טור שינסה להאיר נקודות שאולי פחות שמתם לב אליהן. העמדות הן רק שיטת מספור

PG – קריס דאן

מאז שמירוטיץ' חזר מהפציעה שיקגו נראים טוב, ויש מי שמעז לתהות לגבי הגעה לפלייאוף. הרבה עבר על דאן. בשנה שעברה הוא נחשב לרכז הטוב בדראפט, כזה שפילדלפיה רצתה ובוסטון התלבטה לגביו. הוא הפך לרגע ל"גניבת הדראפט" כשנחת אצל מינסוטה עם הבחירה החמישית, אבל במהלך העונה כבר קיבל את הכינוי "באסט".

בקיץ, לאחר שנזרק בטרייד על ג'ימי באטלר, הוא טען שלא קיבל מספיק הזדמנויות במינסוטה, מה שאולי הגיוני לאור ההיסטוריה של ת'יבודו עם רוקיז, וגם לאור איך שהוא נראה העונה:

במינסוטה, מלבד המדיניות הקשוחה של ת'יבודו הפריעה כנראה גם העובדה שבחמישיה ניצב לו אחד, ריקי רוביו – רכז טוב שהקליעה שלו לוקה בחסר. אחת מהמטרות בהבאתו של דאן לטימברוולבס הייתה שיהיה בחמישייה רכז עם יכולת קליעה לצד וויגינס וקא"ט. אלא שזה לא ממש קרה, ואם יש שני רכזים עם קליעה רעה, עדיף כבר את המנוסה יותר.

העונה זהו אחד מהדברים שדאן שיפר. אמנם הוא עומד כפי שמצויין למעלה על 32% בלבד, שזה נמוך מהממוצע בליגה (34%), ובוודאי שנמוך מהממוצע של הרכזים בליגה (36.2%), אך הוא מראה שיפור. וכרגע, זה מה שצריך ממנו. שיפור.

בנוסף, הוא מציג אגרסיביות רבה בכניסה לסל. למשל פה:

לפעמים צריך רק את הסיטואציה הנכונה, ואת המרווח והחופש לטעות. ת'יבודו לא נחשב מאמן קל והלחץ במינסוטה מן הסתם לא עזר. וזה לא שאין לחץ גם בשיקגו. הויברג אמר שהמקום בחמישיה לא חקוק באבן לאף אחד. מי שטוב, יפתח. עד שהשני יהיה טוב יותר ואז הוא יקבל את המקום. ככה זה הולך העונה בשיקגו, וזה גם מה שקרה עם עמדת הרכז. ג'ריאן גרנט פתח, דאן נפצע באצבע במחנה האימונים וגם כשחזר לא היה מספיק טוב. עד שכן, ואז קיבל את תפקיד הרכז הפותח.

לשאלת עיתונאים ענה קריס שהעובדה שהוא היה צריך להרוויח את התפקיד ללא ספק עזרה לו מאוד. לא רק לו, גם לשחקנים האחרים. הם לא מקבלים שום דבר בקלות, אלא צריכים לזכות בו. דאן גם נתן למנטאליות של העבודה הקשה קרדיט ברצף הנצחונות האחרון: "זה גרם לי לעבוד קשה יותר באימונים, קשה יותר במשחק ולהיות נעול ומפוקס יותר".

המלחמה על המקום ברוטציה בוודאי תהפוך לקשה יותר עם חזרתו של זאק לאבין, סביבות פגרת האולסטאר, ובינתיים עושה רושם שזה באמת עוזר. מירוטיץ' ופורטיס אחרי המריבה ביניהם נמצאים בעונת שיא וללא ספק התחרות שם תורמת למצב. ג'אסטין הולידיי גם כן בעונת שיא, וכמו שכתב אחד הפרשנים המסקרים את שיקגו, כנראה לראשונה מאז הגן, רובין לופז בעונה התקפית טובה יותר מזו של אחיו. ככה שניתן בהחלט לתת קצת קרדיט להויברג. ואחרי ששנה שעברה הוא די הושמץ בניהול השחקנים, מסתבר שעם שחקנים צעירים הולך לו דווקא לא רע.

דאן מצויין כרגע, עם 13.1 נקודות למשחק, 4.6 ריבאונדים ו-5.9 אסיסטים ב-30 דקות למשחק. מעבר לזה הויברג הגדיר אותו מול עיתונאים כ"סוגר", השחקן שאליו הולכים ברגעי ההכרעה.

לדאן יש הרבה עוד לאן להשתפר, והרבה מאוד מה לשפר במשחק שלו, אין ספק בכך. בינתיים, תחת הויברג, הוא מציג מעט מהפוטנציאל שדובר עליו רבות לקראת דראפט 2016, וזה העניין. הוא ממשיך להשתפר, הוא רוצה להשתפר. הוא עוד ישתפר.

SG – רוקיז

מעקב הרוקיז הקבוע של הטור. אז מה הם עשו בינתיים?

כרגיל על הגרף: ככל שמישהו נמצא יותר ימינה כך הוא יעיל יותר התקפית, ככל שהוא יותר למעלה כך הוא יעיל יותר הגנתית, וכמובן להיפך. הציר האלכסוני הוא הציר של התרומה הכוללת – מעליו היא חיובית ומתחתיו שלילית. כן, קוזמה שם עם תרומה כוללת שלילית.

ולדירוג, הקריטריונים הקבועים כדי לבדוק כמה התרומה של הרוקי לקבוצתו רלוונטית:

א. לפחות 20 דקות למשחק על הפרקט (שלא יצבור ניקוד כשהמשחק בגארבג' טיים אלא שיהיה שם כשזה קורה).

ב. לפחות 10 נקודות למשחק והצגת יכולת אחת כלשהי ברמת עלית, או לפחות 15 נקודות למשחק.

אז לדירוג:

בן סימונס

16.8 נקודות, 8.8 ריבאונדים, 7.6 אסיסטים, 1.9 חטיפות, ב-36.3 דקות למשחק

הוא כבר לא הרוקי שמוביל בנקודות למשחק, ואפילו נפל למקום השלישי. גם היעילות מעט נפגעה, ומה שאצלו נחווה כמכה קלה בכנף הופך לכיס אוויר אצל הסיקסרס, שנראים משמעותית פחות טוב כשהוא פחות טוב. בכל זאת הוא עדיין הרוקי הכי יעיל. יעיל וחכם אפילו ביחס לותיקים. חשבתי לציין כמה הוא חכם ואיך זה בא לידי ביטוי, ומסתבר שדאגו לסרטון שמסכם את זה מצוין:

קייל קוזמה

17.8 נקודות, 6.8 ריבאונדים, ב-32 דקות למשחק

מודה שהייתה לי דילמה פה, בינו לבין מי שנחת במקום השלישי. בסה"כ הוא אמנם חור הגנתי אבל היעילות ההתקפית שלו די מרשימה (למעט איזה משחק של 4-24). קוזמה קולע הרבה ביעילות גבוהה, לוקח ריבאונדים וגם… מחסל רצפי נצחונות.

דונובן מיצ'ל

17.9 נקודות, 3.2 ריבאונדים, 3.4 אסיסטים, 1.5 חטיפות, ב-30.5 דקות למשחק

מיצ'ל השתלט ומוביל כרגע את כל הרוקיז בכמות נקודות למשחק. הוא עדיין זורק המון והקבוצה שלו לא נראית כמי שמגיעה יותר מדי רחוק, ובכל זאת, תנו לו קרדיט. יש לי עוד כמה דברים לכתוב אבל מישהו שללא ספק מבין טוב ממני סיכם מצויין את דונובן מיצ'ל:

ג'ייסון טייטום

14.1 נקודות, 48.7% מהשלוש, 5.6 ריבאונדים, ב-30.9 דקות למשחק

הוא מוביל את הרוקיז ששיחקו לפחות 20 דקות במדד פלוס\מינוס.  מוביל את הליגה באחוזי שלוש. שומר מצוין, וחלק מההגנה של בוסטון (שאמנם לא נראית מקום ראשון לאחרונה אבל עדיין). אבל הכי מרשים? הוא הרוקי הכי צעיר ברשימה – היחיד שעוד לא בן 20 (יקרה רק במרץ).

לאורי מארקאנן

14.2 נקודות, 7.4 ריבאונדים, ב-29.5 דקות למשחק

רצף הנצחונות של הבולס נגמר ומירוטיץ' ופורטיס חוגגים לו על הדקות. עדיין, הפיני ממשיך להרשים, למצוא את הדקות ולהיות בהן יעיל. הוא היה יעיל גם נגד קליבלנד וגם אם לא מדברים עליו בכל הדבר המוזר הזה שנקרא התקופה הטובה של הבולס, בהחלט מגיע לו קרדיט.

דניס סמית' ג'וניור

13.4 נקודות, 3.9 ריבאונדים, 4 אסיסטים

סמית' חזר להרכב הפותח של המאבס, ומחזיר יכולת טובה. היה חשש שהפציעה תאט אותו ותפגע ביכולת אבל סמית' חזר בדיוק לאותה נקודה ומציג יכולת טובה.

ג'ון קולינס

11.5 נקודות, 7.1 ריבאונדים, 1 חסימה, ב-23 דקות למשחק

שחקן נוסף שחזר מפציעה ונראה שחזר לאותה הנקודה. באזור הצבע קולינס נראה בלתי עציר. בפיקנרול הוא נראה קטלני ועדיין אחד מהיעילים בליגה, לא רק מבין הרוקיז. הוא שומר סבבה בפיקנרול ומאוד מרשים, וגם התחיל לקבל קצת יותר דקות. אני לגמרי בעד.

לונזו בול

10 נקודות, 6.9 ריבאונדים, 7.1 אסיסטים, ב-33.9 דקות למשחק

לונזו קלע מספיק וחזר לדירוג, אם כי הוא על הקצה, בדיוק עם 10 נקודות למשחק. אפילו היה לו רצף משחקים עם קליעה טובה!

רק שמישהו ידאג לו למלתחה, בבקשה:

נפל מחוץ לדירוג: דיארון פוקס. כבר אמרנו שוב ושוב שמשהו קורה בסקרמנטו ושהוא מדרדר שם. פוקס חווה תקופה רעה וכרגע עומד על 9.4 נקודות למשחק.

מתקרבים לרף: ג'וש ג'קסון ומילוש תיאודוסיץ'. ג'קסון עם 9.3 נקודות למשחק ונמצא בתקופה טובה לאחרונה, שבאה לאור יכולת מאכזבת של מרקיז כריס. תיאודוסיץ' עם 8.3 נקודות למשחק. הוא חזר לא רע מהפציעה ועדיין חושב קודם כל על מסירה, אבל כשבלייק גריפין יחזור כנראה יהיו לו עוד קצת הזדמנויות קליעה.

SF – קווין לאב

במשחק הכריסמס קלע קווין לאב 31 נקודות וקטף 18 ריבאונדים. אמנם הקאבס הפסידו, אבל זה מספיק מרשים כדי להפנות את תשומת הלב לכך שהעונה קווין לאב דווקא משחק לא רע. לאב התחיל את העונה רע, והיה מי שטען שזהו מעבר רע ושלאב נראה רע מבעבר. מודה, גם אני נטיתי לכך. אלא שכחלק מהריצה של קליבלנד לאחרונה לאב נראה טוב, וגם אם ברור שהקרדיט לריצה של קליבלנד מגיע לאחד אחר, לאב נותן בינתיים את עונתו הטובה במדי הקאבס.

ניתן לראות שלאב מתקרב למועדון ה-50-40-90 (50% מהשדה, 40% מהשלוש ו-90% מהעונשין), עם ממוצע של 20-10 בנקודות ובריבאונדים. בכלל, הוא פשוט נראה טוב. יהיה מעניין לראות עד כמה זה ישאר גם כשאייזיאה תומאס יחזור, אם כי אז, עם מנהל משחק טוב יותר (או נוסף) על המגרש, ועם עוד מישהו שיסיט את תשומת הלב של ההגנה וידאג לו לזריקות קלות, היעילות אמורה להשתפר. 

PF – קלינט קאפלה

יוסטון של השנה נראית מדהים, אין ספק. התקפית והגנתית. את השיפור של כריס פול הזכרנו בשבוע שעבר, והארדן מדהים כהרגלו. הוא גם מוביל את הדירוג בבאסקטבול רפרנס של המירוץ ל-MVP.

הטראקר שלהם לא מוחלט ומבוסס על קריטריונים לפיהם נבחרו המועמדים בעונות הקודמות, כמו גם ביצועי הקבוצה ומן הסתם גם ביצועים אישיים. אלא שממבט בטראקר הזה של BR עולה משהו מסקרן:

קאפלה מאוד חיוני לרוקטס, מכיוון שבשיטה של ד'אנטוני ההתקפה מתחילה בד"כ מפיקנרול בינו ובין הארדן. מעבר לזה הוא העוגן בצבע. בקיץ, כריס פול אמר שקאפלה יכול להפוך לעוגן ההגנתי של הרוקטס, בדיוק כמו שדיאנדרה ג'ורדן הפך לכזה בקליפרס. הוא שומר פיקנרול טוב מאוד, וגם אם הוא מתקשה בהגנה בפוסט כרגע, בעידן הנוכחי הגנת הפיקנרול חשובה יותר.

בנוסף, הוא ללא ספק השתפר בכל המדדים. אך האם הוא באמת אחראי להצלחה של הרוקטס?

במקור תכננתי לכתוב את זה בשבוע שעבר, אלא שבשל אילוצים העניין נדחה בשבוע. בינתיים זאב כתב על הרוקטס והזכיר את קאפלה, ואחרים התחילו לשים לב אליו (אפילו בוואלה, מה שהופך את כל עניין הלא שמתם לב לפחות מדוייק…).

דבר נוסף שקרה השבוע זה שקאפלה נפצע ויוסטון נראית הרבה פחות טוב בהיעדרו. היא נראתה טוב כשפול היה פצוע, ולכן לטעון שזו הפציעה  של פול זו כנראה טעות. כן, הם הפסידו בכריסמס כשהוא שיחק, אבל הוא נראה מצוין.

שימו לב אליו. אני לא אומר שהארדן ופול הם לא הגורמים הכי חשובים ליוסטון. הגרביטי שלהם כל כך יעיל שהם לא צריכים כמעט לכדרר בשביל לעשות נזק. שימו לב גם אל קאפלה ותנו לו קצת יותר קרדיט.

C – טורונטו נראים טוב

באחד מהטורים הקודמים ציינתי שהקפיצה בכמות האסיסטים של טורונטו מקורה בספסל. הראפטורס מאז נראים טוב יותר, דמאר דרוזן פה ושם מראה שאולי הוא קולע שלשות, וחוזר לסורו. לאורי מציג יכולת של הרכז הטוב במזרח ומשחק אחרי יכולת של עוד רכז טוב. אבל גם בריצה הנוכחית שלהם, לא מעט קרדיט מגיע לספסל שלהם.

הסרטון הזה מנתח מצוין את התרומה של הספסל לריצה של הראפטורס. אם העונה טורונטו תגיע רחוק מבד"כ זה יהיה בעיקר בזכות הספסל, שמצליח לשדרג את הקבוצה ביחס לעונה שעברה