אתם לא חושבים גדול מספיק

ישנו דיון מתמשך בנוגע לשינוי השיטה בNBA. מצד אחד נמצאות רשתות הטלוויזיה, שמשלמות סכומי עתק על כמות גבוהה של משחקים, ומצד שני יש את הרייטינג היורד, שנובע מאובדן עניין במשחקי העונה הסדירה – גם בשל המונח הטרנדי ביותר של סוף העשור: ניהול העומסים.
בין לבין נמצאים השחקנים עצמם, שעוברים שחיקה מתמשכת, הן בשל הכמות הגבוהה של המשחקים וגם בגלל הצורך לעבור ממקום למקום בין המשחקים, מה שמשפיע על יכולת ההתאוששות שלהם. הצורך להתמודד עם הקשיים הללו הביאו את הNBA לנסות ולהציע מספר פתרונות – למשל טורניר קדם פלייאוף, או טורניר אמצע עונה – והנה הצעה שלי, שמנסה לענות לכל הנקודות שאני מצאתי כמשמעותיות. מצד אחד בהגברת העניין ומצד שני בשמירה על השחקנים שבסוך הקהל מעוניין לראות.

ההצעה שלי יוצאת קצת מחוץ לגבולות של ההצעות ששומרות על מבנמה הליגה הקיים, אך לא מדובר בשינויים מרחיקי לכת עד כדי כך

סעיף ראשון: הגדלת מספר הקבוצות בליגה מ-30 ל-32
בשורה אחת: הגדלת החשיפה לקהל בערים נוספות, ואפשרות לשימור כמות המשחקים, תוך הקטנת העומס פר קבוצה.

מתמטיקה פשוטה: היום יש בליגה 30 קבוצות, שמשחקות 82 משחקים כל אחת (או 41 משחקי בית לכל אחת) – כלומר 1230 משחקים בעונה בסה"כ. למעבר מ-30 ל-32 קבוצות יש משמעות מתמטית נוספת (באינטואיצה – כיוון שבכל שלב של הפלייאוף משתתפות כמות קבוצות שהיא חזקה של 2 – 16 בסיבוב הראשון, 8 בשני, 4 בגמרים האיזוריים ו-2 בגמר, יש הגיון לשמור על החזקה הזו גם בשלב העונה הסדירה), ותיכף נגיע להרחבה שלה, אבל גם במובן הפשוט ביותר תוספת של שתי קבוצות לליגה יגדילו את מספר המשחקים הפוטנציאלים בעונה – או יקטינו את מספר המשחקים עבור כל קבוצה.

אילו קבוצות נוסיף? בשנים האחרונות כמה ערים מרכזיות יחסית בארה"ב הביעו עניין בהצטרפות לליגה במקרה של התרחבות\מעבר קבוצה – לאס וגאס, שמנסה למצב את עצמה כעיר ספורט, ולא רק של בידור, עם התוספת של הריידרס מאוקלנד בפוטבול, קנזס סיטי – שבה שיחקו במקור הקינגס, והכניסה את שמה לדיון כשמעבר של הקבוצה מסקרמנטו היה על הפרק וכמובן סיאטל שמשוועת לקבוצה חדשה מאז שעזבו הסוניקס. לצורך האייטם הזה, נניח שהקבוצות שהצטרפו הן סיאטל וקנזס סיטי

 

סעיף שני: חלוקת הבתים מחדש
בשורה אחת: הגאוגרפיה של חלוקת הבתים והאזורים מוסיפה לעומסים, ואפשר לשנות אותה ודי בקלות

במצב כיום הNBA מחולקת ל-6 בתים, שבכל אחד 5 קבוצות. ששת הבתים הללו מחולקים לשני אזורים ומכל אחד מהאזורים עולות שמונה קבוצות לפלייאוף. זוכרים את השורה מקודם על חזקת שתיים? אין כאן סימטריה או תבנית ברורה. גם חלוקת המשחקים ל82 היא לא סימטרית – 41 משחקי הבית של כל קבוצה כוללים פעם אחת קבוצה מהאזור השני(16 משחקי בית) ו-25 משחקי הבית האחרים מתחלקים בין 14 הקבוצות האחרות בתוך אותו האזור. אם חוסר הסימטריה במשחקים עוד מוחלק, הרי ברמה הגיאוגרפית החלוקה לבתים נוגדת את ההגיון: קחו למשל את מינסוטה שחמש, אולי שש, הקבוצות הקרובות אליה ביותר גיאורפית משיוכות בכלל לאזור המזרחי. ולא מדובר בסתם קטנוניות: הטיסות הארוכות בין משחקים הן אחד מהגורמים המשמעותיים ביותר בהתאוששות השחקנים, ודפוסי השינה הלא רציפים שהם חווים – נושא שרק לאחרונה עולה לכותרות, ואני צופה שידובר רבות עוד בהמשך – פוגעים במנוחה של השחקנים בין המשחקים, מה שכמובן מוביל לפציעות – או להשבתה מכוונת של שחקנים על ידי הקבוצות.

 

חלוקת האזורים הנוכחית 

 

ההצעה שלי היא חלוקה לארבעה בתים – צפון, דרום, מזרח ומערב. בכל בית יהיו שמונה קבוצות (מיד נגיע לחלוקה). לכל קבוצה תשחק פעמיים באולם הביתי מול כל קבוצה אחרת באותו הבית (14 משחקי בית) ופעם אחת מול כל קבוצה מהבתיםן האחרים (24 משחקי בית נוספים) סה"כ – 38 משחקי בית בעונה (76 משחקים סה"כ), שמצטברים ל1216 משחקים – ובעיקר קיצור משמעותי של המרחקים שכל קבוצה 'מבלה' במטוסים. אם נמשיך עם הדוגמה של מינסוטה, בעונת 17/18 למשל הקבוצה טסה קצת יותר מ-55 אלף מייל ב175 ימים – או 500 ק"מ ביום בממוצע.

 

חלוקת האזורים המוצעת – בהנחה של קבוצה בסיאטל\לאס וגאס וקבוצה בקנזס סיטי.
במידה ואין קבוצה בקנזס סיטי (כלומר הקבוצות שמתווספות הן בלאס וגאס וסיאטל) יוטה מסופחת לאזור הצפוני

 

סעיף שלישי: שינוי שיטת הפלייאוף
בשורה אחת: שיטת הפלייאוף כפי שהיא היום אינה מאוזנת או מושכת קהל, ומוסיפה לעומס על הקבוצות

בעשר השנים האחרונות – כלומר בפלייאופים בין 2010 ל-2019 – סדרות הסיבוב הראשון בין שתי המדורגות הראשונות לשתי האחרונות (הראשונה מול השמינית והשניה מול השביעית) נגמרות בממוצע אחרי 5.25 משחקים – כלומר המדורגת הנמוכה יותר מנצחת, בממוצע, 1.25 משחקים בסדרה. מכיוון שהסדרות בין המדורגות האמצעיות (4-5 ו-3-6) במקרים רבים נוצר 'חור' באמצע הפלייאוף שעלול לפגוע בקבוצות שמדורגות גבוה יותר.
בנוסף, שיטת העליה לפלייאוף גורמת לקבוצות בדרג בינוני מינוס (נניח מקומות 10-12 בכל אזור) לאבד עניין – הן לא יהיו מספיק גרועות כדי לזכות בלוטרי, אך גם בלי סיכוי ריאלי לפלייאוף. אחד הרעיונות שהועלו על ידי הNBA הוא טורניר קדם-פלייאוף בין המדורגות 7-10 (על שני הכרטיסים האחרונים לכל אזור) ואני מאמץ אותו בשינוי קל.

עקרונות ההצעה:

• שתי הקבוצות הראשונות בכל בית עולות באופן אוטומטי לפלייאוף ומקבלות את הביתיות.
• מקומות 3-6 בכל בית מקיימות קדם-פלייאוף של הטוב מ-5 משחקים (3 מול 6 ו-4 מול 5) שתי הקבוצות שמתקדמות עולות לפלייאוף
• הסיבוב הראשון של הפלייאוף מתקיים בתוך הבית (מקום 1 בבית מול המנצחת בין 4 ל-5 ומקום 2 בבית מול המנצחת בין 3 ל-6) וגם הוא בשיטת הטוב מ-5 משחקים
• הסיבוב השני של הפלייאוף מתקיים בשיטת הצלבה – מזרח+דרום ומערב+צפון. בשיטת הטוב משבעה משחקים
• הסיבוב השלישי נקבע לפי המאזנים של ארבע הקבוצות שהעפילו אליו (1 מול 4 ו-2 מול 3). הטוב משבעה משחקים
• הגמר יתקיים בין שתי הקבוצות שהעפילו אליו, באותו האופן בו הוא מתקיים היום.

באמצעות הוספת טורניר קדם הפלייאוף אנחנו מוסיפים עניין מצד אחד, ומקטינים את כמות המשחקים הלא רלוונטיים בסיבוב הראשון מהצד השני. השמירה על הטורניר בבתים הפנימיים יעודד יריבויות בתוך הבתים, ויעלה עניין – בוודאי בשווקים המקומיים.
במקביל, הקבוצות שעלו מהמקומות הגבוהים יאריכו את הפגרה בין העונה הרגילה לפלייאוף, במקום לפגוע באינטנסיביות במהלכו. קיום הסיבוב הראשון בתוך הבתים, יקטין גם הוא את העומס הנוצר על הקבוצות בין המשחקים.

דוגמא:

טבלת הליגה בסיום העונה רגילה:

	מזרח		דרום		צפון		מערב
1	בוסטון	56-20	מיאמי	56-20	מילווקי	66-10	לייקרס	66-10
2	פילדלפיה	54-22	דאלאס	53-23	דנבר	48-28	קליפרס	55-21
3	טורונטו	53-23	יוסטון	50-26	אינדיאנה	47-29	יוטה	41-35
4	ברוקלין	43-33	אוקסי	36-40	מינסוטה	33-43	פיניקס	36-40
5	שארלוט	27-49	אורלנדו	36-40	דטרויט	32-44	סקרמנטו	33-43
6	וושינגטון	24-52	סן אנטוניו	30-46	קנזס סיטי	30-46	פורטלנד	30-46
7	אטלנטה	20-56	ממפיס	23-53	שיקאגו	24-52	סיאטל	28-48
8	ניו יורק	13-63	ניו אורלינס	19-57	קליבלנד	16-60	גולדן סטייט	15-61

 

קדם פלייאוף

מזרח	דרום	צפון	מערב
קדם פלייאוף א': מקום 3 באזור מול מקום 6 באזור
טורונטו-וושינגטון	יוסטון-סן אנטוניו	אינדיאנה-קנזס סיטי	יוטה-סקרמנטו
קדם פלייאוף ב': מקום 4 באזור מול מקום 5 באזור
ברוקלין-שארלוט	אוקלהומה סיטי-אורלנדו	מינסוטה-דטרויט	פיניקס-סקרמנטו

סיבוב ראשון

מזרח	דרום	צפון	מערב
סיבוב ראשון א': מקום 1 מול מנצחת קדם פלייאוף ב'
בוסטון-ברוקלין	מיאמי-אוקלהומה סיטי	מילווקי-מינסוטה	לייקרס-פיניקס
סיבוב ראשון ב': מקום 2 מול מנצחת קדם פלייאוף א'
פילדלפיה-טורונטו	דאלאס-יוסטון	דנבר-אינדיאנה	קליפרס-יוטה

 

סיבוב שני

מזרח+דרום	צפון+מערב
מנצחת סיבוב ראשון א' בבית א' מול מנצחת סיבוב ראשון ב' בבית ב'
בוסטון-דאלאס	מילווקי-קליפרס
מנצחת סיבוב ראשון ב' בבית א' מול מנצחת סיבוב ראשון א' בבית ב'
מיאמי-פילדלפיה	לייקרס-דנבר

 

חצאי גמר\גמר
לייקרס,מילווקי,בוסטון,מיאמי – מיון לפי מאזנים בסיום העונה הרגילה

חצי גמר א'	לייקרס-מיאמי
חצי גמר ב'	מילווקי-בוסטון
גמר	לייקרס-מילווקי

 

סעיף רביעי: שינוי שיטת הדראפט
בשורה אחת: ביטול החזקת הזכויות על שחקנים, והגדלת מספר החוזים המובטחים

בעוד שהדראפט אינו מסומן כאחת מהבעיות של הליגה, אנחנו נתקלים במקרים בהם קבוצות בוחרות שחקנים בסיבוב השני ולמעשה מחזיקות בזכויות עליהם ללא כוונה להכניס אותם לסגל. מצד שני שחקנים שלא נבחרו בדראפט מקבלים חוזים מובטחים או דו-כיווניים.

מבנה הדראפט בהצעה שלי הוא:
* הגרלה שווה בין הקבוצות הגרועות ביותר (מדורגות 8) בכל בית על מקומות 1,2,4 ו-5
* הגרלה שווה בין הקבוצות הלפני אחרונות בכל בית (מדורגות 7) על מקומות 3 ו-6-8
* לאחר מכן הלוטרי נקבע על פי המאזן של הקבוצות
* בחירות 17-32 נקבעות לפי מאזני הקבוצות
* בחירות 33-40 נקבעות לפי מאזן הקבוצות במקומות 7-8, ומקנות חוזים מובטחים (בניגוד להיום)
* בחירות 41-60 מבוטלות

מבנה הדראפט המוצע יקטין אמנם את סיכויי ההפתעות בלוטרי (דוגמת הבחירה הראשונה שניתנה לניו אורלינס) אך מצד שני תתגמל את הקבוצות גם באופן יחסי לאזור בהן הן נמצאות – בדוגמא שהצגתי לניו אורלינס, שניצחה 19 משחקים, יש סיכוי זהה לקבל את הבחירה הראשונה כמו לניו יורק שניצחה 13 משחקים, בעוד שלאטלנטה שניצחה 20 משחקים אין סיכוי כזה.

 

סעיף חמישי: משחק האולסטאר
בשורה אחת: משחק האולסטאר הפך מאירוע בידור לאירוע מעייף, בעיקר בגלל אבדן התחרותיות בין השחקנים – שמצידם רואים במקרים רבים את האירוע כ'גוזל זמן מנוחה'.

אם כבר מטפלים בבעיות הרייטינג, בואו נטפל בבעיות הרייטינג עד הסוף – משחק האולסטאר איבד את הזוהר שלו, לא מעט בגלל שהשחקנים מגיעים למשחק הזה בשביל להעביר את הזמן (או מנסים להתחמק ממנו, היי ג'ימי באטלר), ואין מוטיבציה לנצח.

את ההצעה הזו הצעתי בעבר (ואני באמת לא זוכר באיזה פורום) אבל זה מקום טוב להעלות אותה שוב:
* במקום לבחור 24 שחקנים לקבוצת האולסטאר, ייבחרו רק 12. לגבי שיטת הבחירה אני לא נכנס כרגע, אבל החלוקה בין הקהל לאנשי המקצוע נשמעת לי טוב
* אל הקבוצה השניה ייבחרו רק שחקנים בארבע השנים הראשונות שלהם בליגה, כלומר תחת חוזה הרוקי, באותה שיטת הבחירה.

שינוי מנגנון הבחירה לשיטה המוצעת יעשה שני דברים – מצד אחד בחירה של הטובים ביותר (כי כמות השחקנים הנבחרים נחתכת לחצי). מצד שני השחקנים הותיקים לא ירצו להפסיד ל'ילדים' בעוד שהצעירים יבואו במטרה להוכיח.

מה בנוגע לתחרותיות? קבוצת הצעירים יכולה לכלול השנה את טריי יאנג, לוקה דונצ'יץ', ג'ייסון טייטום, דונובן מיטשל, בן סימונס ודומיהם. האם הם לא יגיעו עם מוטיבציה לנצח את הלברונים וההארדנים של הליגה?

המשחק השני (הרייזינג סטארז) ישתנה, כך שיפגיש בין נבחרת שניה של הצעירים (ושוב, נרחיב אותה לשלוש או ארבע השנים הראשונות בליגה) מול נבחרת כוכבי הג'י-ליג, שיקבלו חשיפה משלהם. מעבר לרצון של הליגה לקדם את הג'י ליג כליגה בפני עצמה, במקרים רבים התקשורת מאבדת עניין בחלק השני של העונה לקראת הפלייאוף, וסיפור של שחקן שהתגלה במשחק האולסטאר ודרכו הגיע מהג'י ליג לליגה של הגדולים הוא בהחלט מקור לתשומת לב. אופציית בונוס היא לבחור לנבחרת הצעירים 'הראשונה' רק 11 שחקנים, ולבחור את השחקן המצטיין במשחק הצעירים להיות השחקן ה-12 בהרכב.

 

נספח: בחירת מצטייני העונה
התזמון היום של טקס נבחרי העונה הרגילה הוא מוזר – הוא מגיע לאחר פלייאוף שלם שבו משתנים הנראטיבים. ההמלצה שלי היא לקיים את טקס מצטייני העונה הרגילה בין שלב קדם הפלייאוף לסיבוב הראשון. אמנם המשמעות היא פגרה מעט ארוכה יותר בין הסיבובים, אך כנראה שאמצ"ש כלשהו יכול להתאים – כלומר לתזמן את משחק 5 של השלב המוקדם ליום ראשון, לקיים את הטקס ביום שלישי, ולהתחיל את הסיבוב הראשון ביום חמישי או שישי.

 

אלו הרעיונות שעלו לי בהקשר של שינויים בליגה. לדעתי הם פותרים חלק מהבעיות שהליגה מתמודדת איתן היום (הקטנת עומסים, הגברת תחרותיות וכו') תוך שמירה על כמות משחקים שתספק את רשתות הטלוויזיה. ומה דעתכם?