המדור השבועי בשיתוף 'פוסט אפ' חוזר והפעם ניב שכטר, מידן בורוכוב, אריק גנות והאורחים המיוחדים שרון דוידוביץ' ועמית זילברבוש – 'שיימס ברשת'.
כמו כן השבוע התנצלות – לא לכולם יש זמן מידי ולכן תמיד השאלות נשלחות באמצע השבוע כדי לתת כמה ימים. השבוע יצא שאחת השאלות נענתה מהר מדי וכמעט אינה רלוונטית. אני בטוח שתבינו לבד איזו.

 

פליי אין – מסקנות והאם לשמר להבא גם בלי בועה?

מידן בורוכוב: הקונספט של הפליי אין מרתק. היה יותר מעניין אם הייתה סדרה בין הסאנס הלוהטת לבלייזרס.

לאפשר לקבוצה במקום ה-9 לשחק מול המקום ה-8 זו דרך טובה מאוד להוסיף עניין ומתח לליגה שלא פתוחה לשינויים.

הייתי מרחיב את הקונספט לסדרה של הטוב מ-3 ומאפשר למפסידות לשחק מיני סדרה של הטוב מ-3 על הזכות לקבל בחירה גבוהה בדראפט (נניח הבחירה ה-4 וה-5) זה ייתן צ׳ופר רציני לקבוצות שילחמו על כניסה לפלייאוף ועשוי למנוע טנקניג שבדרך כלל מתרחש לאחר פגרת האולסטאר.

 

ניב שכטר: לשמר בהחלט. לתת לקבוצות 9-13 משהו לשחק עליו ואולי המחשבה שכל משחק יכול לשנות בסוף העונה יביא טיפה יותר אינטנסיביות במהלך העונה הרגילה. בכלל למרות החששות התאהבתי בכל פורמט הבועה והייתי מת שיאמצו הכל. כולל חודש מרוכז של פלייאוף במקום אחד . לא יקרה, אבל משהו לחשוב עליו במקום פלייאוף שנמרח על גבי חודשיים וחצי.

 

עמית זילברבוש: המירוץ היה נחמד אבל בסופו של דבר הפליי-אין היה דרוש בגלל הסיטואציה שלא כל הקבוצות השלימו מס' שווה של משחקים. גם בלעדיו, בליגה מחפשים דרכים להעלות עניין במשחקי העונה הרגילה ואיתו זה נותן עוד צ'אנס לקבוצות ממקום 9 לתקן בסוף העונה, מה שיוריד עוד מחשיבות משחקי העונה.

בנוסף, ראינו אפילו יותר מתמיד, איך הרחקה סתמית של יאניס במשחק נגד וושינגטון (וושינגטון!!) יכולה להכריע מי תהיה בפליי-אין ומי לא ככה שזה לא באמת תיקן את העוול שקבוצות נחות בסוף העונה ומשפיעות על המירוץ לפלייאוף.

בקיצור – לא התלהבתי.

 

אריק גנות: הפליי אין היה רעיון מצוין. הוא הפך את המשחקים בבועה לחשובים עבור הרבה יותר קבוצות, וכנראה אחראי לריצה המטורפת של פיניקס ושל פורטלנד. הוא גם הביא לפלייאוף קבוצה יותר חזקה  ואטרקטיבית מזו שהיתה נכנסת בלעדיו.

רעיונות מצוינים צריך לשמר, ולכן הייתי ממשיך עם הפלי אין ואפילו מרחיב אותו. 7 נגד 10, 8 נגד 9, המובילה צריכה לנצח משחק אחד.

 

שרון דוידוביץ': עם כל הכבוד לדברים הנפלאים שנעשים באורלנדו, הדבר היחיד שהייתי משמר לחיים ללא בועה – זה אדם סילבר. באמת, הכל באמת מעבר לכל הציפיות, חיסרון הקהל איכשהו 'עובר בגרון', הכדורסל לא ירד יותר מדי, הכל מתנהל כשורה. אבל זה מרגיש מאולץ – וזה בהחלט מאולץ, בגלל האילוצים. תביאו חיסון, רבאק.

האם הפציעה של הייוורד משפיעה על הסדרה?

שרון דוידוביץ': לא. הסיקסרס, כך לתחושתי, עומדים על פי תהום. הבנייה נעשתה שם בצורה מרשימה אחרי הקריסה המכוונת ויש שם את החמישייה/שישייה מהטובות בליגה. אבל אי אפשר שלא לחשוב במיאוס ההדדי הקיים בין אמביד לקבוצה, או להפך. משהו צריך להשתנות בקיץ. ולגבי היוורד עצמו? שחקן מעולה, לא חושב שהוא מרכזי בסדרה הזו.

 

מידן בורוכוב: למען ההגינות חובה לציין שהשאלה נכתבה לפני משחק 2. לאחריו המחשבה שפילדלפיה מסוגלת להדיח את בוסטון נראית די הזויה. טייטום בכושר מצויין, בראון וקמבה ווקר זה עשוי להספיק מול פילדלפיה.

זה כל כך מצער לראות את הכשרון של פילדלפיה מתרסק שנה אחר שנה. אמביד יכול וצריך לעשות חיים קשים לבוסטון אבל לבדו זה לא יספיק

אני מעריך שהסדרה תגמר במשחק 5. אם או בלי הייורד, פילדלפיה בהרכב שמתאים לשנות ה-80 עם מאמן שמתאים לספסל בלשכת העבודה. כשמן העבר השני מאמן כמו סטיבנס זה לא כוחות.

 

ניב שכטר: האמת? לפני משחק 2 חשבתי שכן… הסלטיקס גם ככה צרים מאוד עם 7 שחקני רוטציה לגיטימיים. עכשיו נשאר להם לתת הרבה יותר מדי דקות לוונמייקר ועוד כשקמבה ווקר לא ידוע ביכולת שלו לעמוד בעומסים. אחרי המשחק אני פחות מודאג מפילי שנראית קבוצה שבורה ומפורקת, אבל בהחלט יש ממה לחשוש לסיבובים הבאים מול קבוצות שיודעות לנצל את העומק שלהן.  

 

עמית זילברבוש: מצד אחד הייוורד נראה לא בכיוון במשחק 1 עם השלכת לבנים לכיוון הקרש, מצד שני הוא סיים אותו עם פלוס עשר. מצד שלישי את המאן-קראש שיש לי עליו שום פציעה לא תרפא. ומצד רביעי כבר ראינו את משחק 2 בלעדיו ו.. ובכן 27 ההפרש לא רמזו על פייבוריטיות לסיקסרס.

בקיצור, מול הקבוצה המופרקת של המאמן עם רגל ושלושת רבעי בחוץ לא תהיה בעיה, אבל מול טורנטו? זה כבר סיפור אחר.

טוב נו, לפחות יהיה לי תירוץ למה ההימור שלי על בוסטון בגמר לא הצליח.

 

אריק גנות: לא. כרגע שום דבר לא מתפקד טוב בסיקסרס פרט לאמביד. הורפורד נמחק לגמרי, האריס קולע רע ואפילו ההגנה לא מסוגלת לעשות הרבה, בפרט ול טייטום שכנראה עשה את קפיצת המדרגה לאולסטאר מלא.

לבוסטון יש המון כישרון גם בלי הייוורד. קמבה, בראון וטייטום מספיקים כדי לעשות סל מול כל יריבה. סמארט סוגר את הפינה ההגנתית ותייס נותן תרומה מפתיעה בתור גלו גאי – הגנה, ריבאונד, חוסם לאחרים וקולע שלשות פנויות. כל זה אמור להספיק כדי לעבור את הסיקסרס, אולי בפחות משישה משחקים.

כמה חיוני ווסטברוק לסדרה מול הת'אנדר? האם יכולים "לתת לו את הזמן" בשיקום?

אריק גנות: חשבתי שווסטברוק מאוד חיוני, אבל יוסטון הצליחו להביס את אוק סיטי פעמיים בלעדיו, אז כנראה שלא. לא נראה שהת'אנדר מצליחים להפריע לסגנון המשחק הייחודי של הרוקטס, והם מציליחם להביא לידי ביטוי שחקני ספסל שאף אחד לא ציפה מהם להרבה כמו ג'ף גרין, ריברס ומקלמור.

אלא אם כן משהו מהותי ישתנה במשחק השלישי, יוסטון צריכים לתת לווסטברוק לנוח. הלייקרס יהיו משוכה הרבה יותר גבוהה.

 

שרון דוידוביץ': כן. לדעתי צריך להחזיר אותו למשחק מספר 4, בסדרה שתסתיים ב-5-6 משחקים סביר להניח, על מנת לתת לו להיכנס לכושר. ליוסטון אסור לתת לסדרה הזו להגיע לאזור המסוכן, כי היא לא רוצה שווסטברוק ייכנס למוד מפלצת מול קבוצתו לשעבר – ויסכן את עצמו בעוד פציעה חלילה לפני השלבים החשובים.

 

מידן בורוכוב: במשחק הראשון יוסטון הגנו נהדר וניפקו ערב מצויין מדאון טאון. ל-OKC יש המון כשרון ויוסטןן קצרה בכל מקרה. ווסטבורק חשוב מאוד לסדרה בעיקר אם היא תגיע מעבר ל-5 משחקים.

הארדן לבדו עלול שלא להספיק לרוקטס. ווסטבורק מצא את בדרך לטבעת בחודשיים שלפני הבועה. הייתי רוצה לומר שהוא יוסיף ניסיון אבל ניסון העבר מלמד שווסטברוק וסיבוב שני כמו קפה שחור וחלב סויה, זה משהו שלא הולך ביחד.

חובה לתת לו לשחק ולא להמתין לשיקומו.

 

ניב שכטר: זו פציעה מאוד טריקית והייתי מעדיף שיתנו לו לנוח כמה שיותר. הרוקטס הסתדרו העונה לא רע כשווסטברוק על הספסל ולמעשה עם נט רייטינג יותר גבוה בלעדיו. אם יוסטון יראו יכולת הגנתית כפי שהראו במשחק הראשון הייתי עושה מה שצריך כדי לשמור את ווסטברוק לסדרה מול הלייקרס, שם משחק הריצה והקצב שהוא מביא הם חיוניים. מול אוקלהומה, שלא רצה למתפרצות ומכתיבה משחק איטי דווקא יש יתרון להארדן + 4 קלעים,  כשלאוקייסי אין עומק להעניש את דאנתוני על הרוטציה הקצרה שלו.

 

עמית זילברבוש: לפני התחלת הסדרה הייתי אומר שהוא קריטי, בהתחשב שהימרתי רוקטס ב-7. אחרי 2 משחקים, כשבשני הארדן ואריק גורדון עם 2 מ-21 לשלוש, אבל מה זה משנה כשההגנה נראית ככה ובן מקלמור הורס עם חסרון 4 נק' כדי שכל המשתתפים יהיו בדאבל פיגרס – כנראה שהתשובה שונה.

 יוסטון קבוצה מתעתעת: היא מצויינת? היא מוגבלת? היא משגעת אותך, היא מנצחת!

אני חושב שכדאי להם להחזיר אותו כשהוא יוכל, כי יקח לו זמן לחזור לעניינים, אבל הוא לא קריטי ליוסטון לנצחון הסדרה הזאת (ואם נאמר את האמת, הוא גם לא שיכריע כמה רחוק היא תגיע אלא אחוזי השלשות של הצוות המסייע מסביב לזקן).

בעקבות הטכנית לפורזינגיס – האם הליגה צריכה לספק הנחיות שונות לשיפוט בבועה?

עמית זילברבוש: ללא קשר לפורזינגיס, וללא קשר לבועה – התשובה היא hell yeah!!

מאז הטראומה של הליגה ממקרה ארטסט החבר'ה בחליפות ניסו יותר ויותר לסרס את האמוציות של השחקנים כדי שהמוצר יתאים ל"חוויה לכל המשפחה". כשהולכים מקיצוניות אחת לשנייה, זה הגיע באמת עד גיחוך. נעזוב רגע אפילו את הטכנית שגרמה להרחקה, אבל על מה לעזאזל הייתה הטכנית הראשונה? התעצבנות משריקה רעה ותנועה עם היד באוויר. חברים, עצרו הכל, שמישהו לא יפגע פה מההשתוללות הזו!

כל זריקת מילת טראש, כל תנועת חוסר שביעות רצון, כל stare  down. זה נהיה פשוט מגוחך.

 

אריק גנות: לא רואה אילו הנחיות אחרות אפשר לתת. זינגיס עשה שתי עברות. על הראשונה אפשר היה לא לתת לו טכנית, אבל השניה אמנם לא היתה כזו חמורה, אבל לפי החוק היבש הצדיקה טכנית. וזה מה שהשפיע על המשחק.

כעיקרון השופטים יודעים שלא באו לראות אותם אלא את השחקנים ואמורים לאזן בין הרצון לשמור על המשחק בגבולות הסביר לבין הצורך להשאיר שחקנים על המגרש. לא רואה הוראות אחרות שיבילו לתוצאות טובות יותר.

 

שרון דוידוביץ': היא צריכה לספק הנחיות שונות לשיפוט, לא רק בבועה. ההרחקה הזו, בין אם נכונה או לא, היא תוצאה ישירה "מאליס אין דה פאלאס" מ-2004. הליגה עברה תהליך, איטי והדרגתי, למקום שלא יאפשר לאירועים כמו אז לחזור, כשהיא 'הורגת' אותם בעודם באיבם. מבין את הכוונה, הרעיון נכון – אבל הלכו צעד אחד רחוק מדי. צריך לחזור לקול ההיגיון. ויש יותר מדי עבירות!

 

מידן בורוכוב: אני לא חושב שיש סיבה לתת הנחיות שונות לשיפוט. האם ההרחקה של פורזינגס לא יכלה לקרות גם מחוץ לבועה? כנראה שכן. שיפוט הוא חלק בלתי נפרד מהמשחק. גם טעויות שיפוט.

כשמשחקים כדורסל הייתי רוצה שתהיה אחידות, לתת הוראות שונות בגלל שמשחקים בבועה זה נראה לי קיצוני מידיי.

 

ניב שכטר: לא חושב שזה עניין של הנחיות אלא של שיקול דעת. אין לנו יכולת להעריך (וכל הכבוד לליגה שאין לנו את היכולת הזאת) עד כמה מוזר זה מרגיש שם לשחקנים ולשופטים לשחק באולם ריק, ואולי זו הסיבה שראינו הרבה טכניות ושופטים שמתנהגים בצורה יותר רגישה לדיבורים ותנועות של שחקנים. בכל מקרה, ההנחיה צריכה להיות ברורה תמיד מבחינתי, תנו לשחקנים לפתור את זה. לא יקרה כלום ולא נחזור לשנות ה-80.

איזו משחקים ראשונים גרמו לך לשנות דעה מוקדמת על סדרה?

ניב שכטר: המשחק של הרוקטס מול אוקלהומה, והמחויבות ההגנתית שלהם גרמה לי להאמין שהסדרה לא כזו שוויונית כמו שחשבתי בהתחלה, ולרוקטס יש גם מה לחשוב על סיכוי (גם אם קלוש) לעבור את הלייקרס, שמצדה נראתה חסרת אונים בהתקפה העומדת. באופן כללי, המשחקים הראשונים גרמו לי יותר לחשוב על סדרות הסיבוב השני שנראות יותר פתוחות מכפי שחשבתי. בפוסטאפ עשינו פלייאוף מדומיין שם מיאמי השתחלה לגמר המזרח (מול טורונטו). פתאום זה לא נראה כזה מופרך.

 

עמית זילברבוש:  קליפרס – דאלאס – הייתי בטירוף לראות את הפלייאוף הראשון של לוקה אבל מול קבוצה בעלת כ"כ הרבה שומרים טובים חשבתי שזו תהיה חוויה קצרה. המהלך של לוקה כשהוא מקבל בחילוף את קאווי ולוקח אותו בקלות לסל הימם אותי. אלה לא דברים שראיתי הרבה, אפילו לא מיאניס. ואז משחק 2 דאלאס מסתדרת בלעדיו. דאלאס לא יעברו את הקליפרס, אבל אם ילכו ל-7, כבר לא אהיה מופתע.

בוסטון – סיקסרס  – חשבתי שלאמביד יהיה איזה עניין להוכיח שהוא יכול לסחוב קבוצה. במקום זה פילי נראים כמו קבוצה מפורקת. ציפיתי שהסדרה הזאת תלך ל-7 ובוסטון יצאו בקושי. עכשיו זה נראה לי יותר לכיוון ה-5.

 

אריק גנות: מילווקי – אורלנדו היה הפתעה גדולה. אמנם הבאקס לא נראו טוב בבועה, אבל אורלנדו המפורקת לא היתה אמורה להיות אתגר בכלל. אז אתגר בטוח יהיה, אולי לא כזה גדול.

השחיטה הכשרה שיוסטון העבירו את אוק סיטי גם היא חרגה מהציפיות. העובדה שיוסטון ניצחה לא מפתיעה כמו הדרך שבה הם עשו את זה ואיך שהת'אנדר בכלל לא נראו קרובים בשום שלב. יכול להיות שהת'אנדר יתאפסו על עצמם, אבל כרגע זה נראה כמו סדרה הרבה יותר קלה ליוסטון מהצפוי.

 

שרון דוידוביץ': יוטה. ללא ספק. אני לא יודע אם זה בגלל התצוגות שלה לקראת סוף העונה הסדירה, הפציעה של קונלי או ניסיון לאנטי נאחס כאוהד – אבל בכל הבראקטים שבניתי, דנבר לוקחת. לפעמים בקלות. זה עדיין לא אומר שזה לא יקרה, אבל יש פה קבוצה טובה, אחראית, חכמה, שיכולה ללכת רחוק בשנים הקרובות. מי שהכי מפתיע אותי הוא מיצ'ל, שבפלייאוף הזה מעלה את עצמו לרמה אחרת. לא מאלון, גם לא קרוב, אבל מתחיל את המסע לשם…

 

מידן בורוכוב: משחק ראשון בסדרה זה לפעמים כמו דייט ראשון, אתה נוטה להתלהב ואז מגיע הדייט השני.

הופתעתי מאוד מההפסד של מילווקי ומהקלות שיוסטון ניצחה את OKC.

היכולת ההתקפית של הלייקרס מ-3 תהיה לה לרועץ ועלולה לגרום לפלייאוף קצר מאוד עבורה. אני לא זוכר קבוצה במשבר קליעה כזה ולא מבין את הסיבות לכך. היכולת ההתקפית של הלייקרס בגיים 1 הייתה המשך ישיר לבועה. אני מתחיל להאמין שהבלייזרס עשויים להשאיר את הלייקרס בלי השלייקס. נראה שאין דרך שבה הלייקרס תצליח לעשות מהפך דרסטי. לברון ודוויס לבדם לא יספיקו. לפני הסדרה חשבתי שההייפ סביב הבלייזרס מוגזם והלייקרס יחזור לעצמם.