עוד לפני הדראפט ב2013, מחזור השחקנים סומן כחלש במיוחד. אחרי 3 עונות, אפשר לומר את זה בפה מלא. זה ממש לא רק אנתוני בנט ששוחרר אחרי 2 עונות בלבד מחוזה הרוקי שלו, ומדשדש בקצה הליגה. זה גם העובדה שמייקל קרטר וויליאמס וויקטור אולדיפו, 2 ממצטייני המחזור, עברו קבוצות כשהם עדיין בחוזה הרוקי שלהם. זה העובדה שרוב הנבחרים כנראה יסתפקו במעמד של שחקן רוטציה. זה עדיין מספיק אגב לחוזים מופרכים. אלן קראב שנבחר 31, ירוויח 75 מליון דולר ב4 העונות הקרובות לאחר שקלע 10 נקודות מהספסל של פורטלנד בעונה האחרונה. סלומון היל שנבחר 23 ירוויח 52 מליון דולר ב4 העונות הקרובות לאחר שאינדיאנה ויתרה על העונה הרביעית בחוזה שלו.

 

ועדיין יש גם סיפורי הצלחה. סי ג'י מקלום הוא הסנונית הראשונה אחרי שקיבל הארכת חוזה בסך 106 מליון דולר ל4 עונות (שתכנס לתוקף רק בעונת 17-18). סביר להניח שגם הגריק פריק ורודי גובר בדיונים על הארכת חוזה עם מילווקי ויוטה, שירצו לנעול את השניים שנים קדימה. שלושת אלה הם כנראה המצטיינים הגדולים, ואליהם יצטרפו בחמישיית הדראפט ויקטור אולדיפו ונרלנס נואל. זה הזמן להזכר בדראפט ההוא ולראות איפה החברה נמצאים היום.

 

1. אנתוני בנט – האח בנט לא היה אמור להבחר ראשון. כבר בערב הדראפט הייתה המון ביקורת על הבחירה של קליבלנד שירדה רחוק מדי במורד הדראפט בשביל לקטוף את אנתוני בנט מUNLV. הוא לא היה בשל לליגה אז, ולא בטוח שיבשיל באיזשהו שלב. אולי זה קשור גם לגודל הציפיות מהבחירה הראשונה בדראפט. בנט סיים בקליבלנד עונת רוקי מזעזעת ועבר למיניסוטה כחלק מהטרייד על לאב. גם שם לא ממש הצליחו להוציא ממנו כלום ושחררו אותו מחוזה הרוקי שלו בתחילת העונה השלישית. החזרה הביתה לקנדה, לטורונטו לא עזרה וגם שם הוא לא השאיר חותם. בנט עדיין מקבל הזדמנויות, כיוון שהוא נחשב פוטנציאל לא ממומש. בעונה הבאה הוא ישחק במדי ברוקלין, אל תצפו ליותר מדי.

 

2. ויקטור אולדיפו – אולדיפו דווקא הצליח להיות הכוכב של אורלנדו במעט שנים ששיחק בליגה, אבל איכשהו זה עדיין לא הספיק כדי שאורלנדו תאריך לו את החוזה. במקום זה היא שלחה אותו לאוקלהומה סיטי בטרייד ואולדיפו יהיה הווינג מן של ווסטברוק בעונה הקרובה. המספרים של דיפו לא רעים בכלל: 16 נקודות, 4.4 ריבאונדים, 4 אסיסטים. הוא גם שומר לא רע בכלל. הבעיה היא ביעילות, וב34% משלוש. אין ספק שאולדיפו יהיה SG איכותי בליגה, אבל הוא לא הראה שהוא יכול להיות שחקן פרנצ'ייז, הכוכב הגדול של קבוצה טובה. אולי ליד ראסל ווסטברוק הוא יתפקד טוב יותר.

 

3. אוטו פורטר – בניגוד לאחרים, פורטר הצליח להטביע את חותמו עם מהלך שיזכר שנים קדימה, הגם שזה עושה לו עוול:

פורטר דווקא נחשב לשומר לא רע בכלל. ההסתגלות לליגה הייתה קשה, והפריצה הראשונית הגיע רק בפלייאוף של העונה השניה שלו, כשוושינגטון הדיחה את טורונטו. הם עברו לשחק עם פורטר ב3 ופירס ב4, ופתאום פורטר נראה כמו שחקן לגיטימי בליגה. את העונה השלישית הוא פתח בחמישיה והפך לשחקן חמישיה סולידי ביותר. 11.6 נקודות, 5.2 ריבאונדים, 1.4 חטיפות. פורטר לא יהיה כוכב בליגה, אבל בהחלט שחקן שיתקע בה דגל לשנים ארוכות.

 

4. קודי זלר – עוד שחקן שאם היה נבחר קצת נמוך יותר היה נחשב לבחירה מעולה. זלר בעונה האחרונה הפך לשחקן רוטציה משמעותי בשארלוט, אבל לא צפוי להגיע להרבה יותר מזה בקריירה. גבוה טוב מהספסל, משחק טוב את הפיק אנד רול, קליעה טובה מהמיד ריינג', ופייטר שכל קבוצה הייתה רוצה על הספסל.

 

5. אלכס לן – החשש העיקרי לגבי הגבוה האוקראיני היה עמידות הרגליים שלו. הוא הספיק להפסיד לא מעט משחקים ב3 העונות הראשונות, אבל גם הראה המון ניצוצות. הבעיה העיקרית היא העובדה שפיניקס לא ממש יודעת מה היא רוצה מעצמה. אחרי שהראה המון ניצוצות חיוביים בעונתו השניה, בעונתו השלישית קיבל את טייסון צ'אנדלר על הראש, ואיבד לו יותר מדי דקות חשובות. מספרי ה36 דקות שלו מצויינים, אבל ב23 דקות שהוא באמת מקבל, זה נראה הרבה פחות טוב. השאלה העיקרית היא האם יצליח להחזיק מעמד מספיק משחקים אם ישחק את הדקות האלו. בפיניקס צריכים להשקיע בו בעונה הקרובה, גם על חשבון צ'אנדלר הותיק.

 

6. נרלנס נואל – נואל נחשב בזמן הדראפט לשחקן הכי טוב במחזור, אבל בגלל פציעה בברך שגרמה לו להחמיץ את כל העונה הראשונה שלו, הדרדר עד המקום השישי. ניו אורלינס בחרה אותו ושלחה אותו מייד לפילדלפיה (ושוב לבכות, איזה ציוות הוא היה עם אנתוני דייויס). נואל הוכיח בהגנה שהוא כמעט כל מה שהבטיחו בעונת הרוקי שלו עם 8.1 ריבאונדים, 1.9 חסימות ו1.8 חטיפות, בקבוצה הכי גרועה בליגה. בעונה השלישית הציוות עם ג'אליל אוקאפור גרר אותו קצת אחורה, אבל כשאוקאפור נפצע, נואל שוב הראה המון פוטנציאל. הוא לא יהיה שחקן התקפה גדול, אבל אי אפשר לקטלג אותו כשחקן רק של צד אחד של המגרש.

 

7. בן מקלמור – אכזבה. מי שנחשב לשחקן מספר 2 בדראפט, לקלע הכי טוב בדראפט, מאכזב בגדול. אפשר לטעון שזה קשור לעובדה שהוא משחק בארגון הכי דפוק בליגה, אבל גם שם מקלמור אמור לתת הרבה יותר. מקלמור לא יהיה קינג עוד הרבה זמן, והשאלה העיקרית היא האם יצליח למצות יותר מהפוטנציאל שלו במקום אחר. 35% מהשלוש זה ממש לא מספיק.

 

8. קנטביוס קולדוול פופ – גם הקלע השני הכי טוב בדראפט לא בדיוק פוגע. קק"פ קלע רק 30% משלוש בעונתו השלישית בליגה. בניגוד למקלמור, קק"פ נחשב להצלחה. הוא השתלט על עמדת ה2 הפותח בדטרויט, הרבה בזכות ההגנה והלחימה שלו על המגרש. הציוות שלו עם רג'י ג'קסון עובד לא רע, ואת מה שהוא לא מביא בקליעה, הוא מביא באנרגיה. אם יצליח לעלות לאיזור ה38% ומעלה משלוש, ידברו עליו הרבה יותר.

 

9. טריי בורק – עוד אכזבה גדולה. יוטה התייאשה ממנו כבר אחרי עונת הרוקי, והוא לא ממש קיבל הרבה הזדמנויות בעונתו השניה והשלישית, למרות מחסור חמור ברכזים בג'אז. הג'אז העדיפו על פניו את שלבין מאק וראול נטו שלא ממש שייכים לליגה. הקיץ הם הרימו ידיים סופית ושלחו אותו להיות המחליף של ג'ון וול. גם בורק לא ממש יודע להסביר מה קרה לו בNBA.

 

10. סי ג'י מקולום – לקח לו שנתיים לפרוח, אבל השחקן המשתפר של העונה האחרונה עשה זאת בגדול. אחרי שכל החמישיה של פורטלנד נעלמה, מקולום הוכיח שיש על מי לסמוך. ביחד עם דמיאן לילארד הוא הוביל את פורטלנד לפלייאוף ולסיבוב השני במערב הקשה. 20.8 נקודות, 41% משלוש, 4.3 אסיסטים. כאמור הוא השחקן הראשון שמקבל הארכת חוזה מהקבוצה שלו (היל שוחרר, וקראב היה חופשי מוגבל ולכן לא נחשבים) ושלא במפתיע זה חוזה מקסימום.

 

11. מייקל קרטר-וויליאמס – רוקי העונה של המחזור מסמן אולי את פני המחזור כולו. הפתיחה שלו הייתה מהממת, למי שבמקרה שכח את המשחק הזה:

קרטר-וויליאמס זרח במחזור דראפט וקבוצה גרועים, אבל לא ממש שיפר את המגרעות שהיו לו עוד בדראפט. הקליעה שלו נשארה רעה (25% לשלוש בקריירה) והוא מאבד יותר מדי כדורים (3.4 למשחק). המעבר למילווקי לא עשה לו טוב, שכן בלי קלעים הוא פשוט לא יכול לפרוח. העתיד שלו לוט בערפל, בעיקר לאור התוכנית של הבאקס לשים את הכדור בידיים של הבחירה ה15 מאותו דראפט.

 

12. סטיבן אדאמס – אדאמס התחיל לאט, אבל לא הפסיק לעבוד עד שהשתלט על עמדת הסנטר הפותח של אוקלוהומה סיטי. לשיאו הגיע הניו זילנדי בפלייאוף האחרון עם תצוגות מצויינות נגד סן אנטוניו וגולדן סטייט (למרות בעיות אשכים). עכשיו כשדוראנט הלך, יש לו מקום לצמוח עוד. פייטר ענק, שחקן הגנה מצויין, מסיים מעולה את הפיק אנד רול, כל מה שאפשר לדרוש מסנטר.

 

13. קלי אוליניק – כמו זלר גבוה נחמד ברוטציה. בניגוד לזלר העובדה שנבחר רק 13 עובדת לטובתו, כי לא היו ציפיות גבוהות יותר. עדיין חסרה לו אינטנסיביות ואנרגיה בהגנה, והקליעה מהמיד ריינג' לא מחפה על זה.

 

14. שאבאז מוחמד – היה שם גדול בתיכונים, אבל אחרי כמה שערוריות קטנות התדרדר עד הבחירה ה14. אינסטנט אופנס מהספסל, לא הרבה יותר מזה.

 

15. יאניס אנטטקומפו – מי שמסתמן כשחקן הכי טוב בדראפט הוא דווקא היווני שנבחר רק 15. ב3 העונות שלו במילווקי ראינו שחקן שמשתפר מיום ליום, ולמילווקי לקח זמן להבין מה יש לה ביד. שחקן בגובה 2.11 שמסוגל לשחק בכל עמדה במגרש, מרכז ועד סנטר. מסוגל להוביל כדור, לנהל התקפה, וגם לשחק בפוסט. אתלט אדיר עם ראש על הכתפיים. בסוף העונה האחרונה, כשמילווקי הבינה שאין לה מה לחפש, היא סוף סוף שמה לו את הכדור ביד, והיווני החזיר בכמה טריפל דאבלים מרשימים. אם סוף סוף נקבל אותו כרכז במשרה מלאה, יש פה פוטנציאל נפיץ במיוחד.

 

16. לוקאס נוגוארה – נעלם בספסל של טורונטו.

 

17. דניס שרודר – הגרמני הצעיר הראה המון פוטנציאל ב3 עונות, ובעונה הבאה יקבל את ההזדמנות להוביל קבוצה. אטלנטה ויתרה על ג'ף טיג המון בגלל שרודר שעלה מהספסל. שרודר יקבל את תפקיד הרכז הפותח, ועכשיו נטל ההוכחה עליו. סופר מהיר, קשה מאוד לשמור עליו, אבל עדיין עם קליעה לא מספיק טובה, כמו גם קבלת החלטות. תחת הדרכתו של בודנהולזר הצפי הוא לשיפור בשני התחומים.

 

18. שיין לארקין – קיבל הזדמנויות בדאלאס, ניו יורק וברוקלין, כרגע לא ברור אם יהיה בליגה בעונה הבאה.

 

19. סרגיי קאראסב – חזר לאירופה הקיץ.

 

20. טוני סנל – סנל תפס מקום של קבע ברוטציה של שיקגו, אבל עדיין נראה שחסר לו גרוש ללירה. קליעה לא יציבה, ובכלל חוסר יציבות משווע.

 

21. גורג'י ז'אנג – הסנטר הסנגלי פרח במדים הלאומיים של סנגל, והצליח להביא את זה גם לNBA. הבעיה היחידה היא שבכל עונה הוא פותח על הספסל ונאלץ לחכות לפציעה משמעותית בשביל להראות מה הוא יודע. למיניסוטה יש את קא"ט ולכולם ברור מי שחקן הפנים המוביל שלה, אבל לז'אנג יש כלים להפוך לשחקן פנים מהדרגה השלישית-רביעית בליגה. שומר טוב, מגן על הטבעת, מסיים מצויין מתחת לסל. יהיה מעניין לראות האם יצליח לפרוח ליד קא"ט. אם זה יקרה למיניסוטה יהיה צמד גבוהים מהשורה הראשונה בליגה.

 

22. מייסון פלאמלי – עוד סנטר פותח ממעמקי הדראפט. ברוקלין מסרה אותו בשביל גרוש וחצי (כמו שברוקלין יודעת) ופלאמלי השתלט על עמדת הסנטר הפותח בפורטלנד. לא שחקן התקפה גדול אבל יודע בדיוק מה הוא מסוגל ומה לא, ולא הולך עם הראש בקיר. מוסר מצויין, ריבאונדר מצויין ושחקן הגנה טוב.

 

23. סולומון היל – יהיה המשתכר השני מהמחזור בעונה הקרובה, ולא ברור מה הוא עשה שיצדיק את זה. 3 עונות בינוניות עם מעט ניצוצות באינדיאנה שויתרה עליו ולא הרימה את האופציה לעונה רביעית. מי שקפצה עליו היא ניו אורלינס עם חוזה שישלם לו 13 מליון דולר בעונה הקרובה. למה? נצטרך להמתין ולראות. הציפיות לא גבוהות במיוחד.

 

24. טים הארדאווי ג'וניור – התחיל טוב בניו יורק, ונעלם בקצה הספסל של אטלנטה. כבר ברור שכמו קו 5 ובני בגין, ג'וניור לא יגיע לרמת אביו. השאלה האם יש כאן שחקן שיכול למצוא מקום בליגה. אם רק אבא היה מנהל איזה קבוצה בNBA כמו אבא של אוסטין…

 

25. רג'י בולוק – לא השאיר רושם עמוק אבל עדיין נמצא בליגה על חוזה הרוקי. כרגע בקצה הספסל של דטרויט.

 

26. אנדרה רוברסון – אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה, אחד משחקני ההתקפה המוגבלים בליגה. בפלייאוף ראינו מיני פריצה התקפית שאולי תשלח אותו לפתיחת עונה טובה. מצד שני בלי דוראנט יהיה הרבה יותר קשה. רוברסון מסתמן כסוג של טוני אלן, ועדיין יש דרישה לשחקנים כאלה בליגה.

 

27. רודי גובר – הסטייפל טאוור פרץ בעונתו השניה בליגה והפך למעוז ההגנה הטובה בליגה. בעונתו השלישית הוא הלך קצת אחורה, אבל הענק הצרפתי עדיין נחשב לאחד הגבוהים ההגנתיים הטובים בליגה. יוטה מנסה להחתים אותו לטווח ארוך, וכנראה שהיא יודעת למה. אם יהיה שחקן חופשי מוגבל בקיץ הבא, יהיו לא מעט קבוצות שיהיו מוכנות להמר עליו.

 

28. ליוויו ז'אן צ'ארלס – יגיע לליגה רק בעונה הקרובה.

 

29. ארצ'י גודווין – שחקן קצה ספסל בפיניקס.

 

30. נמניה נדוביץ' – נחתך אחרי 2 עונות לא משמעותיות בגולדן סטייט וחזר לאירופה.

 

שחקנים משמעותיים מהסיבוב השני:

 

31. אלן קראב – מי שיהיה המשתכר המוביל הוא אלן קראב. חתם על הצעת חוזה של 75 מליון דולר ל4 עונות מברוקלין, ופורטלנד החליטה להשוות. קראב הוכיח את עצמו כקלע יעיל מהספסל של פורטלנד אבל לא הרבה יותר מזה, בטח לא משהו שיצדיק את הסכומים מלמעלה (במקרה של ברוקלין עוד אפשר להבין, במקרה של פורטלנד עם מקלום זה ממש לא ברור). בעונה האחרונה, אחרי שכולם עזבו את פורטלנד, קראב קיבל 26 דקות וניצל אותם ל10.3 נקודות ו39% משלוש. מנהל הבנק שלו מחייך מאוזן לאוזן.

 

32. אלכס אברינס – גם הוא יגיע לליגה רק העונה ויהיה מעניין לראות איך ישתלב.

 

34. אייזיה כנען – קיבל הזדמנות בפילדלפיה אבל לא הרשים. הולך להיות רכז שלישי בשיקגו.