סוף השבוע הגיע, הגשם מטפטף בחוץ. כולם יודעים שברגעים כאלה מה שהעם צריך זה קצת סטטיסטיקות של שחקנים אזוטריים ב-NBA וחפירות על דרק רוז. אני פה רק כדי לתת לעם את מה שהוא רוצה.

 

1. אינדיאנה חוזרת למימדיה הטבעיים

 

אחד מהסיפורים הנעימים של העונה הזו הוא הקאמבק של פול ג'ורג' למרכז הבמה. ג'ורג' חזר בכושר שיא מהפציעה שהשביתה אותו כמעט כל העונה שעברה ועד אמצע דצמבר העמיד מספרים של גיבור על (26.1 נק', 7.9 ריב', 4.0 אס', 43.8% מהשדה, 3.1 שלשות ב-42.2% ו-7.3 זר' עונשין ב-84.6%, כמעט הכל מספרי קריירה). היכולת שלו דחפה את הפייסרס למאזן 9-16, ל-Net Rating (הפרש סלים ל-100 פוזשנים) השישי בטיבו בליגה (4.6+) ולחלק העליון של הדבוקה המזרחית הבלתי נגמרת, אלא שמשהו חורק באינדיאנפוליס בשלושת השבועות האחרונים.

 

מתוך עשר המשחקים האחרונים שלהם, הפייסרס ניצחו רק ארבעה. יש להם את ההתקפה ה-26 בטיבה בליגה בפרק הזמן הזה, כשרק קבוצות שמתעסקות יותר בכדורי פינג פונג מאשר בכדורי סל נמצאות מתחתיה (מינסוטה, פילדלפיה, לייקרס ופיניקס) והם איבדו גובה במאבקי המיקום העיקשים במזרח. נכון לכתיבת שורות אלו, לאינדיאנה יש מאזן של 15-20 והם מדורגים במקום השישי במזרח, כשדטרויט, בוסטון, אורלנדו, הניקס (הניקס?!), שארלוט והוויזארדס דולקים בעקבותיהם. הדבר האחרון שהם צריכים עכשיו זה חריקות.

 

החריקות הללו נובעות מהעובדה שפול ג'ורג' חזר להיות אנושי. בעשרת המשחקים האחרונים ג'ורג' מעמיד מספרים של קלארק קנט (20.9 נק', 7.1 ריב', 3.6 אס', 36.5% מהשדה, 3.0 שלשות ב-35.7% ו-6.0 זר' עונשין ב-81.7%), ולמרות שלא מדובר בירידה דרמטית, זה מספיק כדי לחשוף את החסרונות של הפייסרס (התקפה תקועה ומחסור בשחקני כנף איכותיים כדי לשחק סמול-בול/שחקני פנים איכותיים כדי לשחק בולי-בול).

הפייסרס חייבים שג'ורג' יחזור לתפקד כמו סופרמן כדי להישאר רלוונטיים במזרח הצפוף, בטח כשסי.ג'יי מיילס נראה שאיבד את מגע הקסם שלו (29.4% מהשלוש בעשרת המשחקים האחרונים).

 

17005486616_d74491b1d8_k

כל עוד ג'ורג' ימשיך להיות רק קלארק קנט, הפייסרס הם פייבוריטים לנשור מהמירוץ לפלייאוף במזרח הצפוף של העונה.

 

 

2. ההתפתחות של אנתוני דייוויס לסופרסטאר היא איטית משחשבנו

 

אנתוני דייוויס הוא חסר גבולות.

 

כך, בשורה תמציתית אחת, סיכם זק לואו ערב פתיחת העונה מדוע כדאי לצפות בניו אורלינס. בדירוג הליג פאס השנתי שלו לואו דירג את הפליקנס במקום ה-3 המכובד, קצת אחרי הווריורס והקליפרס. הוא כתב שם מגילות על כל קבוצה, על האסתטיות המקצועית שלה, על השדרנים, על הקמעות, על התלבושות, על הכל, אבל דווקא על הקבוצה שלה הוא העניק את מדליית הארד הוא חסך במילים, כי הוא האמין, כמו רבים וטובים ואחרים, שהכשרון של אנתוני דייוויס ידבר במקומו על המגרש.

 

בואו נריץ קדימה שלושה וחודשים, והשורה הזאת של לואו נראית קצת לא קשורה. שלא תבינו לא נכון, דייוויס הוא מפלצת סטטיסטית, הוא כשרון גולמי נדיר וסביר להניח שעוד שנתיים-שלוש הוא יהיה השחקן הטוב בליגה, אבל הוא עדיין לא חסר גבולות.

 

בפוסט-אפ, לצורך העניין, AD מאוד מוגבל. מתוך 139 פוזשנים של פוסט-אפ העונה, דייוויס השיג 101 נק' בלבד. זה 0.73 נק' פר פוזשן, פחות מאנדרה דראמונד והפוסט-אפ הנא שלו, פחות מקובי בריאנט והפוסט-אפ ה- Well Done שלו, ואפילו פחות מדאנדרה ג'ורדן והפוסט-אפ הלא קיים שלו. מבין 25 השחקנים שמשתמשים הכי הרבה בפוסט-אפ בליגה, לדייוויס יש את הנתון הכי חלש בנק' פר פוזשן. ואם זה לא מספיק, אז הוא קולע בפוזשנים הללו ב-33% די מביכים (רק רוי היברט קולע באחוזים גרועים יותר ממנו מבין השחקנים שביצעו לפחות 70 מהלכי פוסט-אפ העונה). תוסיפו לזה גם 0.53 נק' פר פוזשן כאשר הוא הולך לבידודים ואפשר לעשות מזה קולאז' לא מחמיא.

 

זה ממש לא אומר שהוא לא צריך להשתמש במהלכים הללו. הוא חייב להשתמש במהלכים הללו כדי להמשיך את ההתפתחות שלו (לצד היכולת האדירה שלו כפינישר בפיק אנד רול והקליעה שלו מחצי מרחק/שלוש), אבל זה רק מראה שדייוויס הוא עדיין לא התוצר המוגמר שחשבנו שהוא יהיה בתחילת העונה, ושניו אורלינס לא תעשה את קפיצת המדרגה שחשבנו שהיא תעשה כל כך מהר. במובן הזה, אולי כדאי לפליקנס לאמץ את הפתיחה החלשה של העונה שלהם (23-11 נכון לרגע זה, מקום 27 בליגה), להפוך ל-Seller לקראת הטרייד דד-ליין הממשמש ובא, לשנורר משהו מג'רו הולידיי/טייריק אוונס/ריאן אנדרסון ולקוות למזל בלוטרי. דייוויס עוד לא בן 23, והוא חתום שם לעוד 5 וחצי שנים. הם יכולים להפסיק עם ה-Win Now Mode הלא נחוץ הזה שהם נמצאים בו ולהקצות את המשאבים שלהם בצורה קצת יותר חכמה מאשר לתת לעומר אשיק 60 מיליון דולר ל-5 שנים.

 

3. מי אתה, ג'ף וויטי?

פציעות לשחקני מפתח זה דבר מחורבן. זה לא טוב לקבוצות. זה לא טוב לשחקנים. זה לא טוב לאוהדים. אבל לפעמים פציעות עוזרות לנו לגלות שחקנים חדשים ומרעננים. גל הפציעות של שיקאגו לפני שלוש שנים הכריח את טום ת'יבודו לחשוף את ג'ימי באטלר. הפציעה של ג'ואקים נואה העונה גרמה לפרד הויברג לשחרר לחופשי את בובי פורטיס, ומי יודע מה היה קורה אם דייוויד לי לא היה נפצע בתחילת העונה הקודמת ומפנה את המקום בחמישייה של הווריורס להשתלטות העוינת של דריימונד גרין על הליגה.

 

בקנה מידה קטן ומורמוני יותר, הפציעות של רודי גובר ודרק פייבורס בשבועות האחרונים חשפו לאוויר העולם את ג'ף וויטי. וויטי היה סוג של כוכב בקולג'ים אחרי ששבר את כל שיאי החסימות האפשריים ואף ניפץ את השיא של ג'ואקים נואה לחסימות בטורניר ה-NCAA עם 31 חסימות במהלך הטורניר. עם זאת, ועל אף 213 סנטימטריו, וויטי היה די אלמוני בשנתיים הראשונות שלו בליגה בניו אורלינס (נבחר בדראפט 2013 ע"י פורטלנד במקום ה-39). בשבועות האחרונים, לעומת זאת, קצת קשה להתעלם ממנו. בשמונת המשחקים האחרונים, מאז נכנס לחמישייה בעקבות הפציעות של גובר ופייבורס, הוא חוסם 2.5 זר' למשחק ומוסיף לכך 9.8 נק', 7.9 ריב' והמון אנרגיה. הוא משנה אינספור זריקות בזכות מוטת הידיים הארוכה שלו ולמעשה, חוץ מגובר עצמו, מדובר ברים-פרוטקטור הכי טוב בליגה. רק 38.8% מהזריקות שנזרקות מול וויטי בצבע עושות את דרכן אל הטבעת, נתון מרשים מאוד.

 

סביר להניח שהוא ישוב לשולי הרוטציה כאשר גובר ופייבורס יחזרו לעניינים, אבל שימו עין עליו. הוא עוד יכול להפוך לסנטר פותח בליגה. או סתם לעזור למישהו שמחפש חסימות בפנטזי.

 

 

4. מה קורה כשדרק רוז על המגרש?

 

גילוי נאות – אני אוהב את דרק רוז. אני חפץ בהצלחתו ובבריאותו וכשאני רואה אותו מצליח לסיים חדירה לכיוון הטבעת בחתוליות שאפיינה אותו בעבר יש לי צמרמורת קלה של געגועים. לכן קצת קשה לי לכתוב את הפסקאות הבאות, כי מדובר בסוג של הודאה בכך שאהבת נעורייך אינה כתמול שלשום, אבל לפעמים צריך להכיר במציאות כפי שהיא.

 

כשדרק רוז על המגרש, שיקאגו היא קבוצה פחות טובה. אפשר להגיד את זה על בסיס ה-Eye-Test בלבד, אפשר גם להגיד את זה על סמך שלושת הניצחונות המרשימים שהבולס ליקטו כאשר רוז הושבת בשבוע שעבר בעקבות פציעה בירך, אבל למה להתאמץ כשיש סטטיסטיקות?

 

כשרוז על המגרש, הבולס קולעים 100.6 נק' ל-100 פוזשנים וסופגים 100.6 נק' ל-100 פוזשנים, כלומר Net Rating של 0 עגול. לעומת זאת, כשה-MVP לשעבר על הספסל, הבולס קולעים 101.4 נק' ל-100 פוזשנים וסופגים רק 96.1 נק' ל-100 פוזשנים, כלומר Net Rating של 5.3+, שווה ערך ל-Net Rating החמישי בטיבו בליגה, אחרי הווריורס, ספרס, ת'אנדר והקאבס.

 

מעבר לכך, ההרכב הפותח של שיקאגו (סופר ג'ימי באטלר, פאו גאסול, טאג' גיבסון וניקולה מירוטיץ') יעיל יותר ל-100 פוזשנים כאשר הוא משחק עם ארון ברוקס מאשר עם רוז.

 

אמנם רוז נתן כמה משחקים לא רעים לאחרונה ותמיד יהיה לו איזשהו תירוץ של פציעה (השבר בארובת העין זה באמת תירוץ מעולה), אבל יש לנו כבר מספיק נתונים לגבי הסיטואציה הזו כדי שנוכל לעבד אותם למידע, והמידע אומר שדרק רוז הוא לא שחקן יעיל. זה לא אומר שלא צריך לשחק איתו או לפתוח איתו, אבל זה כן אומר שאין שום סיבה שהוא ישחק הכי הרבה דקות (32.9) בקבוצה חוץ מבאטלר, בטח כשמדובר באחד השחקנים הכי מועדים לפציעה בליגה.

 

 

5. אוי, הסן אנטוניו ספרס

 

אחרי שגרמתי לכם להתבאס על פול ג'ורג' ואנתוני דייוויס והכנסתי אתכם לדיכאון עם דרק רוז, אני אעזוב אתכם לנפשכם עם טעם טוב בפה. הנה אחד המהלכים היפים של הספרס מהתקופה האחרונה. לא יודע אם הם יהיו הקריפטונייט של הווריורס (לא יודע מאיפה באו לי כל הרפרנסים על סופרמן בפוסט הזה), אבל אני ממש רוצה לראות את זה קורה כבר. ב-25 לינואר יהיה טייק ראשון.