מאזן 1-15 איתו, 5-10 בלעדיו. הפרש ממוצע של 15 נקודות בניצחונות. מקום ראשון בליגה בפער בדירוג התקפי. מקום חמישי בדירוג הגנתי. ליוסטון רוקטס עם כריס פול יש קייס משמעותי לתואר הקבוצה הטובה בליגה. אמת או אשליה? האם זה יחזיק בפלייאוף? זאת ועוד ננסה להבין בטור הבא על אחת הקבוצות המהנות בליגה

הקיץ שהפך אותם לסופר טים

על שלושה מאורעות עמד הקיץ של הרוקטס. הראשון התרחש, השני לא, והשלישי עבר מתחת לרדאר.

קודם כל, הטרייד שהביא לקבוצה את כריס פול תוך ויתור על בברלי ושחקנים משלימים נוספים. בעונה שעברה, ההתקפה של הרוקטס נשענה על מה שג'יימס הארדן יעשה. זה הספיק למאזן השלישי בטיבו בליגה, והתעלות של שחקני המשנה על מנת לעבור סיבוב בפלייאוף. בסיבוב השני, העומס הכבד על הארדן וההסתמכות המוגזמת עליו הייתה בעוכרי הקבוצה. הספרס הוציאו את הרוקטס מהשבלונה שלהם, וניצחו במשחק שש ב-39 הפרש ללא קוואי. כריס פול הגיע כדי לשחרר את הקבוצה מהתלות בהארדן ולתת את הטון בדקות שבהן המזוקן נח על הספסל.

הדבר השני, שלא קרה, הוא הכישלון של דריל מוריי וההנהלה להביא את כרמלו אנתוני לקבוצה. אנתוני אמור היה להוות שדרוג על פני ראיין אנדרסון, אבל על פי ה"תרומה" שלו לאוקלהומה סיטי, אפשר להבין שמוריי והרוקטס יצאו מהסיפור הזה בזול. לפעמים צריך גם מזל, ולא רק שכל.

על ההחתמות של פי ג'יי טאקר אמבה-א-מוטה כמעט ולא דיברו הקיץ, אבל השניים (שמרוויחים ביחד 10 מיליון דולר, כמחצית מהחוזה של כרמלו או ראיין אנדרסון) היו חלק חשוב בתוכנית העל של מוריי – להעלות את ההגנה לטופ של הליגה, על מנת להשלים את הפער מגולדן סטייט.

מה קורה בפועל?

יוסטון רוקטס הם קבוצה של שיטה. כשמייק דאנטוני שיחק באיטליה, הוא גילה את הפוטנציאל הטמון בזריקות לשלוש ובקצב משחק מהיר. "אתה עוד תתחיל לראות כמה ערך יש בקו השלוש", אמר אז דאנטוני לאחיו. דריל מוריי הגיע לאותה מסקנה בדיוק מקריאה של נתונים. המפגש בין השניים הוא זיווג משמיים. דאנטוני אולי מזוהה עם כדורסל רומנטי, אבל הגישה שלו למשחק מתיישבת באופן מושלם על התובנות האנליטיות. בראש ובראשונה – מקסימום יעילות. ההתקפה שלו מבוססת על ערעור בלתי פוסק של ההגנה מנגד. אם אי אפשר לתפוס את ההגנה לא מוכנה בהתקפת מעבר, ההתקפה תלך לפיק-אנד-רול שיצור רגע של חוסר איזון. מהנקודה הזו, לרכז יש כמה אפשרויות, בהתאם לתגובת ההגנה – הוא יכול לזרוק, לחדור, למסור לשחקן שמתגלגל לסל או להוציא את הכדור לקלעי. בוידיאו הבא מתקופתו בניקס, דאנטוני מסביר את הגישה שלו להתקפה

כדי להביא את הסגנון הזה לאופטימום, דאנטוני זקוק לשני אלמנטים:

הראשון הוא רכז ומקבל החלטות ברמה הגבוהה ביותר, אחד שמסוגל לזהות את הסיטואציה ולנצל את כל הכלים שהפיק-אנד-רול מאפשר – בין אם זה לזרוק, לחדור לסל או למצוא את השחקן החופשי – ותמיד יהיה לפחות אחד כזה. האלמנט השני הוא שלושה קלעים, לפחות, שמרווחים את המגרש ומסוגלים לתפור את השלשה ביעילות ברגע שיקבלו את הכדור.

לגבי האלמנט הראשון, דאנטוני קיבל לא רק את הרכז המושלם עבורו, אלא שניים כאלו. הארדן כה מתאים למנגנון, עד כי אפשר בטעות לחשוב שהוא יוצר על פי הזמנה של דאנטוני. בפיק-אנד-רול הארדן מייצר להגנה בחירה בלתי אפשרית. שומר שיעבור מתחת לחסימה יחטוף את השלשה, והארדן קולע אותן מכדרור ב-41% העונה. במילותיו של מאמן דנבר, מייק מאלון "אם אתה שומר על ג'יימס הארדן, ושתי הרגליים שלך בתוך קו השלוש, הלך עליך". הוא יכול ללכת לסל  – הארדן משיג 11.2 נקודות מחדירות לסל, יותר מכל שחקן אחר בליגה. והוא יכול למסור. הארדן מוסר ברמות הגבוהות ביותר בליגה, בטיימינג אידיאלי שמשאיר לקלעי התורן את האפשרות לעלות מיידית לזריקה.

באופן מוזר, התיאור הזה הולם נהדר גם את כריס פול. פול לא גבוה או חזק כמו הארדן, אבל הוא מוח כדורסל מבריק שמזהה מיסמאצ'ים בחלקיק שנייה. CP3 הוא קודם כל מנהל משחק, אבל ברוקטס פול גילה גם את חדוות הזריקה. זאק לואו השווה את החופש של פול לזרוק לסטודנט שמגיע לראשונה למסיבת האחווה. בהתחלה, כשהסטודנט מגלה שהבירה חופשית הוא קצת מופתע, אפילו חושש. את הערב הוא מסיים שיכור. זה מה שקרה לפול ברגע שהוא גילה שלא חייבים לכדרר את עצמך למוות, אלא אפשר לזרוק ברגע שיש זריקה חופשית. "מעולם לא שיחקתי עם שלושה חבר'ה מאחורי קו השלוש, רק מרווחים את המגרש", אמר פול באחרונה. "אני יודע שאני יכול לקלוע. אני לא חייב. אני בחור שלוקח מה שההגנה נותנת לי. אם אני פנוי – אזרוק. אם יש שניים עליי – אמצא את הבחור הפנוי".  כמו הארדן, גם פול מייצר לעצמו את רוב הזריקות. בעלייה מכדרור הוא קולע ב-40.5% מהשלוש, וב-67% מתחת לסל. ולהבדיל מהאחרים, הוא מוסיף ליוסטון את אופציית הזריקה מחצי מרחק. במהלך הבא פול מצא את עצמו מול שומר נהדר בדמות ת'אבו ספלושה. ככה זה נגמר

 

השילוב בין השניים מפרה את כל הקבוצה, אבל הנהנה העיקרי הוא קלינט קאפלה. קאפלה צפה בשילוב בין כריס פול לדיאנדרה ג'ורדן, ורצה יותר הטבעות גם בשבילו. קאפלה הוא גבוה מהזן החדש – אתלט קל-רגליים שהמיר את היכולת להוריד את הכדור לרצפה ולעבוד בפוסט לטובת ניידות והסתערות על הטבעת. התקפה טיפוסית של יוסטון מתחילה עם חסימה של קאפלה לאחד משני היוצרים, שמפנה להארדן או פול כמה רגעים לקבל החלטה. במרבית המקרים קאפלה חותך במיידית, וכמעט בלתי אפשרי לעצור אותו עם הפנים לסל. הוא מסיים את המהלכים הללו עם 72% מהשדה, ו-5.7 נקודות למשחק בסה"כ מהפיק-אנד-רול, שלישי בליגה.

דרך אחרת להשיג נקודות היא משחק ה1 על 1. יוסטון משחקת בידודים יותר מכל קבוצה בליגה – אחת מכל שמונה התקפות מסתיימת בבידוד – והיא מסיימת אותם ביעילות מרהיבה של 1.15 נקודות לפוזשן. בידודים לא נחשבים למהלך יעיל וקבוצות שמשחקות כדורסל אינטליגנטי נוטות להימנע מהם. במקרה של יוסטון, כשהפיק-אנד-רול מוביל לחילוף עליהם, זה פשוט לא כוחות. הארדן ופול ראשונים בליגה עם 1.28 ו-1.27 נקודות לפוזשן, בהתאמה. בהשוואה, השחקן במקום השלישי, לברון, משיג 1.1 נקודות לבידוד. קיירי 1.03 ו-ווסטברוק 0.89. לפעמים השניים מזהים את המיסמאצ' עוד לפני החסימה, כמו במהלך הבא. זה נגמר בסל קל מאוד של הארדן

 

הקלעים הם האלמנט הקריטי השני להתקפה של דאנטוני. ההצלחה של הארדן וכריס פול ב1 על 1 נובעת מהעובדה שקבוצה שמשחקת נגד יוסטון חייבת תמיד לשים לב לשחקנים האחרים על המגרש. שימו לב לפאניקה בהגנה של הספרס ברגע שראיין אנדרסון מקבל את הכדור בהתקפת המעבר, מה שמאפשר לאריק גורדון שלשה קלה

 

 

הרוקטס פותחים עם טרבור אריזה וראיין אנדרסון, כאשר אריק גורדון עולה לייצר נקודות מהספסל וגם פי ג'יי טאקר ואמבה-א-מוטה מסוגלים לקלוע את השלשה הפנויה. מלבד גורדון, כל היתר הם שחקני you had one job. אריזה ואנדרסון, טאקר ואבמה א מוטה, לא צריכים לכדרר, למסור או בטח ובטח שלייצר לעצמם את הזריקה. הם צריכים לתפוס עמדה ולהיות מוכנים תמיד לקבל את המסירה מהארדן או פול. יוסטון אחרונים בליגה במספר המסירות שהקבוצה מעבירה (אוקלהומה סיטי מקום אחד מעליהם), אבל זו רק דוגמה מוצלחת לכך שמספר המסירות הוא לא אינדיקציה לקבוצתיות. שחקני המשנה מקבלים את הכדור בדרך כלל בטיימינג האידיאלי ובמקומות שהם אוהבים לזרוק מהם. כשאנדרסון או אריזה מקבלים את הכדור ועולים מיידית לשלשה, זה נגמר ב-45% קליעה, או במילים אחרות 1.35 נקודות לפוזשן, אחד המהלכים היעילים בליגה. כשהם עושים כל דבר אחר, כולל להוריד את הכדור לרצפה, זה נגמר ב-0.6 נקודות לפוזשן. מספרים איומים, ואחת הסיבות שהרוקטס היו חמים על כרמלו בקיץ. הנחת היסוד של הקבוצה והפרשנים שצידדו במהלך, הייתה שכרמלו יוכל לעשות את התפקיד של אנדרסון בספוט-אפ, וגם שיוסיף לה גם את היכולת ליצור בעצמו כאשר ההתקפה תיתקע. אלא שהגדולה בצוות המשלים של יוסטון היא הנוחות שבה כל אחד מהחבורה משחק ללא הכדור, וללא הצורך להוריד את הכדור לרצפה. הגרף הבא מציג את מספר הכדרורים הממוצע ששחקן יוסטון מכדרר כאשר הוא מקבל את הכדור

 

 

לא רק בגלל כרמלו, ההשוואה לת'אנדר מתבקשת. באופן מפתיע, יש דמיון רב בין יוסטון לזוועה ההתקפית באוקלהומה סיטי. שתי הקבוצות מתבססות בכבדות על הכוכבים ומה שהם ייצרו, שתיהן ממעטות במסירות ובתנועה ללא כדור. כמו במסירות, שחקני הרוקטס אחרונים במרחק אותו הם רצים על המגרש. גם ביוסטון, הארדן ופול מנהלים ביניהם את הזמן על המגרש ברצפים של "פעם תורי ופעם תורך". אז מה גורם להבדלים המובהקים ביעילות ההתקפית?

קודם כל, פול והארדן משחקים רק 20 דקות יחד למשחק. דיאנתוני מחלק את הדקות של השניים כך שתמיד יהיה על המגרש מנהל על של הפיק-אנד-רול. כשהשניים על המגרש, זה קרוב יותר ל-20 דקות בגן עדן. באוקלהומה סיטי ההתקפות הללו מסתיימות במהלך הירואי ולא יעיל של אחד הכוכבים, בעוד שחקני המשנה יחכו לכדור שלא יגיע. ביוסטון, כל עוד ההתקפה לא נתקעת, אחד לוקח על עצמו את ניהול ההתקפה בעוד שהשני נח בתפקיד הספוט-אפ שוטר. החלוקה הזו טובה לשניים. פול כבר ביקש בתחילת העונה לכדרר פחות, בעוד הארדן רצה להוריד מעצמו מעמסה התקפית. כשההגנה מצליחה להקשות, הארדן ופול יכולים ללכת לקומבינציה פשוטה שתעמיד אחד מהם במצב נוח בהרבה. אבל זהו המקרה היוצא מן הכלל. הארדן מוסר לפול 0.4 אסיסטים למשחק, פול להארדן 0.9. כשהם לא מייצרים לאחרים, הארדן ופול עושים את הנקודות בשביל עצמם

מעבר להתקפה, החידוש העיקרי של הרוקטס העונה הוא בהגנה. בעשרת המשחקים שהקבוצה שיחקה בהרכב המלא, כולל כריס פול, הרייטינג ההגנתי שלהם היה השני בטיבו בליגה. על ההגנה של כריס פול דובר רבות (ו-7 בחירות לחמישיית ההגנה הראשונה מעידות על כך), אבל השיפור בהגנה של יוסטון נובע מקאפלה ומשתי הגניבות של הקיץ האחרון, פי ג'יי טאקר ואמבה-א-מוטה. האתלטיות של קאפלה מאפשרת לו להחליף על כל שחקן נתון ולהספיק לחזור על מנת להוות איום חסימה על כל שחקן שנכנס לסל של יוסטון.  לטאקר ו אמבה-א-מוטה יש חשיבות לא פחותה בהרבה. בשנה שעברה טרבור אריזה היה שומר הכנף המרכזי של הקבוצה, ולדאנטוני לא הייתה ברירה מלבד להשאיר אותו על המגרש כמה שיותר. טאקר נכנס מיידית לעמדה הזו, והוא מסוגל לשמור על כל שחקן יריב בעמדות 2-4, מה גם שהוא נהדר בטיימינג של העזרה לאחרים. מעבר להכל, טאקר הוא מגן קשוח ובלתי מתפשר. "כשהייתי שחקן חופשי בקיץ, חשבתי לעצמי 'אני הוא מה שהם צריכים, אני הוא מה שהם צריכים' "(על הרוקטס, החזרה הכפולה במקור). טאקר כבר הצהיר שהרוקטס לא ינוחו עד שיהיו בטופ 3 של ההגנה. כשאמבה-א-מוטה יחזור מהפציעה שלו, המטרה הזו בהחלט ברת השגה. כמו סמול פורוורד נוסף שפה בישראל מכירים היטב, אמבה-א-מוטה נחטף בקיץ תמורת חוזה מינימום של 2.1 מיליון דולר לעונה, אבל מחזיר ערך גדול בהרבה. בגובה של קצת יותר מ-2 מטרים, אבל עם מוטת ידיים של קרוב ל-2.20, אמבה-א-מוטה אתלטי וארוך מספיק כדי לשמור על שחקני חוץ, להפריע לזריקות ולעשות פירטיזציה לנתיבי המסירה. ב-25 דקות משחק הוא חוטף 1.3 חטיפות. בתוספת 2.1 חטיפות למשחק לכריס פול, ועוד 1.8 של טרבור אריזה, יוסטון שלישית בליגה מבחינת חטיפות למשחק.

מה צופן להם העתיד?

קודם כל, שיהיו בריאים. ב-2 המשחקים האחרונים, ללא קאפלה, ואמבה-א-מוטה ועם כריס פול באחד מהם, יוסטון ספגו 120.5 נקודות ל-100 פוזשנים, הכי גרוע בליגה. הרוטציה מובנית וצרה מדי כדי להרשות לעצמם היעדרות של שחקן. ללא פול שיחלוק את הנטל ההתקפי, הארדן ייאלץ לשחק מעל 40 דקות למשחק. בשנה שעברה, הוא הגיע לסיבוב השני בפלייאוף עם הלשון בחוץ. אם זה יקרה גם השנה, ביוסטון יכולים להגיד להתראות לחלומות על הטבעת. היעדרות של קאפלה משמעותה עוד דקות לננה. למרות הרייטינג ההגנתי המרשים של האחרון עד כה, אפילו בשיאו לננה לא הייתה הגמישות ההגנתית והגנת הצבע של קאפלה, ובגיל 35 הארסנל של הברזילאי כולל הרבה שכל, אך מעט רגליים. אחרי הפציעה של אמבה-א-מוטה, טרבור אריזה עלה ל-42 דקות למשחק. אריזה עבר מזמן את גיל 32, והגוף שלו לא יחזיק עומס כזה לזמן רב.

מבקרים רבות את העומס שתום ת'יבודו ממינסוטה מעמיס על שחקניו, אבל ניהול הרוטציה של דאנטוני לא טוב בהרבה. פופוביץ' מוותר על ניצחונות בעונה הרגילה לטובת מנוחה לכוכבים והזדמנויות לשחקני קצה ספסל. לברון ג'יימס מושיב את עצמו כאשר הוא מרגיש שהעומס על הגוף גדול מדי. הארדן, בעוד עונה של רדיפה אחרי תואר הMVP, לא יעשה את זה. ודאנטוני עד עכשיו לא מוכן לוותר על אף משחק. זו אחת הסיבות להיותו של דאנטוני מאמן עונה רגילה מצוין, אבל מאמן פלייאוף חלש. הסיבה השנייה היא חוסר הגמישות שלו. בשנה שעברה הספרס ניצלו באופן מושלם את השבלוניות ההתקפית של יוסטון על מנת להאט את הארדן. השנה לרוקטס יש יותר כלים, אבל הגמישות ההתקפית עדיין מוגבלת.

הרוקטס הם קבוצה היררכית בגרסה הקיצונית של המושג. הם מחולקים לשני שחקנים בעלי חופש יצירה כמעט בלתי מוגבל, בעוד יתר החמישייה צופה ומתאימה את עצמה למה שהשניים הללו יעשו. אריק גורדון הוא בעצם השחקן הנוסף היחיד שגם מגיב וגם יוצר בעצמו. קבוצה שתרצה לעצור אותם אמנם תצטרך לעצור את הפיק-אנד-רול, את התקפות המעבר ולקוות שהשניים לא יעשו מספיק נזק ב1 על 1. זה לא הולך להיות פשוט. אבל בהנחה ויעשו זאת, ליוסטון אין משחק פוסט-אפ, או נקודות שמתבססות על תנועה והנעת כדור בין חמישה ארבעה-חמישה שחקנים.

בפלייאוף, עוד לפני המפגש מול גולדן סטייט על אליפות המערב, הרוקטס יצטרכו לעבור אחת מבין הספרס או הת'אנדר. הספרס מציגים את קוואי לנארד ודני גרין בתור שומרי פרימטר, כאשר גם דז'ונטה מוריי הארוך מראה הבטחה בתחום. לת'אנדר יש כנראה את צמד שומרי החוץ הטוב ביותר בליגה בדמות אנדרה רוברסון ופול ג'ורג'. אם הכדור ייצא מהידיים של הארדן ופול, הכלים ההתקפיים הנוספים של יוסטון לא יכולים להביא את הקבוצה רחוק. באמצע העונה שעברה מוריי משך בחוטים והביא את לו וויליאמס, בהחלטה שכנראה העלתה את הרוקטס לסיבוב השני. את מי הוא יוכל לשלוף השנה?

הטור הקודם, על אוקלהומה סיטי, עסק בקבוצה בעלת מאזן גרוע אבל עם כלים להצלחה בפוסט-סיזן. הטור הנוכחי עוסק בקבוצה עם המאזן הטוב בליגה, אבל עם כלים שתלויים מאוד האחד בשני, ומספיק שאחד מהם לא יתפקד על מנת שכל המערך יקרוס בפלייאוף. ועדיין, כאשר כולם בריאים, לרוקטס יש את כל הכלים – התקפית והגנתית – כדי לייצר סדרת גמר מערב מרתקת מול גולדן סטייט. וזה המרב שקבוצה כלשהי בליגה יכולה לשאוף אליו נכון לעכשיו.