את רובם המוחלט של הבעלים בליגה אפילו עכברי ה-NBA לא מכירים. הם יושבים לרוב בסוויטה שלהם ביציע, רחוקים מהאקשן על הפרקט, ולא מרבים לדבר עם התקשורת ולהתערב בענייני הקבוצה. הם משאירים את העבודה המקצועית והבמה לג'נרל מנג'ר. לא מארק קיובן. כמה מכם יודעים מיהו הג'נרל מנג'ר של דאלאס? קולו של דוני נלסון (הבן של שהגיע ביחד איתו לקבוצה ומאז נמצא בתפקיד) כמעט לא נשמע בתוך כל הרעש שקיובן מייצר. זו הסיבה שהטור הזה של המושכים כחוטים תתמקד בקיובן ולא ב-GM על הנייר.
מארק קיובן, בעלי דאלאס מאבריקס, הוא ההפך הגמור מבעלים סטנדרטי בליגה. את קיובן לא תראו במשחקים עם חליפה וארשת פנים רצינית כמו רוב מקבלי ההחלטות ב-NBA – הוא יושב בשורה הראשונה ליד הספסל עם ג'ינס וחולצה של המאבריקס, קופץ משמחה ומתעצבן על השופטים כמו אחרון השחקנים שעל הספסל:
הוא נוסע עם הקבוצה למשחקי חוץ, חבר קרוב של חלק מהשחקנים ולפעמים אפילו עולה להתחמם איתם. הוא נותן את המילה האחרונה גם בהחלטות המקצועיות, ופתוח מאוד לטכנולוגיות חדישות.
בניגוד לבעלים אחרים, הוא פעיל מאוד ברשתות החברתיות ומתראיין הרבה. הוא לא מפחד להעביר ביקורת על הליגה (גם כשזה עולה לו בקנסות) ומרבה להביע את דעתו הפוליטית. הוא אחד ממתנגדיו הבולטים ביותר של דונלד טראמפ:
עד שקיובן קנה את הקבוצה בשנת 2000, היא עברה 10 עונות רצופות בהן לא העפילה לפלייאוף. מאז הגעתו, שהייתה בתזמון מושלם עם עלייתו של כוכב הקבוצה, דירק נוביצקי, המאבס הגיעו לפלייאוף ב-15 מתוך 16 העונות האחרונות. הקבוצה העפילה פעמיים לגמר, ואף זכתה באליפות ראשונה בתולדות הקבוצה ב-2011.
קיובן בנה קבוצות טובות סביב נוביצקי שנה אחרי שנה, אך נוביצקי נחשב לאחד שלא יכול להוביל קבוצה לאליפות. גם לאחר ההגעה לגמר ב-2006 ועונת ה-MVP של נוביצקי בעונה שלאחר מכן, הפסדים מפתיעים של דאלאס בסיבוב הראשון גרמו לכך שדאלאס ונוביצקי לא נתפסו כמאיימים במיוחד. עם זאת, בעונת 2011 הכול התחבר לריצה מדהימה בפלייאוף, שהסתיימה באליפות מרגשת על חשבון לברון ומיאמי.
בקיץ שלאחר מכן דאלאס החליטה לא להמשיך עם שחקני המפתח של עונת האליפות, שהיו יקרים ומבוגרים. טייסון צ'נדלר, ג'יי ג'יי בראה ודשון סטיבנסון עזבו, ובמקומם הגיעו למאר אודום, וינס קארטר וברנדן רייט. אודום ורייט היו כישלון חרוץ, ובסוף העונה עזבו גם ג'ייסון קיד וג'ייסון טרי.
לאחר עוד כשלונות עם דארן קוליסון וכריס קיימן, בעונה שבה המאבריקס ראו את הפלייאוף מהבית לראשונה לאחר 12 עונות, קיובן ניסה להביא שמות גדולים. המקרה של דאנדרה ג'ורדן הוא הזכור ביותר, אך דאלאס נתנו פייט גם במקרה של חסן וויטסייד בקיץ האחרון וגם במקרה של דוויט הווארד, כשניסו לגייס אותו בקיץ 2013 עם הסרטון המגוחך הבא:
קיובן התפשר על שחקנים טובים פחות כמו מונטה אליס, צ'נדלר פארסונס, ווסלי מת'יוס והאריסון בארנס. הוא גם הביא בטריידים שחקנים מנוסים כמו ריימונד פלטון, טייסון צ'נדלר וראג'ון רונדו. השילוב הזה עם המאמן ריק קרלייל ונוביצקי, הצליח להביא את דאלאס למקומות 6-8 במערב והדחה בסיבוב הראשון בכל עונה. קיובן התגאה בכך שדאלאס מנסה להעמיד קבוצה תחרותית שנה אחרי שנה, אך ככל שעבר הזמן נוביצקי הזדקן וכבר לא יכל לתת את התפוקה של כוכב הקבוצה.
עכשיו נוביצקי כבר בן 38, וקיובן כבר נתן לו מתנת פרישה בקיץ בדמות חוזה של 50 מיליון דולר לשנתיים. קרלייל עדיין עושה קסמים (שחקנים כמו יוגי פרל וסת' קארי פורחים אצלו) אבל זה כבר לא מספיק בשביל להביא את דאלאס לפלייאוף. כתוצאה מכך, המאבריקס נמצאים במצב בעייתי – נוביצקי ומת'יוס חתומים לשנתיים, בארנס לשלוש, ואיתם דאלאס לא תוכל לעשות טנקינג אגרסיבי.
לכן, היא עובדת עם מה שיש לה – היא הביאה את נרלנס נואל מפילדלפיה בתמורה לג'סטין אנדרסון, אנדרו בוגוט ובחירת סיבוב ראשון מוגנת טופ 18 (תהפוך לשתי בחירות סיבוב שני).
נואל הוא שחקן חופשי מוגבל בקיץ שדאלאס הביאה במחיר מבצע לאור הסיטואציה בה היה, והיא תיתן לו חוזה גדול ותהפוך אותו לסנטר העתיד של הקבוצה. יחד עם בחירת טופ 10 שתהייה לה בדראפט הקרוב ושחקנים צעירים נחמדים כמו דוויט פאוול, סת' קארי ויוגי פרל, לדאלאס יש בסיס צעיר טוב, אך אף אחד מהם לא יתפתח להיות הכוכב שיירש את נוביצקי.
רוב הקבוצות היו שולחות בטרייד את השחקנים בעלי הערך (בטרייד דדליין היו שמועות על התעניינות בווסלי מת'יוס), אך קיובן שואף להעמיד קבוצה תחרותית בכל שנה, ולא ייתן לדבר כזה לקרות. במשך כל שנותיו כבעלים דאלאס העמידה קבוצה ששאפה להגיע לפלייאוף, גם אם דורגה נמוך ולא היוותה גורם במאבק על האליפות.
לכן, סביר להניח שקיובן ינסה שוב לבצע החתמה גדולה בקיץ הקרוב (יהיו לדאלאס 30 מיליון דולר מתחת לתקרת השכר אם תחכה עם החתמת נואל). לאור היכולת הרעה של המאבריקס, כנראה שהשמות הגדולים בשוק השחקנים החופשיים לא ירצו להגיע לדאלאס, וקיובן יאלץ להתפשר על שחקן מהדרג השני או השלישי ולהציע לו חוזה גבוה יחסית. סביר להניח שדאלאס תחפש רכז לאור העובדה שמת'יוס ובארנס סוגרים את עמדות הכנף, ונוביצקי ונואל הם הגבוהים הפותחים. לכן, ג'רו הולידיי וג'ורג' היל יכולים להיות מטרות פוטנציאליות אם יחליטו לעזוב את קבוצותיהם, כשג'ף טיג ופטי מילס הם אפשרויות נוספות.
החתמה כזו תשאיר את דאלאס בתמונת הפלייאוף לעוד שנה, אך לא תפתור את הבעיה המרכזית – אין לה כוכב שיירש את נוביצקי כשיפרוש. עד אז, קיובן והמאבס ימשיכו לחגוג עם נוביצקי את הישגיו ולהודות לו על הקריירה המופלאה שלו. למרות שטנקינג היא הדרך ה"טובה" יותר, קיובן לא ישאיר את נוביצקי לעשות טנקינג בשנותיו האחרונות, אלא יילחם כדי לאפשר לו לנצח כמה שיותר לפני שיפרוש.
כשרואים את החיבוק הזה של קיובן מבינים גם למה:
נקודה לזכותם: לא מפחדים להמר על כל הקופה פעם אחר פעם. כל עוד נוביצקי היה בשיאו זה הסתדר. הנאמנות והחברות בין קיובן ונוביצקי היא משהו נדיר ב-NBA שנתפס כעסק. בשלהי הקריירה של נוביצקי זו "עסקה רעה" אבל כזו שבסיס האוהדים אוהב מאוד.
נקודה לרעתם: לאורך זמן דאלאס לא הצליחה ליצר שושלת, והסיבה העיקרית היא תחלופת שחקנים ענקית כל קיץ. נוביצקי וקרלייל סחבו את הספינה כל עוד יכלו, עכשיו בדאלאס יצטרכו לחפש את הקפטן הבא להציל את הספינה.
מהלכים משמעותיים:
*התחלופה בדאלאס כל כך גדולה שפשוט אי אפשר להביא את כל המהלכים שנעשו תחת קיובן. קיובן הוא בעלים של קבוצת פאנטזי, ולא מהסס להחליף את כל הקבוצה כל קיץ (למעט נוביצקי).
יוני 2014 – הביא בטרייד את ריימונד פלטון וטייסון צ'נדלר בתמורה לחוסה קלדרון, סמואל דלמברט, ווין אלינגטון, שיין לארקין ושתי בחירות סיבוב שני.
יולי 2014 – צ'נדלר פארסונס חותם על חוזה של 46 מיליון דולר ל-3 שנים.
דצמבר 2014 – הביא בטרייד את ראג'ון רונדו ודוויט פאוול בתמורה לג'יי קראודר, ג'אמיר נלסון, ברנדן רייט ובחירת סיבוב ראשון.
יולי 2015 – דאנדרה ג'ורדן מסכם על הגעה לקבוצה, לאחר מספר ימים מתחרט.
יולי 2015 – ווסלי מת'יוס חותם על חוזה של 70 מיליון דולר ל-4 שנים.
יולי 2016 – האריסון בארנס חותם על חוזה מקסימום של 94 מיליון דולר ל-4 שנים.
יולי 2016 – דירק נוביצקי חותם על חוזה של 50 מיליון דולר לשנתיים.
פברואר 2017 – הביא בטרייד את נרלנס נואל בתמורה לג'סטין אנדרסון, אנדרו בוגוט ובחירת סיבוב ראשון מוגנת טופ 18 (תהפוך לשתי בחירות סיבוב שני).
