המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ והפעם השתתפו מידן בורוכוב, ניב שכטר, אריק גנות, אריק זילבר ואורח מיוחד: אלון ארד הלא הוא אוהד כורסה.

 

אין נסיעות וכולם רעננים ומשחקים טוב יותר, אנחנו מקבלי כדורסל איכותי יותר. האם ואיך זה ישפיע על החלטות עתידיות של הליגה? (קיצור עונה, טורניר אמצע עונה וכד')

מידן בורוכוב: אני מסכים עם זה לגמרי, במשך שנים אני טוען שהליגה חייבת להוריד את ערבי הבק טו בק למינימום האפשרי. אני מבין שקבוצה שנמצאת בניו יורק יכולה לשחק עם הניקס והנטס ערב אחרי ערב אבל לשחק 12 עד 15 פעמים בשנה זה טו מאץ.

אפשר לשקול לשחק עוד 2 משחקים לכל קבוצה בתוך הבית (24 משחקים לעומת 20 כיום) 3 משחקים מול קבוצות הקונפרנס ועוד 30 משחקים מול הקונפרנס המקביל. 74 משחקים זה בסדר גמור והשחקנים יהיו פחות באוויר.

את טורניר אמצע העונה אפשר לסיים ב-9 ימים ו-5 משחקים.

 

ניב שכטר: הקונספט של הבועה נהדר לכדורסל. אני גם מאוד אוהב את הקצב של הפלייאוף, עם משחקים כל יומיים וממש מרגיש כמו טורניר המכללות. אבל לשחקנים הסיפור הזה הרבה יותר קשה ממה שחשבו, פיזית ומנטלית. לכן הדבר היחידי שאולי יעשו יהיה לקצר את העונה ל76 משחקים בכדי להכניס טורניר עליה לפלייאוף, אבל לא יותר מזה. טורניר אמצע עונה לא יקרה וכוכבים לא יסכנו את עצמם בשביל פרס משני.

 

אריק גנות: העונה הזו כל כך יוצאת דופן שממש לא ברור מה אפשר להסיק ממנה להמשך. אנחנו רואים כדורסל מצוין בבועה – ללא ספק מותח ודרמטי, והרבה פעמים מתעלה לרמה גבוהה. אבל לאן אפשר לקחת את זה? זה לא כאילו שאפשר לסכם שמעתה והלאה נעשה כל עונה בעיר יחידה.

קיצור עונה הוא החלטה שעיקר העניין בה הוא כספי – פחות משחקים פירושם פחות הכנסות ואחרי הקורונה ממש לא ברור שמישהו מסוגל לקבל החלטה כזו. טורניר אמצע עונה – השאלות הגדולות הן למה ואיך זה מתקשר לעונה הרגילה ולא כמה טוב משחקים שם.

 

אריק זילבר: הסיטואציה של הבועה כל כך שונה וקיצונית שאני לא חושב שהיא יכולה ללמד אותנו הרבה על מה יקרה ביום שאחרי. אני לא חושב שההחלטה לקצר את העונה נכונה כלכלית, בטוח לא אחרי אובדן הכנסות גדול כמו השנה ואני מניח שלפני שייעשו שינויים מרחיקי לכת או אפילו יילקחו כאלה בחשבון, כולם ירצו לייצב את הספינה ולחזור קצת לשפיות. לגבי טורניר אמצע העונה, קראו לי מיושן, אבל זה היה נשמע לי רעיון מזעזע מהשנייה הראשונה וממש לא בא לי אפילו לחשוב בכיוון הזה.

 

אלון ארד: הלוואי וזה ישפיע. אני לא רואה תסריט, במיוחד במשבר הכלכלי הנוכחי, שהליגה תצמצם את כמות המשחקים בעונה אבל זה בהחלט תורם לאפשרות של טורניר אמצע-עונה בתנאי בועה. עכשיו רק חסר למצוא פרס הולם (בחירה מיוחדת באמצע הסיבוב הראשון?) ויאללה בואו נעשה את זה!

 

בעקבות הכשלון של אמביד וגם  העובדה שדנבר הצליחה אחרי שמאריי הפך לשחקן המוביל שלה האם אפשר להצליח בכדורסל המודרני כשהכוכב המוביל שלך הוא סנטר?

אלון ארד: לא כרגע. גם יוקיץ' מצליח בזה יותר מאחרים בעיקר בגלל שהוא לא בדיוק סנטר טיפוסי והרבה פעמים לא רק מקבל את ההחלטות בהתקפה אלא ממש מוביל כדור. מה שכן, זה עניין של אבולוציה, הדור הבא של הסנטרים, מובילי כדור בהתקפה, קולעים, ניידים ועוגנים בהגנה עוד יגיע. הסנטר לא מת, הוא רק יורד לאט מדי להגנה.

 

מידן בורוכוב: ההופעה של יוקיץ בגיים 7 הוכיחה שכן. אני מקווה שגם יומו של אמביד יגיע.

יאניס יכול לשחק סנטר בקלות וגם שחקן כמו KAT מפוצץ בכשרון. אנתוני דוויס הוא סנטר לכל דבר ואלו כבר 5 דוגמאות לשחקנים שהם פרנצייז פלייר.

לדעתי סנטר איכותי הוא כזה שיש סביבו מערכת שיודעת להוציא ממנו את המקסימום. לצערו של אמביד פילי בנויה לא טוב וצפופה מאוד בצבע. כיום יש לא מעט גבוהים ורסטליים שמסוגלים לעשות הכל על המגרש, זה לא גבוה מהאייטיז ששיחק בעיקר בפוסט. זה דור חדש של סנטרים שרצים, מכדררים מוסרים וקולעים מדאון טאון(בעיקר KAT באחוזים של גארד)

 

ניב שכטר: זו ליגה של טרנדים, והטרנד ללא עמדות ברורות בהחלט שולט כרגע. אבל מספיקה קבוצה אחת שתצליח כשסנטר הוא הכוכב שלה, וכל מה שנשמע הוא skilled bigs are better than skilled smalls.

אמביד ויוקיץ' לדעתי שניהם מתאימים להיות מוקד של קבוצה אלופה, רק שחייבים שכל הקבוצה תיבנה סביב הכישורים שלהם. גם לברון לא יכול לקחת אליפות בלי שיש לידו כוכב אמיתי שישלים אותו.

 

אריק גנות: בכדורסל כיום השאלה היא פחות באיזו עמדה השחקן המוביל שלך משחק ויותר מהן המגבלות שלו. אמביד ויוקיץ' מתקשים לא כי הם סנטרים, אלא כי קשה להם לבצע – לאמביד לקלוע מבחוץ, ליוקיץ' לשמור – ברמה הנדרשת מכוכבי העל בליגה. במילים אחרות – פשוט פחות טובים מקוואי, לברון ויאניס.

קליעה מחוץ הופכת יותר ויותר לתכונה נדרשת. והדרישה משפיעה לא רק על סנטרים. אנחנו רואים את יאניס מתקשה. אנחנו רואים את סיאקאם – שיכול לקלוע, אבל הוא לא קלע טבעי – מתקשה. ככל שאנחנו הולכים לכדורסל יותר מרווח ויותר חסר עמדות, כך קשה יותר לשחקנים שלא מסוגלים לעשות הכל על המגרש להוביל.

 

אריק זילבר: אני מסתייג לחלוטין מהטענה שמארי הפך לשחקן המוביל של דנבר. יוקיץ' עדיין האלפא למרות כמה משחקים מרשימים של מארי. שנית, זה לא משנה מה התפקיד של השחקן הראשי שלך, השאלה היא כמה הוא טוב וכמה הקבוצה סביבו טובה ובנויה נכון. ברור שיוקיץ' צריך סביבו קלעים ברמה גבוהה ואי אפשר להסתדר בלי גארד שיודע לייצר לעצמו מצבי קליעה ברמה גבוהה, אבל זה לא אומר שקבוצות שבנויות סביב סנטר דומיננטי לא יכולות להצליח. רק בשנה שעברה פילי ודנבר הגיעו למשחק 7 בחצי הגמר האיזורי והיו קרובות מאוד לעלות. ולפחות במקרה של דנבר אני כן רואה איך הם עושים עוד צעד קדימה.

ברוקלין, פילדלפיה, שיקגו, אינדיאנה וניו אורלינס. אם אתם מאמן שמחפש עבודה, את מי אתם רוצים הכי הרבה כמקום העבודה הבא שלכם ומי הכי פחות?

אריק זילבר: כל הקבוצות מאוד מעניינות, אבל אם יש לי כמאמן בחירה, אז הקבוצה שהכי פחות הייתי רוצה להגיע אליה זו פילדלפיה, לפחות כל עוד ההנהלה לא מתחלפת שם. זה נראה מועדון עם התנהלות קצת חולה, הסגל לא מאוזן או מתאים אחד לשני וזה יכול להיות אתגר מעניין, אבל אני רוצה לשמור על העבודה שלי ולכן אוותר. לגבי קבוצה לאמן, נורא לא בא לי להגיד ברוקלין, אבל זאת התשובה המתבקשת. לקבל הזדמנות כל כך טובה לאליפות, עם סגל כל כך מושך, זה משהו שקשה לוותר עליו, אז אני נאלץ להיות בנאלי ולבחור בה.

 

אלון ארד: קודם כל, אני מעדיף לאמן את נבחרת משכן הכנסת מלאמן את קיירי וקיי די. ופילי', ללא שינויים עצומים בסגל (ועם הנהלה שלא נראית חכמה במיוחד) תמשיך גם בעונות הקרובות להשיג פחות ממה שהיא שווה על הנייר. אז מי התשובה כאן?

יצאתי פעם עם בחורה שכל מחווה הכי קטנה שלי זכתה להתלהבות פסיכית ממנה. היא הייתה בשוק כשהצעתי לעשות לה קפה, עפה כשציינתי שהיא נראית טוב הבוקר וכשבזמן שיחה אמרתי לה "בואנ'ה זו נקודה טובה, לא חשבתי על זה," היא כמעט עשתה במכנסיים. מהר מאוד הבנתי שזה לא שאני כזה בן זוג טוב כמו שהקודם שלה היה פשוט מחורבן. קיצר, שיקגו.

 

מידן בורוכוב: הייתי רוצה את ניו אורלינס, מאתגר לאמן את זאיון אבל לקבל את הכשרון הכי גדול בליגה ל 15 השנה הבאות זה יכול להיות אחלה ג׳וב סקיור. יש אתגרים כמו לגרום לאינגרם לשחק ככינור שני.

לא הייתי רוצה לאמן בברוקלין (למרות שיש לי לא מעט קרובי משפחה בעיר) כשיש לך בחור כמו קייירי שעלול לשפוך טונות של רעל בחדר ההלבשה זה אתגר גדול מידיי, דוראנט אחריי קורונה ואחרי אכילס משוחזר הוא מתכון לאסון.

 

ניב שכטר: בסדר מהגבוה לנמוך: ניו אורלינס, שיקגו, פילי, ברוקלין. אינדיאנה זה הפלורידה של המאמנים. המקום שבאים אליו למות.

פליקנס עם ג'יאם שיודע מה הוא עושה וקבוצה עם פוטנציאל בשמיים. לשיקגו יש את הפוטנציאל, אבל צריך לאמן את זאק לאבין. פילי כל החיצים מופנים כלפי ההנהלה ככה שהמאמן יקבל חופש, אבל יקבל קבוצה שבורה. וברוקלין זה הכי היי ריסק היי רוורד, כי כל דבר חוץ מגמר המזרח בשנתיים הראשונות ייחשב כישלון.

 

אריק גנות: כרגע נראה שהעבודה הכי קלה תהיה לסטיב נאש בברוקלין. דוראנט וקיירי הם בסיס מצוין, ומצטרפים אליהם האריס, לוורט, דינווידי, דיאנדרה וג'ארט אלן. למרות האתגרים שבאימון של קיירי נראה שזו קבוצה שתצליח גם אם המאמן יחליט להישאר בבית בשנה הבאה.

האתגר הגדול – פילדלפיה. יש לה סך כשרון של אלופה, אבל התאמה רעה מאוד בין השחקנים וחוזים גרועים שיקשו על טריידים. בסגל הנוכחי לכל מאמן יהיה קשה להצליח.

עד כמה הסדרה הזו העלתה את המניות העתידיות של כריס פול ומה הת'אנדר צריכים לעשות איתו הלאה?

אריק גנות: השאלה לגבי פול היתה כמה הוא ידרדר עם הגיל. החשש להדרדרות הופרך – אין ספק שפול עדיין רכז אולסטאר עם הגנה טובה ויכולת קלאץ' מרשימה. מכיוון שהמשחק שלו לא מסתמך יותר מדי על אתלטיות אין סיבה שהיכולת הזו לא תמשיך לעונה הבאה.

הדבר השני הוא החוזה שלו – חוזה של 80 מיליון לשנתיים נראה הרבה פחות רע מחוזה של 120 לשלוש שנים. סביר שבנקודת הזמן הנוכחית אפשר לעשות עליו טרייד.

בעיני זה לא הדבר הנכון לעשות. הת'אנדר נראו טוב בפלייאוף, וצריכים להמשיך להתבסס על פול והסגל הנוכחי, אולי עם ניסיון להתחזק בעמדה של גלינרי.

 

אריק זילבר: התפקוד של פול בסדרה הנוכחית ובכל העונה בעצם אולי פתח לת'אנדר פתח לעשות עליו טרייד. פול הראה שהיכלות שלו כנראה תהיה שווה את העלות של החוזה שלו בשנתיים הבאות, בהן הוא יוכל להיות בורג משמעותי בקבוצה עם שאיפות אליפות, ככה שיכול להיות שקבוצות בטיימליין המתאים יסכימו לוותר על נכסים רציניים בשביל להביא אותו. למשל אם מילווקי לא יעברו את מיאמי, הבאה של פול עשויה להיות קריטית בשביל לשפר את סיכויי האליפות בעונה האחרונה של יאניס וזה עשוי להיות הטרייד שישאיר אותו במילווקי, ואני בטוח שמילווקי לא הקבוצה היחידה שהגיונית בהקשר של פול.

 

אלון ארד: אוף איזה סיום קשוח לעונה המדהימה של כריס פול. המניה של פול אמנם הכי גבוהה שהיא הייתה בשנים האחרונות, אבל זה עדיין לא מצדיק לשלם לו מעל ל-40 מיליון בכל אחת מהשנתיים הבאות. המערב הולך להיות פסיכי בעונות הקרובות ולת'אנדר יהיה קשה לשחזר את ההגעה למקום החמישי עם הסגל הזה גם בעונה הבאה. מצד שני, זה גם אומר שלא דרוש הרבה לטנקינג יעיל יחסית. הם יכולים להתחיל את העונה ולראות איך היא הולכת ובכל מקרה אין להם מה למהר עם פול. אם מגיעה עסקה ששווה את זה, אחלה. אם לא, לא נורא. יש להם מספיק בחירות דראפט גם לשתי קבוצות.

 

מידן בורוכוב: ליבי ליבי על OKC, הם עשו עונה פנטסטית. פול חייב להשאר בקבוצה בגלל ההשפעה החיובית שלו על הקבוצה. נזכרתי איך בתחילת השנה הוא קנה חליפות לכל הקבוצה באקט מגבש. הוא מנהיג עם ערך מוסף עליון לכוכבי העתיד שרודר ושג״א. דורט הגיע משום מקום ונתן סדרה מעולה.  החוזה של פול כבד ולא סחיר. הוא צריך להמשיך ולנווט את המערכת.

 

ניב שכטר: הסדרה והעונה בכלל שיחקה לידיים של סם פרסטי. כריס פול סחב את הקבוצה הרבה מעבר לציפיות, והכי חשוב, היה בריא כל העונה. גם מצאו להם שחקן רוטציה חשוב בדמות לו דורט, גם יש להם איזה 15 בחירות  סיבוב ראשון ב-5 שנים הבאות, ואני מאמין שפרסטי ידע לנצל את ההייפ על פול לטובתו. פול כבר פרסם מה שנראה כמו מילות פרידה מאוקלהומה שבה שיחק בשנה הראשונה שלו בליגה, ואם כבר סוגרים מעגל – הטרייד הכי גדול שלא קרה ב-2009, אולי יגיע לסיים קריירה בלייקרס ליד החבר לברון.

 

כמה רחוק מיאמי יכולה להגיע בהתבסס על ג'ימי באטלר? האם ניתן לסמוך עליו כשחקן מוביל?

ניב שכטר:  זה יהיה חייב להיות ליד עוד סופרסטאר. באטלר הוא לא השחקן המוביל הקלאסי. יש כמה שחקנים בליגה שאי אפשר ממש להתייחס אליהם כשחקנים מובילים שיסחבו על עצמם קבוצה לאורך זמן, אבל הם קלוזרים. באטלר הוא קלוזר, ואפשר לסמוך עליו שכשהמשחק נתקע ברגעים המכריעים, הוא ידע לקלוע את הסלים הקשים. ויש כוכבים (מי אמר יאניס) שיכולים לסחוב קבוצה שלמה על הגב, אבל חייבים את הקלוזר לצידם לרגעים אלו. לכן באטלר, ככוכב שני, יכול להיות לגמרי שחקן מוביל של קבוצה אלופה.

 

אריק גנות: כן, בהחלט. באטלר הצליח לנצח את מילווקי כמעט לבד במשחק הראשון, והיכולת שלו לחדור ולהגיע לקו היא מהטובות בליגה.

עם נאן, הירו, דראגיץ' ורובינסון למיאמי יש קליעה מבחוץ ויכולת יצירה בהתקפה. עם ההגנה של אדבאיו ובאטלר יש להם קבוצת הגנה מצויינת. הם כבר מובילים 2-0 ונראים פייבוריטים מול מובילת המזרח, כלומר גמר המזרח ממש לא מחוץ ליכולתו שלהם. ואף אחד לא יהיה מופתע אם הם גם יצליחו לצאת מהמזרח.

וכל זה בעונה הנוכחית, כאשר למיאמי יש חוזים נגמרים ויכולת לבצע מהלכים ביום הדראפט שיחזקו אותה עוד יותר, לצד חבורת צעירים יוצאת דופן שרק תלך ותשתפר. אליפות בשנתיים הקרובות בהחלט תיתכן.

 

אריק זילבר: אני מת על באטלר. אני מת על הסיפור שלו, שהוא אחד הסיפורים שבזכותם אוהבים ספורט, סיפור מעורר השראה. ובאטלר במיאמי נראה בהחלט כמו דמות מעוררת השראה. הקבוצה הזאת נושכת, קשוחה ומלאת ביטחון ממש כמוהו. לדעתי לחלוטין אפשר לסמוך עליו כשחקן מוביל, ואני חושב שהוא הוכיח את זה לא בפעם הראשונה. גם שנה שעברה בפילדלפיה הוא היה השחקן הכי טוב בקבוצה בפלייאוף, בטוח בסדרה נגד טורונטו. הוא לא מהשחקנים שנעלמים ברגעים המכריעים, הוא מאלה שמקבלים בשמחה את האתגר, והואיל וכרגע מיאמי מובילה 2-0 אחרי 2 משחקים מאוד מרשימים נגד מילווקי, אפשר להגיד די בוודאות שהתקרה של מיאמי היא לפחות הגמר.

 

אלון ארד: מסתבר שיותר רחוק ממה שחשבתי. על באטלר לבדו כשחקן מוביל של קונטנדרית אני עדיין לא סומך, אבל על באטלר + באם + דראגיץ' בכושר שלא ראינו ממנו שנים +  מערכת סופר בריאה שכאילו נבראה לו + מאמן מצוין, זו כבר הזדמנות לא רעה להפתעה. האם זה מספיק לקונטנדרית קלאסית? לא. האם זה יכול להספיק להפתעה סטייל טורונטו? גם כנראה שלא, אבל וואו, זה יותר קרוב לשם ממה שחשבתי.

 

מידן בורוכוב: לדעתי האישית ניתן לסמוך על באטלר רק כשחקן מוביל, אני בספק אם זה יכול לעבוד לצד כוכב נוסף לצידו. אני חושב שתוספת של כוכב (מגה סטאר כמו יאניס) עלולה לגרום לבאטלר ללכת לאיבוד.

מיאמי מרשימה אותי בפלייאוף הזה, דראגיץ כמו בקבוק יין מהמרתף. אדביו והצעירים זה פיקס מבאטלר צריך סביבו. ספולסטרה אחד מהמאמנים הטובים בליגה.

שווים גמר ליגה כבר העונה.