המדור השבועי בשיתןף פוסט אפ על הנושאים הבוערים והפעם התכנסו מידן בורוכוב, ולאדי קוגן, אריק גנות והאורחים המכובדים אוריאל דסקל ואור עמית מהעמוד Insignifistats.

 

לאמלו בול חזר – מה ההשפעה על ההורנטס? (ועל המירוץ לרוקי העונה?)

מידן בורוכוב: בעונה משוגעת כמו העונה מגיע ללאמלו לקבל את תואר רוקי העונה, אין מועמד ראוי ממנו. זה נחמד שהוא יצליח לרשום עוד משחקים ולשחק כמעט 2/3 עונה. מה שייתן לו את התואר.  לגביי הסיכוי של שארלוט בפלייאוף, אני חושב שהסיכוי שלהם נמוך ממילא . יהיה להם קשה מאוד לצאת מהפליי-אין בשלום. מיאמי/בוסטון משוכה גבוהה מאוד ובשלב הבא ימתין ראסל ווסטברוק שירצה לתת ללאמלו שיעור רציני.

שארלוט עשו יופי של עונה, הם צריכים להיות מעודדים ולנסות לשפר עמדות בעונה הבא. עם לאמלו, מונק, היוורד והצעירים.

 

ולאדי קוגן: טוב נתחיל מהקל-אין לזה השפעה על מירוץ רוקי העונה. לאמלו בול שיחק עד לשלב הזה 44 מתוך 65 משחקים, כלומר 21 משחקים שהוא פספס, דהיינו כמעט שליש עונה. אין סרט שאתה זוכה בפרס כלשהו אם אתה מפספס כמות משחקים כזו. לגבי הפלייאוף אלה בהחלט חדשות טובות מבחינת ההורנטס, כאשר לאמלו יוסיף להם מבחינת הובלת כדור, קליעה ויצירתיות ויאפשר להורנטס לאתגר את פילי/ברוקלין בסיבוב הראשון. יותר מזה אין למה לצפות, אבל גם פלייאוף זו התקדמות בשביל המועדון הכושל הזה.

 

אוריאל דסקל: בול חזר והחזיר את הסיכויים שלו לזכות ברוקי השנה. עזרה גם הפצעה של טייריס האליברטון – אבל נראה שאנת'וני אדוארדס, בזכות ההופעות האחרונות, יזכה בתואר. נראה שעל ההורנטס הוא שחקן משפיע – הוא הרוקי הכי משפיע על הקבוצה שלו העונה (בקטע טוב, ג'יימס ווייסמן השפיע בקטע רע). האם זה יהפוך את הורנטס לקבוצת פלייאוף טובה? כנראה שלא – אבל ההורנטס, איתו, בהחלט הפכה לקבוצה שכיף יותר לראות.

 

אור עמית: על ההורנטס? בעיקר מורלית. הם 13 מ-22 איתו בחמישיה ו-11 מ-23 כשהוא על הספסל. זה אחלה שהוא יקבל ניסיון פלייאוף בעונה הראשונה שלו ובטח שמשרדי הליגה שמחו לראות אותו חוזר. לגבי רוקי העונה זו כבר שאלה מעניינת יותר: נכון לכתיבת שורות אלו מלו עומד על 44 משחקים – מה שמעמיד אותו בדיוק ברף של 50 משחקים בעונת 82 סטנדרטית. פטריק יואינג הוא היחיד שזכה בתואר עם כמות מינימלית כזו של משחקים (בעונה רגילה) ואחריו ממוקם ברנדון רוי עם 57/82 – או 50 משחקים העונה. העובדה שההורנטס בפלייאוף יכולה לתת לו את היתרון על פני האנט מאן.

 

אריק גנות: להורנטס יש עונה מאוד מרשימה, והם בעמדת פלייאוף למרות הפציעות של לאמלו והיוורד. טרי רוזייר ודבונטה גרהאם הצליחו להחזיק את הקו האחורי בצורה סבירה גם בלי לאמלו. בשלושת המשחקים בלעדיו הם עשו פחות או יותר מה שהם אמורים לעשות – שני נצחונות על דטרויט והפסד למילווקי. זה לא אומר שלאמלו לא חשוב לקבוצה, אבל בעונה הנוכחית הם כנראה יגיעו לפלייאוף איתו או בלעדיו, ויפסידו בסיבוב בראשון איתו או בלעדיו.

החזרה שלו מחזקת אותו במאבק לרוקי העונה. אנתוני אדוארדס עושה דברים מדהימים לאחרונה ולא פספס אף משחק, אבל ההיילייטס של לאמלו וההצלחה הקבוצתית שמים אותו בעמדת הובלה לתואר.

 

סקוט ברוקס הגדיר את ווסטברוק כרכז השני הטוב בהיסטוריה אחרי מג'יק. גם אם מוגזם, כמה קרדיט ראוי ווסטברוק על הריצה האחרונה של הוויזארדס?

אריק גנות: ווסטברוק רחוק מלהיות אחד מחמשת הרכזים הטובים בהיסטוריה. למעשה, הוא לא הרכז החמישי בטיבו בליגה כרגע. קרי, הארדן, קיירי, פול ולוקה עוקפים אותו בקלות.

למרות זאת, יש לו מניות רבות בריצה של הוויזרדס. אחרי פתיחת עונה קטסטרופלית, הוא שיפר את אחוזי השדה שלו בחודשיים האחרונים ל-45% לא נוראים, לצד התרומה האדירה במסירה ובריבאונד. וחשוב מזה – וושינגטון מנצחת, ואי אפשר להתעלם מהדומיננטיות של ווסטברוק בנצחונות האלה. לטוב ולרע, הוא המנוע של הוויזרדס ומגיע לו המון על קרדיט על המהפך שהם עברו – מקבוצת תחתית שנראתה חסרת סיכוי לחלוטין לקבוצה שכנראה תגיע לפלייאוף ולא תעשה חיים קלים ליריבותיה.

 

מידן בורוכוב: קרוב לודאי שווסטברוק יסיים את העונה הזו עם עונת טריפל דאבל נוספת ובמקום ה-1 בכל הזמנים בכמות TD. השאלה האם זו עדות לגדולה של שחקן? אם כדורסל היה ספורט אישי יכול להיות שווסטברוק היה הגדול בכל הזמנים. בהיבט האישי הוא לא הצליח לצד דוראנט. ווסטבורק יכול למשוך כל קבוצה בעולם לפלייאוף, וזהו הישג אישי מרשים, בעיקר כי הוויזארדס חלשים

לא מגיע לו קרדיט על גדולה היסטורית.

 

ולאדי קוגן: טוב בוא נתחיל מהקל ונגיד שכאוהד אוקלהומה־סיטי אני מחזיק בדעה שסקוט ברוקס הוא בכלל לא מאמן כדורסל, והוא צריך לשבת בכלא על פרשיית קנדריק פרקינס בגמר 2012. אחרי שאמרנו את זה נגיד שבהחלט מגיע לראס קרדיט על העונה הנוכחית של וושינגטון, והעובדה שהקבוצה העלובה הזו בכלל נמצאת באיזור של פלייאוף היא לא פחות מנס רפואי. לא פוסל שראס יקבל קרדיט ויכנס לחמישיה השלישית של הליגה, אבל הוא בוודאי לא הרכז השני בטיבו בהיסטוריה. בסופו של דבר המספרים של ראס יתנו לו מקום של כבוד בעשיריית כל הזמנים (גם אם לא בצדק), ולא יותר מזה.

 

אוריאל דסקל: לא סקוטי נשמה. לא. ראסל ווסטברוק לא הרכז השני הכי טוב בהיסטוריה. פשוט לא. ניקולה יוקיץ' "רכז" טוב יותר מראסל ווסטברוק. הוא שחקן שיודע להניע כדור, להכניס את כולם למשחק, למסור כשצריך ולזרוק כשצריך – ולכן, באופן כללי ויחסי – הוא גם שחקן שמנצח יותר משחקים. ווסטברוק הוא מכונת טריפל דאבלים שהפך את הכדורסל לענף אינדיבדואלי עם מסירות לאנשים אחרים בקבוצה – הוא לא רכז. כמה קרדיט מגיע לו על ריצה שעשויה להתגלות כחסרת משמעות עבור המועדון? שיקח את כל הקרדיט שמגיע לו על זה. מגיע לו על זה.

 

אור עמית: זה זמן טוב להזכיר שברוקס היה המחליף של ג'ייסון קיד בדאלאס הדיספונקציונלית של הניינטיז? אני סאקר של ראס אבל היסטורית הוא לא בטופ 7 אפילו. בכל מקרה, בקואץ' קרטר במשחק הראשון של העונה המאמן אומר – ואני לא מצטט במדויק – עדיין לא עבדנו על תרגילים, רק על לרוץ. אז מה אני רוצה שתעשו? שתרוצו. ווסטברוק רץ כל העונה ולאחרונה הוויזארדס הדביקו את הקצב וכל הקבוצה נראית יותר מחוברת. מעבר ליכולת האישית ראס כרגע משפיע על התרבות הקבוצתית של הוויזארדס, וזה המון. אה, וזה גם אומר שבדיוק כמו קואץ' קרטר, גם לוויזארדס אין תרגילים או סיכוי לנצח במשחק מסודר.

 

הפתעות העונה שלכם?

אור עמית: רגע, לא כולם ציפו שפיניקס ויוטה יובילו את המערב ושלניקס תהיה ביתיות? בכל אחת משלוש הקבוצות האלה יש כמה מועמדים ל'הפתעה' בפני עצמה – ובעיקר שחקן שכבר הספידו לו את הקריירה ונהנה השנה מעונת אולסטאר.

.

אריק גנות: הניקס, בראש ובראשונה. בלי שינויי סגל מהותיים הם הפכו מקבוצת הגנה גרועה לנהדרת ומקבוצת תחתית לקבוצה ביתית בפלייאוף. בתוכם ג'וליוס רנדל, שאיכשהו הפך  בעונתו השביעית בליגה מסקורר לא יעיל ושחקן הגנה בינוני לסוקרר מוביל, מוסר נהדר ושחקן הגנה מצוין.

הסיפור של יוטה במערב דומה, אם כי פחות קיצוני. בעונה שעברה הם נראו תקועים בסטטוס של "קבוצה טובה, אבל לא באמת מועמדת לכלום". העונה הם מובילים את הליגה ולגמרי נראים כמי שיכולים לעשות את הצעד הבא ולהתמודד על אליפות. ספציפית מייק קונלי, שנראה גמור בעונה שעברה, הוא הפתעה נהדרת העונה.

 

מידן בורוכוב: הקבוצות הכי ברורות זה פיניקס והניקס. מגיע כל הכבוד לניו יורק שלא עשתה רעש גדול במעבר בין העונות וגם לא בטרייד דד ליין. קבוצה שהייתה רגילה להיות באשפתות של הליגה מוצאת את עצמה בפלייאוף וזאת מבלי לשדרג באופן משמעותי את הסגל. מגיעה מילה טובה לרנדל ות'יבודו.

בהיבט האישי סטיב נאש הפתיע לטובה עם עונת בכורה משובחת. גם קיירי סיפק עונה לא רעה והפתיע לטובה בשילוב עם הארדן.

 

ולאדי קוגן: לפי הסדר הזה:

1-הניקס:מי בכלל חשב שהם יגרדו את הפלייאוף, ועוד יתרון ביתיות? שמישהו יתן לרנדל איזשהו גביע כבר עכשיו.

2-יוטה-כולנו ידענו שיוטה היא קבוצה כשרונית,שדונובן מיטשל הוא כוכב בהתהוות ושקווין סניידר יודע את העבודה, אבל מקום 1 במערב? גם סטוקטון ומלון מסירים את הכובע.

3-פיניקס-זו לא אמורה להיות הפתעה כל כך גדולה,שהרי פיניקס הראו לנו כבר בבועה שיש שם חומר לעבוד איתו, אבל גם כאן מקום 1-2 במערב הוא משהו שאני אישית לא יכולתי לצפות, אבל כריס פול הפתיע אותי לטובה. Mvp זה לא מילה גסה.

 

אוריאל דסקל: ניו יורק ניקס. כאילו, עונה ראשונה מאז 2012/13 עם 50%+ הצלחה, פלייאוף ראשון מאז שהיו שחקני כדורסל אמיתיים בניקס… זה לא משהו שציפו שיקרה עם קבוצה שנראתה בדרך לשום מקום בעונה שעברה. על פיניקס דיברו כקבוצת פלייאוף בתחילת העונה – הרבה בזכות סוף עונה שעברה (8 ניצחונות בבועה ופספוס הפלייאוף על הקשקש), אז הניקס  יותר מפתיעים. מפתיע עוד יותר שלא היתה להם פציעה מסיימת עונה. כנראה שבחרו שחקנים שיכולים לעמוד בדרישות של טום ת'יבודו.

אכזבות העונה שלכם?

אוריאל דסקל: בוסטון סלטיקס ומיאמי היט נאבקות על המקום השישי במזרח – נראה לי שזה די מסכם את דיון המאכזבות. שתי הפינאליסטיות של המזרח בעונה שעברה – כן, בגלל הקורונה, פציעות, עומס, מחסור חמור במנוחה ושיקום מהעונה שעברה – בקושי מצליחות לשחק יותר משני משחקים רצופים טובים.

 

אור עמית:  טיילר הרו נראה שהשלים תוך חצי שנה טרנספורמציה מכוכב עולה לקייל קוזמה של המזרח. שיקאגו שהיו לא רחוקים מ-50% לפני חודש וחצי ומאז הם 8 נצחונות מ-27 משחקים אבל האכזבה הגדולה מבחינתי העונה הם הניקס שדווקא בשנה של דראפט מצוין, כשהם מגיעים עם אפס ציפיות, החליטו להפסיק עם ההפסדים ולהפסיד את קייד קאנינגהאם.

 

אריק גנות: הלייקרס במערב. אחרי שהם דרסו את הליגה בפלייאוף ונראה היה שהתחזקו העונה, הפציעות הדיחו אותם מהמסלול והם לא מצליחים לחזור אליו. כרגע הם שמאזן שווה לזה של המקום השביעי ועלולים אפילו להיות מודחים מהפלייאוף. בלייקרס דיוויס הוא אכזבה גדולה – בקיץ נראה היה שרק ניהול עומסים ימנע ממנו מזכיה ב-MVP של הליגה, אבל העונה הוא היה רע גם כששיחק, והוא לא שיחק הרבה.

במזרח אלה מיאמי וטורונטו. ההיט היו רחוקים שני נצחונות מאליפות בעונה שעברה, אבל לא מצליחים לשחזר את היכולת ונראה שיודחו בסיבוב הראשון. הראפטורס אמנם איבדו את הסנטרים שלהם, אבל ההדרדרות שלהם מוגזמת למרות זאת.

 

מידן בורוכוב: אנתוני דיוויס, היו לי ציפיות שהוא ישחק ברמה של אם וי פי. הוא לא פתח את העונה טוב ולא נראה מאוד מרשים לאחר הפציעה שלו.

פורטלנד וסקרמנטו כרגיל בטור המאכזבות. גם ניו אורלינס הייתה יכולה להיות במקום אחר, סטן ואן גנדי איכזב ביג טיים.

מיאמי ובוסטון לא הצליחו להיות בצמרת המזרח והן במאכזבות

 

ולאדי קוגן: כמו בכל עונה, אכזבות לא חסר: ניו אורלינס: כמה ההגנה שלכם יכולה להיות פח שאפילו מקום 8 לא תגרדו? כוכב בהתהוות יש, מאמן יש, מה עוד צריך?.

שיקגו: הבאתם את ניק ווצ'ביץ' בשביל לטנקק את הסיומת? אם אתם לא מסוגלים לסיים את העונה מעל וושינגטון ושארלוט אז תסגרו את המועדון כבר.

 מיאמי: אחרי גמר שבו נראיתם לא רע בכלל, אין שום המשכיות ואתם צוללים למאבקי פלייאוף ופליי אין? הרי באטלר והחבורה לא איבדו פתאום את הכשרון שלהם.

 בוסטון: מה קורה חברים, העסק הזה יתחבר מתישהו? טייטום נראה כמו כוכב, בראד סטיבנס עדיין כאן, ועדיין העסק לא ממריא לשום מקום. אכזבה גדולה.

כמה מודאגים צריכים להיות הלייקרס?

ולאדי קוגן: מודאגים למדי, לברון לא נראה 100 אחוז וכנראה שגם לא יהיה. גבה הוא לא שחקן שיסחוב אותך לבד לשום מקום, שרודר נפצע בטיימינג הכי גרוע ולהתחיל פלייאוף ממקומות 6 ומטה זו באמת משימה קשה למדי. על הנייר הלייקרס לא צריכים לפחד מאף יריבה שתהיה בדרכם, אבל יש מכשולים לא פשוטים בדרך-לקליפרס יש את הכוכבים שיכולים לתת פייט לצמד של הלייקרס, ליוטה יש עומק, וגם פיניקס ודנבר לא יתקפלו בלי קרב. הלייקרס הם עדיין הלייקרס, אבל הסיטואציה לא קלה והמשימה בפניהם תהיה קשה למדי.

 

אוריאל דסקל: כמו בוסטון ומיאמי, גם לייקרס סובלת מכך שלא היתה להם פגרה והם עדיין בסוג של אותה עונה מתום העונה שעברה. אז הם צריכים להיות מודאגים. לברון ג'יימס, כך נראה, מתקשה להתאושש מפציעה בקרסול, אנתוני דיוויס עדיין לא ב-100% – האחרים טובים עם ג'יימס ודיוויס אבל לא באמת קבוצת פלייאוף בלעדיהם. אז כן, הם צריכים להיות מודאגים.

 

אור עמית: שמש, ים, יש חיסונים לקורונה. מה כבר יש לדאוג בלוס אנג'לס? אה, על המגרש. לא יודע. אני חושב שלברון עצמו הרבה יותר לחוץ להשיג את טבעת מספר חמש מאשר הלייקרס לחוצים על טבעת השנה. העובדה שהם זכו בעונה הקודמת קצת מנמיכה את הלהבות בהקשר שלהם, בוודאי אחרי עונה מלאה בפציעות. כל עוד הם לא יודחו במצ'אפ ישיר מול הקליפרס, הם יהיו בסדר. מקסימום עושים רי-טולינג בקיץ.

 

אריק גנות: מאוד.

אנחנו פחות משבועיים לסיום העונה הרגילה, והם במאזן של פליי אין. כרגע זה אומר מפגש עם הווריורס שהפסד בו מביא אותם משחק אחד מהדחה. לברון פצוע, ולא מצליח לצאת מזה. בנוסף הוא אמר בפירוש שלעולם לא יחזור להיות 100%. דיוויס היה פצוע רוב העונה, וגם כששיחק היה רחוק מיכולתו הרגילה. הם בכושר רע, ולמרות שהחזיקו מעמד בלי לברון ודיוויס במשחקים האחרונים זה מתפרק. הם במאזן 3-7 בעשרת המשחקים האחרונים, כמו אורלנדו ודטרויט. דראמונד לא ממש מצליח להועיל, ובכלל ספק אם ניתן בכדורסל המודרני להצליח עם הרכב סופרסייז של דראמונד ודיוויס.

תמיד ייתכנו הפתעות, אבל כרגע זה נראה רע.

 

מידן בורוכוב:  מודאגים מאוד. בבועה זה תרחיש שעבד להם אבל הם הגיעו מהמקום ה-1 במערב. כרגע הם נראים לא טוב. אנתוני דיוויס לא נראה טוב אחריי הפציעה, לברון חזר והוא צפוי להיות מושבת שוב. על משחק אחד לליקרס יש סכנה רצינית (בפלייאוף בשנה שעברה היא הפסידה ב-2 סדרות את גיים 1)

הלייקרס לא הריצו מספיק הרכב של לברון-דיוויס-דראמונד, הזמן לרעתם, צפוים להם משחקים קשים עד לסיום העונה.

בכל זאת יש מי שמאמין שסדרה מול יוטה או הסאנס עדיפה ותהיה קלי קלות עבורם. אני חושב אחרת.