המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו אריק גנות, טל קינן, עידו צנג, איתן שמר ואורח מיוחד: יובל עוז ממרגישים NBA

 

דאלאס ברצף נצחונות יפה, אפילו ההגנה השתפרה. האם ההצלחה תשמר ודאלאס מצאה את הדרך שלה?

טל קינן: לדעתי כן. הסגל המשלים אמנם לא מספיק איכותי אבל ההגנה כנראה שכן. המאבס מדורגים 6 בדפנסיב רייטינג וקולעים עליהם רק 11.2 שלשות במשחק, מקום 3 בליגה. הם גרמו לקבוצות התקפה מצוינות כמו הווריירס, הבולס והנאגטוס לקלוע פחות מ-100 נקודות במשחק וזה לא מובן מאילו. כל עוד ההגנה הזאת תמשיך המאבס יסיימו במקומות 4-6 במערב. בנוסף בא לי להזכיר את ג'יילן ברונסון שעושה קפיצת מדרגה והוא חשוב להצלחת המאבריקס. 16 נקודות ב-50% מהשדה ו-5.6 אסיסטים. ברונסון מצליח להגיע המון לטבעת והוא גם יודע להוציא את הכדור לקלעים בצורה טובה כאשר סוגרים אותו.

 

עידו צנג: לוקה ולהקתו השיגו שישה ניצחונות רצופים והשאירו 5 מ-6 היריבות על פחות ממאה נקודות. ובכל-זאת, לא כדאי להסתנוור מהרצף האחרון. 4 מתוך 6 הניצחונות הגיעו נגד קבוצות התקפה רעות (OKC האחרונה, יוסטון-27, דנבר-24 וסקרמנטו-20), את גולדן-סטייט הם פשוט תפסו ביום רע. כשסטף קולע ב-20% מהשדה, 1-9 מהשלוש ומקנח ב-5 איבודים זה לא מאוד קשה לעצור את הווריורס. לזכותם ייאמר שהם אכן שיפרו את ההגנה ומדורגים גבוה הרבה יותר מאשר בעידן קרלייל. אבל להזכירכם שאצל קרלייל הם היו ההתקפה מספר 1 בליגה(!) ומדורגים היום במקום ה-17. הפוטנציאל שם, אבל הם עוד רחוקים מאוד מלמצוא את דרכם לפסגה. ולראייה ההפסד לניקס שלשום.  

 

אריק גנות: ההגנה של דאלאס די טובה כל העונה. תחת קיד הקבוצה הורידה את הקצב, ג'יילן ברונסון ודוויט פאוול משחקים יותר, וגם פורזינגיס מצליח לעבור עונה בריאה וההגנה שלו השתפרה אחרי שהגיעה לתחתית בעונה שעברה.

מצד שני, ההתקפה ירדה משמעותית וכאן נכנסת העונה הרעה של לוקה. הוא הגיע לא בכושר, היה פצוע בערך בשליש מהמשחקים, והיעילות שלו צנחה אחרי שהשתפרה בכל אחת מהעונות שבהן שיחק.

הסטרץ' האחרון שלהם נאה, לא מדהים. חצי מהנצחונות בו היו על קבוצות גרועות,  הנצחונות על הבולס והווריורס, עם כל הכבוד לדאלאס, תלויים יותר בקבוצה היריבה. המאבס קבוצה טובה, אבל לא מספיק כדי לעבור סיבוב בפלייאוף במערב.

 

יובל עוז: אכן למאבס יש את ההגנה השנייה בטיבה בליגה בעשרת המשחקים האחרונים, אבל צריך לזכור ש-6 מהיריבות שלהם בתקופה הזו היו בבוטום 10 ביעילות התקפית (OKC, סקרמנטו פעמיים, דנבר, יוסטון והניקס) והם גם תפסו את סטף קרי בעיצומו של אחד הרצפים הכי גרועים בקריירה שלו (עם 1 מ-9 משלוש). אני עדיין לא מתרשם יותר מדי.

 

איתן שמר: דאלאס אכן בתקופה יפה וההגנה זה הגורם העיקרי לכך. במשחקים מול הבולס והווריורס ראינו ימי קליעה חלשים מאוד של 2 קבוצות התקפה מצויינות. אני לא יודע כמה היה להגנה של דאלאס חלק בזה אבל זה היה מרשים ונראה לעוד כמה זמן זה יכול להימשך.

מאמין שדאלאס תמצא את עצמה במקום החמישי בפער דיי משמעותי מהארבעת האליטות במערב עד עכשיו אבל גם מעל הקבוצות מאל איי ודנבר.

ברוקלין בבית (בלי קיירי) במאזן 11-10. האם בלי קיירי הם כבר לא הפייבוריטים לזכיה באליפות? האם כדאי לברוקלין להיות בלי ביתיות בפלייאוף?

איתן שמר: הם בהחלט קבוצה טובה יותר טובה איתו (אם היה משחק באופן רציף) אבל גם בלעדיו יש להם לא מעט מה למכור ואני חושב שכשבכל פעם הוא נכנס ויוצא מהרוטציה זה לא דבר חיובי לקבוצה. כשמוסיפים מול זה את החשיבות של יתרון ביתיות, בעיקר לשחקני המשנה אז אני חושב שאין פה דילמה בכלל וברוקלין חייבת (והיא תאבק) על ביתיות.

 

טל קינן: לטעמי ברוקלין פייבוריטים לאליפות עם קיירי או בלעדיו אך כמובן שהסיכויים שלהם עולים כאשר הוא משחק. לכן תיאורטית עדיף לנטס לשחק ללא יתרון ביתיות כי זה אומר שקיירי ישחק יותר משחקים. מצד שני מה יקרה אם עוד מדינות יחמירו את נהלי הקורונה כמו שכבר עשו בקנדה לאחרונה? מה יקרה אם הנטס יגיעו לסדרת הגמר נגד הווריירס? בקיצור זה מדרון חלקלק שאף אחד לא יודע עד לאן הוא מגיע. התקווה של הנטס היא שעד הפלייאוף ישנו את החוקים במדינה, או שהרוח הטובה תיפול על קיירי באיזה בוקר והוא יבחר להתחסן מרצון.

 

עידו צנג: בעונות ה-covid הפסדים (וניצחונות) לא מעטים מגיעים כתוצאה מהרכב השחקנים הזמינים ולא משקפים את יחסי-הכוחות. יד המקרה שברוקלין הפסידה כמה משחקי בית שלא הייתה מפסידה לו הייתה בהרכב אפילו חצי מלא. הם בהחלט לא צריכים לשאוף להיעדר ביתיות בפלייאוף, כי בכל אופן יצטרכו לשחק חלק מהמשחקים בלי קיירי. המצב עם קיירי כל-כך חסר תקדים שקשה לחזות איך הוא ישפיע בסדרת פלייאוף בה הרציפות ממשחק למשחק כל-כך משמעותית. ככל שאולדריג', האריס, מילס וקלאקסטון בריאים וזמינים הם עדיין המועמדים מספר 1 לאליפות, גם עם חצי קיירי.

 

אריק גנות: האם הם באמת פייבוריטים לאליפות עם קיירי? לדעתי לא. קודם כל, כי שלושת הכוכבים שלהם עם בעיות בריאות (וראש) משמעותיות כם כשקיירי לא מורחק בגלל סירובו להתחסן; שנית, כי אין להם הגנה של אלופה ומאוד קשה לקחת אליפות ככה; ושלישית, כי הקבוצה הזו שיחקה בהרכב מלא מעט מאוד דקות, ויהיה לה קשה לפתח את התיאום הקבוצתי הנדרש לאליפות בזמן הלא ארוך שיש לה לשחק ביחד.

מצד שני, גם אם המגרש הביתי לא מאיר פנים לנטס, כנראה עדיף לה לשחק בו מאשר במגרש הביתי של קבוצות אחרות. לבולס, להיט ולבאקס מאזני בית מצונים ואף אחד לא רוצה לפגוש אותן דווקא שם.

 

יובל עוז: אני חושב שאין לנו דרך באמת להעריך איך ברוקלין תשחק בפלייאוף כל עוד קיירי הוא שחקן בחצי משרה וג'ו האריס לא משחק. הייתי אומר שהם לא הפייבוריטים לאליפות כי אין להם שום המשכיות בסגל ממשחק למשחק ויש גבול לקסמים של קווין דוראנט, אבל בכל סיטואציה שבה הם בריאים וכשירים הם קבוצה שלא הייתי רוצה לפגוש בפלייאוף.

רשמים מהחזרה של קליי

יובל עוז: מעל הציפיות. התנועה שלו עדיין לא מה שהייתה אבל האיום ללא הכדור והקליעה, על אף החלודה, עדיין שם. הדאנק שלו מול קליבלנד היה אינדיקציה חיובית מאוד שהוא מאמין בגוף שלו. בהגנה הוא יהיה כנראה פחות אפקטיבי מול שחקני חוץ, אבל אני יכול לראות אותו מנצל את האינטלגנציה שלו כדי לשמור ביעילות על פורוורדים גדולים.

 

איתן שמר: החזרה של קליי הפתיעה אותי לטובה. היה ברור לי שעם הרפואה של היום יש לקליי סיכוי לא רע לחזור בצורה טובה, אבל היה כיף ומפתיע לראות אותו אסרטיבי וגם אגרסיבי ככה. ברור שהוא עדיין חלוד,

רואים שהעבודת רגליים בהגנה לא שם ויש הרבה זריקות שהוא דיי הכריח, אבל אני מאמין שהוא לאט לאט ייכנס לכושר והוא יהווה בוסט משמעותי לקבוצה. הנוכחות שלו ליד סטף בהמשך תגרום להגנות לשלם על ההתמקדות בסטף.

 

טל קינן: אני לוקח דבר אחד מרכזי מהחזרה של קליי, (אפשר להגיד את זה גם על המשחק מול ממפיס) וזה שקליי בטוח בגוף שלו. הוא לא מפחד ללכת חזק לסל, לא מפחד לבצע שינויי כיוון חדים, הוא מחפש המון את הכדור כדי לבצע מהלכי אחד על אחד והקבוצה מאפשרת לו זאת כדי שיוכל להסיר חלודה ולחזור לכושר משחק. גם בהגנה רואים שזרירזות הרגליים של קליי לא נפגמה. נגד הגריזליס הוא עשה עבודה טובה על דזמונד ביין והצליח למנוע ממנו נתיבים לטבעת וזריקות קלות. בסה"כ קליי נראה בסדר גמור וכשהדקות יעלו הוא גם יקלע יותר. לליגה נשאר רק לפחד.

 

עידו צנג: מרגש, והרבה מעבר לציפיות. שחקן חוזר אחרי שבוע של היעדרות עקב פרוטוקול קורונה או פציעה מינורית באגודל, ולוקח לו 2-3 משחקים לחזור לקצב. מה נגיד על שחקן שלא שיחק 941 יום במהלכם עבר ניתוח לשיקום ה-ACL ברגל אחת ואז ניתוח לשיקום האכילס ברגל השנייה? 17 נקודות במשחק הראשון 14 בשני שניהם ב-20 דקות. היעילות עדיין לא שם, ומגבלת הדקות כנראה פה כדיי להישאר, לפחות בעונה הנוכחית. אבל הדבר המשמעותי הוא שקליי נע על המגרש בחופשיות. ראינו כבר כמה סטפ-בק-שוטס, וכמה מסירות מבריקות, בהן הוא נראה בדיוק כמו מה שהיה לפני הפציעה- אחד השחקנים הכי טובים, והכי פחות מוערכים בליגה.  

 

אריק גנות: הצד החיובי – קודם כל, עצם החזרה שלו אחרי כמעט 3 שנים ללא משחק. איזה כיף. מעבר לכך, הוא לגמרי נראה כמו קליי של העבר – לא התבייש לזרוק, קלע את השלשות שלו ב-38%, והדאנק המהדהד שלו הראה שהיכולות הפיזיות נמצאות איפה שהן צריכות להיות.

בצד השלילי – רואים שזה עדיין לא זה. הוא התקשה בזריקות ל-2 וגם ההגנה לא ברמה הגבוהה ביותר כפי שהיתה.

בסיכום – הרבה יותר חיובי משלילי. הווריורס צריכים את קליי ב-80% יכולת, והוא לא רחוק מזה כרגע. הוא יצטרך עוד כמה משחקים להוריד חלודה, אבל סביר מאוד שבפלייאוף נראה שחקן שמאוד מזכיר את השחקן שהכרנו, גם אם לא ב-100%.

 

כמה רחוק טורונטו יכולה להגיע עם הסגל שלה עכשיו כשכולם בריאים?

אריק גנות: השאלה הזו היא הזדמנות מצוינת להפנות תשומת לב לרמת הרצחנות של הקונפרנס המזרחי העונה. בעבר היינו רגילים שזה הקונפרנס שממנו מגיעים לפלייאוף עם מאזן שלילי, אבל כרגע מאזן מאוזן לא מבטיח שם אפילו מקום בפליי אין.

זה חשוב לטורונטו, כי היא אחת מהרבה קבוצות לא רעות בכלל שהולכות להתחרות על המקום הזה. יש לה סגל מבטיח, שאיכשהו לא מצליח הגנתית העונה למרות המון פוטנציאל. בארנס וטרנט מצטרפים לשלד של ואנווליט, סיאקאם ואנונובי לקבוצה מאוד מגוונת עם לא מעט פליימייקינג.

קשה לראות לה יתרונות משמעותיים על מתחרות למקומות האלה כמו הניקס, שארלוט ובוסטון. היא אמורה להיאבק על פלייאוף במזרח.

 

יובל עוז: לשלישייה של ואנוליט-סיאקם-אננובי יש נט רייטינג של 7.1+ ב-480 פוזשנים ביחד. כשמוסיפים את סקוטי בארנס לשלישייה הזאת הנט רייטינג הוא 3.8+ ב-261 פוזשנים. כלומר, הם עדיין קבוצה טובה, אבל לא קטלנית. המהלך הזה של לנצח בהווה ועל הדרך לטפח כשרון צעיר כמו בארנס הוא אחד המהלכים הכי קשים לביצוע ב-NBA. הספרס עשו את זה עם דאנקן, ג'ינובילי ופארקר כשלצידם צמח קוואי. ואנפליט, סיאקם ואננובי הם לא דאנקן, ג'ינובילי ופארקר ובארנס הוא (לפחות בינתיים) לא קוואי. במצב של המזרח העונה הם לא יותר מקבוצת סיבוב ראשון בעיניי.

 

איתן שמר: אחרי עונה שבה הם לא מצאו את עצמם הראפטורס מזכירים לכולנו שהם עדיין קבוצה שצריכים לקחת בחשבון. התוספת של רוקי נהדר כמו בארנס לתלכיד שיש שם הקפיץ אותם מדרגה והם יהיו קבוצה שאף אחד לא ירצה לפגוש בפלייאוף. הם יהיו חייבים להתקדם בטבלה כדי לא לפגוש את הנטס/הבאקס כבר בסיבוב הראשון. במקרה כזה, אני לא אופתע אם הם יצליחו להעפיל לסיבוב השני, אפילו על חשבון הבולס.

 

טל קינן: היתרון של הראפטורס זה שיש להם שחקנים שמסוגלים לעשות הכל אך בעיקר להחליף בפיק אנד רול בלי חשש למיס מאצ'. פרד ואן וליט בעונת חייו ועל אף כל זאת הראפטורס כרגע במקום השמיני במזרח. אני חושב שזאת גם התקרה שלהם. כל הקבוצות שנמצאות מעל הראפטורס טובות מהם. גם לסלטיקס ולהוקס, שנמצאות כרגע מתחת לראפטורס, יש קייס לטעון שהן טובות ממנה. לטעמי יוג'ירי צריך לשנות כיוון, לשלוח את ואן וליט בטרייד ולהרוויח עליו בחירות דראפט/ שחקן צעיר, להפסיד כמה שיותר כדי לזכות בבחירת דראפט טובה ולהמשיך ולפתח את הצעירים דוגמת א'ציוואה ובארנס.

 

עידו צנג: הם קבוצת פלייאוף לגיטימית ומה שמביא אותם לשם זה לא ההגנה של נרס, אלא ההתקפה! הראפטורס עשו רצף של 6 נצחונות רצופים נגד יריבות מרשימות, ונעצרו רק אצל פיניקס האימתנית. איך זה קורה? פרד ואן-וליט לא רק שווה אול-סטאר אלא גם בחירה לפחות לחמישייה השנייה של העונה. הוא שיפר משמעותית את יכולת הסיום שלו קרוב לסל וכבר לא תלוי רק בקליעה מחוץ לקשת. סיאקם משחק כדורסל נפלא, הוא לא רק מייצר נקודות לעצמו, אלא גם מקל על ואן-וליט בפליי-מייקינג ושואב ריבאונדים במספרים רודמניים. סקוטי בארנס לגמרי בשיחה לרוקי העונה. סיבוב ראשון בפלייאוף, אולי אפילו שני אם יקבלו את שיקגו חסרת-הניסיון.

אמביד עם רצף של 30+ נקודות, פילדלפיה עם רצף נצחונות. כמה הם מאיימים על הצמרת? מה עוד נדרש לעשות כדי לשפר את סיכוייהם?

עידו צנג: המספרים פשוט מדהימים. זה לא רק ה 30+, זה העובדה שהוא עושה אותן ב-54% מהשדה 41% משלוש ו-82% מחוץ-לקשת, וכל זה ב-32 דקות(!) ההחתמה של דראמונד מוכיחה את עצמה ואמביד יכול לנוח ולהישאר רענן. צמרת? לא באמת. הם נראים נהדר, אבל צריך לזכור שבשנה שעברה הם סיימו מקום 1 במזרח, וכולנו זוכרים איך זה הסתיים. קרי בעונת קריירה, מקסי מתפתח בצורה מעניינת ותאייבול הוא מפלצת הגנתית. אבל זו לא קבוצה שיכולה לאיים באמת על ברוקלין או מילווקי. מה עוד נדרש? זה פשוט. טרייד על בן סימונס, וכזה שינחית כוח אש משמעותי (ומנוסה) שישים את פילי בשורה 1 עם הקונטנדריות האמיתיות.   

 

אריק גנות: אמביד שחקן ענק, ליטרלי, והרוויח הרבה מחסרונו של בן סימונס. כשיש לו מקום לפעול הוא קשה מאוד לעצירה.לצידו סת' קרי נותן עונה מצוינת עד עכשיו, טייריס מקסי פרץ יפה ובסך הכל יש עם מי לשחק.

אבל כל זה לא מספיק כדי להביא את פילדלפיה מעבר לרמת הקבוצה הסימפטית. ההגנה לא בטופ, ההתקפה לא בטופ, הם יתנו עוד סטרצ'ים טובים אבל כרגע הם לא באמת מאיימים על אף אחד. גם אם איכשהו יצליחו לגרד יתרון ביתיות בפלייאוף קשה לראות אותם עוברים סיבוב.

מה שהם צריכים זה טרייד על סימונס שיביא שחקן ברמה דומה. פשוט להבנה, וקשה מאוד לביצוע.

 

יובל עוז: ג'ואל אמביד לחלוטין יכול להיות השחקן הכי טוב בעולם לשבועיים. כלומר אני יכול לראות את פילדלפיה מנצחת כל קבוצה בסדרה אם אמביד בשיאו (כמו שהוא נראה לאחרונה), אבל 4 סדרות זה קצת יותר מדי לבקש ממנו. דריל מורי צריך לרדת מהעץ ולעשות טרייד של 70 סנט על הדולר על בן סימונס כדי לא לבזבז את שנות השיא של אמביד. לברכיים שלו יש תאריך תפוגה.

 

איתן שמר: הרצף של פילי הוא רצף מרשים לכל הדעות ושל אמביד אפילו יותר. אבל כמו עם הרצף של דאלאס, אני לא יודע כמה זה ססטיינאבל. רצף נצחונות לא תמיד מעיד על מגמה, לפעמים זה מומנטום, לו"ז וכו..

גם הרוקטס עשו רצף של 7 נצחונות. למרות זאת, פילי הם לגמרי קבוצת פלייאוף ועד עכשיו נותנים עונה מעל הציפיות, הרבה בזכות אמביד שמתחיל להידחף ובצדק לרשימת המועמדים ל- MVP.

 

טל קינן: למי שעוד היה ספק, ג'ואל אמביד לבדו מספיק כדי להפוך את פילדלפיה לקבוצה תחרותית. הבעיה היא שברגע שיש שחקן בקבוצה שלא משחק והערך במקומו שווה לכלום, זה מונע מהקבוצה להתקדם. לכן "ההמלצה" שלי על מנת לשפר את הסיקסרס היא קודם על למצוא טרייד על בן סימונס. הקבוצות בצמרת המזרח חזקות השנה אך אם פילדלפיה תעשה טרייד של סימונס בעד ואן וליט או פסקאל סיאקם זה בהחלט ישפר אותם משמעותית ויתן להם סיכוי גבוה לעבור לפחות סיבוב אחד בפלייאוף, סיכוי שכרגע לא ממש קיים.