המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: דני אייזיקוביץ', טל קינן, שרית שוויד, אריק ספרן ואורח מיוחד: מידן בורוכוב מ'פוסט אפ'.

 

רשמים מהפליי אין?  בנוסף מצד שני הקליפרס במשחק אחד נענשו בגלל שפול ג'ורג' נאלץ להיכנס לפרוטוקול קורונה. האם צריך לתקן את הפורמט?

טל קינן: הפלייאין היה מצויין. מאד נהניתי מהמשחק של מינסוטה נגד הקליפרס שלאחריו פטריק בברלי התנהג כאילו הם מינימום זכו באליפות. אבל זאת בדיוק הסיבה שנהניתי, לקבוצות יש על מה לשחק, זה מכניס עוד עניין לליגה ומונע מקבוצות מסויימות ללכת לטנקינג מוקדם. הדבר היחיד שאני הייתי משנה בפלייאין זה שאת המשחק השני, כלומר של המפסידה בין מקומות 7-8 אל מול המנצחת של מקומות 9-10, הייתי הופך לסדרה של הטוב מ-3. ככה נוצרת איזשהי הגינות ובמידה והקבוצה בעלת המאזן הטוב יותר מודחת, היא תרגיש פחות מקופחת כי היא הפסידה בסדרה ולא במשחק בודד.

 

דני אייזיקוביץ': זו הייתה הפעם הראשונה שבאמת הבנתי את הפלייאין. קליבלנד הייתה טובה יותר מאטלנטה כל העונה, אבל סיימה את העונה בכושר נוראי. אטלנטה הייתה בכושר טוב יותר, ולמרות הפער במאזן הייתה אמורה לתת יותר פייט בסיבוב הראשון. אותו הסיפור גם בקליפרס. הפליקנס גם מוכיחים את זה עם הניצחון על פיניקס, הם הגיעו עם מומנטום וכושר נהדר. למעשה, הסיבה היחידה לתקן את הפורמט זה בגלל פרוטוקול הקורונה, אבל זה משהו שאי אפשר לצפות ולהתמודד איתו וזו שיחה על מגיפות ולא על כדורסל. הפורמט בסוף היום נותן לקבוצה בכושר הטוב יותר להכנס לפלייאוף. כן אפשר לחשוב אולי על סדרות קצרות במקום משחק בודד.

 

שרית שויד: צריך לתקן את הפורמט, אבל לא בגלל העובדה שפול ג'ורג' לא יכל לשחק במשחק מכריע, גם הקאבס הודחו בלי ג'ארט אלן הפצוע. פציעות של שחקנים כמו גם כניסה לפרוטוקול קורונה הם דברים שעלולים לקרות, לצערנו. זה סופר מבאס, אבל חלק מהמשחק.  

הבעיה בפורמט נוצרה כשהקליפרס, שסיימו את העונה הסדירה במקום השמיני ובמאזן חיובי של 42-40 הפסידו בפליי אין לפליקנס, שסיימו את העונה הסדירה במאזן שלילי של 36-46. לא יודעת מה איתכם, אבל מבחינתי כשקבוצה במאזן שלילי עולה לפלייאוף ע"ח קבוצה במאזן חיובי יש פה באג שדורש תיקון.

 

מידן בורוכוב: הפליי אין היה עצום. משחקים בפורמט של win or go home מוספים המון מתח ועניין. ברוקלין עבדה קשה מול קליבלנד עם הצגה נדירה של קיירי.

השמחה המוגזמת והאמוציונלית של פטריק בברלי לאחר הניצחון של מינסוטה על קליפרס. ההצגות של טריי יאנג והרגע האייקוני שלו בנפנוף לקהל של קליבלנד. לגביי הניצחון של ניו אורלינס, היא הקבוצה המערבית הראשונה שנכנסת לפלייאוף עם מאזן שלילי מאז 1997. עדיף קבוצה שמגיעה במומנט חיובי אחרי פתיחת עונה מזעזעת על קבוצות בדעיכה (כמו קליבלנד לדוגמא)

לא הייתי משנה כלום בפורמט, אם הלייקרס לא בפלייאוף אף קבוצה מאל איי לא צריכה להיות שם!

 

אריק ספרן: סה"כ הפליי-אין היה די צפוי, כשממילא המשחק בין הפליקנס לקליפרס יכל ללכת לכל כיוון, עם או בלי פול ג'ורג'.

באופן אישי, אני חושב שהפורמט מצויין, ושביחד עם השטחת האחוזים ללוטרי, הדבר הביא לשינוי משמעותי בתרבות הטנקינג בליגה, וגרם לכך שגם קבוצות שפתחו את העונה לא טוב (הפליקנס ווהוקס למשל), יכלו להמשיך לשאוף למעלה, במקום לזרוק את העונה ולהשבית שחקנים.

ובכל זאת, אם הייתי יכול לייעץ לסילבר, הייתי מציע להוסיף שינוי קטן אך משמעותי, שיאזן מקרים חריגים כמו ההיעדרות של ג'ורג': במקום לפתוח את המשחק ב-0-0, המשחק יתחיל כשהקבוצה הבכירה מקבלת נקודה על כל נצחון עודף שהיה לה בטבלה בסיום העונה.

ג'ורדן פול מסתמן ככוכב שלישי בווריירס, כמה משפר את סיכוייהם להמשך?

אריק ספרן: דרמטית, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. אם בתחילת העונה האופטימיות לגבי סטייט נבעה בעיקר מהחזרה הצפויה של קליי, והמחשבה שהשילוב שלו עם סטף, דריימונד ואיגי יוכל להחזיר את גולדן סטייט לימיה היפים מסוף העשור הקודם, הרי שמהר מאוד האופטימיות הפכה לפסימיות, כאשר קליי חזר חלוד מאוד, סטף ודריימונד הראו שהם לא חסינים לאבא זמן, והקבוצה התחילה לחרוק ונראתה רחוק מאוד מלהיות קונטנדרית.

מי שבכל זאת שינה לגמרי את המשוואה, סחב את גולדן סטייט כמעט לבד למקום השלישי, הוא האח השלישי למשפחת ספלאש – וללא ספק זה עם שם המשפחה המתאים ביותר למעמד. בחירה 28 בדראפט, איזו גניבה!

 

טל קינן: ג'ורדן פול החל להראות ניצנים עוד בעונה שעברה ופלייאין זה בלט עוד יותר. פול המשיך את השיפור שלו גם בעונה הזאת ומיצב את עצמו כשחקן שמסוגל ליצור לעצמו ואחרים ולא רק כסקורר נפיץ מהספסל. הקטע זה שבפלייאוף, בנתיים, הוא מעלה את הרמה שלו גם מהעונה הרגילה וזה כבר נראה מפחיד לשאר הליגה. אם פול מסוגל לשמור על היציבות הזאת, זה הרבה מעבר לעוד שחקן רוטציה טוב אלא עוד מיני כוכב שמסוגל גם להשתלט על משחקים בסדרת פלייאוף. לטעמי אם הסגל של הווריירס בריא ופול שומר על הכושר הנכוחי, הווריירס יזכו באליפות.

 

דני אייזיקוביץ': משמעותי מאוד. ג'ורדן פול קולע 5 שלשות ב 58% מהשלוש (כרגע, זה עוד יתיישר). בסוף היום יש דקות לכולם, צריך לזכור שתמיד צריך שחקן שישי שיעלה מהספסל וישנה מומנטום, ופול בכושר הנוכחי שלו ראוי להיות שחקן חמישייה. עוד צריך לזכור שגולדן סטייט אוהבת להניע כדור, וגם יש לה שחקנים נהדרים שלא בהכרח מחפשים את הטבעת (גרין, פורטר, איגי). כל זה ביחד נותן להם הרכבים נהדרים למשך 48 דקות בקלות, ובנוסף עשוי להוביל למעין הרכב "מוות" סמול בול חדש עם קליי, סטף, פול, גרין ואנדרו וויגינס.

 

שרית שויד: לווריורס יש עכשיו 3 צלפים שיכולים להתפוצץ בכל רגע נתון, כך שלכל יריבה שתתמודד נגדם צפוי כאב ראש רציני.

היכולת הנהדרת של ג'ורדן פול משפרת את הסיכויים של הווריורס בפלייאוף הנוכחי והוא מסתמן כיורש של סטף לעונות הבאות, שזה נהדר. רק שצריכים לזכור שהתצוגות של פול, מרשימות ככל שיהיו, נעשו מול דנבר הפצועה, כך שזה עדיין לא ממש כוחות.

בהנחה שהווריורס עוברים את דנבר (צריך לקרות משהו קיצוני כדי שזה לא יקרה), צפויים להם קרבות קשים יותר בהמשך הפלייאוף נגד קבוצות חזקות יותר שיגיעו מוכנות פיזית ומנטלית להתמודדות מולם וזה יהיה המבחן האמיתי של ג'ורדן פול והווריורס.

 

מידן בורוכוב: נכון ל-2 המשחקים הראשונים, זה שיחוק ושיחוק רציני.

דעה מאוד לא פופלרית – אני חושב שסטף קארי צריך להמשיך לעלות מהספסל. הוא מספיק מנוסה ואני חושב שזה שפול פותח זה נותן לו בוסט עצום. קארי יחסל אותך מהחמשייה או מהספסל.

פול הוא דוגמא נוספת למערכת המעולה של גולדן סטייט שיודעת לשלות שחקנים מעולים גם בבחירות נמוכות. לאור המצב במערב, לוורירס יש סיכוי ללכת עד הסוף וזה נראה בידיוני לפני שבועיים וחצי.

רודי גובר עם 2-6 זריקות בלבד בשני משחקים. האם זה בעיה בהפעלתו מצד המאמן? השחקנים? או שפשוט לא צריכים אותו כרגע?

מידן בורוכוב: בעיה? נראה שהוא השחקן הכי שנוא בקבוצה ביי פאר. נראה שמערכת היחסים בינו לבין מיטשל נראית גמורה.

יוטה נראית כמו קבוצה עכורה, רקובה בלי חדוות משחק ובלי דבק שיחבר את השחקנים וזה לא ניתן לאיחוי.

גובר פשוט משוטט על המגרש בהתקפה ולא מקבל כדורים מאף אחד. מילא מיטשל אבל מקונלי הייתי מצפה שידע להפעיל את הביג-בגאט. נראה שגובר מעורר המון בעיות, החל מתקרית הקורונה ועד החוזה העצום שלו. הוא מחזיק את ההגנה של יוטה אבל הוא נראה כפרסונה נון גרטה.

אולי אני טועה אבל יוטה קיבלה מתנה שלא חזרה עם 2-0 מדאלאס.

 

אריק ספרן: למרות הנטייה הטבעית של כולם בכל פלייאוף לרוץ ולהאשים את השעיר לעזאזל הקבוע – רודי גובר – אני חושב שהבעיה ביוטה הרבה יותר חמורה מאשר שחקן כזה או אחר, כשממילא גובר הוא האחרון שבאחרונים שצריך להאשים.

גובר השנה זורק רק 7.7 זריקות למשחק – הנתון הכי נמוך שלו מאז 2017! זאת בזמן שמיטשל זורק מעל 20 זריקות למשחק, קלארקסון מעל 14, בוגדנוביץ מעל 13 ו-קונלי מעל 11. ככל הנראה לא הדרך הכי טובה לנצל את השחקן שקולע באחוזים הטובים בליגה. כשמגלים שלמיטשל יש יותר איבודים במשחק מאשר מסירות (לא אסיסטים, מסירות!) לגובר, מבינים שהבעיה הרבה יותר עמוקה מזה.

 

טל קינן: על אף שהטיקט של גובר הוא הגנה ולא התקפה, לא ייתכן שהשחקן שני הכי טוב בקבוצה שלך יסיים עם 6 זריקות בשני משחקים. צריך לזכור שגובר הוא שחקן של 71% מהשדה כאשר כמעט כל הזריקות שלו מגיעות מהצבע. מישהו חייב להפעיל את הצרפתי. אם מיטשל לא יעשה זאת בעצמו, אז סניידר חייב לדרוש את זה. אני לא אומר עכשיו להפוך את גובר לשחקן מטרה, אבל כן לחלוטין לערב אותו יותר, לשחק איתו יותר פיק אנד רול, משהו. זה לא שהג'אז משחקים כדורסל טוב. הם בקושי מסתדרים עם השאריות של המאבס. לשתף את גובר בהתקפה יוכל לסייע בסדרה הזאת וגם בהמשך.

 

דני אייזיקוביץ': בעיית כימיה קשה. בסוף היום גובר שולט מתחת לסלים עם 17 ריבאונדים!!! זה מספר משוגע. בנוסף הוא גם כל הזמן צריך לחפות על החברים בהגנה וזה עלה להם בהמון שלשות חופשיות במשחק האחרון (כי הוא צמצם למרכז אחרי חדירה ודאלאס מצאו שוב ושוב את קליבה לשלשה חופשית).

זה לא רק גובר שנראה רע. מה לגבי קונלי שסיים עם 0 נקודות?  יוטה מאז ומעולם נשענה על הנעת כדור ושלשות של המון שחקנים. מאז הפציעה של אינגלס משהו בדבק, בכימיה נפגם וזה בא לידי ביטוי גם באופן שבו לא מפעילים בעצם את גובר. לטעמי, זו שירת הברבור של ההרכב הזה שצריך להתרענן.

 

שרית שויד: רודי גובר הוא סנטר של פעם, חי בצבע, רים פרוטקטור נהדר, אבל גם כזה שסגנון המשחק שלו דורש התאמות מצד המאמן ומצד השחקנים שלידו. הגנתית יוטה לא יכולה בלעדיו. התקפית, סט הכלים של גובר אמנם מוגבל, אבל הוא עדיין יכול לתרום יותר מ-6 זריקות ב-2 משחקים. נראה שששחקני יוטה לא סומכים על גובר שיקלע ולא מוסרים לו את הכדור מספיק. כשהאצבע המאשימה מופנית בעיקר למיטשל, שהעונה מסר לגובר כשתי מסירות למשחק. הסטטיסטיקה הזאת מתווספת לדיווחים על יחסים עכורים בין מיטשל לגובר ועל רצונו של מיטשל לשחק בקבוצה משוק גדול. נראה שהקיץ של יוטה הולך להיות חם ומעניין.

מה הפתיע במשחקים הראשונים?

שרית שויד: שתי הפתעות עיקריות.

מופע האימים של טרה יאנג. 8 נק', 1 מ-12 מהשדה, 0 מ-7 מהשלוש, 4 אסיסטים על 6 איבודים והפסד כואב ב-24 הפרש למיאמי במשחק הראשון בסדרה.

הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה.

תצוגות העל של טייריס מקסי. טייריס, המרוויח הגדול מסאגת בן סימונס, הגיע לפלייאוף כשחקן השלישי או הרביעי בחשיבותו ברוטציה של פילי. משחקן שלישי או רביעי לא מצפים להמטיר 38 נקודות במשחק פלייאוף, זה התפקיד של הכוכב. הוא המשיך לככב גם במשחק השני עם 23 נקודות, 9 ריב' ו-8 אס' ואם למישהו היה ספק, אז את הכל הוא עשה באחוזים נהדרים וביעילות גבוהה.

 

מידן בורוכוב:  היו לא מעט דברים שהפתיעו אותי בתחילת הפליאוף.

היכולת של מיאמי לחסל את יאנג שהגיע לוהט למיאמי ועבר צינון.

41 נקודות של ברונזון עבור דאלאס בגיים 2 זה היה פשוט מדהים.

מינסוטה היממו את ממפיס ואותי בגיים 1 עם 130 נקודות, בעיקר ההופעה של אדוורדס עם 36 במשחק הבכורה שלו.

דוראנט מפתיע לרעה מול בוסטון, נאש מזעזע על הספסל.

לא חשבתי שפילי תכה בטורונטו, חשבתי שזאת תהיה סדרה של לפחות 6 משחקים.

היו ויש המון אוהדי ליייקרס שמזלזלים בברנדון אינגרם וטוענים שהטרייד של דייוויס היה מעולה לקבוצה. אינגרם ממשיך בקו שלו ובפלייאוף/פלייאין הזה הוא עולה מדרגה נוספת בדרך להיות פרנצייז פלייר.

 

אריק ספרן: הנרפות של פיניקס החל מהחצי השני של המשחק הראשון, ולאורך כל המשחק השני. קבוצה שונה לגמרי ממה שראינו לאורך כל העונה, וזאת בלי קשר לפציעה של בוקר.

העובדה ששיקאגו הצליחה להרים הילוך, בעיקר הגנתי, אחרי שבמהלך העונה לא הצליחה לנצח שום קבוצה בכירה.

ההתפרקות של טורנטו, שחשבתי שיהוו אתגר יותר משמעותי לפילדלפיה.

הלוזריות של דוראנט, שהתרגלנו לראות שמעלה הילוך בפלייאוף, ופתאום נעלם ברגעי האמת ברבע הרביעי של שני המשחקים הראשונים. בעיקר בשני בו היה על 0-10 מהשדה!

 

טל קינן: האמת שאני לא חושב שהופתעתי ממש. בניגוד לרבים, אני מצפה ממינסוטה להקשות על הגריזליס מכיוון שעל אך חוסר הניסיון שלהם, יש להם המון כישרון. מה שאולי הפתיע אותי במשחק הראשון ביניהן זה שהוולבס שלטו בריבאונד התקפה וסיימו עם יותר נקודות הזדמנות שנייה מאשר הגריזליס אבל במשחק 2 זה כבר התאזן. אני אוסיף שציפיתי שהסאנס ידיחו את הפליקנס בסוויפ ולכן מעט הופתעתי שניו אורילנס גנבו משחק אחד ועוד בחוץ. אז נכון שדווין בוקר נפצע ויש לסאנס נסיבות מקלות, אך למרות זאת אני מצפה מהם לגמור את הסדרה הזאת ב-5 משחקים.

 

דני אייזיקוביץ': בוסטון, ג'ורדן פול, ודרוזן. בוסטון הגיעו לסדרה אחרי פציעה של רוברט וויליאמס שהיה אחד מעמודי התווך בהגנה, בטח בריצה המשוגעת של סוף העונה. אבל בוסטון מוכיחים שהם פשוט בכושר נהדר ומצליחים לאמלל גם את דוראנט וקיירי בצד ההגנתי. אל הורפורד שוב נזכר שהוא היה אולסטאר רק לפני כמה שנים והם משחקים הרבה יותר טוב ממה שהיינו מצפים.

לגבי פול, אין בן אדם בעולם שחשב שהוא יתפוצץ ככה בשני המשחקים הראשונים.

השלישי זה כמובן דרוזן, יש לו את היכולות, אבל כולם כבר רגילים לזה שהוא קורס ברגעי החשובים. היה מפתיע וכיף לראות אותו במשחק מספר 2 מול מילווקי.

מרכוס סמארט זכה בשחקן ההגנה. כמה השפעה יש לתלונה שלו בטוויטר ועד כמה יעריכו מעכשיו שחקני פרימטר?

דני אייזיקוביץ': משפיע לגמרי, ומצד שני לגיטימי לחלוטין. בסופו של יום, התארים האלו, בעיקר תארי ההגנה הם מאוד סובייקטיביים. בכדורסל בניגוד לריצה, שחיה וענפי ספורט יחידים קשה מאוד לקבוע מי הכי טוב במשהו. על אחת כמה וכמה, בצד ההגנתי שבו יש המון מדדים מתקדמים אבל השחקנים עדיין מושפעים מהסביבה שלהם. לכן הציוץ של סמארט היה לגמרי במקום. כי היה מקום לעשות שינוי בנרטיבים. מצד שני, סמארט לחלוטין ראוי, ורואים את זה גם בסדרה מול ברוקלין. במבט קדימה, לדעתי זה יותר יאזן את התארים בין שחקני הפרימטר לשחקני הפנים בצד ההגנתי.

 

שרית שויד: התואר, שבדר"כ ניתן לביגמנים ושהוענק לגובר שלוש פעמים בארבע שנים האחרונות, היה צריך להגיע למישהו אחר העונה. גם כדי שלא נשתעמם לראות כל פעם את אותו שחקן מקבל את התואר וגם כי העונה היו הרבה מועמדים טובים, רובם דווקא שחקני פרימטר.

סמארט וברידג'ס שסיימו במקומות הראשון והשני בהתאמה בהצבעות לתואר שחקן ההגנה היו הבולטים מביניהם.

סמארט, מעבר להיותו ראוי לתואר שחקן ההגנה של העונה, דאג לשווק ולגבות את עצמו בטוויטר. הציוץ לא רק עזר לקייס שלו, הוא גם זיכה אותו בביקור של "הכפפה" שהגיע במיוחד לבוסטון להעניק לו את הפרס.

 

מידן בורוכוב: שמח עבור מרכוס סמארט, קצת הזוי שמאז 96 אז פייטון ופיפן סיימו 1 ו-2 במירוץ ל-DPOY היה סנטר/שחקן גבוה בטופ 2. דווקא מאז שהפרס מחולק, היסטורית בעשור הראשון התואר נשלט ע״י גארדים (אלווין רוברסון, מייקל קופר, מייקל ג׳ורדן).

אני בהחלט חושב שכדאי לתת יותר במה והערכה לגארדים ושחקני כנף בתואר.

לגביי ״ההתבכיינות״ של סמארט במדיה החברתית, בהחלט שיש לזה מקום בבחירה. הוא יצר מודעות וזה נכנס לתודעה של הבוחרים. אני מסכים עם דריימונד גרין, אני חושב שצריך לתת לשחקנים/מאמנים לבחור. אני חושב שהמשקל של התארים האישיים לא צריך להשפיע על השכר של הזוכים/מפסידים.

 

אריק ספרן: השפעה עצומה, אבל כנראה שכמו בפוליטיקה – אי אפשר לנצח בבחירות בלי קצת קמפיין וקידום שיווקי.

אם במשך 26 שנים רצוף זוכים רק שחקני פנים בתואר, ברור שיש בעיה כלשהי.  זאת, מכיוון שרוב המצביעים לא באמת רואים את כל המשחקים של כל הקבוצות, ולכן מצביעים על בסיס ניתוח סטטיסטי קר, של נתונים הגנתיים שבנויים בצורה מוטית סטטיסטית לטובת סנטרים.

סמארט, בחוכמתו (קאצ'ינג!), שם את העניין על השולחן, וגרם לכך שיותר מצביעים יסתכלו על המשחק, ופחות על הנתונים הסטטיסטים. וכשרואים, מבינים שסמארט – כמו ברידג'ס שהגיע למקום השני  – שומרים כמעט תמיד על השחקן המוביל בקבוצה השנייה, ומשנים את המשחק לגמרי עם ההגנה שלהם.

 

טל קינן: לא יודע להגיד עד כמה התלונה שלו בטוויטר השפיעה. אני כן יודע שנמאס למצביעים לתת את הפרס לרודי גובר ולכן רצו לתגמל שחקנים מקבוצות ההגנה הכי טובות בליגה. בהינתן בריאות כנראה שדריימונד היה זוכה בפרס אבל מהרגע שהוא נפצע היה מרוץ פתוח בפסגה. אגב יש המון שחקני פרימטר שזכו, רון ארטסט, קוואי לנארד. היחודיות של סמארט היא שהוא גארד אבל הוא שומר ווינגים ולעיתים גם ביגים ובנוסף הוא מנהל ומנווט את כל ההגנה של הקבוצה, סטייל דריימונד. אז אני סבור ששחקני פרימטר יזכו בפרס הזה בעתיד (סטייל סימונס וברידג'ס) אבל אני לא רואה גארד שעתיד לזכות חוץ מסמארט.

https://www.youtube.com/watch?v=1ADmwFKuJEk