המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם אריק גנות, שגב ליעד, אורן לוי והאורחים מידן בורוכוב וניב שכטר מ'פוסט אפ'.

 

מה ההפתעות\אכזבות מהמשחקים הראשונים?

שגב ליעד: אין צל של ספק שזה חייב להיות אנדרו וויגינס. שחקן שאינו ידוע  במשחק ההגנתי המופלא שלו רק מעיד על כמה זה מפתיע שהחליט לקחת על עצמו את המשימה הקשה ביותר בפלייאוף, לשמור על הסקורר האדיר לוקה דונצ'יץ'.

לוקה שישב על ממוצע של 32.5 נק' למשחק, סיים את המשחק עם 20 נק׳ על 33% מהשדה ,אחרי המשחק אמר וויגינס שגודל המגרש הוא 94 פיט ושהוא חייב להקשות על לוקה בכל נקודה ונקודה עליו. משפט שמראה על נחישות ובטחון שרק עזר לו לעמוד באתגר.

 

מידן בורוכוב: משחק הראשון בגמר המערב אין יותר מידי תובנות, בגולדן סטייט הכל התחבר ודאלאס נראיתה רע מאוד. גולדן סטייט נראיתה מצויין כש 7 שחקנים שלה הופיעו למשחק. דאלאס הייתה כבויה אבל יאמר לזכותו של ג׳ייסון קיד שהוא מתחיל רע סדרות ולאט לאט מגביר.

באטלר ממשיך לספק קבלות וממשיך לקרוא תיגר על תואר – השחקן הכי טוב שאתה לא מודעים לכמה היא טוב.

באם אדביו מפתיע לרעה, מול הקו הקדמי של בוסטון הייתי מצפה ממנו להרבה יותר, בעיקר בצד ההתקפי.

בכללי הבלו-אאוטים קצת מאכזבים, ציפתי למשחקים צמודים ומאוזנים יותר. לא כייף לקבל 6-7 משחקים חד צדדיים בסדרה.

 

אריק גנות: הפתעה: הדומיננטיות של בוסטון. נכון, הם הפסידו את המשחק הראשון, אבל קרעו את מיאמי בשלוש מתוך ארבע מחציות. מיאמי ידועה כקבוצת הגנה טובה אבל לא התקרבה אפילו לאתגר את הסלטיקס, פרט לכמה דקות בתחילת הרבע השלישי במשחק הראשון. הסלטיקס נראים כמו המועמדת הראשית לאליפות.

אכזבה: הקליעה לשלוש של דאלאס. בטח עד שהטור יתפרסם דאלאס תקלע 30 שלשות ב-60%, אבל לפחות במשחק הראשון היא הצליחה להגיע להמון שלשות פנויות ופשוט החטיאה אותן. גולדן סטייט קיבלה מחמאות על ההגנה שלה אבל דאלאס הלכה פנימה בכוח אחרי שלא הצליחה מבחוץ, וזה הרבה יותר בעיה שלהם מאשר הצלחה של הווריורס.

 

ניב שכטר: קצת קשה לקחת משהו מהמשחקים הראשונים בגמרים האזוריים. אפשר להתאכזב מחוסר התחרותיות/עייפות של קבוצות שהגיעו 48 שעות אחרי משחק 7, אבל זה מצופה.

המשחק המעניין (למרות הבלואואאוט) הוא משחק 2 בו בוסטון הביסה את מיאמי ולקחה את יתרון הביתיות.

באם פשוט נראה מחוץ לעניינים בשני צידי הפרקט. כן, אפשר להגיד שבוסטון קלעו 20 שלשות ב50% בעוד מיאמי, שהיו הקבוצה עם אחוזי השלשות הגבוהים בליגה, זרקו לבנים  במשחק ועל כן ההתפרקות, אבל יהיה מעניין להגיד איך באם יגיב לאגרסיביות הבוסטונאית . זו תהיה סדרה של התאמות, ואני בטוח שספולסטרה הבין שזון לא יעבוד על בוסטון ויעשה יותר סוויצ'ים במשחק

 

אורן לוי: מהצד המזרחי, ג'ימי באטלר מצליח במקומות שבהם יאניס ודוראנט התקשו (יאניס בעיקר מבחינת יעילות, אבל עדיין). אני לא מצפה שכל המשחקים שלו יראו ככה מול הדוברמנים של הסלטיקס, אבל הוא הרוויח הרבה נקודות אצלי. מהצד השני, הייתי רוצה לראות את דאלאס טיפה יותר מוכנה משני צדי המגרש. זה נכתב אחרי משחק אחד אז אני מקווה שנראה שיפור.

אייטון והסאנס כבר לא? האם בר תיקון ומי כן יכולה להיעזר בכדורסל המודרני בסנטר על מקס?

אורן לוי: לדעתי אייטון נשאר. יש הרבה סיבות לחשוב שלא – זה נגמר רע, המאמן והחברים לקבוצה לא בדיוק עפו על המשחק האחרון. אה, והבעלים קמצן טורבו, עם חצי רגל בחוץ. אבל זו גם ליטרלי הנקודה הכי נמוכה של העונה שלהם. אני מאמין שהצורך של הצדדים אחד בשני יביא אותם לסיכום כלשהו בסוף, גם אם כולם יצאו קצת ממורמרים. זה פשוט עדיף על האלטרנטיבה בגדול, אני לא מת על חוזה מקס לאייטון, אבל הוא סנטר יחסית מודרני מבחינת דרישות התפקיד, אז אני לא רואה את מעמדו נפגע בזמן הקרוב.

 

שגב ליעד: היה אפשר לראות במהלך המשחק שכאשר מונטי אמר לאייטון לעלות לשחק, הוא הגיב במילה פשוטה אך קטלנית, לא. שחקן שמחליט לוותר על לשחק במשחק כה משמעותי מעיד על זה שיש בעיה הרבה יותר גדולה ממה שנראה לעין. התקופה של אייטון בסאנס מוגדרת בעיניי כרומנטיקה כושלת, שחקן שחייב למצוא לעצמו בית חדש שיעמוד בדרישות שלו. 

קבוצה כמו אטלנטה הוקס חייבת להוסיף עוד נשקים לקבוצה שלהם על מנת להראות איזשהו סיכוי בפלייאוף. שחקן כמו אייטון מוסיף קליע, ריבאונדים ובגיל המתאים כדי לבנות סביבו וסביב טריי את הקבוצה העתידית. טרייד מעניין שהמאמן ניט מקמיילן מאוד ישמח לקבל.

 

מידן בורוכוב: נראה שאייטון והסאנס גמרו את הסיפור, ייתכן ופיניקס נהגה בחוכמה כאשר לא נתנה לאייטון את חוזה המקס בקיץ הקודם. למרות המגבלות שלו, נראה שיהיו קבוצות שינסו לקפוץ על הענק מאריזונה.  קבוצות שיכולות להעזר באייטון, אני חושב שהוא יכול להתאים לספרס המתחדשת אייטון יכול למצוא את עצמו כבורג חשוב במערכת.

יכול להיות שהניקס יעדיפו את אייטון כחלק מסיין אנד טרייד על ג’וליוס רנדל (ועוד תוספות) שעשוי להתאים לסאנס.

אם רודי גובר זכה לחוזה העתק שלו בג׳אז אני בטוח שתהיה קבוצה עם כסף פנוי שתשמח לקלוט את אייטון, אני מקווה בשבילו שזו לא תהיה סקרמנטו.

 

אריק גנות: כשמדובר בבעיות בחדר ההלבשה, ברוב המקרים זה לא נגמר טוב. אפשר לחשוב על בן סימונס, על הארדן ביוסטון, על דינווידי וברטאנס שנולדו מחדש בדאלאס, על העונה האסונית של הלייקרס, וכמובן על גובר ומיטשל. נוסיף לכך את העובדה שעמדת הסנטר הפכה להיות עמדה שקשה מאוד להתבסס עליה, ואת החוזים הגדולים שפיניקס תצטרך לתת לברידג'ס וקאם ג'ונסון כדי להשאיר אותן, ונקבל שטרייד בקיץ הוא לפחות אופציה סבירה.

יש חמש קבוצות שיכולות להציע לו מקס, אבל ממש לא בטוח שירצו. פורטלנד יכולה להתפתות לבניה של קבוצה סביבו וסביב לילארד, אבל די ברור שזו לא קונטנדרית. אולי הספרס יעדיפו אותו במקום פלטל.

 

ניב שכטר: הסאנס בחרו בסנטר על פני דונצ'יץ' ויאנג כשהם מסתכלים בעיניים פקוחות על הכדורסל המודרני.  אז עכשיו שיזגזגו ויחליטו שהוא לא שווה מקס? אני לא מצליח להבין את הרציונל. מצד שני, סארבר ורציונל לא ממש הולכים יד ביד. אם יש משהו שאנחנו כן יודעים זה שלהגיד שסנטר בכדורסל המודרני לא שווה מקס, כששנה שלישית ברציפות סנטרים ושחקנים מעל 7 פוט שולטים על מירוץ  הmvp, זה תלוש מהמציאות. מישהי הולכת לשלם מקס לאייטון, שהוא אגב, שחקן מצויין ועדיין במגמת גדילה ועלייה. אפשר להגיד שהוא לא תפקד במעמדים הגבוהים בפלייאוף, ואפשר גם שהוא רק בן 23.

איזה שחקנים גרמו לכם לשנות את דעתכם עליהם בעקבות הפלייאוף?

ניב שכטר: אואה, לא בטוח שיש מישהו כזה. הארדן, מיטשל  ופול עמדו בכל הקלישאות. באטלר ויאניס הראו כמה הם קשוחים. דונצ'יץ' עשה קסמים. ברונסון הרוויח הרבה מאוד בפלייאוף בחוזה העתידי, אבל להגיד שהוא שינה את דעתי עליו זה קצת מוגזם.

אני חייב להגיד שאדוארדס. למרות שעפו בסיבוב הראשון, פתאום למינסוטה יש בעל בית. אדוארדס עשה קפיצה ענקית במהלך העונה הרגילה, אבל בפלייאוף, כשכל העיניים עליו, הוא הפך.

 

אורן לוי: קווין דוראנט קצת אכזב אותי. אחרי המשחק הראשון ציפיתי ממנו לבוא עם תשובות אחרות למבחן והוא לא ממש עשה את זה. כלומר, הוא ניסה דברים אחרים, אבל רציתי יותר. ידענו שגרנט וויליאמס טוב, אבל הוא מפגין יכולות שלא ידעתי שיש לו. הוא בעיקר נייד יותר ממה שחשבתי. יאניס מיצב את עצמו בתור השחקן הטוב בעולם. שזה מה שחשבתי, אבל הפער גדול יותר מאיך שראיתי את זה קודם.

 

שגב ליעד: אין לי ספק שג'יילון ברונסון גרם לי ממש לשנות את דעתי לגביו אבל אני לא יכול לתת לפריצה שלו לסנוור אותי מהכישלון הטוטלי של מיצ'ל העונה. דונבן שעונה קודמת היה מוגדר לסופרסטאר פוטנציאלי עם ממוצע פלייאוף מפלצתי, כשל העונה מול ההגנה של המאבס. אחוזי קליע מחרידים (20%  משולש) וקבלת החלטות איומה כאשר העדיף למסור ליריבה במקום לרודי גובר רק האיץ את הדחתם מהפלייאוף. ללא ספק אכזבה שתגרום לפירוק הצמד ושינוי תדמיתו של מיצ'ל.

 

מידן בורוכוב: הארדן, זה נכון שהוא מושמץ, נעשה לו עוול לאורך השנים כאשר הוא היה ראוי לפחות לעוד תואר MVP אחד. ההופעה שלו הייתה מביכה בקנה מידה היסטורי, לא הייתי רוצה אותו בצוות שלי בפלייאוף ואני הייתי מגדול חסידיו.

ג׳ה מוראנט הצליח לעצבן אותי, הוא צייצן בכיר. לא אהבתי את כל ההתעסקות שלו במדייה, שיביא קבלות קודם.

אני מודע לזה שיש עדת משמצים לדילון ברוקס אבל אני אוהב את הבחור, יש לו ביצים גדולות וגם אם זה נראה שהוא מחרב את המשחק של ממפיס, אהבתי את ההופעות שלו בפלייאוף הנוכחי.

 

אריק גנות: כריס פול. חשבתי שימי הקשיים שלו במשחקים חשובים עברו, ושרק פציעה תמנע ממנו גמר NBA לפחות.

יאניס. חשבתי שהוא השחקן הטוב בליגה, אבל הוא הראה שזה בהפרש.

דזמונד ביין, שחשבתי שיתקשה מול הגנות טובות והתברר שיכול להיות שחקן של 20 נק' למשחק ביעילות גבוהה.

אל הורפורד, שהתברר כשחקן שיכול לעשות דברים יפים גם בהתקפה וגם מול ההגנות הכי טובות בליגה.

קווין דוראנט, שהתברר כמי שלא יכול יותר לקחת קבוצה על הגב לבד. כמובן שקרדיט ענק גם להגנה של בוסטון.

אנתוני אדוארדס, שהראה שהוא כוח בלתי עציר גם מול הגנה מצוינת והוא האחרון שניתן להאשים בהדחה של מינסוטה.

נפרדים מהקבוצות שנשרו – מה היה חסר להן כדי לעבור?

אריק גנות: למילווקי – סקורינג, פליימייקינג, עוד שומר טוב, ועומק. או, במילה אחת – מידלטון.

לפיניקס – לא להיחנק כשזה חשוב. היא קבוצה יותר טובה מדאלאס, אבל פול, ברידג'ס בהתקפה, ובסופו של דבר גם בוקר ואייטון פשוט לא תפקדו ברגעי ההכרעה.

לממפיס – ג'ה. כן, הם עשו דברים מדהימים העונה בלעדיו, ורצחו את הווריורס במשחק החמישי – אבל די, הם לא באמת יכולים להגיע לגמר המערב בלעדיו.

לפילדלפיה – יכולת של הכוכבים הגדולים שלה. היא קבוצה פחות טובה ובוודאי פחות עמוקה ממיאמי, והיתה צריכה 55 למשחק ב-50% לפחות מאמבירד כדי שיהיה על מה לדבר בכלל. זה לא קרה, וספק רב אם יוכל לקרות מתישהו.

 

ניב שכטר: פילי – פי ג'יי טאקר בצד שלהם ואמביד בריא. אה כן ושהארדן לא ייחנק.

ממפיס – עוד שנה. שיפוט קצת יותר אוהד, ברכיים קצת יותר בריאות של מוראנט ונסיון במעמדים האלה.

מילווקי – כריס מידלטון? ופי ג'יי טאקר בצד שלהם.

פיניקס – אם להאמין להצהרות הבכייניות, אז בריאות. אבל זו הסדרה שהשאירה את הכתם הגדול ביותר ושמה את כל העתיד של הקבוצה הנהדרת הזו בסימן שאלה.

סך הכל הקבוצות הראויות הגיעו למעמד הגמרים האזוריים. למעט ממפיס, לכל הקבוצות שלא עברו יהיה קיץ קודר ומעניין עם שאלות גדולות לגבי העתיד.

 

אורן לוי: לאחת היה חסר קריס מידלטון כמובן, ולשניה כמה משחקים של ג'ה מוראנט. הפציעות המעפנות האלה מחריבות כל חלקה טובה. אני רוצה להתפייט ולומר שלפיניקס חסר קצת אופי, ואולי קצת יצירתיות. אבל מה שחסר להם זה כוכב על שהוא טוב יותר מדבין בוקר וכריס פול. זו קבוצה נהדרת, ולא היה חסר לה הרבה כדי לעבור את דאלאס, אבל הם פשוט נתנו עונה רגילה שהייתה גדולה מהמידות האמיתיות שלהם.

 

שגב ליעד:   לכל קבוצה שעפה בפלייאוף היה חסר אקס פקטור שתעלה אותה לסיבוב הבא;

ברוקלין- חוסר של מאמן עם ניסיון

שיקגו- אפשר לראות שעונה סדירה לא מעידה על איכות הקבוצה

פילדלפיה- הארדן של הרוקטס ושחקני ספסל איכותיים

טורנטו- בלי סופרסטאר אין על מה לדבר

אטלנטה- שחקנים שיכולים לייצר לעצמם קליעה והגנת פרימיטר

מילווקי- מידלטון

פליקנס- זאיון היה יכול לשדרג את הדומיננטיות בצבע מול פיניקס

יוטה- משחק הגנתי שמעבר לגובר

דנבר- פציעה של מארי ופורטר ג'וניור

מיניסוטה- חוסר הגנת פריימיטר

ממפיס- העדר ניסיון במאני טיים

פיניקס- הביצועים של קריס פול נגררו מהמשחקים האחרונים מפליקנס

 

מידן בורוכוב:  מילווקי – האלופה היוצאת הייתה עוברת את בוסטון עם מידלטון, בכל אופן חסרים להם קלעים. עם 4 מ-300 מדאון טאון לא מנצחים גיים 7.

פיניקס – מה חסר? הסאנס כמועדון רווי בהיסטוריה של לוזריות, מאזן 3-0 בגמרים. ההפסדים ליוסטון בנייטיז. חסר לסאנס אלמנט של ווינריות ואת זה לא קונים בוולמארט.

פילדילפיה – כואב הלב על אמביד, חסר להם המון. מאמן, לזרוק את הארדן, להביא 2-3 שחקנים סבירים סביב אמביד. אחרת ימשיכו לעוף בחצי גמר הקונפרנס

ממפיס – לא חסר להם כלום, בריאות וניסיון שיבוא עם הזמן. כל המוסיף גורע. הם חייבים לרוץ עם הסגל הקיים 3-4 שנים.

לוטרי! אחרי הגרלת סדר הבחירות, את מי היית בוחר לכל אחת מהקבוצות הראשונות?

מידן בורוכוב: אורלנדו עשו זאת עם הבחירה הראשונה והלחץ עליהם. יש מספיק כשרונות בדראפט ואין מגה-סטאר מעל כולם. הייתי הולך על ג׳בארי סמית׳ ומתפלל שלא יגמור כמו ג׳אברי פארקר.

אוקלהומה – הקבוצה הכי מסקרנת, יודעים את המלאכה הרבה יותר טוב ממני, ילכו עם הכי טוב שנשאר וזה צ׳אט הולמגרן.

יוסטון – (הם פתוחים למו״מ על הבחירה) זה מעיד על רצון להפתיע, יתכן ויבחרו בג׳יידן איווי עבור קבוצה אחרת או בפאולו בנקרו עבורם.

סקרמנטו – יהיה מצחיק אם יבחרו שוב גארד, קיגן מארי.

פיסטונס – שיידון שארפ או ג׳יידון אייווי, מי שנראה להם ציוות יותר מושלם לקנינגהם.

 

אריק גנות: אורלנדו – הייתי מחפש טרייד דאון לבחירה 4 כדי לבחור את ג'יידן אייבי. שלושת הפרוספקטים הבכירים הם גבוהים, ובהנחה שאייזק חוזר יש להם שם אותו יחד עם ווגנר, קרטר ובמבה, בהנחה שיקבל הארכת חוזה, וחבל ליצור לוגג'אם כשאין כלום בווינג.

סקרמנטו – בתרחיש שלי מקבלת את הבחירה הראשונה מאורלנדו, ולוקחת את צ'ט הולמגרן. היא צריכה רים פרוקטשן ליד סאבוניס, ויכולה לחיות עם הרזון של הולמגרן בזכותו.

אוקלהומה סיטי  – עם קו אחורי של גידי ושג"א, צריכה קליעה יותר מהכל, כך שג'בארי סמית' מתלבש עליה בול.

יוסטון – צריכה מקסימום טאלנט, והשחקן שנשאר הוא פאולו בנקרו. סביר להניח שזה אומר טרייד על כריסטיאן ווד.

 

ניב שכטר: כאוהד יוסטון חיכיתי לרגע הזה כל השנה ולמען האמת אני שמח שקיבלנו את בחירה 3 בדראפט הזה.

צ'ט הולמגרן הכי מתאים לאוקלהומה־סיטי בבחירה 2 עם הקו האחורי שלהם.

אבל אורלנדו ידועים בחיבה שלהם לגפיים ארוכות. ג'בארי סמית יותר מתאים לאורלנדו אבל סימני השאלה לגבי יכולת ייצור הנקודות והסטאר קוואליטי שלו אולי יורידו אותו למקום 3 (הלוואי).

יוסטון יקחו את מי שנשאר, וכנראה שזה יהיה פאולו בנקרו. סמית' הוא התאמה טובה בהרבה כשחקן 3&D, לכן גם שמענו שטרייד על  הבחירה זו אפשרות. אבל בנקרו הוא השחקן השלם ביותר מבין ה-3 ככה שזו עשויה להיות הבחירה הטובה ביותר ליוסטון.

 

אורן לוי: שאלה רחבה, וכלל אני לא מת על הצורך הזה להתאים שחקנים לקבוצות כמו זוגות גרביים – בתכלס אם אורלנדו מאמינה שהולמגרן למשל יותר טוב מבנקרו, סמית' או מישהו אחר, הם צריכים לבחור בו. וזה יקרה במנותק מהסקיל-סט שלו או לשאר הסגל שלהם. הם לא בעמדה לוותר על כישרון בשביל התאמה. זה נכון גם לאחרות בטופ. אני עף על שלושת הראשונים, ובנקרו ספציפית יכול להיות האב התקפי מהסוג שאורלנדו משוועת לו. הולמגרן מרתק בליגה שבה אוון מובלי מצליח בה כל כך מהר. נראה לי שיש שם כוכב, אני פשוט לא יודע איך זה יראה. וגם סמית' מציג אפסייד אחלה, עם רצפה חמודה.

 

שגב ליעד: עם הבחירה הראשונה, אורלנדו חייבת לחפש שחקן שיחליף את ג'ונתן אייזיק משום שהוא לא יחזור לשחקן שהוא היה לפני הפציעות. ג'אברי סמית' מאוניברסיטת אובורן הוא בדיוק השחקן, קליעה משלוש עם הגנת ביג ופריימיטר איכותית רק מצדיקה את מקומו בדראפט. 

עם הבחירה השנייה, אוקלהומה־סיטי צריכה לבחור בשחקן שיוסיף קליעה משלוש, רימ פרוטקשן ושלא יהיה חייב usage גבוה על מנת להיות איום התקפי. הפרשמן מגונזגה, צ'אט הולמגרן, הוא השחקן שממלא את הקריטריונים בצורה הטובה ביותר. 

הבחירה השלישית, יוסטון צריכים להוסיף עוד סקורר איכותי לצד גרין בכדי לשדרג את קבוצתה. הרוקטס תבחר בפאולו מאוניברסיטת דיוק, רוקי שיכול להוסיף סקורינג  והנעת כדור איכותית.