קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: וושינגטון וויזארדס

לדף הקבוצה:

וושינגטון וויזארדס

נשארו: ג'ון וול, בראדלי ביל, יאן מהינמי, ג'ודי מיקס, מארקיף מוריס, קלי אוברה, אוטו פורטר ג'וניור, תומאש סאטוראנסקי, ג'ייסון סמית'.

עזבו: טים פרייז'ר (מילווקי), מרצ'ין גורטאט (קליפרס), מייק סקוט (קליפרס), טיי לאוסון, ראמון סשנס.

הגיעו: ג'ף גרין, דוויט הווארד, תומאס בראיינט (שוק חופשי), אוסטין ריברס (טרייד), טרוי בראון ג'וניור (דראפט).

מתנדנדים (על חוזה למחנה האימונים): לאבוי אלן, צ'ייסון רנדל, ג'ורדן מקריי, טיוויאן קנדלי, כריס צ'יוזה.

חמישייה: ג'ון וול, בראדלי ביל, אוטו פורטר ג'וניור, מארקיף מוריס, דוויט הווארד.

ספסל: תומאש סאטורנסקי, אוסטין ריברס, קלי אוברה, ג'ף גרין, יאן מהינמי, ג'ייסון סמית', ג'ודי מיקס, טרוי בראון, תומאס ברייאנט.

המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:

אז מה היה לנו שם?

אחרי עונה מאוד מוצלחת של 33-49 ומרחק ספסל סביר או לחילופין קלי אוליניק אחד מגמר המזרח, הוויזארדס הגיעו מאוד בטוחים לשנה הקרובה. כמה שינויים קוסמטיים היו אמורים להחזיר אותם לפחות לאותו שלב, ואם כל הכוכבים יסתדרו בשורה, אפילו מעבר. אבל במה שנראה כבר כמו מסורת שנתית, הוויזארדס אמנם שיחקו כדורסל, אבל הוכיחו שכמו ב-WWE, זה רק מרכיב משני כדי לעבור בין קווי העלילה. וקשה שלא להבין אותם – עם אסופה כ"כ אקלקטית של דמויות, יהיה בזבוז לתת להם רק לשחק כדורסל. אספקט הכדורסל היה בדיוק כמו שלמדנו להכיר משנים עברו, אי-יציבות כאוטית. הוויזארדס אמנם פתחו את העונה באופן טוב, ולמרות היעדרות של תשעה משחקים של ג'ון וול בשל בעיות ברכיים (מאזן 5-4), הצליחו לעמוד בכריסטמס על מאזן של 4 משחקים מעל מאזן חצוי. אך כמו שהיו ערבים שנגמרו בניצחונות מצוינים על הסלטיקס או הרוקטס, היו גם תבוסות משפילות ב-35 הפרש לברוקלין, או ב-47 ליוטה. בלא במעט משחקים נראה כאילו הוויזארדס פשוט לא מעוניינים לבוא ולשחק, ובוודאי לא לשחק הגנה, דבר אותו אישש וול, לאחר עוד הפסד ב-14 הפרש להוקס החלשים "כשאנחנו לא משחקים מול קבוצות מעל 500., אנחנו פשוט משחקים בשביל סטטיסטיקות", ביקר את חבריו.

לצערם של הוויזארדס, זו לא הצרה היחידה שחזרה אליהם משנים עברו. לאחר עונה בריאה יחסית של הצמד בבק-קורט אשתקד, וול התמודד עם בעיות ברכיים לאורך העונה, ובסוף חודש ינואר החליט לעבור ניתוח בברכו השמאלית. וול הכריע על התזמון של הניתוח מתוך מטרה מוצהרת לשוב לפלייאוף. השאלה העיקרית הייתה האם הוויזארדס יצליחו לשרוד. ובכן, זה היה דרמטי הרבה יותר ממה שמישהו יכול היה לצפות. 8 ניצחונות מתוך 10 המשחקים הבאים פתחו צוהר לבעיה חדשה לגמרי. "מדוע אתם מנצחים?" נשאל בראדלי ביל "Everybody eats", ענה. אם זה הרגיש כביקורת מרומזת על סגנון המשחק הדומיננטי של וול, הסנטר מרצ'ין גורטאט, שמעולם לא התבייש לומר את דעתו, צייץ את זה לאחר מכן

המסר לא נעלם מעיניו של וול, שהופיע לאחר מכן בראיון ביזארי ב-ESPN והצהיר כי הפולני הוא זה שמקבל "הכי הרבה סלים בכפית" כתוצאה ממשחקו של וול. זה הבהיר באופן חד-משמעי כי השניים לא יכולים לשחק ביחד לאורך זמן, אך גם העלה שאלה אמיתית בנוגע לחשיבותו של וול למשחק הקבוצה. בהיעדרו של וול, כולם בהחלט אכלו בוושינגטון. תנועת כדור בלתי-פוסקת הובילה ל-70 אחוז מסלים שהגיעו לאחר אסיסטים (לעומת 58~ ביחד עם וול), מקום ראשון בליגה, וליעילות התקפית של 110 נק' ל-100 פוזשנים (לעומת 106 יחד עם וול). התפתחותו של בראדלי ביל כמוביל כדור (6 אסיסטים למשחק בהיעדרו של וול) וגם קפיצה של תומאש סטוראנסקי עם עונת קריירה ביעילות, הביאו את הוויזארדס אל מאזן 25-36 וצמוד למקום השלישי במזרח. 5 ניצחונות ב-14 המשחקים מיד לאחר מכן (אם כי בעיקר עקב היכולת ההגנתית) כבר השקיטו את השיח סביב הנוכחות החיובית של וול על המגרש, אך לא מן הנמנע שנשמע ריקושטים של זה גם בהמשך.

הוויזארדס הגיעו לישורת האחרונה של העונה במקום השישי במזרח ומאזן 34-42, כשהם תלויים רק בעצמם כדי לשמור על המיקום הזה. 5 הפסדים מ-6 האחרונים (כולל כאלו לקבוצות שרק רצו להפסיד – אורלנדו, שיקגו וההוקס) שלחו אותם להתמודד בפלייאוף מהמקום השמיני מול המקום הראשון במזרח – הרפטורס. הסדרה הייתה צמודה יותר ממה שנותנים לה קרדיט, וסדרה מצוינת של וול, ביל ולא אחר ממייק סקוט, אליו לא היה לרפטורס שום תשובה (11 נק' ב-62 אחוז מהשדה) הצליחה להחזיר מפיגור 2-0 ל-2-2 בסדרה שבה רוב המשחקים מגיעים צמודים לקלאץ'. אך גם פה – חוסר מאמץ הגנתי עם רוטציות הגנתיות רעות שאיפשרו לרפטורס 11 שלשות בממוצע למשחק ב-41 אחוז, וצוות מסייע בינוני שלחו את הוויזארדס הביתה לאחר 6 משחקים.

קיץ חם

מיד לאחר ההדחה, הצהיר וול (ומי אם לא הוא) על צרכי הקבוצה באוף-סיזן "בכיוון שהליגה הולכת אליו עכשיו, אנחנו צריכים נקודות מהספסל ואנחנו צריכים 'אתלטיק ביג'. אין לנו באמת מישהו כזה. גורטאט ומהינמי הם מבוגרים יותר, והם לא אתלטיים כ"כ".

ובאופן לא מאוד מפתיע – בקשותיו התגשמו. גורטאט, שברור שכבר לא היה יכול להיות בקבוצה, נשלח לאחר כבוד לקליפרס בתמורה לאוסטין ריברס. ריברס הצעיר אמנם זכה ללא מעט קיתונות ביקורת, והוא כנראה השחקן השנוא בליגה, אך הוויזארדס יכולים להרגיש כי הם ניצחו בטרייד הזה. העברת חוזה נגמר של סנטר מבוגר שכבר לא רצה להיות שם תמורת חוזה דומה של שחקן חיובי בשני הצדדים של המגרש ורק בן 26, בהחלט יכול להקפיץ את הספסל עוד שלב.

מהשוק החופשי הביא ה-GM ארני גרונפלד את דוויט הווארד וג'ף גרין. הווארד השלים את המסורת השנתית של לעבור בתמורה לאחד החוזים הנוראיים בליגה (הפעם – טימופיי מוזגוב), והגיע לאחר ביי-אאוט מהנטס בחוזה של 11 מיל' לשנתיים (שנה שניה אופציית שחקן). אין ספק שהווארד מקיף את כל הסימונים של 'אתלטיק ביג' שוול דרש, ועדיין יכול לשחק מעל הטבעת (12.2 ריב' למשחק, מקום שלישי בליגה) אך יעילותו עדיין מוטלת בספק. בוושינגטון נאלצו לוותר על מייק סקוט, שחתם בקליפרס לאחר עונת קריירה (4 מיל' לעונה) והחליפו אותו בג'ף גרין על חוזה מינימום, שלצד לברון ג'יימס בקאבס הצליח להיות שחקן חיובי לראשונה בקריירה (און/אוף חיובי).

בדראפט נבחר בבחירה ה-16 טרוי בראון ג'וניור בן ה-19. שחקן ורסטילי עם קליעה מפוקפקת, שלא צפוי לקבל מקום ברוטציה כרגע.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

אין דבר שמעצבן או קשה יותר להתייחס אליו בהערכה של קבוצה מאשר "רצון". קודם כל, הרעיון של קבוצה ש"רוצה יותר" הוא בדר"כ טיעון עצל שאפשר להסבירו בקלות גם על-ידי מהלכי כדורסל גרידא. הרי כל קבוצה "רוצה". גם אם יש הבדלים בתחום בין משחק אחד למשנהו, בתוחלת – הדברים אמורים להסתדר. ובכן, כאמור, המצב בוויזארדס לא כזה פשוט. לקבוצה שבלאו הכי מתקשה מנטלית עם בעיות רצון וחדר הלבשה נפיץ, נוספו עוד חומרי בעירה בדמות הווארד וריברס. זה יהיה המכשול העיקרי של הקבוצה לאורך העונה. גרונפלד ניסה ללכת על גישת המינוס כפול מינוס שווה פלוס, והיסטורית זה הצליח לו. גם אם לא נראה שמישהו בקבוצה אוהב אחד את השני, הכימיה על המגרש הייתה מצוינת. הבעיה היא שבשלב הזה, מדובר יותר כבר על עצרת של מינוסים. על-פי כל השמועות, ריברס הוא לא בחור סימפטי, אך הבעיה העיקרית היא בהחלט דוויט. אין קבוצה שחדר ההלבשה שלה נשאר שלם לאחר הגעתו של הסנטר, וכבר שלוש שנים ברציפות שאנו שומעים על "זעקות שמחה" שמגיעות משחקנים בחדר ההלבשה לאחר שהם שומעים כי הוא הועבר בטרייד. ואם זה קרה בקבוצות בהן השחקן המאיים ביותר הוא דניס שרודר (כבודו במקומו מונח), קל לראות איך זה מידרדר מהר הרבה יותר מול וול, ביל, מארקיף מוריס, ריברס וכו' (אפילו קלי אוברה הוכח כחמום מוח).

בתור השחקן החדש בחמישייה הפותחת, שילובו של הווארד גם מבחינה מקצועית הוא אתגר. היכולות של הווארד כרים-ראנר וכריבאונדר מהטובים בליגה בבירור עדיין שם גם בגיל 32, אך לא מן הנמנע כי מבחינת התרומה החיובית שלו על המגרש, דווקא אוסטין ריברס תהיה ההחתמה הטובה יותר (או בוודאי הבטוחה יותר). הווארד מסמן כל תכונה בצ'ק-מארק תחת 'אתלטיק ביג'. והוויזארדס צריכים את זה. גורטאט הוא אמנם ריבאונדר לא רע, אך הקבוצה מעולם לא סיימה מעבר למקום ה-15 באחוזי ריב' בתקופתו. בנוסף, הגנת הפנים שלהם לקתה בחסר, מקום אחרון בליגה באחוזי היריבה בצבע. הווארד, גם אם לא מגן הטבעת שפעם היה, בהחלט יכול לעזור.

אך הווארד עדיין לא מעוניין להיות אותו 'אתלטיק ביג'. גם אם, למעט העונה האחרונה, הוא עמד באופן קבוע באחוזונים הגבוהים כמסיים פיקנרול, הוא עדיין מעדיף לבצע פי 2 ולפעמים פי 3 מהלכי פוסט במשחק ממוצע. הוא עדיין ממאן לרוץ לסל כשיש לו נתיב פנוי, ולעיתים או שעוצר במהלך הריצה, או שמתפשר על זריקת מיד-ריינג'. הווארד דיבר בקיץ על התפתחות מקצועית (בניסיון ל"התפתח לקווין דוראנט או אנתוני דיוויס"), והוא אכן מתפתח – הווארד הוסיף בשנה שעברה לראשונה קליעה מאיזור המיד-ריינג, ומדבר תכופות השנה על כמה זה יעזור לקבוצה אם ירחיב את הטווח שלו עד קשת השלוש. הצרה? הצורך של הוויזארדס הוא שדוויט דווקא יצמצם את יכולותיו. למרות השיח בליגה, גם לגבוהים חסרי-קליעה שרק יודעים לרוץ לטבעת עדיין יש המון מקום בליגה. קלינט קאפלה עושה מזה הרבה מאוד כסף, והוא לא היחיד. הוויזארדס, קבוצה עם לא מעט כלים התקפיים, לא צריכים פוסט-אפים ביעילות נמוכה מדוויט, אלא שהוא סוף סוף יבין את מקומו. בעונה שמרגישה כמו הצ'אנס האחרון שלו בליגה, אולי זה יעזור לו להפנים את זה.

מלבדו, לא נראה שהחמישייה צריכה שינוי מהותי. גם בעונה מלאת פציעות, נט-רייטינג של 6+ העמיד אותם במקום טוב בין החמישיות הפותחות. יחד עם זאת, זה עדיין לא טוב כמו 8.5+ שהעמידה החמישייה יחד עם סאטוראנסקי במקומו של וול. גם אם סקוט ברוקס לא מייחס לזה חשיבות כעת (או לפחות, לא הזכיר את זה בקדם-עונה), ההתפתחות של בראדלי ביל כמנהל משחק משני היא קיימת וחיובית, והוויזארדס יצטרכו ללמוד לשלבה במשחק. לצידו של וול, זה הרבה פחות פשוט. כבר כמה שנים ברציפות שוול נמצא במקומות האחרונים במהירות ממוצעת לשחקן, דבר שעומד בדיסוננס ברור לזה שהוא אחד השחקנים המהירים בליגה. הדבר הזה הוא בעיקר כי וול לא זז ללא הכדור. לפעמים בצורה מופגנת שכוללת לשים את הידיים על הברכיים, או פשוט כי הוא פחות יעיל אוף-דה-בול בשל קליעה בינונית ממרחק. יחד עם זאת, זה עוד נשק שהוויזארדס יכולים ליישם.

למשולש הגדול של הוויזארדס יש צלע שלישית, שנוטה להישכח. אוטו פורטר ג'וניור הוא כל מה שהיית רוצה מצלע שלישית בהתקפה, או לפחות חלק לא קטן. מאז ימי שאקטין-א-פול עברו הרבה מים בירדן, ופורטר הפך לשחקן נהדר בשני צידי המגרש – קליעה נקייה משלוש ומחצי מרחק, הבנה נהדרת של חיתוכים ושמירה אישית מצוינת ו-ורסטילית. השאלה העיקרית – עד כמה יש בו עוד. סקוטי ברוקס כבר התריע בפני פורטר כי אסור לו לוותר אף פעם על זריקה פנויה (ואף הפציר בעיתונאים לצעוק עליו בכל פעם שהוא מוותר על זריקה), והוויזארדס, מקום 23 בתדירות זריקות משלוש, בהחלט יזדקקו לזה. אך הקבוצה תצטרך ממנו אפילו יותר. פורטר בהחלט יכול להיות אופציה שלישית טובה כיוצר לעצמו במקרה של התקפה תקועה (כבוד שכרגע ניתן לזריקות פייד-אווי לא יעילות של מארקיף מוריס).

וזה לא יהיה התפקיד היחידי של פורטר. אוסטין ריברס מגיע במטרה כדי לחזק את הספסל, והוא אכן יעשה זאת. ריברס הוא המניה הבטוחה ביותר שהגיעה לספסל של הוויזארדס, כנראה אי-פעם, והשילוב שלו עם סאטוראנסקי וקלי אוברה המתפתחים לצד ג'ף גרין ויאן מהינמי היא כנראה יחידת הספסל העמוקה ביותר שהוויזארדס הציגו בחמש השנים האחרונות. אבל ריברס מגיע גם כדי לחזק את הורסטיליות של הוויזארדס. בתור גארד גבוה וחזק, ששיחק כבר SF, סקוטי ברוקס מנסה לעבוד עם כמה שיותר פליימייקינג. לצידו של סאטרואנסקי הרכז הגבוה (2.01), ברוקס כבר הציע שישחק השנה הרכב של ארבעה גארדים ופורטר כסנטר. זה כנראה מקרה קיצון, אך הוויזארדס בהחלט נהנים ממגוון רחב של ורסטיליות בעמדות, ויהיה מעניין לראות איך זה ינוצל בהמשך.

תחזית: לפי החוקיות, אנחנו מדברים פה על שנה טובה-שנה רעה מצד הוויזארדס. אחרי שנה מאכזבת, אין מנוס מלהיות אופטימיים – אקח את האובר על הליין של וגאס עם 48 ניצחונות, ואפילו את האובר על הליין (המומצא שלי) של 7.5 משחקים עד שתהיה קטטה ראשונה בחדר ההלבשה.

וגאס חזתה לקבוצה 44.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.