המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, דני אייזיקוביץ', עידו צנג והאורחים המיוחדים דרור ברעם מ'פוסט אפ' ו'הדורבן'

 

גרג פופוביץ' שבר את שיא הנצחונות בעונה רגילה למאמן. עד כמה זה עוד משפיע על המורשת המפוארת ממילא שלו?

דרור ברעם: גרג פופוביץ' הוא אחד המאמנים בכל הזמנים. המורשת שלו לא מושפעת בכלל מאיזה סטטיסטיקה שלא משנה כלום כמו "הכי הרבה ניצחונות בעונה הרגילה". אם אנחנו רוצים לראות את המורשת של גרג פופוביץ', אנחנו צריכים להסתכל על שחקנים שאף אחד לא הסתכל עליהם בדראפט שהופכים לספורסטארים, על קבוצות שמנצחות אליפויות בזכות שיתוף פעולה מדהים וכן, טים דאנקן. גרג פופוביץ' יצר כדורסל אירופאי קבוצתי בסביבה שתמכה באינדיבידואל, וכאן צריך להיות המיקוד שלנו.

 

עידו צנג: בתרבות ספורט שכולה מוכוונת סטטיסטיקות ומספרים זה משפיע בהחלט. יש הבדל בין מאמנים לשחקנים בהקשר הזה. המקטרגים של לברון לדוגמא יגידו שהשיאים הרבים שהוא מחזיק בהם, נובעים מזה שהוא פשוט שיחק הרבה יותר משחקים מכולם. כמובן שזה לא נכון כי להגיע לשחק כל-כך הרבה משחקים זה הישג עצום בפני עצמו. למאמן אין את אלמנט השחיקה הפיזית של הגוף שיש לשחקן, ועדיין, פופ סוגר את עונתו ה-26 בסן-אנטוניו! כולם מבינים שהוא יותר ממאמן ומעורב בכל המהלכים של הפרונט-אופיס, ולכן ההישג מרשים אפילו יותר. את שיא הניצחונות הוא משיג עם 5 אליפויות ולמעלה משני עשורים שהמועדון שלו היה בטופ מבלי ללכת לרי-בילד.      

 

דני אייזיקוביץ': משפיע. מעל הכל, האמריקאים אוהבים מספרים. הנרטיבים מתחילים ונגמרים קודם כל בכמה ניצחונות יש לו? כמה תארים?

פופוביץ' מתחרה כרגע על תואר המאמן הטוב בהיסטוריה של הנ.ב.א., או לפחות זה עם הקריירה המפוארת ביותר. בדירוג שנעשה לאחרונה על 15 המאמנים הגדולים בכל הזמנים, פופוביץ' איכשהו הגיע רק למקום התשיעי. אני בטוח שבפעם הבאה שיעשו דירוג כזה, יסתכלו גם על העובדה שהוא מוביל את הליגה בניצחונות, יש לו אגב עוד כמה נתונים לטובתו ואולי החיסרון העיקרי נמצא בגזרת הטבעות. כי למרות, שהוא מוביל בניצחונות הוא מחזיק ב 5 טבעות, לעומת 9 של רד אורבך ו-11 של פיל ג'קסון.

 

אריק גנות: אין הרבה מאמנים שראויים להיכלל בדיון על המאמן הגדול ביותר בכל הזמנים. פיל ג'קסון מוליך בבטחה את טור האליפויות עם 11 (!), כשאחריו רד אאורבאך האגדי עם 9, ופאט ריילי ופופוביץ' עם 5. ההפיכה של פופוביץ' למאמן עם הכי הרבה נצחונות נותנת טיעון לא רע למה הוא מתמודד על התואר.

זה לא הטיעון היחיד, כמובן. בניגוד לג'קסון, פופוביץ' גידל דורות של מאמנים מוצלחים, כולל כאלה שזכו באליפות כמו ביודנהולצר וקר (שאמנם לא היה עוזר מאמן שלו, אבל טען שלמד ממנו המון). הוא הוביל קבוצות הגנה גדולות וקבוצות התקפה גדולות, וכמעט תמיד השיג יותר ממה שציפו. מורשת אדירה, שקיבלה עוד חותמת רשמית.

 

איציק גרינוולד מבטח:

גם אם לפופוביץ' השיא עצמו לא באמת חשוב לדבריו, יש לו חשיבות עצומה. כמה מאיתנו ראו את ריצות הפלייאוף של דון נלסון עם מילווקי וגולדן סטייט בשנות ה-80 וה-90? או את לני ויליקינס זוכה באליפות ב-1979?

בעוד כמה עשורים הילדים שנולדו היום ויתחילו להתעניין בליגה כנראה לא יראו בימי חייהם משחק אחד של פופ. ואלה שנולדו בעשור האחרון פספסו את שיא תהילתו. אבל עצם זה שהוא יהיה שם בפסגה ויוזכר מדי פעם כמאמן בעל הכי הרבה ניצחונות יגרום להם להכיר אותו לכל הפחות, ולמיטיבי לכת להתעניין בפועלו ובהישגיו, ואולי אפילו ללכת לצפות במשחקי שיא של הספרס שזמינים היום ביו-טיוב למזלנו.

במידה וזאיון יחזור לשחק העונה, האם החזרה שלו תשפיע על סגנון המשחק של הפליקנס? מי השחקן שעלול הכי להיפגע מחזרה של זאיון?

איציק גרינוולד מבטח: מילת המפתח היא במידה ו. הדרך לחזרה עוברת בשורה של שלבים, מכשירות למשחקוני אחד על אחד עם מגע, דרך כשירות למשחקי אימון קצת יותר מלאים ואולי אפילו השתתפות במשחקי הג'י-ליג, כמו שעשה ג'יימס ויזמן ממש לאחרונה. בינתיים לא קיבלנו שום עדכון שמשהו מזה קרה, ותכף הליגה נגמרת.

אבל גם אם יחזור למשחקים האחרונים בעונה, מי שייפגע בעיניי הוא ג'קסון הייז, שחקן השנה השנייה שתופקד בעמדה 4 לצד ולנצ'ונאס. מפתה להגיד שגם אינגראם ייגע פחות בכדור אבל בשלוש השנים האחרונות הוא די שומר על אותו הספק, גם כשזאיון עוד שיחק. ומקולום הרכש החדש כבר הראה שהוא יודע להיות כינור שני לכוכב.

 

דרור ברעם: במידה וזאיון יחזור לשחק העונה, הפליקנס ישנו את סגנון המשחק שלהם ל"יעיל".  זאיון, בהנחה שיחזור ליכולת איתה סיים, ייתן בוסט במשחק פנים, יפנה עוד מקום למקולום ואינגרם, והיחידים שישלמו מחיר הם בעיקר שחקני הרוטציה שחיפו עליו עד עכשיו. אני מאמין שזה ייתן להם מקום תחתון בפלייאוף, או לפחות ייכנס לפלייאין. למרות זאת, הסבירות שזאיון יחזור איך שהוא עזב היא קלושה. הוא הוסיף משקל שהוא חייב להוריד בשביל להפסיק לסבול מפציעות חוזרות. המשקל בשילוב עם האתלטיות שלו יוצרות פציעות בליגה שמשחקת מהר. לפני שהוא חוזר, הוא חייב להיות יותר כבד, אחרת ניו אורלינס יחזרו בדיוק לאותו מצב בלעדיו.

 

עידו צנג: התקפית היכולת לשחק עליו בפוסט, וגם בפיק-אנד רול מחוץ לקשת תהפוך את הפליקנס לקבוצת התקפה מגוונת יותר. בעונה שעברה, עם זאיון בריא, הפליקנס דורגו במקום ה-11 באופנסיב-רייטינג כשבשיא היו טופ-8. השנה הם מדורגים 21 פשוט כי הם חסרים את היכולת לייצר יתרונות יחסיים בקלות וצריכים לעבוד קשה יותר כדיי לייצר נקודות. הגנתית הוא לא משפיע הרבה- הם רעים איתו או בלעדיו. המושפע העיקרי יהיה וולצ'יונאס. לא ברורה לי ההחלטה של הפליקנס להביא סנטר שחי בצבע אחרי שרק בשנה שעברה, עם זאיון בריא, סטיבן אדאמס רשם את כמות הריבאונדים והחסימות הנמוכה בקריירה שלו מאז עונת הרוקי. מקולום כמובן ייאבד הרבה usage בהתקפה.   

 

דני אייזיקוביץ': זאיון צפוי לחזור העונה? לפי שאמס נשמע שזה ממש הולך לקרות בקרוב. אינגרם כבר הספיק להפצע ל 10 ימים, ונראה שהפליקנס מקפידים לאבד שחקנים, כדי לא לאיים על הפלייאין. למרות זאת, הם עדיין בפנים במקום העשירי ולכן במצב התיאורטי שהטריו אינגרם, זאיון ומקולום יספיקו לשחק ביחד העונה יש להם סיכוי גבוה מאוד להיות מעין סוס שחור שקודם כל לוקח את המקום בפלייאוף ולאחר מכן אפילו מפתיע וגונב משחק בודד מפיניקס. לא רואה אותם עושים יותר מזה, אבל בהחלט רואה אותם מקשים על פיניקס ומראים ניצוצות לקראת העונה הבאה.

 

אריק גנות: החזרה שלו תשפיע מאוד. זאיון בריא הוא שחקן שהתקפה של קבוצה יכולה וצריכה להסתמך עליו כאופציה ראשית. כשהוא על המגרש הרבה כדורים הולכים אליו, כדי שיתחיל התקפה כשהוא גובר על השומר שלו באחד על אחד ויוצר יתרון לקראת מסירה או קליעה. עם כל הכבוד למקולום ואינגראם, הם לא יכולים לעשות את זה באותה רמה.

חזרה של זאיון תשפיע לא מעט על היוסג' של אינגראם, מקולום וולנצ'יונאס, אבל מי שצפוי להיפגע ממנה הכי הרבה הוא ג'קסון הייז, שכנראה יחזור לתפקיד של שחקן ספסל שמקבל מעט דקות. הורדה שלו לספסל צפויה להשפיע גם על ההגנה של הפליקנס, שהשתפרה בהרכב שני הגבוהים.

https://www.youtube.com/watch?v=NyTIyP13DgY

הווריירס עם רצף הפסדים, הארוך מזה תקופה ארוכה. האם דריימונד גרין באמת כזה חסר?

אריק גנות: קודם כל – כן, גרין חסר מאוד. גולדן סטייט הסתמכה מאוד על ההגנה הנפלאה שלה, וגרין, כרגיל, היה עמוד התווך שלה. בנוסף, היא לא קבוצה עמוקה במיוחד, וקומינגה ומודי, למרות ששיחקו ממש לא רע, עדיין לא טובים כדי לחפות על החיסרון של אולסטאר כמו גרין.

אבל זה לא כל הסיפור. נראה שגולדן סטייט פשוט התעייפו. הם משחקים עם פחות אנרגיות, קרי מתקשה יותר מאי פעם, וההגנה שלהם נפלה מצוק גם עם שחקני הגנה טובים כמו וויגינס ולוני.

וקליי. כולנו התרגשנו לראות אותו חוזר, אבל כרגע הוא לא 90% מהשחקן שהיה, וגם לא 80%. ההגנה לא בטופ, היכולת לקלוע ל-2 נפגעה.

 

איציק גרינוולד מבטח: במילה אחת: כן. ב-100 מילים: מספיק להסתכל על הדירוג ההגנתי של הווריורס, שהיו קבוצת טופ 3 בתחילת העונה והידרדרו לחצי הלא נכון של הטבלה בהיעדרו, כדי להבין כמה גרין חשוב לקבוצה. 

אבל הסתכלות רק על התרומה בהגנה לא מספיקה, כי גם בהתקפה גרין היה המוציא לפועל, והווריורס דורגו ראשונים באסיסטים בליגה עם כמעט 30 למשחק. הם אמנם עדיין מוסרים הרבה, אבל לא עד כדי כך. למזלם, גרין החל להתאמן ב-5 על 5 וצפוי לחזור בשבוע הבא, ולמרות תקופת השפל הם צפויים לסיים טופ 3 במערב. רק נקווה בשבילם שזה יהיה מקום 2, כדי שימנעו ממפגש עם יוקיץ', שיהיה משוכה קשה.

 

דרור ברעם: דריימונד גרין חסר לווריורס, וכתוצאה מההיעדרות שלו גולדן סטייט משלמת מחיר הגנתי גבוה. הדירוג ההגנתי של דריימונד העונה הוא 99.6. הדירוג ההגנתי של הווריירס בלי דריימונד הוא 111.1. הווריורס סופגים הרבה יותר נקודות בהגנה, שכמובן משפיע על ההתקפה – פחות מתפרצות ונקודות מהירות אליהם הם רגילים. אנשים עדיין נוטים לזלזל בתרומה של דריימונד לקבוצה, אבל הוא זוכר אותה, וכשהוא לא שם, אנחנו נזכרים בה שוב. דריימונד גרין הוא שחקן חשוב בהגנה על הטבעת וכן, גם בהגנה מבחוץ באן בי איי.

 

עידו צנג: כן. פשוט וקל. דריימונד הוא הברומטר ההגנתי של גולדן-סטייט בעידן סטיב קר, בכל שלושת מצבי הצבירה שלה (פרי דוראנט, עם דוראנט ופוסט דוראנט). דריימונד מוביל השנה את הווריורס בריבאונדים, חסימות, חטיפות ואסיסטים. היכולת שלו להחליף על כל חסימה ולייצר קו הגנה יעיל אחרי הפיק-אנד רול עושה אותו לאחד הכלים ההגנתיים הטובים בליגה. בלעדיו גולדן-סטייט סופגת המון נקודות בצבע ומאפשרת ליריבות ריבאונד התקפה. הם עדיין מדורגים גבוה ביעילות הגנתית, אבל הידרדרו משמעותית באחוז הפוזשיינים שהם מאפשרים ליריבות בגלל ריבאונד התקפה. זה פשוט מייצר המון הזדמנויות לנקודות קלות ליריבות. בצד השני רצף ההפסדים נובע גם מחוסר יציבות התקפית של וויגינס, קליי ופול.  

 

דני אייזיקוביץ': כן. אבל צריך למלא 100 מילים אז ננסה להיות טיפה יותר הוגנים.

במהלך רצף ההפסדים קרו הרבה דברים, איגי נפצע ולא שיחק כבר המון זמן. האחוזים של סטף התיישרו, וגם היה משחק מנוחה שלו ושל וויגינס. קליי חזר ופספס כמה משחקים. אחרי שאמרנו את זה, בגולדן סטייט יש מרקם חשוב שבו בדר"כ ברגע שאחת מהצלעות חסרה המגדל כולו מתפרק. הצלעות היו גרין, סטף וקליי עד השנה. השנה ג'ורדן פול נכנס יפה לנעליים של קליי, אבל גרין הוא עדיין "ה"דבק של הקבוצה. מדרבן, צועק, דוחף, שומר, חוסם עושה את כל הדברים הקטנים. כרגע, בהיעדרו חסר איזה איש קשוח שיחבר את כולם.

מי לדעתך ה"סוס השחור" בכל קונפרנס?

דני אייזיקוביץ': במערב הקבוצה שאף אחד לא סופר ועשויה להפתיע צריכה להיות דנבר. הסיבה היא ג'מאל מוריי ופורטר ג'וניור. לאורך כל העונה שמענו שוב ושוב על החיסרון שלהם, והנה רגע לפני הפלייאוף שניהם אמורים לחזור. מוריי באפריל וג'וניור עוד לפניו בסוף מרץ. ביחד דנבר יכולה בהחלט להכנס לכושר בדיוק בזמן כדי להפתיע את כל הליגה.

במזרח נשאלת השאלה איך מגדירים סוס שחור? קבוצה מחוץ לרביעייה הראשונה? אז הסוס הזה צריך להיות בוסטון, אבל הם כרגע בכושר הגבוה ביותר. או אולי ברוקלין מהמקום השמיני שעשויה בכל סיבוב להעיף טוענת לכתר. המזרח צפוף מאי פעם, ומבחינתי השאלה זה קודם מי נכנס לקטגוריה.

 

אריק גנות: די קשה לדבר על סוס שחור במזרח, שבו יש לפחות חמש קבוצות שהן קונטנדריות מובהקות שאף אחד לא יתפלא אם יקחו את הקונפרנס. אבל אני בוחר בנטס הנטס. אולי קשה לראות בקבוצה של דוראנט, קיירי וסימונס סוס שחור, אבל אליפות אזורית מקבוצת פליי אין היא סיפור גדול.

במערב זו ממפיס. נשמע מוזר לכנות את השניה בקונפרנס "סוס שחור", אבל ממפיס נתפסים כקבוצה עם תקרה מאוד ברורה העונה, למרות שהם מאוד צעירים, משתפרים במהירות וקשה לחזות איך יתמודדו בפלייאוף. זה לא הכי סביר, אבל גם לא מופרך שנגלה עוד פרק מזהיר באגדה של ג'ה.

 

איציק גרינוולד מבטח: אף אחת לא תרצה לפגוש את ברוקלין במזרח, אם היא תעפיל, בטח לא שחקני מילווקי שיסתכלו טוב-טוב על הנעליים של דוראנט. דוראנט יודע להעלות הילוך בפלייאוף ואם בן סימונס אכן יחזור יהיה להם מנהל משחק נהדר. אל תדאגו לקליעה, יש סביבו מספיק איומים, כולל דוראנט, אירווינג ופאטי מילס. הנקודות עליהם. ההגנה עליו.

במערב קשה לי יותר להצביע על מישהי כי הדירוג די משקף. אולי רק אם מייקל פורטר ג'וניור יחזור ויהיה בכושר משחק (מארי יותר סביר שיחזור רק בעונה הבאה), לווריורס/ממפיס/פיניקס יהיה קשה מול דנבר בסיבוב הראשון. ועדיין, לא הייתי רוצה לפגוש את יוקיץ' בפלייאוף. אף פעם.

 

דרור ברעם: במערב, אין ספק שהנאגטס הם הסוס השחור. העובדה שהם במקום השישי הפתיעה את כולם, וכמובן שאנחנו שוכחים את הצלע השנייה ליוקיץ' שחוזרת בקרוב לרוטציה – ג'מאל מרי. הקנדי יוצר נקודות ויכול לסחוב את הנאגטס גם בדקות בהם יוקיץ' לא על המגרש. האמת שגם בלעדיו, לנאגטס יש כלים התקפיים והגנתיים מעולים שיביאו אותם לתוך הפלייאוף. במזרח, אני חושב שהסלטיקס יהיו הסוס השחור. עם 13 ניצחונות מתוך 15 משחקים, הם נראים שהם באים במומנטום חיובי לפלייאוף. טייטום ראה כבר גמר אזורי, השחקנים שאיתו למודי ניסיון, ומי יודע? אולי נראה אותם חזרה בגמר האזורי או אפילו בגמר האן בי איי.

 

עידו צנג: במזרח זה מרגיש קצת גניבה לקחת את התואר הזה מקליבלנד שהייתה הסוס השחור דה-פקטו כל העונה, אבל אני הולך עם בוסטון. לא סוס שחור קלאסי מפני שכן יש מהם ציפיות. אבל בהינתן ההישגים הנמוכים בשנתיים האחרונות, זה מפתיע שהם נמצאים במקום החמישי בקונפרנס. בכושר הנוכחי שלהם הם יכולים לנצח כל קבוצה. גמר מזרח עשוי להיות בהישג יד ואולי אולי אפילו ישחקו עד יוני. במערב אני אלך עם הנאגטס. בעיניי הם הסוס השחור כל העונה ויהיו גם בפלייאוף. מדהים איך הג'וקר סוחב קבוצה שחסרה את שני השחקנים הכי טובים שלה חוץ ממנו למאזן מרשים. סיבוב אחד לפחות הם עוברים. 

ריק בארי עם ביקורת על השיפוט בליגה ש"נותן לשחקנים לצאת אפילו עם רצח" ורוצה שישרקו על צעדים, חסימה לא חוקית, ועוד. עד כמה צודק והאם פרקטי?

עידו צנג: לא צודק ולא פרקטי. הליגה צריכה באופן דחוף קיצוץ בכמות השריקות. נכון שמפספסים דברים פה ושם, ואין חולק שזה משפיע על התוצאה, אבל בסוף שריקות שמתפספסות מתקזזות בשני צידי המגרש וזה מתאזן. יותר מדיי עבירות, יותר מדיי זריקות עונשין, יותר מדיי עצירות ושריקות מיותרות ופחות מדיי דקות בהן אנחנו זוכים לקצב גבוה שפוזשיין רודף פוזיישן. הסטנדרט לחסימה לא חוקית צריך לעלות ולא לרדת כדיי לאפשר יותר ריווח של ההתקפה. מנגד, פחות עבירות צריכות להישרק כדיי לאפשר להגנה להיות אגרסיבית. משחק זורם יותר הוא גם תחרותי יותר, לא בהכרח בגלל שהוא הוגן יותר, אלא שהכישרון והאתלטיות הופכים למשמעותיים יותר בקביעת התוצאה.

 

דני אייזיקוביץ': צודק חד משמעית. מהמון סיבות. קודם כל השיפוט לא אחיד. אם לברון או יאניס עושים צעדים זה בסדר, אבל אם זה דיאנדרה ג'ורדן צפו לשריקה. הליגה מקדשת את "הפאן"  ואיבדה (במידה) את המהות.

יש סיבה שיש ספר חוקים, רוצים לשנות את החוקים, אחלה שיהיה מוגדר וברור לכולם. לשיפוט יש חלק חשוב מאוד במשחק והוא חייב להיות ברור ואחיד כדי שנהנה ממנו. כי בסוף היום, זה לא הדאנקים, זה התחרות שמעניינת אותנו. השחקנים ילמדו להתמודד גם עם החוקים המקוריים. בכל זאת, האתלטים והספורטאים הגדולים בעולם, והארדן יפסיק להמציא תרגילים שמותחים את הגבולות (דאבל סטפ בק לשלשה למשל…).

 

אריק גנות: צודק – כן, הוא צודק. שריקות לצעדים וחסימות לא חוקיות הן אכן נדירות, ויש לא מעט שחקנים שהתמחו בעוד צעדון קטן או תזוזה קלה בזמן החסימה כדי להשיג יתרון. גם feet shuffling – תנועה קלה בשתי הרגליים אחרי קבלת כדור כדי לחדור לסל – קורה לא מעט ולא נשרק ב-NBA כמו שנשרק באירופה.

פרקטי – כנראה שלא. בסוף המשחק הוא שואו, והמטרה היא שיהיה הכי יפה ומושך קהל. כבר היום יש יותר מדי שריקות ופסקי זמן, וזה ממש לא מה שהקהל בא לראות. השריקות שלא נשרקות מאפשרות הרבה פעמים את המהלכים היפים, ולכן סביר להניח שאף אחד לא יתאמץ לאכוף אותן.

 

איציק גרינוולד מבטח: מבלי להמעיט מגדולתו כשחקן, כנראה שזקנתו של בארי מביישת את נעוריו (למרות שגם בנעוריו הוא נחשב לטיפוס לא קל). הוא נשמע לי כמו כל אלה שאומרים שפעם הייתה בליגה הזו הגנה ושהעונה הסדירה לא חשובה. 

הוא בעצמו דיבר בראיון על כך שהמשחק עבר אבולוציה, ולכן הדברים שלו קצת תמוהים לאוזניי. הוא אמר גם שעצם העובדה שהחוסמים צריכים "לבוא לחסימה" זה דפוק, כי הם אמורים לעמוד ומוביל הכדור צריך למשוך את היריב אליהם, אבל זו בדיוק חלק מאותה אבולוציה של המשחק. ברור שלא צריכה להיות חסימה נעה, ותמיד יהיה מה לשפר מבחינת שיפוט, אבל טעויות שיפוט גם תמיד יהיו חלק מהמשחק.

 

דרור ברעם: עצוב להגיד את זה, אבל הביקורת של ריק בארי לא מעניינת אף אחד. כל שחקן עבר היום מבקר את האן בי איי, ואף אחד לא באמת לוקח אותם ברצינות כי העבודה שלהם מסתכמת בלהביא צופים. למרות זאת, הוא אומר משהו בעל טעם, במיוחד לבחור כמוני שאוהב לצפות גם בכדורסל אירופי. באופן אישי, זה צורם. כשהייתי שחקן בליגת נערים ב' מחוזית שומרון, תמיד אמרו לי שאני עושה צעדים. רבאק, זה הרגיש לפעמים שכל פעם שאני נוגע בכדור שורקים לי צעדים. למה רק לי שרקו צעדים? כי הם כוכבים לא שורקים להם צעדים?

בדיוק. בגלל שהם כוכבים, ורוצים לראות משחק זורם אז יותר מקלים על הצעדים וזה נחמד, למרות שאני צועק על המסך.