המדור השבועי 5 על 5 בשיתוף פוסט אפ והפעם הגמרים האיזוריים. עם מידן בורוכוב, סער ברעם, אריק גנות, שרית שוויד ואורח מיוחד אור עמית מהעמוד Insignifistats

 

הקליפרס ללא קוואי הפתיעה את הג׳אז, האם יש להם סיכוי מול הסאנס?

אור עמית: התשובה לכך נכתבת כשהקליפרס בפיגור 0-2 כשכריס פול אמור לחזור למשחק מספר 3 אז בקצרה – ברור שכן. בשני המשחקים בחוץ הקליפרס לא נראו נחותים משמעותית מהסאנס ועדיין לא קיבלנו משחק התעלות מאחד הבלתי-צפויים שלהם כמו שקיבלנו מקאם פיין במשחק 2 עבור פיניקס. החזרה של פול למשחקי פלייאוף מכריעים בלוס אנג'לס יכולה להוציא מהקהל – וכמובן גם מפול – משהו אחר, אבל הסדרה הזו עדיין לא גמורה.

 

שרית שוויד: האם טיי לו פיצח את השיטה לנצח משחקים בפלייאוף? להפסיד את שני המשחקים הראשונים, "להרדים" את היריב ואז לקחת את הסדרה? זה עבד פעמיים בפלייאוף הנוכחי ועכשיו, בגמר המערב, הקליפרס נמצאים בדיוק באותה עמדה. עם הבדל אחד. עכשיו הם צריכים לנצח בלי קוואי. וכדי שזה יקרה, פול ג'ורג' יצטרך לתת תצוגות על בכל משחק ומשחק. רק שניסיון העבר מלמד שלא סביר שזה יקרה. בצד השני עומדת פיניקס, שהוכיחה שהיא לא פראיירית ושגם בלי כריס פול יש לה כלים להתמודד עם הקליפרס נטולי קוואי. כריס פול צפוי לחזור, מצבו של קוואי לא ברור. אם פול חוזר וקוואי לא, פיניקס תגיע לגמר.

 

מידן בורוכוב: משחק 2 היה משחק שיכול להרוג את הסדרה. לא סביר שהקליפרס יצאו 3 פעמים ברציפות מפיגור 2-0.היכולת של פול ג׳ורג׳ לבעוט בדלי בפליאוף הופכת לעובדה מוגמרת.

מצד שני הקליפרס הוכיחו השנה יותר אופי מההיסטוריה העגומה של המועדון. בכדי לנצח הם צריכים לשפר את ההגנה שלהם ולהצר את הצעדים של הגארדים של הסאנס. מאחר והסאנס קבוצה צעירה, הקליפרס מסוגלת לחזור בכל רגע נתון למרות שכרגע זה מרגיש רחוק מהם. אולי בשנה הבאה בהנחה שקוואי חוזר בריא וזמין.

 

אריק גנות: ברור שיש להם סיכוי. אחרי שנמצאו ב-2-0 סדרה שלישית ברציפות, זה יהיה מאוד לא נכון לזלזל בקליפרס. הם הקבוצה היחידה שמצליחה לקלוע שלשות בצורה אמינה בפלייאוף הזה. יש להם הגנה חזקה. רג'י ג'קסון התעלה למדרגת סקורר שני אמין ויציב – שתי מילים שקשה להאמין שמישהו משתמש בהן בנוגע לג'קסון.

בנוסף, באופן מפתיע, אפשר לטעון שהמצב הרפואי של פיניקס גרוע מזה של הקליפרס. האף השבור של דווין בוקר מפריע לו מאוד, ובלי הקליעה שלו זו לא אותה קבוצה. כריס פול לא הצליח לקלוע טוב בחזרה שלו מפרוטוקול הקורונה. פיין פצוע. ובלי שלושתם זו לא אותה קבוצה.

 

סער ברעם: כרגע, במצב של 2-1 בסדרה, כן. פלייאוף רג'י נראה כמו הדבר האמיתי ורבע אחד מעולה של פול ג'ורג' במשחק מספיק להם לנצח את הסאנס – הקצת שבורים, יש לציין. הם יכולים לעשות את זה והפלייאוף הנוכחי במצב של Last Man Standing, וכנראה שמי שהכי טוב בזה הוא טרנס מאן, שהגיע בול בזמן למאני טיים. שחקנים כאלה מתגלים במצבי קיצון קבוצתיים, ונראה שהקליפרס הצליחו איתו בגדול. אני רק חושב איך לו וויליאמס היה עוזר להם עכשיו ואומר לעצמי… פספוס קטן של הצוות המקצועי הביא למציאה גדולה של הצוות האימוני. לבינתיים, הכל לפי התוכנית של הקליפרס. נפלו לפיגור 2-0, ניצחו אחד, ואת אלה שהפסידו יכלו לנצח.

פיניקס נראתה פנטסטי גם ללא כריס פול, האם ה-value שלו עבור פיניקס היה קצת מוגזם? הצעירים יכולים לרוץ גם בלעדיו?

סער ברעם: לא. יש לו ערך ענק וראינו את זה כשקמרון פיין נפצע במשחק האחרון. אין עוד מלבדו – אין מי שיארגן, יסדר, יוביל את הקבוצה ואת חדר ההלבשה, על אחת כמה וכמה כשפיין לא רלוונטי. במצב בו פיין גם לא יהיה רלוונטי, הסאנס בבעיה. כריס פול החטיא מבטים פנויים בסקייל שלו, בתור אחד מקלעי חצי המרחק הטובים בליגה. הוא לא החטיא לאורך מהזריקות שראיתי. הוא החטיא לרוחב, מה שמרמז על אי דיוק ועל ראש / גוף לא מתואמים. הצעירים יכולים לרוץ בלעדיו במשחק ספציפי, אבל לא למשך כל הפלייאוף, ובמיוחד לא במשך עונה רגילה כל כך צפופה -. כמו שעשוייה להיות העונה הקרובה. אם העונה שחקנים נפלו כמו זבובים, אני לא רוצה לדעת מה יקרה בשנה הבאה.

 

אור עמית: ושוב, המציאות מראה שכן. אבל לטווחי זמן קצרים יחסית. אני לא חושב שהסאנס היו מגיעים לגמר האיזורי בלי פול. הם עשו התקדמות בפני עצמם, כמובן. ראינו את זה בבועה עונה שעברה אבל אני לא יודע כמה זה יחזיק לטווח הארוך. אם להסביר את זה במונחים שכולנו מכירים: אתם יכולים לסוע X זמן עם גלגל ספייר, אבל בשלב מסוים תצטרכו לתקן את הצמיג שיש בו פנצ'ר.

 

שרית שוויד: ההצלחה של הסאנס העונה היא הרבה בזכותו של כריס פול והערך שלו עבור פיניקס הוא עצום ובכלל לא מוגזם. פול, שועל קרבות ותיק, קיבל על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי, המנטור, יודה אם תרצו. הוא הביא איתו את כל החוכמה והניסיון שלו ועזר לקבוצה להגיע לגמר המערב.

מכאן, צעירי פיניקס, שכבר צברו ניסיון ובטחון מול הלייקרס ומול דנבר, רצו 2 משחקים בלעדיו.

הנוכחות של כריס פול על הפרקט עדיין מאוד חשובה להמשך הפלייאוף ולשאיפות האליפות של הסאנס, אבל נראה שלפחות כרגע נוכחות וירטואלית של פול מספיקה.

 

מידן בורוכוב: פיניקס הייתה המרענן הרשמי של בועת 2020 אותה היא סיימה במאזן 0-8. כריס פול אחלה, בטוח שהוא תרם ה-מון לצעירים, בעיקר מבחינה מנטלית. אני מאמין שהסאנס מספיק מוכשרת גם בלעדיו ובכלל, הקרדיט הגדול ביותר של הקבוצה חייב ללכת למונטי ווילאמס.

מצד אחד הסאנס מספיק מוכשרת ללא פול, מצד שני התרומה שלו בטווח הקצר והארוך לצעירי הסאנס עצומה.

פיניקס תמשיך להיות קבוצה טובה גם בלעדיו וזה יהיה אדיר אם בגיל 36 אחרי שנכשל שוב ושוב הוא ישחק לראשונה בקריירה שלו בגמר הליגה.

 

אריק גנות: פול נתן עונה רגילה אדירה, שהביאה אותו לחמישיה השניה של הליגה. הוא היה מצוין בפלייאוף לפני שיצא בגלל פרוטוקול הקורונה. הוא סופרסטאר, והערך שלו הוא ערך של סופרסטאר. אי אפשר לאבד שחקן כזה ולהישאר באותה רמה.

מה שקצת האפיל עליו היתה ההתעלות של קמרון פיין. פיין נכנס מצוין לנעלים הגדולות של פול, ולמרות שאין לו את יכולות ניהול המשחק של פול הצליח לפצות עליו ביכולת החדירה שלו, בהגנה טובה ובלקיעה לא רעה בכלל.

פיניקס קבוצה טובה ועמוקה, וכנראה יכולה לעבור סיבוב בפלייאוף גם בלי פול. אבל כדי לאיים ברצינות על אליפות היא חייבת את פול כשיר ובריא.

 

מילווקי עם הזדמנות בלתי נתפסת לקחת אליפות ראשונה מאז 71׳. האם יש לה את הסיכוי הגבוה ביותר ללכת עד הסוף?

אריק גנות: מאוד קשה להעריך. הבאקס אמנם הגיעו לגמר, אבל הרבה דברים לא עובדים להם בפלייאוף הנוכחי – יותר מדי פעמים קבוצות מצליחות לשבור את ההגנה שלהם ולעשות סלים קלים על ברוק לופז, מידלטון והולידיי לא יציבים התקפית, והספסל, שהיה מצוין במהלך העונה הרגילה, לא מצליח לבוא לידי ביטוי.

מצד שני הם הקבוצה במצב הרפואי הכי טוב מאלה שנשארו, עם הסטאר פאוור הכי גדול, ואולי זו שהכי בוער לה לקחת אליפות, יחד עם הקליפרס. אף אחד באטלנטה או בפיניקס לא ירגיש רע מדי עם "רק" אליפות אזורית או אפילו הגעה לגמר.

אם חייבים להעריך, אפשר לומר שהסיכוי שלהם הכי גדול, אבל בקצת.

 

סער ברעם: אני חושב שלא. הם קבוצה שעוד צריכים דיוקים, כמו בעמדת המאמן. הם עדיין נחמדים מדי, למרות התוספת הרעה של פי ג'יי טאקר. אטלנטה נראים מסונכרנים מהם, כאילו קבוצה שנועדה להיות ביחד. משחקים כדורסל טוב, בריא ונעים לצפייה. גם אם יעברו אותם, מול הסאנס הם בהחלט לא פייבוריטים (כמובן בהרכב מלא) ומול הקליפרס כן, אם הם בלי קוואי. והם יהיו בלי קוואי, כי הוא פרימדונה. סתם, לדעתי הוא באמת פצוע והוא לא יחזור לראות פרקט העונה. אם לא הוא, הם אם אפילו לא היו עוברים את המאבס. איזה עצבים.

 

אור עמית: האם מישהו בשלב הזה של הפלייאוף עוד מהמר נגד טריי יאנג? כמובן שמילווקי על הנייר הקבוצה העדיפה, אבל נכון להיום יאנג הוא כנראה השחקן הווינר ביותר שנשאר בפלייאוף. מילווקי הייתה צריכה פציעה של קיירי והארדן כדי להתקדם לשלב הבא, ולטעמי היא דווקא הקבוצה המרשימה פחות שנשארה במירוץ הזה.

 

שרית שוויד: הסיכוי הגבוה ביותר לזכות באליפות הוא של פיניקס ולא של מילווקי.

המשחק של מילווקי צפוי ושבלוני ואם באד לא יעשה שינויים תוך כדי תנועה, הוא ישחק ישר לידיים של פיניקס. הבאקס לא משחקים בצורה חכמה ומתקשים לקבל החלטות טובות תחת לחץ, מידלטון והולידיי יציבים רק בחוסר היציבות שלהם ויאניס בלחץ כשהוא צריך לזרוק מהקו. בפיניקס לעומת זאת, בוקר ואייטון, בפלייאוף הראשון שלהם בקריירה, מוכיחים שהם לא מפחדים מהמעמד והשחקנים המשלימים מתעלים ברגעים הנכונים.

זה גם ממש לא מזיק שיש לסאנס 2 מאמנים מצוינים. כריס פול על הפרקט ו-וויליאמס על הקווים.

 

מידן בורוכוב: מצד אחד כן, מהצד השני טריי יאנג. הבאקס היא הקבוצה הכי איכותית והכי בריאה שנותרה על הלוח. אסור לה בשום אופן לפשל שוב. ב 2019 לאור הפציעה של דוראנט זה עלה להם כנראה באליפות. הם הפגינו חוסן מנטלי בסדרה מול הנטס, יש להם הזדמנות של עכשיו או לעולם לא. לא נותרו קבוצות עם שומרים שמסוגלים להצר את יאניס. הצוות המסייע חייב להרים הילוך ובודנהולצר הלוזר הכמעט ניצחי צריך להוריד את הקוף מהגב.

אם העונה זה לא יסתיים עם טבעת עבור יאניס אז אימתי?

 

למי מגיע יותר קרדיט על הניצחון של ההוקס? דוק ריברס? נייט מקמילן? ואיך הפלייאוף הזה יתרום להמשך הקריירה של טריי יאנג?

מידן בורוכוב: הקרדיט מגיע להוקס ביג טיים. נייט מקמילן הציל להם את העונה. בלעדיו הם היו מחוץ לפלייאוף. מאז שטיירון לו החליף את בלאט לא הייתה השפעה כל כך גדולה של מאמן. באשר לטריי יאנג, הוא שובר את השיאים בבכורה שלו בפלייאוף. עם כל הרינונים שהוא אולי יהיה באסט אני בטוח שאף אחד לא יאמר עליו שהוא באסט. אם יאנג ימשיך להיות בפלייאוף בשנים הקרובות, הפלייאוף הזה יהיה מיילסטון חשוב בלגסי שלו. גמר קונפרנס לפחות בפלייאוף הראשון זה הזוי (מייקל לדוגמא הודח בסוויפ)

יאנג בדרך להיות שחקן היסטורי, פלייאוף 2021 הוא רק הפתיח עבורו.

 

אריק גנות: חייבים לתת קודם כל קרדיט לבן סימונס. עצוב לומר, אבל השחקן פשוט נעלם. תצוגת העונשין הרעה ביותר בכל הזמנים הרגה את הביטחון שלו והורידה אותו אל מחוץ למגרש, ועם כל הכבוד לטייריס מקסי ושייק מילטון, הם עוד לא ברמה להביא נצחונות בפלייאוף.

וכן, משהו רע קורה לקבוצות של ריברס בפלייאוף כבר יותר מדי שנים ברציפות. איכשהו הן מגיעות לנקודת יתרון ופשוט קורסות. פילדלפיה עצמה לא עמוקה במיוחד, ועם הפציעה של גרין וההתפיידות של סימונס היה לה קשה, אבל גם לריברס יש יד בעניין.

יאנג סופרסטאר. נקודה. לא היינו בטוחים בזה, אבל עכשיו זה ברור. לא נופל מאף רכז בליגה.

 

סער ברעם: לשניהם. בזכות נייט מקמילן הם לראשונה במעמד כזה כל כך חזק בתמונה. האחרון שהגיע עם ההוקס לפלייאוף וגם הספיק להפסיד ללברון הוא… קואוץ' באד, אם זכרוני אינו בוגד בי. הוא פשוט טקטיקן ללא שמץ תשוקה למשחק. נחזור לענייננו. בלי מקמילן הם לא עולים לפלייאוף. בלי ריברס שנוהג לקחת צ'אלנג'ים גרועים, להלחץ במשחקי ההכרעה וללכת לשופטים כשלא צריך ולחפור להם, הם לא היו עולים. עם מאמן טוב בסגנון ספולסטרה, קרלייל, פופ (אין מצב כן?) או כל מאמן מוערך אחר בליגה (אפילו טיירון לו) הם היו מנצחים את אטלנטה, ועוד הרבה לפני המשחק השביעי לטעמי. לגבי יאנג – אנחנו נדהמים לגלות שחקן אדיר, שהטרייד עם דאלאס עשה טוב לשני הצדדים. נקווה לראות את לוקה ויאנג בגמר.

 

אור עמית: לריברס יש אשמה מסוימת. ברור. אבל ההוקס מתחברים בצורה יפה בפלייאוף הזה וזה קרדיט שחייב ללכת למקמילן. אני לא רוצה לרוץ ולהכתיר את יאנג, אבל יש לו פלייאוף של פריצה ברמת הדיים-טיים. זה יכול להשאר במסגרת הזו וזה יכול לגדול, אבל כנראה שלא ימהרו לבטל אותם בעונה הבאה.

 

שרית שוויד: אל תורידו כלום מהניצחון של ההוקס. מגיע להם מלוא הקרדיט. הלחץ וחוסר היצירתיות של ריברס סייעו קצת, אבל לא יותר מזה. אטלנטה הגיעה לסדרה מול פילדלפיה כאנדרדוג, אבל היא הגיעה מוכנה. היא הציגה חוזק מנטלי, חיבור קבוצתי, הרבה אנרגיות ומשמעת. כולם תרמו למאמץ המלחמתי. בוגדנוביץ, הוארטר, קאפלה, קולינס ומעל כולם טרה יאנג, שבפלייאוף הזה, עם תצוגות על הקפיץ את המניות שלו לתקרה. הוא אימץ בשמחה את תפקיד הנבל שאוהדי הניקס נתנו לו, והוכיח לכולם, שהוא סופרסטאר אמיתי.

השפיץ של הנעל, דוראנט נגע בקשת ה-3 והפסיד הזדמנות אדירה לנצח את גיים 7. האם בנטס הוא יזכה למורשת משלו?

שרית שוויד: לדוראנט כבר יש מורשת משלו, היא אולי לא משהו, אבל היא שלו.

הוא האיש שהצטרף לקבוצה שהדיחה אותו מהפלייאוף, אחרי שכבר הוביל 3-1 בסדרה והוא האיש שיחד עם קיירי והארדן הקימו את "שלישיית הרשע" החדשה. הוא פנומן, סקורר ענק ושומר אדיר, אבל הוא גם האיש שפתח חשבונות טוויטר פיקטיביים והצליח להסתכסך עם הרבה אנשים. הוא שיחק עם סופרסטארים לצידו, אבל גם תמיד השתלב בקבוצה וגם תמיד הוביל.

תאהבו אותו, תשנאו אותו, אבל הוא לא אותו דוראנט שעזב את אוקלהומה סיטי. עם שתי טבעות אליפות ושני FMVP, כשהוא מוביל את "שלישיית הרשע", דוראנט כבר ממש לא קאפקייק.

 

מידן בורוכוב: איזה קאפקייק ואיזה נעליים. אם הוא היה מידה 17 ולא 18 הנטס היו בגמר המזרח. דוראנט הפתיע אותי העונה לאחר שחזר למקסימום יכולת עם אכילס קרוע. הוא קורא תיגר על השחקן הכי טוב בליגה. הוא סיפק פלייאוף אגדי וכואב הלב שהוא לא המשיך. תמיד יהיה מי שיזלזל בהחלטה שלו לשחק בסופר טימס. זה פוגע לו במורשת. הפלייאוף הנוכחי לא הותיר צל של ספק לגביי היכולת שלו. בכל אופן גם אם דוראנט יוסיף 2-3 אליפויות בנטס תמיד יצקצקו שהארדן וקיירי לצידו. שלא בצדק זה מוריד מהגדולה ההיסטורית שלו.

הוא לא עולה אף פעם בדיון אבל מבחינתי יש לו מקום בחמישית כל הזמנים, עם או בלי קאפקייק.

 

אריק גנות: דוראנט הוא אחד משחקני הכדורסל הטובים בהיסטוריה. אולי הסקורר הגדול בכל הזמנים, שחקן הגנה מצוין, שעשה דברים מדהימים בפלייאוף. יש לו כבר שתי אליפויות, MVP, ושני FMVP. עם רשימת הישגים כזו מפוארת הוא אמור היה להיות עם מורשת בלתי מעורערת.

הוא סבל מחוסר מזל, ובעיקר החליט החלטות בעייתיות. הת'אנדר הצעירים היו צריכים לקחת אליפות, אבל הטרייד של הארדן לצד החלטות נוראיות נוספות בבנית הקבוצה גמרו אותם. החבירה לווריורס הבטיחה שהוא לא יוכר כשחקן היסטורי, לא משנה מה יעשה איתם. הפציעה בגמר לקחה ממנו אליפות ובזבזה עוד עונה. והחבירה לקיירי והארדן לא הוסיפה.

הוא צריך אליפות כשהוא הכוכב הבלתי מעורער.

 

סער ברעם: קווין דוראנט הראה לנו בגרות מסגנון אחר בפלייאוף הנוכחי. הוא כבר לא המאמי שהיה באוקלהומה, הוא לא שחקן שמחפש טבעת בכל מחיר כמו שהיה בגולדן סטייט, אלא הוא מחפש דבר אחד: להנות מהשנים שנשארו, בכל מחיר. אז יגידו שהוא בנה סופר טים עם קיירי והארדן. אז יגידו שהם מפתים שחקנים גדולים שפתאום שווים פי 10 מהמנייה שלהם. הוא גם עונה לסקוטי פיפן, ואם אני סקוטי – הייתי יושב בשקט. הוא יזכה באליפות בקבוצה שצריכה להסתנכרן כמו שמיאמי של תחילת העשור הקודם הייתה צריכה לעשות שינויים והתאמות. הפעם, היא תהיה רשומה על שמו, ועוד סל מכריע של קיירי שיגרום לנו לתפוס את הראש ולשאול: "איך שחקן כל כך מוכשר יכול להיות כל כך מוזר?".

 

אור עמית: מי עוד מתייחס לדוראנט כקאפקייק? הבנאדם נתן שתי סדרות גמר מהאגדות ושני משחקים אדירים בסדרה מול מילווקי. אנשים יוכלים להמשיך לדבר על מורשת עד הפרישה של הנכד של לברון. דוראנט כבר היום אחד מהגדולים בהיסטוריית הליגה, כל מה שישיג מכאן והלאה זה בגדר בונוס.