המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ והפעם ניב שכטר, ולדי קגן, אריאל טייב, דרור האס וניל קרמר מ'הודיניל'

 

קיירי מוביל דעה שאומרת שאין סיבה לחזור לשחק, בעד או נגד?

ניב שכטר:  אני דווקא מבין את מה שקיירי מנסה להגיד. אין ספק שהתעסקות בספורט בתקופה שמרגישה כהנעה של שינוי אמיתי בארה"ב תהיה כמו לדלל את הדלק שעליו מונעת המהפיכה- אין שום דבר אחר לדבר עליו. אבל לחשוב שהגל הזה ימשך לעוד חודש- חודשיים כשאנחנו כבר בקושי מדברים על זה שכל העולם היה במעצר בית לשלושה חודשים עד לפני שבוע בערך- לא מתאים לעולם הציני של ימינו.

 

ניל קרמר: קיירי מוביל את דעתו האישית וזה זכותו. זה שהוא מקבל תשומת לב רבה ברשת – זה מה שיוצר את השיח. בעולם של היום פנינת חכמה כזאת זה אחלה דרך לייצר טראפיק. ועכשיו ברצינות, אני חושב שהוא עשה את זה בשביל שהמאבק בגזענות יישאר במדיה ולא ״ייבלע״ בחזרתה של הליגה.

 

ולדי קגן: אולי השאלה הפשוטה ביותר בעולם עם התשובה הפשוטה ביותר שיש-אם קיירי נמצא בצד אחד של הזירה-תעמדו בצד השני. הבנאדם ששיחק עם השחקן הטוב בדורו וזה לא היה טוב לו, הגיע למועדון הכי מפואר בהיסטוריה של הליגה וגם זה לא היה טוב לו, ועכשיו גם חזרת הליגה לא טובה לו. מדובר באדם שחושב שכל העולם צריך להתאים את עצמו אליו, ואם זה לא קורה אז זו אשמת העולם. כנראה הבנתם אם אני בעד או נגד.

 

אריאל טייב: בעד במאת האחוזים. והכוונה היא בעיקר – זה לא ענייני. זה דיון פנים-שחקני. לו הם יחשבו שהדרך הטובה ביותר לתמוך במחאה היא לא לשחק, או לחילופין – לא לשחק עד שהבעלים יחתמו על התחייבויות לתמוך בצורה כספית במחאה, זה מעולה וזה שימוש נהדר בכוח שלהם כשחקנים. אין ספק שהמחאה הזו חשובה יותר מעונת NBA, וכל החלטה תהיה הגיונית ומקובלת.

 

דרור האס: אני הולך עם הטענה שזה צירוף מקרים מוזר שהוא שינה את דעתו אחרי שאמרו לו שהוא לא יכול להצטרף. כתפקידו בארגון השחקנים הוא הצביע בעד המהלך, שבוע לפני שהוא יצא בהצהרות כנגד המהלך. אני ממש בספק שזה 100% אמין ומהסיבות האמיתיות. הנבא זו הליגה העיקרית שחוזרת, כולם יסתכלו. נכון, היא תהיה מעט הסחת דעת אבל יהיו גם הסחות דעת אחרות, ואם בכל ריאיון, כל משחק, השחקנים יתנו משפט או משהו, ידברו על BLM זה יתן רוח גבית חזקה למחאה הרבה יותר מדברים אחרים. המחאה הזו צריכה את התמונה הזכורה להיסטוריה.  לפרטים נוספים תשובה 5.

פאטריק בוורלי צייץ שאם לברון אמר שחוזרים אז חוזרים, ציני? או שהוא מסכים עם המלך?

דרור האס: אני הבנתי את זה יותר כמרמור של "לא משנה מה נעשה, בסופו של דבר לא אנחנו מחליטים." שזה סוג של נכון, ברגע שלברון דיבר והבהיר (הוא לא צריך פומבית מספיק שהוא יבהיר שהוא חלק מזה) גם אחרים שעושים רעש הבהירו שהם לא מתכוונים להבריז או שיש להם משהו נגד התכנית.
אני חושב שבברלי מעוניין במהלך, ומצד אחד תומך בלברון ומצד שני עדיין איפשהו קצת ממורמר שזה לא לגמרי בשליטה שלהם.

 

ניב שכטר: אם יש צורת הבעה שציניות לא עוברת בה- זה טוויטר. לא חשבתי שזה היה בציניות עד שעלתה השאלה, אבל למרות הרצון הטבעי ליריבות, אני חושב שאין דבר שבברלי רוצה יותר מאשר לעלות למגרש ולהיצמד לפנים של מישהו.

 

ניל קרמר: במפגש בין הקליפרס ללייקרס בחג המולד, בברלי הבטיח את הנצחון עם חסימה על ג׳אמפ שוט של לברון. הוא יודע שהוא בקבוצה הטובה ביותר ששיחק בה בקריירה שלו ויש לו סיכוי אמיתי לקרוא תיגר על המלך. לכן אני סבור שהוא היה רציני לגמרי באמירה שלו. ניפגש בגמר המערב?

 

ולדי קגן: לדעתי בוורלי הרג פה 2 ציפורים במכה-הוא גם הסכים עם הדעה של לברון לגבי חזרת הליגה, וגם עקץ אותו שהוא כביכול "המלך" וכל מה שהוא מצייץ זה קדוש. בנוסף, בוורלי בטח חושב מה שכל שחקן חושב-הקבוצה שלי תהיה זו שתרוויח מהחזרה הקרובה. ואם תשאלו אותי-הקליפרס יהיו המרוויחה הגדולה מהחזרה.

 

אריאל טייב: לאו דווקא ציני. לבוורלי יש כמובן אינטרס ברור ומובנה אז כך שלא אכפת לו לצדד גם ביריב ספורטיבי, והוא מבין לאן נושבת הרוח. זה באמת נראה נטו כמו ניסיון להראות שהליגה עומדת לחזור, ולתת רוח גבית לאינטרס שלו.

איזה קבוצה מ-8 הקבוצות שלא חוזרות לשחק היא המרוויחה הגדולה/מפסידה הגדולה מהחופשה המאולצת?

אריאל טייב: פגרה של 9 חודשים זה אף פעם לא נוח לאף קבוצה. מנוחה ארוכה הרבה יותר מדי עלולה לגרום לפציעות, והאינטנסיביות של השנה הבאה תהיה לכל הפחות בעייתית. הקבוצה שכנראה הייתה הכי שמחה לראות כבר עכשיו איך נראית הקבוצה שלה זה האטלנטה הוקס, שגם באמת היו הקבוצה הכי פחות מרוצה מהפורמט. יש להם הרבה מה להבין על בניית הקבוצה שלהם, ועל הציוות של קלינט קאפלה וג'ון קולינס  לקראת שנתו האחרונה של קולינס על חוזה רוקי. הם היו שמחים לעשות את זה כמה שיותר מהר.

 

דרור האס: לא חושב שיש מרוויחות, כולן מפסידות. 9 חודשים בלי כדורסל מקצועי בלי אימונים רציניים, זה אף פעם לא טוב. לקבוצות יהיה חסר בסיס חשוב מאוד שהן מאוד צריכות על מנת לצמצם פערים מקבוצות הפלייאוף. וזה כשעוד מגיעים לעונה אינטנסיבית גם כך. גם אם למישהי היו פצועים וחזרו, אז? חזרו לאן? לא רואה איך מישהי מהם הרוויחה מזה.

 

ניב שכטר: כולן מפסידות, אבל אולי מינסוטה יכולה להרוויח מזה. גם טאונס איבד את אמא שלו כתוצאה מהקורונה, גם כל הבלגן שיש בארה"ב כרגע החל במינסוטה והמתח הגיאופוליטי במדינה בשיאו. אז אולי עדיף שיתרכזו בלנסות להתאושש, ללמוד ולאחות את הפצעים מאשר בכדורסל.

 

ניל קרמר: אתחיל בבחירה שנראית לי הקלה ביותר, שאני די בטוח שעמיתיי למדור יבחרו בה: גולדן סטייט. עונת הטנקינג הסתיימה בצורה שבה בוב מאיירסת תכנן. זמן שיקום מפציעות, שימוש בנכסים שלו (טרייד על ראסל) והדובדבן… בחירת דראפט טופ 5 (כרגע יש להם את הסיכוי הגבוה ביותר לקבל את הבחירה הראשונה).

 

ולדי קגן: אם צריך לבחור מפסידה אני כנראה אבחר בשארלוט, שנמצאה 7 משחקים מהמקום לפלייאוף כשהיו נותרים עוד 17 משחקים בעונה רגילה.אתגר קשה אבל לא בלתי אפשרי. בכל מקרה הם לא יחסרו לאף אחד. המרוויחים הגדולים מהפסילה של 8 הקבוצות הם בעיקר הצופים, שלא יאלצו לבזבז את זמנם בצפייה במשחק האולטרה מרתק בין הקאבס לניקס. כולנו כבר סבלנו מספיק בשנת 2020.

 

אטקינסון לניקס- האיש הנכון במקום הלא נכון? או בינגו?

ולדי קגן: אטקינסון הוא בהחלט מאמן שהראה מה הוא שווה בליגה הזאת, והוא בוודאי לא ישאר מובטל לאורך זמן. בתקופה שלו בברוקלין הוא הצליח להעמיד קבוצה ראויה שלא תבייש את הפירמה, למרות שלא היה לו יותר מדי עם מה לעבוד.מצד שני בניקס גם לא יהיה לו עם מה לעבוד, וגם יהיה עליו לחץ בלתי הגיוני להביא תוצאות כי אנחנו הניקס ואנחנו חייבים להיות טובים, למרות שאנחנו הבדיחה של הליגה כבר 2 עשורים. בקיצור אם אני אטקינסון אנח מחכה טיפה להצעה יותר טובה, ואם אין משהו בנמצא אז הולך לחולל ניסים במדיסון סקוור גארדן.

 

אריאל טייב: אני יכול לקבל את זה. מבין המועמדים שהודלפו עד כה, אין ספק שאטקינסון הוא המאמן המנוסה ביותר. הוא הראה כישרון לא רע בנטס (וגם מקום לשיפור), והוא בנוי לתהליך בנייה. האם זה בהכרח הופך אותו לטוב ביותר? לא בטוח. מצד אחד הפיקסציה של הניקס למאמן מוכח הובילה אותם למצבים רעים. נראה כי לפי רשימת המועמדים הם בהחלט מחויבים לתהליך בנייה ארוך, מצד שני צריך מאמן עם קול ברור כדי שיוכל להכווין את הבנייה מחדש. אטקינסון הוא מועמד טוב מהבחינה הזו, אבל אני די בטוח שיש כישרונות דומים גם במועמדים הקיימים (וכמובן גם מול מייק מילר)

 

דרור האס: למאמן טוב שלא לקח אליפות יש תדמית של מאמן שמתמחה בפיתוח שחקנים, תדמית ממנה הוא "נפטר" ממנה כשהוא מצליח, בין אם אליפות ובין אם הצעדת הקבוצה להישגים מרשימים. או שהוא לא נפטר ממנה. אז כרגע אטקינסון מוגדר כמאמן שמתמחה בפיתוח שחקנים, והוא באמת עושה את זה מעולה, אבל אני חושב שאולי כדאי לו קבוצה שתעזור לו להתקדם הלאה מהתדמית הזאת. 

אין ספק שהוא יצליח בניקס ושהניקס יצליחו מאוד איתו כמאמן. הניקס יכולים למצוא מאמן אחר ועבורו אני מעדיף שימצא קבוצה אחרת.

 

ניב שכטר: כבר הבנו שאת הניקס לא יציל גם השילוש הקדוש של פט ריילי, פיל ג'קסון ודייויד בלאט, אז בטח שאי אפשר לצפות מאטקינסון שיציל את המצב כל עוד דולן עומד בראש הפירמידה. את אטקינסון הייתי מאוד רוצה לראות בשיקגו. קבוצה עם כל כך הרבה כישרון לא מנוצל רק תרוויח ממאמן כמותו.

 

ניל קרמר: מצד הניקס – יש להם מה להרוויח אם דברים יהיו אפילו רק קרובים למה שעשה בברוקלין. מנגד, אני חושב שהשידוך הזה יסתיים מוקדם מהצפוי.. כי אתם יודעים.. הנהלת הניקס היא הנהלת הניקס. לא מצפה ליותר מדי.

 

 

האם ה BLM תשפיע על טוקיו 2021? האם יהיה ספורטאי מספיק אמיץ שיחליט שהוא לא לא מוכן לייצג את ארה״ב?

ניל קרמר: לא תשפיע. ואם יהיה שחקן שלא ירצה לייצג את ארה״ב, הערכתי שזה יהיה טיפוס כמו קיירי. אסור לשכוח את הקבוצה האמריקאית הבינונית שנשלחה לטורניר העולמי בקיץ שעבר, יש מספיק שחקני NBA שמתחרים על מקום בסגל.

 

ולדי קגן: קודם כל אולימפיאדת טוקיו היא רק בעוד שנה ולכן קשה לתת תחזיות. קשה לי להאמין שיהיה ספורטאי שיסרב לייצג את המדינה כי יש לו רק מה להפסיד במקרה כזה – הסיכון להפסיד מדליה, הסיכון להבריח מפרסמים, ציבור גדול (אפשר אפילו להגיד רוב) שישנא אותו על המעשה הלא פטריוטי. מצד שני אני לא פוסל את הכוח של ארגון חיי שחורים חשובים, ולכן סיכוי לא רע שנראה שחקנים שיעשו מעשה מייגן ראפינו – ייצגו את המדינה מצד אחד, ומצד שני יפגינו את הבוז שיש להם כלפיה וכלפי המדיניות שלה בתחומים כאלה ואחרים. מה שנקרא לאכול את העוגה ולהגיד שאתה בדיאטה ושומר על הפיגורה.

 

אריאל טייב: אני מאוד בספק. זה לא בשיח כרגע, ואין ספק שחוסר נכונות לייצוג המדינה יגרום לאנטיגוניזם גדול כנגד המחאה, שמנסה להדגיש את השוני לצד האחדות. אין שיח נגד המדינה, כמו הרעיון שהמחאה כרגע הוא הדבר הנכון והחשוב. בדיוק כמו עכשיו, שימוש בפלטפורמה הגדולה של האולימפיאידה יהיה הכיוון שבו יילכו רוב השחקנים. מי שיעדיף לנוח אחרי עונה מפרכת, אולי ישתמש באיזשהו תירוץ דומה, אבל אני בספק.

 

דרור האס: כשמדברים על המחאה המפורסמת של הספורטאים באולימפיאדת מקסיקו סיטי 68, לכולם יש בראש את התמונה המפורסמת של שני הספורטאים עם האגרופים בתוך הכפפות השחורות באוויר. זו הייתה מחאה חזקה ואתם לא צריכים לזכור את השמות שלהם (טומי סמית' וג'ון קרלוס) כדי לדעת על מה אני מדבר. לעומת זאת את קארים עבדול ג'אבר כולכם מכירים. לעומת זאת כמה זוכרים או בכלל יודעים שהוא החרים את האולימפיאדה הזו מאותן סיבות שסמית' וקרלוס הניפו אגרופים באוויר. אין ספק איזו מחאה זכורה יותר, ועכשיו תכפילו את זה בעידן הרשתות החברתיות.

 

ניב שכטר: אם מישהו יוכל לעשות שינוי שיהיה גם משפיע ומורגש בטוקיו 2021 זו הדרים טים. ואין מישהו יותר מתאים מפופ להוביל את האמירה נגד הגזענות ולעשות ממנה משהו בין לאומי ולא רק פנים אמריקאי. אבל כל כך הרבה דברים יכולים לקרות עד אז, שגם אם היית אומר לי שבטוקיו 2021, מתאבק ה-WWE  וכוכב ג'ומנג'י דה רוק יהיה נשיא ארה"ב לא הייתי נופל מהכיסא.