השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.
לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: יוטה ג'אז
לדף הקבוצה:
נשארו: דונובן מיטשל, רודי גובר, ג'ו אינגלס, דנטה אקסום, רויס אוניל, ג'ורג' ניאנג, טוני בראדלי.
עזבו: ריקי רוביו (שחקן חופשי, חתם בפיניקס), אפה אודו (שחקן חופשי, חתם בבייג'ינג דאקס מהליגה הסינית), ראול נטו (שחקן חופשי, חתם בסיקסרס), ת'אבו ספולושה (שחקן חופשי, חתם ביוסטון רוקטס), קייל קורבר (שחקן חופשי, חתם במילווקי), טיילר קאוואנה (שחקן חופשי, אלבה ברלין), דריק פייבורס (טרייד לניו אורלינס פליקנס), גרייסון אלן (טרייד, לממפיס גריזליס), ג'יי קרואדר (טרייד לממפיס גריזליס), נאז מיטרו-לונג (חוזה דו כיווני עם אינדיאנה).
הגיעו: בויאן בוגדנוביץ' (שוק חופשי), אד דיוויס (שוק חופשי), ג'ף גרין (שוק חופשי), עמנואל מודיאי (שוק חופשי), נייגל וויליאם-גוס (שוק חופשי), מייה אוני (שוק חופשי), מייק קונלי (טרייד, מממפיס גריזליס), ג'ארל בנטלי (דראפט, חוזה דו כיווני), ג'אסטין רייט-פורמן (דראפט, חוזה דו כיווני).
חמישייה: מייק קונלי, דונובן מיטשל, בויאן בוגדנוביץ', ג'ו אינגלס, רודי גובר.
ספסל: ג'ף גרין, רויס אוני'ל, אד דיוויס, דאנטה אקסום, טוני בראדלי, עמנואל מודיאי, נייגל וויליאם גוס, מייה אוני.
המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:
אז מה היה לנו שם?
למרות הכשלון היחסי, עונת 2018-2019 היתה לא פחות מהיסטורית.
פתיחת עונת 17-18 מוצלחת של יוטה, הפתיעה גם את יוטה וגם את שאר אוהדי ה-NBA. רבות כבר דובר על עזיבתו של הייוורד, וההתמודדות המוצלחת של הג'אז עם האובדן של האולסטאר שלהם. יוטה סיימו עם מאזן של 48-34 והפסידו בפלייאוף בסיבוב השני ליוסטון. דונובן מיטשל אמנם לא זכה בתואר רוקי העונה, אבל היה די ברור לכולם שהוא גניבת הדראפט והפתעת העונה. קווין סניידר היה שני במירוץ מאמן העונה, ודניס לינדזי היה שני במרוץ GM העונה.
בתחילת הקיץ לקח דניס לינדזי החלטה להשאיר את כל הקבוצה (למעט יונאס ירבקו) ולשמר את הכימיה והמשפחתיות שיוטה מעודדת. הציפיה הייתה המשך ישיר של העונה הקודמת. סיבוב שני במינימום, עליה בכמות הנצחונות ויצירת סוס שחור שיהפוך לקונטנדר בנגיעות קלות של שינויים. בפועל? רק אחד מהיעדים הושג. פתיחת עונת 18-19 היתה קשה מאוד, עם לו"ז צפוף מול הקונטנדריות, עם הרבה משחקי חוץ ובאק-טו באק. לאחר התחלה קשוחה שכזו, יוטה מצאו את עצמם בתחילת דצמבר מדורגים רק 10 במערב עם מאזן שלילי של 20-21. ממש לא מה שציפו מהם. בנוסף מיטשל סחב פציעה. הטקטיקה שקבוצות נקטו היתה לשחרר את רוביו ולשים על מיטשל שמירות כפולות. דבר שגרם לכך שכל תכנית המשחק של הג'אז השתבשה, והאתגר נראה בלתי אפשרי. אבל הלו"ז השתפר מכאן, והטיפוס האיטי של יוטה לפליאוף החל. בזכות הכימיה הקבוצתית יוטה צלחה את שארית העונה בצורה פנומנלית. המומנטום הזה לא נעצר אפילו שבמשך כמעט חודש כל שלושת הרכזים ביוטה היו פצועים בו זמנית, מה שאילץ את סניידר לשחק עם מיטשל כרכז, שהיווה יתרון עצום בתהליך הלמידה והגדלת ארגז הכלים של מיטשל, שלא עלה ליוטה בהפסדים מיותרים. מהמקום העשירי במערב, יוטה טיפסה עד למקום החמישי במערב ולמקום שמיני בליגה כולה, עם 30 נצחונות מ-41 המשחקים האחרונים. היסטורי. לא היתה קבוצה שעשתה את מה שיוטה עשתה, מעולם. היסטוריה או לא, החסרונות של יוטה בלטו לעין: פייבורס וגובר לא יכלו לשחק ביחד, כי הם האטו את ההתקפה. מיטשל היה צריך קלעים שישחקו לידו, כלומר הרכז הראשון של הקבוצה צריך להיות גם פלור ג'נרל, וגם כזה שקבוצות יריבות לא מוותרות על השמירה עליו. יוטה סיימה עם 50 נצחונות אבל במומנטום שלילי, ולמומנטום השלילי שהתפתח, היתה השפעה רבה גם להדחה המהירה על ידי יוסטון, שממש לא הבריקה אבל זה הספיק לה מול יוטה.
חשוב לציין, במיוחד לאור אליפות העולם האחרונה, שרוביו היה טוב מאוד. את ההתקדמות שלו ביעילות ההתקפית הוא צריך לזקוף לזכות צוות האימון של יוטה והאמון המלא של סניידר בו (לא יודע אם כשהוא זכה ב-MVP של פיב"א הוא הודה להם), אבל הפציעות והקליעה הלא יציבה מעבר לקו השלוש, התבטאו בהרבה התקפות שבהן משאירים אותו חופשי בשביל לעבור סקרינס אחרי מיטשל. גם השילוב בין פייבורס לגובר השתפר משמעותית והכימיה היתה טובה, ועדיין, רק הרכב עם קראודר בעמדה 4 היה באמת יעיל התקפית (וג'יי לא הצליח לשחזר את העונה הטובה שלו מבוסטון). אם נסתכל בראיה רטרוספקטיבית, יוטה הרוויחה הרבה מהעונה הזו: גובר, ובעיקר מיטשל המשיכו את מגמת השיפור שלהם, כשגובר הופך בשיא שלו (בן 27) לאיום ההגנתי בצבע הכי גדול בתקופתו. אינגלס המשיך להיות יין אוסטרלי מובחר, והשתבח שנה נוספת. מלבד ראיית המשחק המצויינת שלו הוא הראה גם בריאות נדירה ביוטה (כמעט כולם היו פצועים בשלב זה או אחר). רויס אוניל הוא כנראה החוזה הכי טוב בליגה ל-3&D והכי חשוב, סניידר ולינדזי ידעו עכשיו בדיוק מה הם צריך כדי להשלים את הפאזל.
קיץ חם
קיץ חם? קיץ לוהט!
עוד לפני הדראפט יוטה עשתה את המהלך הכי גדול שלהם הקיץ. אני מדבר על קידומו של ג'אסטין זניק לעמדת הג'נרל מנג'ר והשארתו של דניס לינדזי המבוקש בתפקיד סגן נשיא הקבוצה. לינדזי, כך לפי השמועות, היה מבוקש בקבוצות הגדולות ביותר. יוטה קודם כל השאירה אותו שיפקח על הכל. זניק היה סגנו של לינדזי במשך שנים ואם יש משהו ברור, זה שמדובר על ג'נרל מנג'ר עם ביצים ענקיות.
יומיים לפני הדראפט יוטה עשתה את הטרייד שביקשה לעשות כבר בדד ליין והשיגה את קונלי בשביל גרייסון אלן, ג'יי קראודר, החוזה הלא מובטח של קייל קורבר ובחירות דראפט. קונלי הוא בדיוק מה שהרופא הזמין ליוטה, פלור מנג'ר ברמה של רוביו, עם יכולות קליעה ואפשרות איום מהשלוש, אתלטיות גבוהה ויכולות מנהיגות מוכחות. החוזה הוא לעונה אחת ועוד אופציית קבוצה לעונה הבאה. מבחינת מה שנתנו, ההפסד של קראודר היה למעשה הכי גדול כאן, אבל יוטה לא פחדה להשיג חלופות באמצעות החתמות בשוק החופשי. וזה לא מובן מאליו. יוטה היא לא יעד מבוקש של שחקנים חופשיים, ולכן כמעט תמיד יוטה בונה את עצמה באמצעות טריידים ובחירות דראפט. רק כדי לסבר את האוזן, ההחתמות בשוק החופשי הכי גדולות שיוטה עשתה לפני הקיץ הזה היו בוזר ואוקור, שני שחקנים שבזמן ההחתמה שלהם לא היו שחקנים מוכחים וקיבלו הרבה מאוד כסף מיוטה בשביל להגיע (שתי ההחתמות הוכיחו את עצמן כמובן, אבל אם זו לא היתה יוטה הם היו מקבלים חוזים נמוכים משמעותית). לכן, להגיע חסר מורא לעונת ההחתמות זה ממש לא מובן מאליו. חוסר הפחד הזה לא מגיע מתוך ואקום. ניהול המותג "יוטה ג'אז" הוא מהטובים יותר בליגה בשנים האחרונות. משפחת מילר, הבעלים של קבוצת הג'אז עושה את כל המהלכים הנכונים. יוטה התחילה להבין ששמו הטוב של המותג עובר דרך השקעה כספית רבה, וב-2017 סיימה שיפוץ מקיף של אולמה הביתי, בעלות של כ-125 מיליון דולרים. הושקו בו בין היתר מתקני אימונים מהמתקדמים בעולם. המילרים גם הובילו מהלך שזכה לתהודה חיובית בכל הליגה עם הרחקות לכל החיים לאוהדים שהעירו הערות גזעניות. תרבות הספורט ביוטה, קבוצת שוק קטן, משנה את תפיסת המותג של השחקנים בליגה לגביה, עם הצהרות לא רק בדיבורים, אלא גם במעשים של קבוצה עם אספירציות לאליפות.
יוטה מתחילה עכשיו לקטוף את הפירות. בויאן בוגדנוביץ סיים עונה מעולה באינדיאנה. הסמול פורוורד ההתקפי הצליח לשמור את אינדיאנה בפלייאוף גם אחרי הפציעה מסיימת העונה של אולדיפו. מדובר על איום התקפי מעמדת השלוש בכל רגע נתון ושחקן בכושר טוב, עם ניסיון פלייאוף. שחקן כמו בוגדנוביץ' שמגיע ליוטה, בחוזה כמו שקיבל (73 מיליון דולר ל-4 שנים) זה לא פחות מנקודת שיא בניהול המוניטין של הקבוצה. איתו הגיעו גם ג'ף גרין בחוזה מאוד נוח לעונה אחת, ועמנואל מודיאי גם הוא לעונה אחת. הדובדבן שבקצפת היה אד דיוויס, ריבאונדר התקפי מהטובים בליגה, ושחקן הגנה מצויין לכשעצמו, שמגיע לספק דקות מנוחה חשובות לגובר בעמדה 5, תוך שמירה על רמה הגנתית גבוהה וסגנון המשחק של יוטה. חלק מהפרשנים טוענים שאלמלא ההחתמה של קוואי ופול ג'ורג', יוטה היתה המנצחת הכי גדולה של האוף סיזן. עבדכם הנאמן טוען שיוטה ניצחו HANDS DOWN. הסיבה? פיב"א ומשחקי אליפות העולם שנערכו הקיץ בסין. השוק הסיני הוא השוק הכי חשוב. דונובן מיטשל, הכוכב הבלתי מעורער של יוטה הולך לקבל העונה רוח גבית ברמת האהדה. זה אומר אולסטאר, זה אומר מרצ'נדייז, וחוזים שיגיעו לפתח דלתו שרק יעודדו אותו רק להיות טוב יותר. מיותר לציין שסדנת האימון עם פופ וקר, רק היא לבד היתה שווה את זה. גם גובר ואינגלס היו מצוינים ומגיעים בכושר טוב לעונה. שלושתם מגיעים רעבים להצלחות שיבואו לידי ביטוי גם בתחילת העונה בצבירת ביטחון מהיר, ובאיום על המקום הראשון במערב מבחינת מאזן (במיוחד עם ניהול העומסים הצפויים בקליפרס, בגולדן סטייט ובלייקרס).
ועכשיו מה, מה עכשיו?
העונה הקרובה צפויה להיות לא פחות מפנטסטית עבור אוהדי הג'אז כקונטנדרים קטנים. יוטה מדורגים 8 בסיכויים לזכיה, אבל התהליכים שהובילו אותה לקיץ הזה, יוצרים את הקבוצה שיוטה ייחלה לה כבר כמה שנים, עוד מימי דרון וויליאמס העליזים. ליוטה יש 3-4 שחקנים שמאיימים מהשלוש בכל רגע נתון, 3-4 שחקנים שמסוגלים להוביל את הכדור בכל רגע נתון, הגנה יחסית אחידה ברמתה לכל אורך המשחק וספסל עמוק מאוד. הבחירה של סניידר היא לא לשנות את סגנון המשחק בשום שלב, דבר שהוא נדרש אליו בעונה שעברה בשל הצורך לספק דקות לפייבורס ולגובר ביחד. אמנם למראית עין חסר שחקן בעמדה 4, אבל בפועל יש לסניידר שתי אפשרויות: לשחק סמול בול עם בוגדנוביץ' ואינגלס בעמדות הפורוורדים, כאשר אינגלס כבר הוכיח שהוא יכול לשמור על שחקנים פיזיים ממנו. האופציה השניה היא לפתוח עם ג'ף גרין בעמדה 4 ולהוריד את אינגלס לספסל להיות השחקן השישי. האופציה הראשונה כנראה יותר רלוונטית לתחילת העונה. בכל מקרה, ליוטה יש אפשרויות גם לעשות שינויים במהלך העונה ולחזק את העמדה. בעיקר באמצעות החוזה של אקסום, שמקומו ברוטציה עדיין לא ברור.
תחזית:
למרות הכתוב, יוטה לא הלכה אול אין. נכון, יש אומץ רב במהלכים שלה והרוב נראה מעולה, אבל אפשר היה יותר. החוזה של קונלי נוח, ואם זה לא יעבוד אפשר יהיה לשחרר אותו בסוף העונה, אבל למרות ההתאמה אני משוכנע שיוטה התעקשה להביא אותו גם בגלל החוזה. שחקני קצה הספסל היו יכולים להיות וטרנים כדוגמת ג'ו ג'ונסון וקנת' פאריד ולא שחקנים אנונימיים כמו נייגל וויליאם-גוס ומייה אוני. אם האומץ לא יושג עד הדד ליין, לא בטוח (תלוי הגרלה) שיוטה תעבור את הסיבוב השני. ההימור שלי? 54 נצחונות, יתרון ביתיות בסיבוב הראשון והשני, ועם קצת מזל הפסד בגמר המערב לקליפרס. אבל כל מה שצריך, זה עוד קצת אומץ. אנחנו כבר כמעט שם.
