערכת והוא מכיר אותה. בנוסף יש לו מספיק וותק לעמוד בהצלחה במעמד.

הייתי עושה את המקסימום לשלב את מרווין באגלי. לנסות לייצר היררכיה בקו האחורי (אין סיבה לעשות טרייד על אחד הגארדים כרגע, אבל בעתיד טרייד על הילד תמורת גבוה יכול לעזור), מאזן הכוחות במערב מחייב פליי-אין, אבל זה שוב יתקע את סקרמנטו עם בחירה בריינג׳ בינוני.

אם מסיימים מתחת ל-11 לנסות להחתים מאמן ותיק כמו ד׳אנטוני.

 

אריק גנות: לא ברור איך וולטון נשאר מלכתחילה מאמן ראשי בזמן ממושך. הוא זכה למוניטין חיובי כשהגיע למאזן טוב עם הווריורס כשקר חלה, אבל אלה היו הווריורס וזה היה מזמן. מאז אין לו רקורד של הצלחה בשום מקום, ולא ברור למה המשיך לקבל הזדמנויות.

מצד שני, גם לג'נטרי אין רקורד  יוצא דופן, והוא לא החזיק משרת מאמן ראשי שלוש שנים אחרי שהפליקנס בראשותו זכו למאזן שלילי בארבע מתוך חמש שנים, שבשלוש מהן שיחק אנתוני דיוויס. קשה להאמין שהוא יוביל לשינוי משמעותי.

לקינגס אין סגל מרשים במיוחד, וקשה להאמין שמאמן אחר או טרייד יובילו אותם מאוד ליותר מהפסד בפליי אין.

שארלוט הלוהטת  ניצחה שישה מתוך שבעת המשחקים האחרונים שלה, כולם מול קבוצות במאזן חיובי או קרוב לכך. מה התקרה שלהם העונה? לאמלו בול או מיילס ברידג'ס יכולים להגיע לאולסטאר?

אריק גנות:  נראה שיש בשארלוט כישרון עצום. בול נראה כמו אולסטאר. השילוב שלו עם ברידג'ס מייצר היילייטים באופן קבוע.רוזייר והייוורד מייצרים התקפה מגוונת ומאיימת. וושינגטון ופלאמלי שומרים טוב ונותנים אתלטיות, כאשר וושינגטון בריא הוא גם איום מבחוץ שמאפשר לשחק פייב אאוט. אוברה עולה מצוין מהספסל, ובסך הכל יש פה קבוצה שאמורה להגיע לפלייאוף, ויכולה לנצח כל קבוצה ביום נתון.

אבל כל זה לא מספיק להצלחה יציבה. ההגנה בינונית מינוס למרות האתלטיות הנהדרת, ובהתקפה יש הרבה אופציות אבל אין שחקן אחד שמסוגל לשבור הגנה באופן קבוע ואמין. הקבוצה הנוכחית  לא אמורה לעבור סיבוב מול הגדולות במזרח.

 

אורן לוי: נתחיל מהסוף – כן. לאמלו הוא בחיר ליבי משכבר. הוא יכול להגיע לאולסטאר העונה, כמו שהוא יכול להיות פיינלס אם.וי.פי ביום מן הימים. ברידג'ס נראה כמו פוקימון שהתפתח (הרפרנס הזה עובר? לא משנה), הוא לגמרי יכול להגיע לאולסטאר עם ימשיך לייצר נקודות ככה. אני חושב שההתקפה של הקבוצה מוצאת פלואו וזה מקרין על הביטחון של השחקנים ואולי גם על ההגנה. בחסות בול הקצב מהיר והם לא מאבדים הרבה (מקום שלישי בשתי הקטגוריות לפי באסקט-בול רפרנס), ככה שיש להם הרבה צ'אנסים לקלוע. הייוורד ורוז'יר משלימים נהדר, ורק פלאמלי הארור הרס את הסט של החמישיה הקטלנית (אז מזל שפי.ג'יי חזר).

 

ערן סורוקה: לאמלו בול צריך להיות אולסטאר, ומיילס ברידג'ס הוא הפייבוריט הברור לתואר השחקן המשתפר של העונה. עם ברידג'ס, בול, רוז'יר והייוורד בריאים, ההורנטס כנראה היו עושים פלייאוף גם בעונה שעברה; התוספת של פלאמלי נותנת להם גם קצת גודל בהגנה, אבל הם במיטבם כשהרכב סוויצ'אבילי של גארדים גדולים וביג מן זריזים וקולעים מסחרר את היריבות, ויוצר את אחת הקבוצות המהנות בליגה. אליפות הם לא יקחו, אבל מקום 5-6 בהתחשב בעומק המזרח של העונה יהיה הישג מרשים שמעיד על התקדמות משמעותית.

 

דרור האס: שארלוט קבוצה בעיקר מהנה לצפייה. הבעיה היא ההגנה הנמצאת בשליש התחתון של הליגה. ההורנטס עדיין לא חזקים מספיק כדי לאיים ברצינות על הצמרת. למרות נטייתה של שארלוט להביס קבוצות חזקות מדי פעם. הבעיה שאז היא מפסידה לקבוצות חלשות ומפגינה את חוסר היציבות שעדיין עומד בעוכריה. 

ההתקפה בראשות לאמלו בול פשוט מענגת. השילוב שזכה לכינוי 'איירבנב" שלו ושל מיילס ברידג'ס צריך בהחלט להיות באולסטאר המהווה תצוגה שיווקית עבור הליגה. לגבי נצחונות והישגים – זה כבר יקרה בעתיד, כשהשחקנים ישתפרו וישפרו אלמנטים נוספים. בנוסף חסר לקבוצה איזה סנטר רציני. אני מאוד אשמח לראות את מיילס טרנר שם, מרגיש כמו החתיכה החסרה בפאזל.

 

מידן בורוכוב:  שארלוט כמו שארלוט מעט חסרת מזל, דווקא בעונה שהכל התחבר להם באופן יחסי, המזרח קטלני, עוצמתי והחזק ביותר ב-20 השנה האחרונות. קשה לראות את שארלוט מסיימת בטופ 6 (מיאמי,ברוקלין,מילווקי,שיקגו,ניקס,בוסטון/בוסטון). גם הפלייאין לא בטוח כשתהיה תחרות קשה מאוד עם ההוקס,ויזארדס כשגם אינדיאנה לא תוותר.

התקרה שלהם מקום 7.

לגביי האולסטאר, לאור זילות המעמד בשנים האחרונות הן לאמלו והן ברידג׳ס יכולים להיות שם, זה שהם מקבוצה כמו שארלוט יהיה להם לרועץ.