המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ עם ולדי קוגן, יאיר זעפרני, אריק גנות ואורחים: אלון ארד AKA אוהד כורסה ואור עמית מ-Insignifistats.

 

1. דיברו בשנה שעברה על תחילת הקאמבק והשנה מיאמי ודאלאס מככבות בזכות הגנה איזורית. באמת יש כאן קאמבק?

אור עמית: ובכן כן, בינתיים. בניגוד למה שאורי גלר טוען – אין קסמים. האיזורית לא עובדת בגלל שהיא איזורית, האיזורית עובדת כי היא סכמה הגנתית שקבוצות פחות מתכוננות אליה. אם היא תהפוך להיות משהו נפוץ בליגה קבוצות ימצאו את הפתרונות והמאמנים ילכו לשבור את הראש על פתרון הגנתי וכו וכו'.

 

ולדי קוגן: אני לא חושב שנראה בעתיד הקרוב את האיזורית חוזרת להיות דבר שבשגרה, אבל זה בהחלט עוד כלי בארגז הכלים. כל קבוצה צריכה להשתמש בכלים שיש לה, ואם הכלים שברשותך מאלצים אותך לשמור איזורית אז זה מה שיהיה. קאמבק אמיתי יהיה כאשר אחת מקבוצות העלית תפעיל איזורית בהיקף רחב, וזה עוד לא קרה.

 

אלון ארד: קודם כל, דאלאס מככבת בגלל ההתקפה, לא בגלל ההגנה. עכשיו בואו נמשיך.

לדעתי המילה קאמבק קצת גדולה פה. הסיבה שההגנה של מיאמי עובדת קשורה יותר לכוח-אדם מאשר לסוג ההגנה. להיט יש חבורה אתלטית מאוד, מודעת הגנתית ויש לה את באם אדבאיו. היא, אגב, גם לא משחקת כזה הרבה אזורית.

הגנה אזורית היא נשק שחשוב שיהיה לך בתיק (החבר'ה מטורונטו עם הטבעת מוסרים ד"ש), אבל זה כל מה שזה בליגה וחלק גדול מכוחה נובע מהשימוש הנדיר בה. אם תרשו לי להתפייט רגע, אפשר להגיד שהגנה אזורית ב-NBA היא כמו *ין. אם אתה לא רוצה לחטוף, צריך לדעת מתי לשלוף.

 

אריק גנות: אפשר לומר בזהירות שכן. הגנה אזורית היא הגנה יעילה באירופה הרבה שנים, וב-NBA אחרי האיסור על אזוריות לומדים לאט לאט איך להשתמש בה  נכון, בפרט בעידן השלשות. גם לדאלאס וגם למיאמי יש הרבה שומרים אתלטיים וארוכים והרבה רים פרוטקשן, שהופכות אותן למתאימות להגנה כזו – וזה אכן עובד. דביר שמתכון שעובד יאומץ גם על ידי אחרים.

 

יאיר זעפרני: מה חשבתם שיקרה? שתהיה מהפכת שלשות ואף אחד אף פעם לא ימצא לה תשובה?! בסוף לכל תזה יש את האנטיתזה שלה ורק ככה הכדורסל מתקדם ואחרי שכל הליגה התחילה להשתמש בשלשות ככלי נשק, היה צריך לחפש את השיטה הזו שתעזור לקבוצות להתמודד מול המהפכה הזו ויתרה מכך, תגרום לקבוצות שלא באמת מהוקצעות בלזרוק שלשות, לחטוף. ומה נעשה שהשיטה הזו היא אזורית…

אני בהחלט חושב שאנחנו נראה יותר ויותר קבוצות מחקות את מיאמי ודאלאס. היה מספיק רק לראות את שתיהן משתקות את פילדלפיה בזכות האזורית, באותו השבוע ממש בשביל להבין שיש פה פוטנציאל לתופעה מדבקת ולתחושה של כדורסל אירופאי משנות ה-90'.

 

 

2. פניקס, מינסוטה – האם יש סיכוי שאחד הפיל-גוד סטוריז האלה יחזור להיאבק על הפלייאוף או שהולכים לעוד עונת לוטרי מבאסת תחת?

יאיר זעפרני: התשובה לשאלה הזו היא פשוטה – כן ולא..

הלא, כי שתי הקבוצות האלה הולכות ללוטרי ובעידן בו פורטלנד השתקמה, הת'אנדר מנצלים את הכישרון שלהם, הספרס מנוסים יותר וסקרמנטו סתם יותר טובה מהן – לשתיהן אין סיכוי ממשי בעיניי להגיע לפליאוף.

הכן, כי זה כנראה לא ממש מבאס ת'תחת של אף אחד. במקרה של מינסוטה, להתבאס מחוסר הצלחה שלה זה כמו להתאכזב מזה שהשמש זורחת בבוקר ובמקרה של פניקס, למרות שזה לא ינפק לקבוצה הזו פליאוף בסוף, השיפור שהקבוצה הפגינה במצטבר, הפוטנציאל, הדרך שמתווה מונטי וויליאמס והעובדה שדיאנדרה אייטון לא דרך על הפרקט הרבה זמן, משאירים מקום לאופטימיות למרות הלוטרי הצפוי.

 

אור עמית: כן. אבל לא בזכותן. אוקלהומה ופורטלנד במקומות 7-8 נכון לעכשיו. הם מרחק פציעה אחת מליפול שוב ואז זה כבר קרב פתוח בין סן אנטוניו, סקרמנטו, מינסוטה ופניקס (ממפיס עם אותו המאזן, אבל אני מעריך שהם יעדיפו דראפט).
מעשרת הנצחונות שלהם רק שלושה הגיעו מול קבוצות פלייאוף – מול יוטה בחוץ (ואז הפסידו להם בבית במשחק הבא), מול ברוקלין (בהארכה, בתחילת העונה) ומול מיאמי (לפני שבאטלר חזר). יתר הנצחונות שלהם הגיעו מול קבוצות סאב-50%. לגבי פניקס – הפציעה של רוביו בסוף נובמבר שיבשה להם את המומנטום, הם הפסידו ארבעה מחמישה ומאז לא חזרו לקצב.

 

ולדי קוגן: במקרה של מינסוטה במילה אחת-לא. קבוצה חסרת אופי ששום דבר טוב לא יצמח ממנה. מפיניקס יש לי קצת יותר ציפיות, אבל לשם כך אייטון יצטרך כבר לחזור מההשעיות/פציעות שלו. בינתיים הוא לא נכנס לקצב והם נאלצים להסתמך על הויקינג ביינס, ויש גבול לכל תעלול. אבל זה חייב לקרות עכשיו, כי פורטלנד ואוקלהומה צוברות פער ויהיה קשה לסגור אותו ככל שיעבור הזמן.וזה עוד בלי להתייחס לסקרמנטו שגם נמצאים בתמונה.

 

אלון ארד: אם אני צריך לבחור למי מבין שתי הקבוצות האלה יש יותר סיכוי למצוא את עצמה במקום השמיני במערב בסוף העונה, אני קודם מקדיש שעה לתהייה איפה החיים שלי סטו ממסלולם שהגעתי לדילמה הזו ואז בוחר בסאנס. כשהם בריאים הם קבוצת הכדורסל היותר טובה, ובעיקר היותר שלמה. יעני כזו עם חמישייה מתפקדת וספסל תורם. עם בוקר בריא, שילוב מחדש של אייטון והרבה מזל, הם עוד יכולים לצאת לריצה דומה לזו שראינו בתחילת העונה.

לעומת זאת, לטימברוולבס יש בקושי חמישה שחקני כדורסל תורמים בקבוצה ורק אחד מהם עושה את זה גם בהגנה. אחד מהחמישה האלה הוא ג'ייק ליימן. זה אומר הכל.

 

אריק גנות: השני. פיניקס ברצף הפסדים שעומד כרגע על שבעה, כאשר הפציעה המחודשת של אייטון בוודאי לא עוזרת להם במאבק על הפלייאוף. מינסוטה ברצף לא פחות גרוע עם 1-9 ב-10 האחרונים. שתי הקבוצות לא השתנו הרבה מהעונה שעברה, שבה גירדו את תחתית הליגה. והכי גרוע מבחינתן – הן יצטרכו להתמודד על מקום בפלייאוף עם קבוצות כמו הת'אנדר, פורטלנד והספרס, שקשה מאוד להשתכנע שפיניקס או מינסוטה הרבה יותר טובות מהן. לכאורה הפער שלהן מפורטלנד במקום השמיני הוא רק של שני משחקים, אבל סביר יותר שיגדל מאשר יצליחו לכסות עליו.

 

 

3. האם לו וויליאמס עומד לאבד את תואר השחקן השישי?

אריק גנות: כן. לו וויל עדיין מחליף מצוין, אבל הוא אפילו לא המחליף הכי טוב בקבוצה שלו העונה. מונטרז הארל מציג מספרים אדירים של 19 נק', 8 ריבאונדים, 1.2 חסימות ו-58% מהשדה בעונה הזו – השחקן היחיד בליגה שמציג מספרים כאלה. גם במבחן העין אי אפשר להתעלם מהאנרגיות המטורפות של הארל והקלות שבה הוא שם נקודות על הלוח. לו וויל כבר זכה מספיק פעמים, וגם זה ישפיע על הבחירה בו. ה-"סיכון" היחיד הוא כניסה של הארל לחמישייה, אבל אם זה לא קרה כשג'ורג' היה פצוע זה כנראה כבר לא יקרה.

 

יאיר זעפרני: רגע,  זה לא שלו בטאבו?!! בהנחה שלא אז נראה לי שהגיע הזמן למישהו אחר. גם כי נראה שלליגה כבר ימאס לבחור מישהו פעם שלישית ברציפות לאותו פרס, גם כי אפילו בקליפרס אני לא בטוח שהוא שחקן הספסל הטוב ביותר וגם כי זה מרגיש רמאות לתת את פרס השחקן השישי למי שהוא סוג של כוכב שמוחבא בספסל בתור עיקרון. בהחלט יש לנו קייס לשינוי.

ואם תשאלו אותי אז החודש האחרון הוכיח מי צריך לקבל את הפרס במקומו – דניס שרודר, שהוא אחת הסיבות העיקריות לפריצה של הת'אנדר. שחקן שישי כמו שכתוב בספר דהיינו כזה שמשנה את המשחק וגם המספרים שלו בהחלט ראויים.

 

אור עמית: לא בטוח בכלל. זה תלוי בדרך בה העונה תתפתח – אני לגמרי רואה אותו מעביר הילוך בשליש האחרון של העונה ולוקח את התואר. מצד שני אם דטרויט הופכת פתאום לקבוצת פלייאוף בטוחה זה ילך לרוז. אם אוקסי תוקעת יתד בפלייאוף המערבי זה ילך לשרודר ואם לא – זה ילך לטרז, שלטעמי היה צריך לקבל את התואר במשותף עם לו שנה שעברה. 

 

ולדי קוגן: אני בהחלט מאמין שכן. בנבא אוהבים תמיד סיפורים חדשים ולא חסרים שחקנים טובים שראויים לזכות בתואר: מונטרז הארל שנותן 19 ו-7 בחצי שעה לערב, או דניס שרודר שפורח ללא מלך הטריפל דאבל בזירה. תמיד יכול להופיע גם סוס שחור בחצי השני של העונה כמו החבר'ה ממיאמי דראגיץ' והירו שעונים לקריטריון. ומכיוון שהליגה אוהבת ניחוח בינלאומי, אולי בוגדנוביץ' מיודענו יזכה בכבוד? כן כן, ההוא מסקרמנטו. אז כן יש תחרות על הפרס הזה, וטוב שכך. כולנו אוהבים הפתעות ואף אחד לא רוצה לדעת איך נגמר הסרט.

 

אלון ארד: יאללה, שיפסיקו להיות משעממים, שיתנו להארל את הפרס וירשמו לוויליאמס אסיסט.

 

 

 

4. האם תואר השחקן המשתפר כבר נסגר, ואם כן, לטובת מי?

אלון ארד: אם הרגשת צורך להוסיף לשאלה את המילים: "ואם כן, לטובת מי?" אז כנראה שהתשובה היא לא, תואר השחקן המשתפר לא נסגר עדיין. דוונטה גרהאם עשה קפיצה כל כך גדולה שיש סיכוי טוב שהוא יהיה שחקן השנה שנייה הראשון שזוכה מאז מונטה אליס לפני 13 שנה. סיאקם עשה קפיצה שמצדיקה בחירה בו ויכול להיות שהמצביעים יידלקו על הרעיון לעשות היסטוריה ולהפוך אותו לשחקן הראשון שזוכה פעמיים (ועוד רצוף!) וגם פה חשוב להזכיר את באם אדבאיו שמוביל (כן, אמרתי זה) את ההיט לעונה נפלאה. קיצר, דווקא אחד הפרסים היותר פתוחים ומעניינים העונה.

 

אריק גנות: נסגר? בעיני השנה הזו מציגה את אחד המרוצים המרתקים ביותר לתואר אי פעם. לוקה לגמרי יכול לקבל גם MIP וגם MVP, למרות שלא אוהבים לבחור לתואר הזה שחקני שנה שניה (אך נבחרו כאלה בעבר). דבונטה גראהם עשה קפיצה אדירה. לטורונטו יש שני מועמדים, כאשר סיאקאם יכול להיות הראשון בהיסטוריה שזוכה בשני פרסי MIP – ושניהם בצדק גמור – וגם לפרד וואנווליט יש טענה רצינית לתואר. באם אדבאיו נתן חתיכת קפיצה בשני צידי המגרש.

 

יאיר זעפרני:  נסגר? רחוק מאוד מלהיסגר כשההיצע גדול מתמיד. את מי הייתי מחשיב כמועמד, בהנחה שאני לא מאמין בלתת את הפרס לשחקני שנה שנייה שפשוט נמצאים בהתפתחות טבעית (היו שלום לוקה דונצ'יץ', שיי גילג'וס-אלכסנדר ודבונטה גרהאם) אז המועמדים הם אנדרו "לא להאמין" וויגינס, פסקל "פעם שנייה ברציפות אבל כשמגיע-מגיע" סיאקם, פרד "משחק כאילו כל השנה פליאוף" ואנוליט, וג'יילן "תמיד ידעתי שהוא כזה" בראון. וחוץ מזה גם לבאם אדבאיו וג'ייסון טייטום יש קייס אבל גם שם אני עוד מכניס אותם לקטגוריית 'השיפור הטבעי'. בקיצור, הקרב צמוד ואני לא הייתי ממהר להכריע.

 

אור עמית: ברור, אלפריד פייטון! הניקס 4-6 איתו כשהוא יותר מ-20 דקות על המגרש ו3-18 בלי. טוב, לא באמת.
לא, כי כל האופציות מדכאות מבחינתי באותה מידה – שוב סיאקם? לוקה? גראהם? האופציה היחידה שנראית ריאלית במידה מסוימת ולא גורמת לי לרצות לוותר על התואר העונה היא של ברנדון אינגרם. בקיצור – לא סגור, אבל כולם גרועים באותה המידה.

 

ולדי קוגן: נסגר בוודאי שלא, כי יש עוד המון זמן. תואר השחקן המשתפר הוא אחד התארים הפחות ברורים, למשל שחקני עונה שניה לא יזכו אף פעם. יש לא מעט מועמדים רציניים. עזבו מה אני מבלבל לכם במוח, כולכם יודעים מי המנצח הבלתי מעורער – פאסקל סיאקם שנותן קפיצות כל כנה והשנה קפץ ב-8 נקודות למשחק והוא הפנים של האלופה הגאה מהצפון. באק טו בק השחקן המשתפר אפשר כבר לחרוט את השם על הגביע.

 

 

5. משחקי הכריסמס היו בעיקר בסימן הגנות וקלפים מהשרוול. האם יש לנו משהו ללמוד לפלייאוף מאחד המשחקים? (הסגירה של פילדלפיה על יאניס, ווריירס על הארדן הקרב על לוס אנג'לס)

 

ולדי קוגן: קשה להסיק מסקנות למשחקים במאי ממשחקים בדצמבר, אבל היו כמה לקחים שניקח מהערב האחרון – יאניס עדיין לא קלעי 3 גדול ולכן המתכון לנצח את מילווקי הוא לאטום את הצבע, דבר שפילי, מיאמי ואינדיאנה יוכלו לעשות לדוגמא. לגבי הדרבי של עיר המלאכים המסקנה היא שעומק הוא חשוב לא רק לעונה הסדירה, אלא גם ובעיקר בפלייאוף. מקלדוול פופ וקוזמה לא תבוא הישועה, מלו ויל והארל דווקא כן. הסגל של הלייקרס לא סופי וטרייד כלשהו, או תוספת של שחקן חופשי משמעותי זה מאסט. לברון וגבה לא יתנו תפוקה של 8 שחקנים לאורך זמן. 

אלון ארד: את זה שהארדן נקניק כבר ידענו. את זה שאמביד מרוכז הוא מפלצת גם ידענו. גם את זה שהלייקרס יצטרכו את הסערה המושלמת, שפטריק בברלי יכול להכריע סדרה ושהקליעה הלא יציבה של יאניס היא סכנה לסיכויי האליפות שלו כבר ידענו. אז אני לא חושב שלמדנו משהו חדש.

 

בעצם, אתם ידעתם שסרט הכריסטמס האהוב על לברון הוא שכחו אותי בבית?

הנה, למדנו משהו חדש.

 

אריק גנות: הסגירה של יאניס קצת הזכירה לי את מה שקרה במשחק הראשון של מילווקי מול בוסטון בשנה שעברה, וכן, סביר להניח שיהיו לה השלכות גם לפלייאוף. גמר של של מילווקי – פילדלפיה נראה כרגע סביר למדי, וההגנה הזו תופיעה ותאלץ את מילווקי למצוא פתרונות.

לגבי הארדן זה פחות ברור – כבר ניסו לשמור אותו בכל מיני דרכים יצירתיות ועד עכשיו הוא מצא מענה לכל הניסיונות. האם קר מצא פתרון גאוני שיעבוד גם לאחרים? ממש לא ברור.

 

יאיר זעפרני: אני אסכם במסקנה אחת כללית ואחת פרטנית. הכללית, מלמדת אותנו את מה שלמדנו כבר בשנים האחרונות – צריך לקחת בערבון מוגבל מאוד את מה שקורה בליגה הסדירה כי לפליאוף, ולימים בהם המשחקים משודרים בטלוויזיה הארצית עם אווירת חג, חוקים משלהם. למדנו את זה היטב ממה שקרה למילווקי מול הסיקסרס ולמדנו את זה אפילו מול ההיחנקות של הארדן ושות' במפרץ.

ואחרי שאמרתי את זה, אסתור את עצמי לגמרי ואגיד שעושה רושם שלקליפרס יש את כל מה שצריך בשביל לעצור את הליקרס והדרבי של הוליווד תלוי בעיקר בה, כשעושה רושם שלברון, למרות שהוא ממשיך להיות גדול ומשמעותי גם העונה, הרבה יותר פגיע מבעבר.

 

אור עמית:  משחקי הכריסמס חיזקו אצלי שתי תחושות: שמילווקי לא יעלו מהמזרח ושג'יימס הארדן שחקן מדכא. אה, והקרב על לוס אנג'לס הולך להיות גולת הכותרת של הפלייאוף המערבי השנה. מעבר לזה? אני חושב שמה שעובד במשחק אחד לא בהכרח יעבוד בסדרה של הטוב מ-7 עם ההתאמות ממשחק למשחק. כמו כן הקבוצה שתשקה את הארדן ליקר ביצים בפלייאוף תעלה סיבוב.