המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ והפעם ניב שכטר, ולדי קוגן, דרור האס, אור עמית מהעמוד Insignifistats וניל קרמר מהעמוד הודיניל

 

בשעה טובה הליגה סגרה מתווה לחזרה- 22 קבוצות חוזרות ל 8 משחקים, אם הפער בין מקום 8 ל 9 עד 4 משחקים יערך דן קרב בינהן, שיטה קצת מסובכת מה החסרונות והיתרונות?

ניב שכטר: שיטה מאוד מסובכת, אבל פיתרון מעניין ויצירתי.  לא אהבתי את הרעיון של ללכת ישר לפלייאוף או את שיטת הבתים אז נראה לי שמצאו דרך ביניים לסוג של 'הרצה' יחד עם אפשרות מינימלית לשינוי דירוגים.

יש קבוצות שלא ברור מה הן עושות שם כמו פיניקס או וושינגטון אבל נראה לי שהרעיון טוב.

חסרונות: מה קורה במידה ויש שוויון בטור ההפסדים אבל קבוצה אחת עם יותר משחקים? איך זה משפיע על הלוטרי? הבחירה ל-4 משחקים הבדל בשביל טורניר כניסה לפלייאוף קצת לא הוגנת כלפי המקום ה-8, אבל מניח שזה בשביל ציון אז אני בעד.

 

אור עמית: הפער הזה הוא פער שהיה אמור להסגר במידה והלו"ז היה ממשיך. הNBA מנסה לתפוס את המקל בשני הקצוות –  מצד אחד לא להכניס משחקים של גארבג' טיים ומצד שני לא לאבד את התחרותיות. מעריך שזו איזה פשרה שהבעלים הגיעו אליה, וכנראה מה שהליגה מפנטזת עליו הוא טורניר בין ג'ה מוראנט לזאיון וויליאמסון על הכרטיס האחרון לפלייאוף. לא מרגש במיוחד. לא לכאן ולא לכאן.

 

ולדי קגן: במצב שאנחנו נמצאים היה הגיוני שהפתרון יהיה אלתור מתוחכם שיהיה מקובל על רוב האנשים שיסיקו שהשקיעו בו מחשבה. העניין של הפער של 4 משחקים ומטה שיחייב שובר שוויון לא הוגן, אבל שום דבר בשנה הנוראית הזו לא הוגן, לא רק בכדורסל אלא בהכל.יתרון בולט שנובע מהפתרון הזה-פותח פתח לקבוצה אטרקטיבית כמו ניו אורלינס(והיא אטרקטיבית בגלל אדם מאוד ספציפי בה) להשתחל לפלייאוף. חסרון בולט-פותח פתח לקבוצה מאוד לא אטרקטיבית כמו הסן אנטוניו ספרס להשתחל פנימה.

 

ניל קרמר: היתרונות: אנו מתכוננים למ-ל-ח-מ-ה בין הקבוצות שרוצות להיכנס לפלייאוף. במערב – 6 קבוצות מתחרות על כרטיס אחד למקום השמיני שכרגע הגריזליס בעמדת היתרון לסיים במקום השמיני (עם 32 נצחונות) ופורטלנד אחריה עם 29. במזרח – הוויזארדס (אולי עם את ג'ון וול) במקום התשיעי ם 24 נצחונות, כאשר במקום השמיני נמצאת אורלנדו עם 30 נצחונות ויחד איתה גם ברוקלין עם 30 נצחונות אך עם הפסד אחת פחות. כך שגם במזרח משעמם לא יהיה. אני חושב שהפתרון שהליגה הסכימה עליו הוא הטוב ביותר. אם היינו מתחילים ישר בפלייאוף, היינו מקבלים את השחקנים והקבוצות לא מוכנות בכושר משחק לפלייאוף.

 

דרור האס: קודם כל זו הזדמנות מצוינת לצאת מהחורים ולהתחיל לחזור לשגרה. אי אפשר להישאר מבודדים לנצח. צריך לקחת סיכון כלשהו, וכן יש סיכוי שיכשל.
בנוסף פניקס צריכה להגיד תודה רבה לוושינגטון ולשלוח פרחים. התכנית במקור הייתה 20 קבוצות אבל רצו למען ההוגנות שיוויון או וואטאבר קבוצה מהמזרח שמחוץ לפלייאוף, ואם מצרפים את הוויזארדס אז צריך לצרף גם את הסאנס. החסרונות בעיקר עבור הקבוצות שלא ישתתפו ולא  ישלימו מינימום 72 משחקים בחוזי השידור. יתרון שעכשיו כל משחק יערך בין 2 קבוצות חזקות כך שלא אמורים להיות משחקים חד צדדיים.  (כמעט. עדיין יש וושינגטון ופניקס).

מהומות בארה״ב, האם לדעתך במצב נורמלי הייתה השפעה של ארועי הספורט השונים?

דרור האס: מניח שכרגיל – מחאות במשחקים, כריעות ברך, חולצות שונות ונאומים כפי שכבר ראינו בעבר. זה לא שצריך לדמיין יותר מדי, כבר היו אירועים כאלו בעבר שלא בזמן מגיפה עולמית וראינו מה קרה. מן הסתם גם האירועים מועצמים בשל המגיפה. כולם בבית, כולם רואים מה קורה, כולם מודעים וזה כבר מגיע אחרי שהמגיפה סיפקה תחושה של חוסר תפקוד מצד ההנהגה.

 

ניב שכטר: בפוסטאפ אנחנו מריצים כבר מעל חודש פלייאוף מדומה שמתאר מציאות בה הקורונה השביתה את הליגה לשבועיים בלבד ואז המשיכו כרגיל. במשחק 6 של גמר המזרח שהיה אמור להתקיים השבוע (טורונטו- מיאמי, אל תשאלו מה קרה למילווקי) מידן בורוכוב תאר סיטואציה בו המשחק נדחה ביום בשל המהומות וכמה שחקני מפתח (שלום ג'ימי באטלר) בחרו להחרים ולא להשתתף במשחק המכריע. אני מתאר לעצמי שהמציאות היתה יכולה להיות די דומה, וכבר למדנו, שלא פחות מופרעת מהדמיון שלנו.

 

אור עמית: כן, ולו רק בגלל שספורטאים היו פחות מגיעים לרחובות וצועדים עם האנשים. מצד שני כנראה שהיינו מקבלים תגובות בתדירות גבוהה יותר, ואולי גם מחוות של קבוצות. מהצד השני, היינו יכולים לראות מצב של הפגנות ענק מחוץ לMSG שקוראות לתגובה של ג'יימס דולאן, וכנראה גם מספר אתלטים שהיו עורכים מחוות בשידור חי – מכריעה על ברך כמו קאפרניק, דרך חולצות I can’t breathe כמו בפלייאוף 2014 ועד לנאומים סמי-ספונטניים של ג'יילן בראון ומלקולם ברוגדון שהראו מנהיגות בהפגנות.

 

ולדי קגן: קודם כל במצב נורמלי לא היו קורות מהומות בסדר גודל כזה כי לאנשים היתה עבודה וחיים ומה לעשות עם עצמם. דבר שני הספורט הוא גורם מאחד ומרפא, והיתה הזדמנות לכולנו להתלכד סביב משהו שכולנו אוהבים ושותים בהנאה. בהחלט הינו רואים הזדהות של השחקנים בדמות סרטים שחורים או אביזרים דומים, אבל הספורט היה עוזר להרגיע את הרוחות, וזה מה שגם יקרה כשהספורט יחזור לחיינו.

 

ניל קרמר: בימים כתיקונם, אני חושב שלא הייתה השפעה על אירועי הספורט השונים. היו מקרים בעבר הלא רחוק (קולין קאפרניק עם המחאה בעת השמעת ההמנון) שהשפיעו על השיח הציבורי, אך לא פגע בענפי הספורט השונים. יחד עם זאת, אני לא מקל ראש במקרה המצער של ג'ורג' פלויד – אך קשה לי להאמין שאילולא הקורונה, התגובות הציבוריות היו עוצמתיות כל כך, בהינתן שהמון מדינות ברחבי ארה"ב היו בסגר/עוצר כזה או אחר, אנשים גם ככה רצו לחזור לשגרה, ומותו של פלויד הצית את ההמון לצאת לרחובות, חרף הנחיות הריחוק החברתי.

בשל לוח הזמנים של העונה נשקלת האופציה שהשוק החופשי יהיה לפני הדראפט ,יש הגיון בשגעון?

ניל קרמר: אין כל הגיון לפתוח את שוק ההעברות לפני הדראפט. המון קבוצות יודעות לבצע טריידים של בחירות בערב הדראפט על מנת לכוון את עצמן לשוק החופשי על בסיס הבחירה שהם רוצים לעשות. במצב הפוך (שבאופן רשמי כבר לא יקרה) היינו רואים קבוצות מחתימות שחקנים, אך קבוצות שרוצות לבנות את עצמן באמצעות בחירות גבוהות בדראפט, היו בוודאי רוצות לקבל את הבחירה שלהן בטרם הן פונות אל השוק החופשי. כלומר, יש להתאים את חומר  השחקנים שהקבוצה רוצה לעונה הקרובה לשחקן שנבחר בדראפט.

 

דרור האס: העניין הזה קורה בפוטבול ואמנם שם יש סגל גדול עם בעיות שונות, זה עדין מעניין האופציות של תכנון טוב יותר לעונה, של החתמת השחקנים שרוצים לסגל, ואז אפשר להתאים את בחירות הדראפט לחורים בסגל.  מאפשר לדעתי גמישות טובה יותר. כרגע נראה שלא הלכו על ההצעה הזאת על פי התאריכים שפורסמו (טנטטיביים יש לציין). למרות זאת אציין שאני חושב שזה רק יפריע ולדעתי אם כבר הולכים למצב כזה הדראפט צריך להיות ביום האחרון של המוראטוריום.

 

ניב שכטר: האם זה כזה משוגע? אולי אני מפספס כאן משהו אבל זה נראה לי הגיוני לגמרי ולא צריך להשפיע על הדראפט, ואולי דווקא קבוצות יקחו החלטות על טריידים בדראפט עם יותר מידע, כך שמבחינתי יש בזה רק חיוב.

 

אור עמית: הגיון מקצועי? בוודאי. בטח כשבדראפט הקרוב אין שחקנים שצפויים להיות גיים צ'יינג'רים (וגם השוק החופשי יחסית דליל). צריך לראות איך מסתדר החלק הלוגיסטי של הסיפור. האם קבוצות יוכלו להעביר את בחירות הדראפט שלהם כמו שאפשר בערב הדראפט (כלומר בלי לסבול מההשלכה של חוסר האפשרות להעביר את הבחירה בשנה הבאה). כאמירה עקרונית – לא רואה בעיה מהותית עם פתיחת השוק החופשי לפני הדראפט. בוודאי כשבשנים האחרונות יש כבר מושג כללי לאן השמות הגדולים נוטים עוד לפני הפתיחה הרשמית של שוק השחקניםצ.

 

ולדי קגן: לא רק שזה הגיוני בשל משבר הקורונה, זה מהלך הגיוני ומתבקש גם לחיים שאחרי. אין שום סיבה לעשות את הדראפט שבועיים לפני הפרי אייג'נסי במקום שבועיים אחרי. הקבוצות יחתימו/לא יחתימו שחקנים חופשיים, ואז על בסיס החומר הקיים יבחרו את הצעירים שימלאו את החסר. נכון שלרוב הנבחרים הגבוהים מגיעים לקבוצות חלשות שלא מחתימות אף אחד רציני, אבל אם אפשר לנטרל מוקש פוטנציאלי אז אני לגמרי בעד.

המוות של ג׳ורג׳ פלויד הוציא אמירה נדירה של MJ בנושא, מאוחר מידיי מבחינתו? או הגיע הזמן שיהיה מעורב?

ולדי קגן: לא מאוחר מדי ולא הגיע הזמן לכלום. מייקל כמו כולנו אדם בוגר ורשאי להחליט בשביל עצמו האם להיות מעורב ואם כן אז כמה. שלא כמו כולנו הוא גם בעלים של קבוצה וככזה לדעתי הוא מוגבל בכמה הוא יכול ללכת רחוק בהתבטאויות. מייקל ממשיך להרוויח ולהיות אייקון אהוב על הרוב בגלל היותו טפלון ובגלל שהוא לא נכנס לפינות שמהן אתה לא תצא טוב ורוב הסיכויים שתרגיז לפחות חצי מהקהל.אמירה אחת יותר או פחות של מייקל לא תשפיע על המציאות, אבל בהחלט תשפיע על מידת האהבה/שנאה כלפיו.

 

ניל קרמר: לא חושב שמאוחר מדי מבחינתו, הרי עצם זה שהוא התבטא ("הוציא הודעה" יותר נכון) היא דבר נדיר. כמובן שזהו צעד חיוני וחשוב, בטח לאחר החשיפה הגדולה בסדרה והציטוט "גם הרפובליקנים קונים נעליים". ראיתי ברחבי הרשת אנשים המקשרים את התדמית שיצאה לו בסדרה לבחירה שלו להתבטא בנושא פוליטיקה דווקא עכשיו. אני לא רוצה להאמין שזאת הסיבה, אבל… לכו תדעו.

 

דרור האס: לג'ורדן לא באמת אכפת מה חושבים עליו כפי שראינו, גם ההצהרה של "רפובליקנים גם קונים נעליים" הוסברה כבדיחה וכמשהו אחר ממה שעשו מזה, ועם זאת לג'ורדן לא היה אכפת במיוחד שימשיכו לחשוב. הוא ציין שהוא אינו מעוניין להיות מודל לחיקוי ומנסה להתחמק מכך וגם אינו מעוניין לעסוק בפוליטיקה. אך נראה שהמצב מספיק חמור כדי שאפילו הוא ירגיש צורך לעשות משהו.

 

ניב שכטר: אלוהים (pun intended) עדי שאני שונא את ג'ורדן וכל מה שהוא מייצג. אבל אם יש הר שלא עליתי עליו כדי לצלוב את החתול השחור או איך שתקראו לו, זו הבחירה שלו להימנע מפוליטיקה. הוא לא פוליטיקאי או נבחר ציבור. הוא איש פרטי וככזה הוא זכאי להביע דיעה בציבור או לבחור שלא. לא רואה סיבה לצלוב אותו כי בחר שלא להביע דיעה, אבל מקרים כאלו כמו שקרו עם ג'ורג' פלויד גורמים גם לאנשים הכי פרטיים ולא מעורבים לרצות לעלות על בריקדות ולצעוק די. אני בהחלט מבין את התחושה.

 

אור עמית: ג'ורדן לא היה יכול שלא לשחרר הצהרה. לא בסמיכות כל כך גבוהה לריקוד האחרון. לא כשהשם שלו בכותרות. די ברור שהוא לא מעוניין להיות דמות פוליטית, אבל האמת? בסוגיות גזע זה לא נתון לבחירתו. גם האמירה שג'ורדן כן סיפק הייתה בנאלית להפליא, אבל שוב – זה לא האופי. הוא עשה מה שהיה חייב. לא יותר, לא פחות.

 

ההוקס לא יחזרו לשחק העונה, האם לדעתך וינס קארטר היה צריך לפרוש קודם? או המודל של שחקן ותיק שמשחק בקבוצות מפסידות הוא מודל מנצח?

אור עמית: כל שחקן צריך לשחק כל זמן שהגוף שלו מרשה, והראש והלב שלו מעוניינים. וינס יצר דוגמה ברחבי הליגה לשחקן שיודע איך לשמור על הגוף שלו, שמצליח, אחרי 22 שנים בליגה, עדיין לתרום. ברמה הקבוצתית, אני חושב שכל קבוצה צעירה צריכה שחקן כמו וינס בחדר ההלבשה – כזה שיראה לצעירים מה עושים ומה לא עושים. מבחינת אימונים, בילויים, יחס לצוות. זה גם לא תפקיד שעוזר מאמן – או כל אחד שלובש חליפה – יכול לעשות. הוא חייב להיות בצד של השחקנים, ולא בצד של 'סגל הקבוצה'.

 

ולדי קגן: אני אישית לא אוהב להגיד מתי שחקן צריך לפרוש. כול עוד אתה אוהב את המשחק ויכול לתרום, תמשיך לשחק. אלה לא אנשים רגילים עם עבודה רגילה, ולרובם אין את הפריבילגיה לשחק גם בעשור החמישי לחייהם. וינס ספציפית יכול היה ללכת לחמם ספסל בווריורס ולקושש טבעת בחינם, אבל המטרה שלו היתה לשחק ואותה הוא הגשים ועל זה מגיעה לו ההערכה של כולנו. היה שלום חצי אדם חצי מדהים, אנחנו נתגעגע.

 

ניל קרמר: יש פה פאן חינוכי והשפעה על הדור הבא של הכדורסלנים. אם אתה מסוגל לתרום להם, ולא רק במעט, אז למה לא? אני בטוח שיש להם השפעה על השחקנים הצעירים, שגדלו עליהם וראו בטלוויזיה. רק לפני שנתיים נוביצקי נשאר לעוד עונה בשביל להשביח את לוקה דונצ'יץ.

ובהקשר הזה, נקודה לסיום: בעונת הפרישה שלהם, וינס קארטר (שכונה "Yoda" ע"י חבריו לקבוצה באטלנטה) ודירק נוביצקי (סבא דריק קלעו כל אחד ממוצע 7.3 נקודות למשחק. הייתם מאמינים?

 

דרור האס: לא מבין מה מפריע לאנשים שקרטר עדיין משחק. להיפך, שימשיך לשחק עוד. אזכיר שזה לא שהוא לא שיחק בכלל או היה גרוע, הוא סיפק משחקים טובים, תרומה נאה מהספסל, מנטור חשוב לצעירים. מילא מדובר היה ביודוניס האסלם סטייל שעולה ל-2 דקות בחודש הייתי מבין את הביקורת אבל הוא משחק 14 דקות למשחק.

 

ניב שכטר:  קצת חבל לי שלא זכה לתפקיד פורמלי באחת מ-22 הקבוצות כדי לסיים את הקריירה בצורה ראויה. אולי אפילו לתת לו להיות שחקן חופשי ולבחור באיזו קבוצה הוא רוצה לשחק מתוך ה-22 בטורניר. כבוד שמגיע לו. מצד שני הוא כבר בגיל של קבוצת סיכון אז אולי עדיף שישב בבית.