חצי עונה מאחורינו, ואם הספרס ישמרו על אותו שיעור ניצחונות עד סוף העונה הם יסיימו עם קצת פחות מ-50 ניצחונות, אחרי שבתחילת העונה היה נראה שהם בדרך הבטוחה לעונה ראשונה מחוץ לפלייאוף לראשונה מזה 21 שנה. הרבה מהשיפור של הספרס מסוף חודש נובמבר ועד היום חתום על שמו של דמאר דרוזן, ששינה במעט את סגנון המשחק שלו מתחילת העונה ולפחות בעיניי משחק כמו מועמד לגיטימי לאולסטאר.

כשמסתכלים על תמונת הגארדים במערב, יש לא מעט שחקנים שעושים דברים מדהימים על המגרש ונתפסים כמועמדים לגיטימיים לאולסטאר יותר מדרוזן: סטף קרי וג'יימס הארדן הם השניים הראשונים שקופצים לראש, אבל גם ג'מאל מוריי, שמוביל עם דנבר את המערב ודרק רוז, שפורח מחדש במינסוטה המתפרקת, נתפסים בעיני רבים כמועמדים לאולסטאר העונה.

לעומתם, דרוזן חומק מתחת לרדאר ושמו לא עולה רבה לדיון כשחקן אולסטאר. אולי זה כי הוא לא מעמיד שורות סטטיסטיות של טריפל דאבל על ימין ועל שמאל, או קולע 35+ נק' למשחק פעם אחר פעם. ואולי זה כי הוא גרוע מעבר לקשת השלוש ברמה מחרידה, וכשבודקים אחוזי שדה אפקטיביים, הוא מדורג נמוך מאוד – אחרון ברוטציה של הספרס נכון לכתיבת שורות אלה (48.2%). הבעיה היא שהסתכלות רק על המדדים האלה מעוותת את התמונה, במיוחד אם מסתכלים רק על הנתון של אחוזי שדה אפקטיביים, שנותן משקל רב לאחוזים מהשלוש ופחות מסתכל על התרומה הכוללת של השחקן למערך ההתקפה של הקבוצה.

זה לא סוד שהספרס הם לא חסידים של קליעה משלוש. פופוביץ' אפילו רטן על כך מוקדם יותר העונה בדרכו הייחודית, בלי להיות פוליטיקלי קורקט. הספרס גם מדורגים בין הקבוצות האחרונות בליגה מבחינת כמות ניסיונות הזריקה לשלוש למשחק – אבל מובילים את הליגה באחוזי קליעה מהטווח הזה, ובחודש וחצי האחרונים גם מובילים בדירוג התקפי. ואם מסתכלים על הקלעים המובילים מכל אחת מהעמדות המסורתיות על המגרש, מתגלה תמונה מעניינת.

טאקר והארדן מיוסטון שולטים ביד רמה בקשת השלוש לצד קליי ופול ג'ורג', ולא מפתיע לראות את דוראנט מוביל בשתי עמדות מחצי מרחק – אבל את השתיים האחרות מובילים אולדריג' ודרוזן. איך זה קורה? כי ההתקפה של הספרס מבוססת בדיוק על אותה פילוסופיה שבה גרג פופוביץ' דוגל כבר שנים – Make good to great – או בעברית, לא לחפש בהכרח את זריקת השלוש, שעכברי אנליטיקס חוזרים וטוענים שהיא היעילה ביותר, אלא את הזריקה הכי טובה שיש לקבוצה על המגרש בכל רגע נתון. כלומר, את השחקן שנמצא בעמדה שמאפשרת לו לקלוע בהסתברות הכי גבוהה ביחס ליכולותיו.

והפילוסופיה הזו עובדת הרבה בזכות דרוזן. לצד היכולת שלו ללהטט עם הכדור ולחדור על השומר שלו בכל רגע נתון, הוא מוסר העונה מספר שיא של אסיסטים בממוצע למשחק בקריירה שלו, ולמעשה מוביל את הקבוצה לא רק בנקודות, אלא גם באסיסטים. בנוסף, מבין כל השחקנים בליגה שמוסרים יותר מ-2 אסיסטים בממוצע למשחק, לדרוזן יש את היחס הטוב ביותר בין אסיסטים למסירות.

האסיסטים האלה חיוניים מאוד לניצחונות של הספרס. יחס האסיסיטים של דרוזן בניצחונות לעומת ההפסדים גבוה ב-6, וגם יחס האסיסטים/איבודים שלו גבוה יותר בניצחונות. כל זה כשהוא לא קולע בהכרח פחות נקודות בהפסדים, אבל כן לוקח על עצמו יותר התקפות, לפי מדד היוזג'. כשמסתכלים גם על הנתונים שלו בחלוקה לחודשים, מבינים פתאום את אחת מהסיבות שבגללן הספרס נראו נורא בחודש נובמבר, ונראים נפלא מאז.

מבחינת העמדות המסורתיות, דרוזן מוגדר כשוטינג גארד, אבל בחמישייה של הספרס התפקיד הזה הוא של ברין פורבס. בפועל, דרוזן משחק לצידו כסמול פורוורד, בתפקיד שמילא קוואי עד העונה שעברה. הוא הפליימקר, זה שמריץ את העניינים בהתקפות, לוקח על עצמו, מושך עזרה ממגנים אחרים ומסדר מצבים, וכך פתאום שחקנים כמו פורבס או ברטאנס מקבלים את הכדור פעם אחר פעם אחר פעם בעמדה שהכי נוחה להם. לא סתם ברטאנס נמצא בחמישייה הראשונה באחוזים מהשלוש, ואף הוביל את הליגה עד למשחקים האחרונים.

לצורך העניין, ברטאנס לוקח קרוב ל-75% מהזריקות שלו מאחורי קשת השלוש, מהעמדה הכי נוחה לו, וקולע אותן ב-46%. מתוך 145 הזריקות שלו לשלוש העונה, 119 (שהן 82%!) היו מאותה נקודה אהובה – מאחורי השלוש אבל לא מהפינה. וכל 68 הקליעות שלו לשלוש העונה היו מאסיסט. הנתונים של פורבס לא כאלו קיצוניים, אבל גם גבוהים – 83% מהקליעות שלו לשלוש העונה הגיעו מאסיסטים. וכאמור, מי שמוביל את הספרס באסיסטים הוא דרוזן, שבארבעת המשחקים האחרונים חילק 11, 10, 4 ו-9 כאלה.

למעשה, דרוזן הוא אחד מארבעה שחקנים בלבד בכל הליגה שקולעים בממוצע יותר מ-22 נק', מחלקים יותר מ-6 אס' וקוטפים יותר מ-6 ריב' למשחק. שלושת האחרים הם לברון, דוראנט ויאניס. אפילו מלך הטריפל דאבל, ראסל ווסטברוק, לא נכלל בחתך הזה, כי העונה הוא קולע קצת פחות מ-22 נק' למשחק בינתיים. והארדן? 23.5 נק' אבל רק 5 ריב'.

ואם כל זה לא מספיק, אז גם דרוזן עושה מהלכים מדהימים, כמו זה:

קולע זריקות קשות ומשוגעות:

וגם שובר קרסוליים לפעמים. זה לא רק הארדן.

אני משוחד, אבל תגידו לי בלב שלם, אתם עדיין חושבים שהוא לא צריך להיות באולסטאר?