טור שינסה לסכם נקודות מעניינות ולהאיר נקודות שאולי פחות שמתם לב אליהן. העמדות הן רק שיטת מספור (כל הנתונים נכונים ליום רביעי, 13.11.19).

PG – הנשיא

בדרך כלל כששחקנים בעונת חוזה, הם מציגים יכולת טובה יותר (עולים בממוצע ב-4 אחוז) ובעונה לאחר מכן יורדים יותר למעין שנת מנוחה (יורדים בממוצע ב-8%).

גם מלקולם ברוגדון, שלמי שלא יודע כינויו הוא "הנשיא", לא שונה במיוחד מהבחינה הזאת. בשנה שעברה הוא היה חבר במועדון 50-40-90, ואילו השנה… קצת פחות.

אחת מהסיבות העיקריות לכך היא סוג הזריקות. שימו לב לחלוקה לפי האזורים שלו העונה לעומת שנה שעברה (נלקח מ-CTG)

אפשר לראות עליה משמעותית בכמות הזריקות מהמיד ריינג', שבאה בעיקר על חשבון החדירות לטבעת (ירידה של 15%!), אולם גם על חשבון השלשות. והשנה הוא גם לוקח יותר זריקות, 15.9 למשחק לעומת 11.7 בעונה שעברה. אפשר לראות זאת גם במוקדי החום של הזריקות שלו. 

זה היה בעונה שעברה:

לעומת השנה:

חלק גדול מזה נובע מהשדרוג שעבר על ברוגדון. מהיותו אופציה 3-4 בהתקפה (תלוי ביום שעבר על אריק בלדסו) הוא עבר לא מעט פעמים להיות האופציה הראשונה, כך שההגנות מתמקדות בו יותר. ברוגדון כרגע מוביל את הפייסרס בנקודות עם 20.7 למשחק, כשדומאנטס סבוניס עם 19.8, טי ג'יי וורן עם 18.5 וג'רמי לאמב עם 17. ואולי בכלל הייתי צריך לכתוב על וורן…

אלו המספרים של השינוי של ברוגדון לעומת השנה שעברה:

  • אחוזי יוזג': 20.7 ← 27.1
  • אחוזי אסיסטים: 16.2 ← 39.7
  • שיעור זריקות עונשין: 20.3% ← 29.4%
  • מהלכים למשחק שהסתיימו כבול הנדלר בפיקנרול: 2.7 ← 8.9
  • נקודות למשחק אחרי מספר כדוררים: 0.8 ← 2.6-3

כל זה מסביר את מה שעובר עליו ולמה קצת קשה לו יותר לקבל זריקה איכותית. וכמובן שצריך לזכור גם שבעונה שעברה הוא נהנה מההשפעה של יאניס, שמשחרר קלעים.

מצד שני יש לברוגדון 17.9 חדירות לסל בממוצע למשחק. זה שווה למקום השישי בליגה. הוא נמצא בין דיארון פוקס וטריי יאנג בנתון הזה, והוא מוסר ב-49.7 אחוז מהפעמים. יש לו גם 8.8 פוזשנים למשחק שבהם הוא מוביל את הפיקנרול, וכמובן את ההגנה. הוא אולי ירד באחוזים, אך הוא בהחלט משפר את החברים שלצידו ומקל עליהם להגיע למצב טוב יותר. בהיעדרו הפייסרס הולכים יותר פנימה לגבוהים לסלים בצבע. כשהוא נמצא על המגרש טי ג'יי וורן קולע ב-57.1% (אחוזים אפקטיביים) וג'רמי לאמב ב-51.8%. כשהוא לא על המגרש המספר של וורן צונח ל-46.3 ושל לאמב ל-41.7. 

אינדיאנה איתו מסתדרת טוב יותר התקפית (וכמובן שהגנתית) וקל לה יותר, והיא מפתיעה את התחזיות שצפו שתתקשה להיכנס לפלייאוף במזרח. בצד השני מילווקי, שאמורה הייתה להיות לכל הפחות הקבוצה השנייה במזרח, לא ממש שם, גם אם מצבה טוב. מרגישים בהתקפה שלה לא מעט שחסר הבנאדם שיודע לחדור פנימה ולשחרר קלעים מלבד יאניס. אז נכון שכולם כבר מעירים ומציינים שמילווקי טעתה כשנתנה לו ללכת. הנה עכשיו גם אני קופץ על העגלה.

 

SG – רוקיז!

ושוב מעקב הרוקיז הקבוע, עדיין תחילת עונה. בואו נראה מי נמצא איפה, ונתחיל עם הגרף הקבוע, שמראה…

…בעיקר שהרוקיז של השנה בצד הפחות טוב של הדברים.

נזכיר שהמסננת שלנו כוללת 2 פרמטרים שמטרתם לבדוק שהרוקי באמת מהותי ורלוונטי לקבוצתו, ולא מספרים ריקים:

1. לפחות 20 דקות למשחק.
2. לפחות 10 נקודות ויכולת כלשהי ברמה טובה מאוד, או אם אין כזו לפחות 15 נקודות למשחק.

ובמקום הראשון:

1. ג'ה מוראנט

17.8 נקודות, 3.6 ריבאונדים, 5.2 אסיסטים, חטיפה אחת ו-4 איבודים ב-27.2 דקות למשחק.

הגארד האקספלוסיבי הזה אכן התפוצץ ונתן כמה תצוגות מרשימות. מהטור הקודם הוא הצליח להעלות את האסיסטים מעל לכמות האיבודים, אם כי הם עדיין בעיה, ושקלתי להורידו למקום השני בגללם. מוראנט גם מפחיד באמת, לא בביצועים שלו, אלא בנחיתות שלו. הוא עושה דברים מאוד מסוכנים ויש כבר מי שמתריע.

2.  ברנדון קלארק

11.8 נקודות, 6.6 ריבאונדים, אסיסט אחד, 1.4 חסימות ו-0.9 איבודים ב-22.1 דקות למשחק.

כן, הייתה לי דילמה. 2 רוקיז מאותה קבוצה ביחד בפסגה. וקלארק עולה מהספסל בקבוצה שלא מצליחה יותר מדי, אז עד כמה הוא באמת משפיע? מסתבר שלא מעט. הוא אתלטי עם הגנה מרשימה ומשקיע המון מאמץ. בנוסף, לקראת הדראפט דובר על האחוזים שלו והוא כרגע על 41.7% מהשלוש ו-91.7% מהעונשין. אמנם לא זורק הרבה וזה די חבל (לגבי שניהם) אך אין ספק שהקליעה פחות בעייתית משחשבו. הוא כרגע פר דקה הרוקי הכי יעיל במחזור. זוכרים שהוא נבחר רק במקום ה-21?

3. פי ג'יי וושינגטון

13.5 נקודות (48.6% מעבר לקשת עם 3.5 זריקות למשחק), 6.2 ריבאונדים, 1.4 אסיסטים, 1.4 חטיפות ו-1.7 איבודים ב-31.6 דקות למשחק.

באחת מליגות הפאנטזי שאני משתתף בהן יש את באטום בסלוט פצוע, והשבוע הבנתי שגם כשיחזור מהפציעה, אין בשביל מה להחזיק אותו. וושינגטון מדהים התקפית, ומראה גם אתלטיות וגם יכולת קליעה. שארלוט כרגע בתמונת הפלייאוף במזרח, וזה לחלוטין גליץ' במטריקס, אבל וושינגטון מקבל על כך קרדיט, לפחות מבחינתי.

4. רוי האצ'ימורה

13.6 נקודות, 6.1 ריבאונדים, 1.5 אסיסטים ו-1.1 איבודים ב-28.5 דקות למשחק.

כדרכם של רוקיז הוא לא ממש יציב, אבל בכל זאת הוא הרוקי של וושינגטון שהגיע הכי מהר ל-100 נקודות מאז ג'ון וול. מדובר במכונת התקפה יעילה ואתלטית, שלא חוששת לתקוף שומרים ולאתגר אותם. הוויזארדס נראים רע, אך יש אור בקצה המנהרה.

5. אריק פסקל

15.6 נקודות, 4.4 ריבאונדים, 1.4 אסיסטים ו-1.2 איבודים ב-30.4 דקות למשחק.

במהלך השבוע החולף היו רגעים ומשחקים שבהם הוא היה השחקן הטוב ביותר על המגרש במדי גולדן סטייט. לאור מכת הפציעות כמובן שזה לא אומר יותר מדי העונה, אך הוא אפילו הוביל אותם לניצחון ביתי. למרות זאת הווריורס כרגע אחרונים במערב וזה נכנס לשקלול, ולכן הוא יורד מעט בדירוג.

6. קנדריק נאן

16.9, נקודות, 2.3 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים, 1.6 חטיפות ו-2.3 איבודים ב-29.2 דקות למשחק.

הכוכב של המעקב מהשבוע הראשון נפל למקום השישי. מודה שזה לא בלב שלם. הוא נראה טוב ויעיל, וקולע באחוזים טובים – 38% לשלוש. הקבוצה מנצחת. ועדיין, מאז שבאטלר חזר ומתפקד כמוציא לפועל וכמוביל הכדור העיקרי נאן קצת נדחק הצידה. אני עדיין מקווה שיתנו לו לחזור קצת לקדמת הבמה, ושהוא יוכל להשתלט על המירוץ לרוקי העונה.

7. טיילר הירו

13.1 נקודות, 4.8 ריבאונדים, 2.2 אסיסטים, 0.9 חטיפות ו-1.8 איבודים ב-29.2 דקות למשחק.

גם הרוקי השני של מיאמי איבד קצת גובה עם החזרה של ג'ימי באטלר. הירו גם  חווה ירידה באחוזים. למרות זאת הוא הראה יכולת לא רעה בהגנה כששמר על דווין בוקר, וקנה את הערכתו של באטלר כשאמר לו לזוז הצידה ולהשאיר לו את בוקר. אם הוא ימשיך עם החוצפה הזאת, שגם מגובה ביכולת טובה, הוא ללא ספק יעלה בדירוג ומיאמי תרוויח פה 2 שחקנים טובים להמשך.

8. אר ג'יי בארט

16 נקודות, 5.8 ריבאונדים, 4.1 אסיסטים, 1.4 חטיפות ו-2.6 איבודים ב-35 דקות למשחק.

זה הרוקי שעשה את עיקר הרעש מחוץ למגרש, כשמאמנו דייוויד פיזדייל נשאל על כמות הדקות שבארט מקבל. אם כי חשוב לציין שזה לא היה באשמתו. בארט בינתיים גם מספק את הסחורה והוא השחקן היעיל של הניקס, שלא לומר הטוב ביותר בשורות הקבוצה, אלא שכאמור הוא משחק המון דקות – יותר מכל רוקי אחר ברשימה. כך שהמספרים שלו מרשימים, אך פר דקה אולי קצת פחות. אז טוב או לא? תשפטו בעצמכם.

9. קובי ווייט

12.5 נקודות, 3.3 ריבאונדים, 2.3 אסיסטים ו-1.3 איבודים ב-24.3 דקות למשחק.

כנראה שמלבד זאק לווין, קובי ווייט הוא השחקן הכי יעיל התקפית בשיקגו בקו האחורי. וכנראה שהוא היחיד מהקו האחורי שיודע להיות יעיל בשני צידי המגרש. כמו חברו שבמקום השמיני גם הוא סובל ממאמן לא ראוי, וכמו רוב הרוקיז אין לו כל כך יציבות. אבל כשזה מגיע, זה מגיע. השבוע הוא הפגיז עם 7 שלשות ברבע וקבע בכך שיא מועדון. נקווה שיהיו יותר ימים כאלו מאשר ימים חלשים.

https://twitter.com/BleacherReport/status/1194457498930954240

והנה כל התשיעייה שלנו במספרים מנורמלים פר 48 דקות. שימו לב להשוואה לממוצע בליגה:

וגם השוואת יעילות קליעה. שוב איפה שרלוונטי, מספרים פר 48 דקות

SF – ווגל קוסם

אני לא מבין למה אנחנו עדיין מופתעים שקבוצות של פרנק ווגל ממש טובות בהגנה. זה פחות או יותר הטיקט שלו. הוא אחד מהמוחות ההגנתיים הטובים ביותר שקיימים, אולי אפילו היסטורית, שקצת מזניח או הולך לאיבוד בצד ההתקפי. מעין דמות המראה של מייק דאנטוני אם תרצו. אז ציפיתי ממנו להרבה דברים, אבל לזה אני מודה, ציפיתי קצת פחות.

כולנו מכירים ויודעים שבשנים האחרונות לברון ג'יימס נח לו בהגנה ולוקח באיזי את הנושא, אפילו יותר מדי ברמת המביך. סרטונים בסגנון הזה נפוצו בכל מקום.

באפריל בריאן ווינדהורסט פרסם את המדריך למאמן של לברון, ואחת מההמלצות שם הייתה שהמאמן של לברון צריך תוכנית שבה הוא יאתגר את לברון. אני לא יודע אם פרנק ווגל קרא או התעמק יותר מדי בהגותו של בריאן ווינדהורסט, אבל הוא בהחלט הולך לפי התוכנית, והוא בהחלט מאתגר ומציב יעדים עבור הכוכב שלו, וזה בא לידי ביטוי.

מצאו את ההבדלים בסגירות של לברון בעבר:

לעומת השנה:

לפני תחילת העונה פרסמנו באחד מהעדכונים כתבה על התוכנית ההגנתית של פרנק ווגל. זה גרר כמובן כל מיני הערות וויכוחים על תפקודו של לברון, אבל מי שקרא את הכתבה ראה ויכל לדעת בדיוק מה ואיך הלייקרס יראו הגנתית העונה. אני מזמין אתכם בחום לקרוא אותה אם לא עשיתם זאת. אין משהו חדש במה שווגל עושה השנה, אבל כאמור העובדה היא שהוא הצליח לשכנע את לברון לעשות ולשחק הגנה כמו שהוא רוצה, כבר בנובמבר!

הלייקרס רצים ושומרים, ונגד מיאמי הם גם סיפקו תצוגה הגנתית מרשימה – לפי ווגל 88% מהזריקות של ההיט היו קונטסטד, שזה מספר מטורף. בדבר אחד הם עדיין לא מצליחים להיות בצמרת – היריבות זורקות 15.6 שלשות חופשיות במשחק. זה בהחלט שיפור לעומת ה-19.6 בעונה שעברה, אבל יש להם עוד מקום לשיפור בגזרה הזו.

אפשר לראות גם את השינוי במאמץ של לברון במשחק של הלייקרס נגד הספרס, אז הוא שמר על דמאר דרוזן.

אלה מקרים שבהם בעבר לברון נח או ויתר מראש על המשימה ההגנתית על הכוכב, ודרוזן היה בינתיים הכוכב הדומיננטי היחיד שלברון שמר עליו עד כה העונה (כלומר, כזה שמחזיק אצלו הרבה את הכדור. נגד פיניקס הוא שמר בעיקר על קלי אוברה). וזה מרשים לראות שווגל הצליח לשכנע אותו לעבוד ככה.

גם אם לא קראתם את הכתבה, מי שכמכיר את הגישה של ווגל יודע שהוא מעדיף לצמצם למינימום את הסוויצ'ים בהגנה, אולם רואים את התיאום ורואים שהייתה עבודה טובה באימונים.

לברון ידוע כבר כשחקן מאוד חכם שיודע לקרוא מהלכים, והשיפור במאמץ ההגנתי מוביל לתוצאות גם בשילוב עם ראיית המשחק שלו.

ב"לזכור את הטיטאנים", אחד מסרטי הספורט המפורסמים, אומר המאמן ש-"Defense is fire. Fire and desire" ופרנק ווגל הצליח להדליק את הניצוץ הזה אצל לברון. אני לא יודע מה הוא עשה כדי לגרום ללברון שרגיל לנוח בהגנה, במיוחד בעונה הסדירה, להתאמץ ככה בהגנה ועוד בנובמבר, אך זה אומר לא מעט. זה גם אומר שלברון מאמין לחלוטין בווגל. אז כל מי שהימר על פיטורים שלו כנראה יתאכזב, ואולי עוד צפויות לנו הפתעות נוספות.

הלייקרס מעניינים בהחלט מבחינה הגנתית. יש להם 6 שחקנים שהיו בעבר בחמישיות ההגנה, וגם דווייט הווארד חווה שיקום וחזר לימים טובים יותר בהגנה. יהיה מעניין לראות אותם בהמשך. בינתיים אם מישהו רוצה קריאה נוספת, אז בדה רינגר בחנו את כל השיפור של כלל הקבוצה.

 PF – סטרצ' 6

לבוסטון סלטיקס, שנמצאת ברצף ניצחונות טוב ומרשים, יש בעיה אחת וידועה עוד מלפני תחילת העונה: הגבוהים שלה לא משהו בהגנה בלשון המעטה, והיא צריכה מישהו שידע לשמור גבוהים, בין אם בפוסט אפ ובין אם בפיקנרול ובכלל.

מסתבר שיש להם מישהו כזה, והוא רק 1.91 מ' בלי נעליים. ואם לפני כמה שנים הוא שמר מצוין את מילסאפ (כשזה עוד היה בסדרה של הסלטיקס נגד ההוקס), אז השבוע הוא עשה את זה נגד מישהו מעט גבוה יותר.

קווין לאב גבוה מסמארט ב-15 סנטימטר לפחות, וכבד ממנו. למרות זאת הוא לא הצליח להביא לידי ביטוי את היתרונות הללו. סמארט גם נפנף עזרה מת'ייס שרצה להגיע.

אגב, לאחר המשחק קווין לאב התרשם מסמארט והגדיר אותו כמישהו שמסוגל לשמור על עמדות 1-5. סמארט עצמו מכנה את עצמו כ"סטרצ' 6" בעקבות היכולת הזאת.

אני לא יודע כמה באמת הוא יכול לשמור על כל עמדה, אבל הוורסטיליות בהחלט קיימת. מול דאלאס מרכוס סמארט שמר גם על לוקה דונצ'יץ' וגם על קריסטאפס פורזינגיס, שגבוה מלאב באיזה 15 סנטימטרים. התוצאה? שניהם סיימו יחד עם 1-8 מהשדה כשסמארט שמר עליהם.

זו יכולת מטורפת ומרשימה בהחלט, וזה הגיע למצב שפורזינגיס חשש להיכנס לצבע וסופסל בדקות המכריעות של המשחק! ואם סמארט ימשיך בתצוגות שלו בהמשך העונה הוא יהיה אחד משחקני הפרימטר הבודדים בהיסטוריה שיזכו בתואר שחקן ההגנה של העונה. התרומה שלו ממש מהותית, ובמיוחד כשהעונה הוא גם שיפר את הקליעה (37.3% מעבר לקשת), מה הופך אותו לאיום התקפי במובן נוסף מלבד חדירות ופוסט אפ. עם זאת, הפציעה של גורדון הייוורד מכניסה את הסלטיקס לבעיה, כי אין בעיה שסמארט יחליף אותו בחמישייה, אבל אז מי יחליף את סמארט מהספסל?

C – לשארלוט יש רכז יעיל

בתחילת הכתבה הזכרתי גארד שקיבל חוזה גבוה והוא מאוד יעיל והוכיח את עצמו. אז גם לשארלוט יש כזה. ההורנטס נתנו לטרי רוזייר בקיץ חוזה של כ-19 מיליון לעונה ל-3 שנים. רוזייר העונה קולע 15.2 נקודות ב-38.5% מהשדה ו-33.9% מעבר לקשת (5.6 זריקות), ומוסר 5.1 אסיסטים על 3.3 איבודים, יחס של 1.55. הנתונים האלה נהדרים, והוא עושה אותם ב-31.3 דקות למשחק.

אבל לא עליו רציתי לדבר אלא על הרכז השני שלהם, שעולה מהספסל וגם כן משחק 31.3 דקות למשחק.
דוונטה גראהם קולע 17.9 נקודות ב-40.9% מהשדה ו-42.5% מהשלוש (7.3 זריקות), ומוסר 7.6 אסיסטים על 2.6 איבודים – יחס של 2.92!

דוונטה גראהם בעונתו השנייה בליגה נותן עונת פריצה מרשימה ובהחלט מאיים על מעמדו של רוזייר. בנוסף, לאור הפתיחה הצולעת מעט של מאליק מונק ודוויין בייקון, ההורנטס משחקים לא מעט עם שניהם יחד כצמד מובילי כדור וקלעים המשחקים יחד. חשוב לציין שלמרות שרוזייר בעונתו החמישית בליגה וגראהם רק בשנייה, טרי מבוגר ממחליפו בשנה אחת בלבד, לאחר שנשאר את כל התקופה במכללות (ארקנסו) ונבחר בדראפט 2018 בסיבוב השני, בבחירה ה-34.

העובדה שיש להורנטס רכז מחליף שנותן להם תפוקה כרגע טובה יותר מהרכז הראשון צריכה קודם כל להדאיג את רוזייר, שקיבל את החוזה שלו. מי שמכיר ועוקב יודע שאני מחבב מאוד את סקארי טרי, אבל במשחק "הנקמה" שלו מול בוסטון לא היה שום דבר מאיים והוא צריך לקחת צעד גדול קדימה, כי יש כבר מי שנושף בעורפו.